אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ג´ון פוסטר דאלס - סוגיית פירוק הנשק הגרעיני חלק א


1953-1955

מבוא

כהונתו של ג'ון פוסטר דאלס (dulles) כמזכיר המדינה של הנשיא אייזנהאואר (eisenhower) שנמשכה מינואר 1953 עד אפריל 1959, עוררה סקרנות רבה בקרב ההיסטוריונים וזכתה לדיון נרחב בספרות המחקר. רבות נכתב על דאלס כדמות מובילה במתקפות הדיפלומטיות נגד ברית המועצות, על התנהלותו במאבקים נגד סין הקומוניסטית, וכן על הניסיונות לפתור את סוגיות אוסטריה וגרמניה המחולקת, להקים כוח הגנה אירופי, להפסיק את משבר סואץ ועל אירועים אחרים בהם שיחק האיש תפקידים חשובים. עם זאת, נשארו תחומים מסוימים בחייו הפוליטיים שטרם נדונו לעומק. כזה הוא יחסו של דאלס לפירוק הנשק הגרעיני, סוגייה שנחשבה בעיני רבים מבני תקופתו כבעלת חשיבות רבה ביותר מבחינת השכנת שלום בעולם ויצירת דו-קיום בין המחנה הקומוניסטי לזה הקפיטליסטי. יש לסייג ולציין מייד, כי הספרות ההיסטורית אכן תיארה בפרטנות את יחסו של דאלס לנשק הגרעיני ולאפשרות של שימוש בו, אך לא לפירוק הנשק, ובהחלט ניתן לראות ביחסו לשימוש ולפירוק שני תחומים שונים. מבחינה מסוימת, קל להסביר תופעה זו: דאלס הרבה להתבטא בעל פה ובכתב אודות השימוש בנשק הגרעיני והתנאים בהם חשב לנכון להפעיל אותו. כך, נאום "התפתחות מדיניות החוץ" שלו אשר נודע תחת כינוי נאום ה"תגובה המסיבית" ואשר נישא בפני המועצה ליחסי חוץ ב12- בינואר 1954, היה לאחד מסימני ההיכר של דאלס. בנאום קידם דאלס את הרעיון של הרתעת הגורמים התוקפניים באמצעות איום ב"כוח תגובה מסיבי" תוך שימוש ב"אמצעים הנבחרים על-ידינו".[1] מאזיניו בעולם כולו פירשו את הדברים כהבעת נכונות להשתמש בנשק גרעיני, בו הייתה לארצות הברית עליונות מוחלטת על ברית המועצות, נגד ההתפשטות הקומוניסטית. מאמרו של דאלס שראה אור באפריל של אותה השנה תחת כותרת "מדיניות הביטחון והשלום", גם אם הכיר בכך שהנשק הגרעיני לא יכול להיות בשימוש בכל התנאים האפשריים, שמר על הנימות החריפות ועל הקריאה לעבר המערב להתחזק ולשמור על הערנות כנגד האיום הקומוניסטי.[2] בראיון שהעניק לכתב העת life בינואר 1956 הצדיק דאלס את גישתו הקשוחה ביחס למחנה הקומוניסטי ואת רעיון ההרתעה הגרעינית ואף טען, כי נכונותו ללכת עד סף מלחמה סייע לארצות הברית לסיים באופן הרצוי את המשבר בקוריאה ובסין 1953-1955.[3] אמירות מן הסוג הזה מצד דאלס היו רבות, והן לא רק יצרו רושם מסוים לגבי האיש, אלא, יש להניח, משכו את החוקרים להתמקד בגשתו של דאלס כלפי השימוש בנשק הגרעיני דווקא. אך ריבוי התבטאויותיו אודות השימוש אין פירושו, כי דאלס לא עסק כלל בסוגיית פירוק הנשק.

לאור זאת, המאמר הנוכחי מורכב משני פרקים. הראשון יתאר בקצרה את יחסו של דאלס לשימוש בנשק הגרעיני כפי שמופיע בספרות ההיסטורית. הספרים והמאמרים שיידונו יהיו משני סוגים: מקצתם תהיה על דאלס האיש וחלקם האחר יהיה על הנשק הגרעיני עצמו. הפרק השני יהווה ניסיון לנתח את יחסו של דאלס לאפשרות של פירוק הנשק הגרעיני החל מכניסתו לתפקיד מזכיר המדינה ועד נאומו של אייזנהאואר בו הוצע פיקוח מן האוויר על מתקניהן הצבאיים של שתי המעצמות, נאום שקיבל כינוי תוכנית ה"שמים הפתוחים" והושמע בוועידת הפסגה בז'נבה ב21- ביולי 1955. במהלך התקופה הנדונה, כך מבקש המאמר לטעון, דאלס התנגד נחרצות לפירוק הנשק הגרעיני כיוון שראה בו אמצעי ממדרגה ראשונה להרתעת ברית המועצות ולהבטחת קיומו של העולם המערבי, וחשוב יותר, כיוון שלא האמין בעצם האפשרות של חתימת חוזה כלשהו על פירוק הנשק עם ברית המועצות בשל העדר אמון בסיסי בין הצדדים. עם זאת, כך הטענה, דאלס נאלץ להתחשב בלחצים פנימיים ובינלאומיים שתבעו את פירוק הנשק, ולהעלות לדיון הצעות לפירוק שגם אם לא היו לרוחו, הרי נועדו לשמש מענה לסיסמאותיהם של הפציפיסטים שהאמינו, כי פירוק הנשק יגרום לדו-קיום שליו יותר בין שני המחנות ויסיר מן העולם כולו את האיום הקטלני ביותר בהיסטוריה. רבים במערב, הן באירופה והן בארצות הברית גרסו, כי הפצצה הגרעינית היא מכשול לשלום בעולם כולו, וכדאי למען שיכוך המתח הבין-גושי להשמיד את המאגרים הגרעיניים. דאלס מצא את עצמו מוכרח להוכיח, כי מדיניותה של ארצות הברית איננה מהווה מכשול לשלום. הצורך לשדר לדעת הקהל בעולם את המסרים הרצויים לה התברר חזק לא פחות מן הצורך לשמור על מטרותיה הביטחוניות של ארצות הברית. דרכו של דאלס בשנים האמורות היא דרך המדינאי שהתחבט קשות בין שני הצרכים המנוגדים האלה.

דאלס והנשק הגרעיני בספרות המחקר

אחת הביוגרפיות הפוליטיות המוקדמות של דאלס יצאה בשנת 1957 כאשר דאלס עוד כיהן כמזכיר המדינה ואייזנהאואר (eisenhower) היה נשיא. המחבר ג'ון ביל (beal) נהנה מסיועו של דאלס ואף ראיין אותו במהלך כתיבת הספר. אין בספר פרק נפרד העוסק ביחסו של דאלס לסוגיית הנשק הגרעיני והנושא זוכה לטיפול אקראי למדי. האירוע בו לנשק גרעיני הייתה, לדעת ביל, חשיבות מכרעת, הוא אחד משלושת האירועים בהם ארצות הברית הובאה לסף המלחמה הגרעינית, לדעת דאלס עצמו, הוא מלחמת קוריאה. משא ומתן על הפסקת אש והחלפת שבויים התנהל באופן איטי במשך שנה וחצי עד ששני האישים ההחלטיים, דאלס ואייזנהאואר, שמו לעצמם מטרה לשים קץ למלחמה בכל האמצעים, כולל שימוש בנשק גרעיני במקרה של סירוב להפסקת האש מצד הסינים. התנגדותן הצפויה של מדינות העולם החופשי שחששו מפני פעילות צבאית רצינית מדי נגד סין או רוסיה, נדחתה והממשל נקט בקו קשוח. הנשיא ומזכיר המדינה החליטו להשתמש בכל האמצעים, כולל הפצצה גרעינית כדי לסיים את התוקפנות הקומוניסטית בקוריאה והם הצליחו בכך, כאשר ביוני 1953 הסינים נסוגו מפני לחץ וחתמו על הסכם על חילופי שבויים. "כך, ברוגע, הסתכלו שני האישים [אייזנהאואר ודאלס] בפניה של המלחמה", כותב ביל בלי להסתיר את הערצתו, וקובע לסיכום:

the "brink of war" decision for the united states, forced on it by action outside its own control, amounted to sticking by the belief that the fighting of the korean war to victory was a better risk than backing away from it and inviting further aggression.[4]

בהמשך, בבואו לדון בנאום ה"תגובה המסיבית" שדאלס השמיע בינואר 1954, ביל טוען, כי הנאום לא היה תוקפני והוא לא התפרש בעולם כראוי. שעה שדאלס דיבר על התגובה (retaliation), העולם ורבים בתוך ארצות הברית הבינו, כי האמריקאים יהיו הראשונים לתקוף בנשק הגרעיני.[5] על הראיון הידוע של דאלס שיצא לאור ב-life בינואר 1956 ואשר בעקבותיו המושג "עמידה על סף" ("brinkmanship") נכנס לשיח הפוליטי, כתב ביל, כי הביקורת הייתה קשה, אך ציטט מאמר מתוך עיתון בריטי שנכתב דווקא בשבחי דאלס וה"עמידה על סף". באופן כללי, ניתן לומר, כי לגבי עמדתו העקרונית בנושא פירוק הנשק הגרעיני לא נקבעת בספר דעה חד-משמעית, אך ניתן לזהות הסכמה עם התנהגותו של דאלס בעת סיום מלחמת קוריאה, בה שקל דאלס, לדעת המחבר, להשתמש בנשק גרעיני.

בשנת 1962, שלוש שנים לאחר מותו של דאלס התפרסם ספר של מחבר בריטי, ריצ'ארד גולד-אדמס (goold-adams) שמטרתו הייתה להעריך את הצלחתו של דאלס בארגון והנהגה של מדינות העולם החופשי בשנות כהונתו כמזכיר המדינה בכלל ואת יחסי ארצות הברית - בריטניה בפרט. גישתו של גולד-אדמס כלפי דאלס הינה ביקורתית אם כי רווית כבוד. לסוגיית הנשק הגרעיני גולד-אדמס מקדיש מעט יותר מקום מאשר ביל, והוא טוען, כי מתוך שלושת האיומים הגדולים שהשמיע דאלס בשנים 1952-1954 היינו, שחרור של שטחי מזרח אירופה מידי ברית המועצות, הערכה מחדש של יחסי ארצות הברית עם אירופה המערבית והתגובה המסיבית במקרה של התקפה סובייטית על אחת ממדינות העולם החופשי, רק האיום השלישי היה בעל ערך. היה בו, לדעת המחבר, כדי לסכל התפשטות סובייטית נוספת. כמובן, יש בספר התייחסות נרחבת להסתייגויות ולחששות של מדינות אירופה ולביקורת הקשה שספג דאלס מן המתנגדים בבית, אך ביסודו של דבר, גולד-אדמס מזדהה עם הקו התקיף של דאלס בתחום הגרעין.[6] את הדיון בנאום "התפתחותה של מדיניות החוץ" ובמאמר "מדיניות השלום והביטחון" ב-foreign affairs מאפריל 1954, שתי ההתבטאויות של דאלס שיצרו והפיצו ברבים את דוקטרינת התגובה המסיבית, גולד-אדמס מסיים בקביעה חד-משמעית: "בכלל, מבקריו טעו והוא צדק, כיוון שאמירותיו הברורות והגסות על ההרתעה לא הציגו אלא את האמת בזמן בו דיבר".[7]

לדברי גולד-אדמס, דאלס לא טיפח תקוות לגבי משא ומתן עם הרוסים בכלל ובנושא פירוק הנשק הגרעיני בפרט. ההצעות כמו תוכנית ה"שמים הפתוחים" של אייזנהאואר לא יכלו להועיל הרבה והצלחתן היחידה הסתכמה ביצירת תדמיתו של הנשיא כאיש שלום ובהטיית דעת הקהל העולמית לטובת ארצות הברית, גורם שדאלס לא העניק לו חשיבות מרובה.[8] הבעיה של דאלס, לדעת המחבר, הייתה החברה בה הוא חי ופעל: בחברה החופשית והדמוקרטית דאלס לא היה יכול להרשות לעצמו לדבר על אפשרות של מלחמה גרעינית בחוסר רגישות שכזה, אף על פי שאין סיבה לחשוב, כי לא היה כל היגיון בדבריו. לכשעצמו דאלס חשב, כך ממשיך גולד-אדמס, כי על ארצות הברית לעמוד בקור רוח מול האתגר הסובייטי, לא להותיר כל מקום לספק באשר לכוונותיה במקרה של תוקפנות, ובשום פנים לא לסגת לנוכח האיומים.[9] דאלס מתואר במידה רבה כנביא זעם שדורו סירב להכיר בצדקת דרכו. אותה נימה חוזרת על עצמה בתיאור הדיונים על הצבת בסיסי טילים במערב אירופה בשנת 1957, תוכנית שדאלס תמך בה ושמדינות אירופה התנגדו לה.[10] לפי גולד-אדמס, דאלס אכן ראה את ההכרעה הגרעינית כאחד הפתרונות האפשריים בעימות הממושך עם בין שתי המעצמות, ובוודאי שלא דחף לצורה כלשהי של פירוק נשק גרעיני. המחבר הסתייג מרבות מאמירותיו ופעולותיו של דאלס, אך הסכים עם רעיון ה"עמידה על סף" וה"תגובה המסיבית". הציטוט הבא עשוי לסכם היטב את גישתו של גולד-אדמס בנושא:

in any case, it was no bad thing that someone somewhere in the world who had the power should play it rough with the russians. it was no bad thing for the people in the kremlin to have that nasty ultimate doubt at the backs of their minds, that some idiot in washington might not after all loose off an atomic bomb, if russia went too far. dulles successfully made his brinkmanship and talk of massive retaliation serve this purpose…[11]

הביוגרפיה של דאלס שנכתבה בידי לואיס גרסון (gerson) בשנת 1967 במסגרת הסדרה בת 17 הכרכים "מזכירי המדינה האמריקניים ומדיניותם" הייתה לספר יסוד במחקר אודות דאלס ותקופתו. לאורך כל הספר הכתוב בסגנון סוחף ומרתק בולטות תכונותיו העיקריות של דאלס המדינאי: עוצמה אישית, עקביות והחלטיות בהשגת המטרות ואף מידה רבה של לוחמנות. לנאום ה"תגובה המסיבית" מוקדש פרק הכולל ניתוח קצר של הנאום ובמיוחד האזהרות על שימוש בנשק הגרעיני שהשמיע דאלס כלפי סין הקומוניסטית לבל תמשיך את חדירתה באזור הודו-סין. לאחר מכן מתאר גרסון את המחאות שבאו בעקבות הנאום והשאלות הרבות שהתעוררו. בסופו של דבר, גרסון כותב, במהלך שנת 1954 דאלס מיתן את התבטאויותיו, אך נשאר להיות דבק בעמדתו, כי התגובה המסיבית היא היא האמצעי העיקרי למניעת התגברות ההשפעה הקומוניסטית בעולם.[12]בהתאם לכך פעל.

הוא התנגד במשך זמן רב לכינוסה של וועידת ז'נווה, וכאשר נאלץ להתפשר על כך באביב 1955, הביע פסימיות לגבי תוצאות הוועידה וחשדנות באשר לכוונותיו של הצד הקומוניסטי, במיוחד בנושא פירוק הנשק הגרעיני. לדעתו, הסובייטים ביקשו לצמצם את ההוצאות הכרוכות בייצור הנשק ואף לאלץ את ארצות הברית להסכים לפירוקו בתנאים בלתי-רצויים, וזאת באמצעות גיוס דעת הקהל הבינלאומית. לכן העדיף, כי הנושא יידון לא בוועידת ז'נווה, אלא בוועדת האו"ם לפירוק הנשק, בתנאים מחייבים הרבה פחות.[13] בהתייחסו לראיון של דאלס ב-life ב1956- ו"עמידה על סף" גרסון מצר על הביקורת הרבה שנמתחה על מזכיר המדינה ומקבל את עמדתו בנושא המענה האקטיבי לאתגר הקומוניסטי.[14] בשנים האחרונות לכהונתו (ולחייו) דאלס, לפי גרסון, התנגד לפירוק הנשק הגרעיני בגלל ההתקדמות הסובייטית בטכנולוגיה ובמאגר האמצעים הבלתי-קונבנציונליים. אדרבא את הסיכוי היחיד למנוע מלחמה כוללת דאלס ראה בהגברת מרוץ החימוש ואף בבנייתו וחיזוקו של הפוטנציאל הגרעיני של מדינות העולם המערבי.[15] סיכומו של דבר, אם עמדתו של גולד-אדמס בנושא דאלס ופירוק הנשק הגרעיני הייתה תמיכה מסויגת וספרו של ביל נעדר הערכה כוללת בסוגייה זו, הרי גרסון, נוסף על הצגתו הכללית של דאלס כאיש מיליטנטי מטבעו, טען, כי מזכיר המדינה פסל את ההידברות עם הסובייטים סביב פירוק הנשק הגרעיני וראה לנחוץ לפתח אותו ולאיים בו במקרה הצורך.

ספרו של מייקל גוהין (guhin) המתמקד בהגותו הפוליטית של דאלס ובעקרונות שהנחו אותו בדרכו, איננו שונה בהרבה מן הספר הקודם בתיאור הסוגיה הנדונה, אם כי ניתוח פעילותו ומחשבתו של דאלס נעשה במונחים מתונים ביותר. גוהין, בדומה לרבים אחרים, מייחס למלחמת קוריאה את הקצנת גישתו של דאלס כלפי ברית המועצות. בתחילת שנות ה50-, טוען גוהין, דאלס מפתח את מדיניות ההרתעה ומשבץ את הפוטנציאל הגרעיני כמרכיב חשוב ביותר במשנתו הצבאית והפוליטית.[16] גוהין מפרט באריכות את סיבותיו, תכניו העיקריים ואת תוצאותיו של נאום ה"תגובה המאסיבית", תוך כד דחיית טיעוני האופוזיציה והסכמה עם הלך מחשבתו של דאלס, בעיקר עם נטייתו לראותו באיום בנשק הגרעיני כלי לחץ פוליטי.[17]

חיבורו עב הכרס של טאונסנד הופס (hoopes) שיצא לאור בשנת 1973 ואשר משלב אלמנטים של כתיבה היסטורית וספרותית כאחד, סוקר בהרחבה ראויה לציון מיוחד את מהלכי דאלס, בעיקר בשני העשורים האחרונים לחייו. הספר כתוב על בסיס גישה ביקורתית למדי כלפי הגיבור הראשי אשר מוצג כתוקפן חסר זהירות ונוטה להיכשל בלשונו. את הדיון במאמרו של דאלס "מדיניות התעוזה" מחודש מאי 1952 הופס מסכם בקביעה, כי המאמר היה "תוכנית להפיכת היכולת הגרעינית הנוראית מכלי לשימוש אחרון לכלי לשימוש ראשון."[18]באשר לנאום ה"תגובה המסיבית" הופס טוען, כי דאלס היה חסר הבנה מספקת בעניינים צבאיים, וספק אם היה מודע למלוא השלכותיו של נאום מסוג זה. הנאום, להערכת הופס, היה הצהרתי בלבד, לא התייחס לחולשות והקשיים הרבים שהיו עלולים לנבוע מעצם הגישה המוצעת בו, למשל אפשרות הפעולה הגרעינית מן הצד הסובייטי. בעייתו המרכזית של הנאום הייתה, כי ה"נאום נכתב כאזהרה חמורה לקרמלין. למרבה הצער, שאר העולם האזין לו." כתוצאה מדברי דאלס, מדינאיי אירופה המערבית פיתחו חשד, כי ארצות הברית מתכוונת להפוך כל תקרית זניחה למלחמה גרעינית, אך במקביל התלבטו האם לתת אמון בהבטחות האמריקניות לשמור על המחנה המערבי כולו מפני התוקפנות הסובייטית.[19]על פי הופס, בסוגיית התנגדותה של ארצות הברית במאבק בין כוחות הסינים הלאומיים לצבא סין הקומוניסטית על פורמוסה ב1954- דאלס הצטרף לקיצוניים שבגנרלים האמריקניים ותבע להגביר את מעורבותה של ארצות הברית במלחמה נגד הקומוניסטים ואף להשתמש ב"תגובה המאסיבית", אם בייג'ין תמשיך במאמציה לכבוש את האי. רק הודות לשיקול דעתו של אייזנהאואר, אליבא דהופס, צילה של המלחמה הגרעינית הוסר מן העולם.[20]את הראיון של דאלס ב-life בינואר 1956 הופס מציג כקיצוני. הוא מביא את דברי הביקורת מבית ומחוץ שהוטחו בדאלס, ומוסיף, כי גם אם הביקורת הייתה מוגזמת, הרי:

the interview could not escape assessment as a remarkably feckless, tactless, unnecessary piece of work by a secretary of state […] the interview seemed to reflect the man's strange quintessential inwardness, in its revelation of both his insensitivity to public mood and his tendency to let vanity outrun proportion and truth.[21]

אצל הופס, מופיע דאלס כאיש שאיננו נותן אמון בתוכנית כלשהי לפירוק הנשק הגרעיני ומתנגד לעצם המשא ומתן עם הסובייטים. שעה שמדינאים שונים כמו חרושצ'וב (khrushchev) ומקמילאן (macmillan) סיימו את וועידת זנבה (יולי 1955) עם הצהרות אופטימיות ועם תקווה, כי הצד השני לא מעוניין במלחמה גרעינית, דאלס לא התרשם מ"רוח ז'נבה" והפציר במחנה המערבי לא לסמוך על רטוריקה חיובית ולא לשנות דבר בתוכניות ה"ביטחון הקולקטיבי".[22] דאלס על-פי הופס, אם כן, הוא מזכיר מדינה תוקפני המעדיף לאיים ולא לחפש פשרה. הנשק הגרעיני נחשב בעיניו כלי לוחמה לגיטימי והתבטאויות בנושא השימוש בנשק זה הגבירו מתח בעולם.בכל הספרות שנסקרה עד כה, סוגיית דאלס והנשק הגרעיני נדונה באופן בלתי-ממוקד ומקרי משהו, כאשר הדגש העיקרי של הסיפור ההיסטורי נעשה על הפעילות הדיפלומטית שנוהלה על-ידי דאלס סביב משברים בינלאומיים שונים. הנשק הגרעיני לא היווה נושא נפרד. עם זאת, ניתן למצוא טקסטים בהם יחסו של דאלס לנשק זה זוכה לטיפול יסודי יותר. כזה הוא, לדוגמא, מאמרו של ג'ון גאדיס (gaddis) הנקרא "ג'ון פוסטר דאלס הבלתי-צפוי". כפי שמשתמע מן הכותרת, בכוונתו של המחבר לחלוק על דימויו המקובל של דאלס. לדעת גאדיס, תדמיתו של דאלס כמדינאי מיליטנטי שמנפנף בנשק גרעיני בכל הזדמנות הינה מוגזמת ומוטעית. לאורך תשעת עמודי הפרק העוסק ביחסו של דאלס לאפשרויות השימוש בנשק הגרעיני,[23] גאדיס מצטט את התבטאויותיו של דאלס המעידות, כי האיש היה מודע לאסונות העלולים להיגרם על-ידי הנשק הגרעיני ומזהיר מספר פעמים מפני חורבנו המוחלט של המין האנושי. לא פחות מן הסכנות הגלובליות הרתיע את דאלס חוסר וודאות לגבי התנהגותן של מדינות העולם המערבי. דאלס דיבר בכמה הזדמנויות על כך שבעלות בריתה של ארצות הברית צפויות למחות על פעולות גרעיניות כלשהן ואף דאג מיתרונו הגדול של המחנה הקומוניסטי ביחסי ציבור.[24] גאדיס מדגיש, כי הסתייגויות מסוימות של דאלס מן השימוש בנשק הגרעיני הושמעו מעט זמן לאחר נאום ה"תגובה המסיבית" ומאמר "מדיניות השלום והביטחון", שתי ההתבטאויות הנחשבות לציוני דרך בביוגרפיה הפוליטית של מזכיר המדינה והמסמלים את קולו התוקפני.[25] בכך מבקש גאדיס להמחיש, כי דאלס איים כלפי חוץ, אך היה מתון בפורומים סגורים. יתירה מזו, על סמך דבריו של דאלס באחד המפגשים של המועצה לביטחון לאומי (national security counsil) בחודש 1954 גאדיס קובע, כי בדעתו של דאלס היה להפסיק את הגברת היכולת הגרעינית הסובייטית באמצעות חיסולו הכללי של המערך הגרעיני משני הצדדים. לאחר מכן גאדיס מזכיר את הצעתו של דאלס להעביר את הפיקוח על הנשק הגרעיני לידי האו"ם, הצעה שדבר לא יצא ממנה, ואת חששו של דאלס מפני הכרעה גרעינית במשבר סואץ ובדיכוי המרד האנטי-סובייטי בהונגריה ב1956- ואף בשנתיים הבאות. מסקנתו של גאדיס היא, כאמור, זו שטעות היא לסבור, כי דאלס היה תומך חסר הבחנה באסטרטגיה המבוססת על ההרתעה הגרעינית בלבד. מעבר לכך, דאלס "אפילו הרהר כמטרה ארוכת טווח על יסודות מוסריים וגיאו-פוליטיים כאחד, בפירוקו הכללי של הנשק הגרעיני".[26] יצוין, כי מסקנות אלו נוגדות לא רק את תדמיתו של דאלס בציבור הרחב, אלא אף את דעת רוב ההיסטוריונים שעסקו בסוגיה. מאמר נוסף העוסק ביחסו של דאלס לנשק הגרעיני הוא מאמרו של ניל רוזנדורף (rosendorf) הנקרא "הסכיזופרניה הגרעינית של ג'ון פוסטר דאלס". תחת שם רב-משמעות זה המחבר אוסף כל התבטאות והתבטאות, חיובית כשלילית, של דאלס אודות הנשק הגרעיני ומציג את מזכיר המדינה כאיש הפכפך וחסר עמדה מוגדרת בנושא.[27] המסקנה היחידה אליה רוזנדורף הגיע בסופו של המאמר היא שדאלס פיתח "סכיזופרניה" גרעינית ודיבר על הנשק הזה באופן אובססיבי.

את המידע באשר ליחסו של דאלס לנשק הגרעיני ניתן לחפש לא רק בספרות אודות דאלס עצמו, אלא אף במחקר הכללי על הנשק הגרעיני. לאחר עיון בספרים רבים המתמקדים בנושא פירוק הנשק מתברר, כי שמו של דאלס איננו מרבה להופיע שם, ואם הוא מוזכר הרי בעיקר בהקשר של נאום ה"תגובה המסיבית", "עמידה על סף" או בשל אי-רצונו של דאלס להשתתף בוועידת ז'נבה של יולי 1955. כדאי לעומת זאת, להתבונן בדמותו של דאלס בספר המבקש לתאר את ההיסטוריה הכוללת של העידן הגרעיני, ואת השפעת הימצאותו של הנשק על המהלכים בזירה הבינלאומית. הספר הוא ה"תקופה הגרעינית" מאת ג'ון ניוהאוס (newhouse) שיצא לאור בשנת 1989. אף על פי שהספר איננו כתוב מזווית ראייה פציפיסטית מובהקת, ניכר, כי המחבר פיתח יחס שלילי לדאלס ופעילותו בתחום הנדון. נאום ה"תגובה המסיבית" והראיון ב-life מינואר 1956 היו, מבחינתו של ניוהאוס, לכישלונותיו הפוליטיים של דאלס. הנאום מכונה בספר "השנוי במחלוקת ביותר בכל כהונתו של אייזנהאואר".[28] ניוהאוס מזכיר את הצעתו של דאלס לצייד את הכוחות הצרפתיים בהודו-סין בפצצות אטומיות, וכותב, כי רק התנגדותו החד-משמעית של אייזנהאואר מנעה את מימוש ההצעה. דאלס גם תפס עמדה קיצונית במהלך המאבק על פורמוסה ובהמשך סבר, כי לא תצמח כל תועלת מוועידת ז'נבה ומתוכנית ה"שמים הפתוחים".[29] לדברי ניוהאוס, דאלס החל לתמוך בהשהיית הניסויים הגרעיניים בשנים האחרונות לתפקידו, אולם רק בשל החשש למעמדה של ארצות הברית בדעת הקהל בעולם.[30] רעיון הפיקוח על הנשק הגרעיני נראה לו תמיד אבסורדי. ובכן, ב"תקופה הגרעינית", ספר שאיננו עוסק בדאלס או בשנות ה50- דווקא, האיש מתואר כפוליטיקאי קיצוני שדוחף לפתרונות גרעיניים, וחסר רצון לשקול ברצינות משא ומתן על פירוק הנשק הגרעיני.

ועידת ז'נבה 1955

אם ניוהאוס, אשר לא חיבר את ספרו מתוך דחיית עצם קיומה של הפצצה ומתוך גינוי של עצם הכללתו של הנימוק הגרעיני בכלל מערך השיקולים של הממשל האמריקני, לא הזדהה עם מדיניותו של דאלס, הרי אין כל פלא שהספרים שנכתבו על-ידי ההיסטוריונים בעלי השקפה שלילית על הפצצה הגרעינית כתופעה מוקיעים את דאלס בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים. לדוגמא, ספרו של לורנס וויטנר (wittner) הסוקר את התנועה לטובת פירוק הנשק הגרעיני בעולם כולו ואשר ביסודו ניצבת טענה, כי "הלחץ הציבורי עזר לבלום את מרוץ החימוש הגרעיני ומנע מלחמה גרעינית",[31] מראה את כל ממשל אייזנהאואר כממשל התולה בנשק הגרעיני את כל שאיפותיו בתחום הביטחון. וויטנר מונה אירועים שונים בהם היה פוטנציאל כלשהו לשימוש בנשק הגרעיני, כגון, מלחמת קוריאה, הניסיון הצרפתי לשמור על הודו-סין, משבר פורמוזה, ואף מצטט התבטאויות של אנשי הממשל השונים. מסקנתו היא כי כל תוכניותיו של הממשל לגבי ניהול המלחמה הקרה היו מבוססות על השימוש בנשק הגרעיני, ולכן ומניעת פירוקו הייתה למטרה. דאלס אשר "הביא לתפקיד מזכיר המדינה ספקנות ארוכת ימים לגבי פיקוח על הנשק ופירוק [הנשק]",[32] הרבה לנופף ביכולת הגרעינית בהופעותיו הפומביות, והיה בין הנצים של הממשל. לדברי וויטנר, הוא עד ימיו האחרונים התנגד לפירוק הנשק הגרעיני, בעיקר בגלל חוסר הוודאות לגבי עתידה של הזירה העולמית. פרק יחסית ארוך מוקדש בספר להתמתנותו של דאלס בשנים 1956-1958, אך המחבר דואג להדגיש יותר מפעם אחת, כי דאלס גילה מתינות תחת לחץ של דעת הקהל, לא מתוך שכנוע אישי.[33]

ייאמר לסיכום, כי בדרך כלל, הספרות איננה מרחיבה בנושא יחסו של דאלס לנשק הגרעיני ושני מאמרים בלבד עוסקים בו ישירות. אמנם קיימים הבדלים בלתי-מבוטלים בין השקפותיהם של החוקרים על הנושא, וההבדלים משקפים, ככל הנראה, את השקפותיהם של ההיסטוריונים על עצם הפיכתה של ארצות הברית למעצמה עולמית ועל התגברות עצמתה והשפעתה בעולם כולו ומעל לכל באירופה. עם זאת, ניתן לקבוע, כי ההיסטוריונים תמימי דעים בתיאור הכללי של הנושא. דאלס, על פי ספרות המחקר, העניק מקום ראשון במעלה לנשק הגרעיני במערך ההגנה וההרתעה של ארצות הברית ולא נמנע מלאיים להטיל פצצות גרעיניות כאשר ראה איום כזה לנחוץ. לפיכך הגיוני להניח, כי התנגד באופן חד-משמעי לפירוק הנשק הגרעיני. אך לסוגיית יחסו של דאלס לפירוק הנשק ניתנה, כאמור, תשומת לב מועטה, והנושא ייבחן בפרק הבא.

speech by dulles, "the evolution of the foreign policy", dsb, xxx, no. 761, 108 (12. 1. 54). [1] dulles, j. f., "policy for the security and peace", foreign affairs, 32, 3, 356-359 (april 1956). [2] hoopes t., the devil and john foster dulles, 308-310. [3] beal, j., john foster dulles, 184.[4] ibid., 187-188. [5] goold-adams r., the time of power, 118-121, 129-131. [6] ibid., 131. [7] ibid., 192-193. [8] ibid., 207-208. [9] ibid., 270-272. [10] ibid., 209. [11] gerson l., john foster dulles, 144-152. [12] ibid., 224, 229-230. [13] ibid., 301-303. [14] ibid., 308-309. [15] guhin m., john foster dulles, 223-228. [16] ibid., 228-234. [17] hoopes t., the devil and john foster dulles, 128. [18] ibid., 199-200. [19] ibid., 265-267. [20] ibid., 311. [21] ibid., 301-302. [22] gaddis j., "the unexpected john foster dulles", in: immerman r. (ed.), john foster dulles, 49-58. [23] ibid., 54. [24] ibid., 54. [25] ibid., 58. [26] rosendorf n., "john foster dulles' nuclear schizophrenia", in: gaddis j. (ed.) statesmen…, 64-84. [27] newhouse j., nuclear age, 95. [28] ibid., 114-115. [29] ibid., 141. [30] wittner l., resisting the bomb, preface, x. [31] ibid., 127. [32] ibid., 173-183. [33]

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מיכאל קוגן