אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרנסיס פוקויאמה על האיסלם באירופה


התמונה של תומר ריבל

לפני כשנה נרצח בהולנד יוצר הסרטים תיאו ואן גוך על ידי מוסלמי הולנדי בשם מוחמד ביורי. האירוע גרר הדים רבים בפוליטיקה ההולנדית הפנימית. לכך מצטרפים פגועי הטרור בלונדון ב 7 ליולי השנה – פגועים שבהם לקחו חלק בתכנון וסיוע מוסלמים בריטים בנים למהגרים מדור שני. מה קורה לאיסלם באירופה?

בשנים האחרונות התרגלנו לראות טרור / מלחמת גרילה איסלמי כתוצר של נכשלות באזורים שוליים כמו אפגניסטן או, קרוב אלינו, עזה והגדה המערבית. טרור איסלמי נתפס כיצוא של מקומות אלו למערב המפותח. ממשל בוש שלח כוחות לאפגניסטן להלחם בטרור שנמצא "שם" כאילו אין טרור "כאן". מדיניות של הבאת הדמוקרטיה לאזורים נכשלים כמו עיראק או אפגניסטןמנתקת קונספטואלית את הדמוקרטיות המפותחות מטרור של "שם".

ישנו בסיס איתן, לטענתו של פרנסיס פוקויאמה, במאמר שהתפרסם ב"וול סטריט ז'ורנל" אתמול, להערכה כי הטרור האיסלמי והפונדמנטליזם האיסלמי מקורם לא במזרח התיכון או מרכז אסיה אלא דווקא במערב אירופה. מבצעי הפיגועים במדריד ב 11 למרץ ומוחמד אתא, מנהיג אירועי ה 11 בספטמבר 2001, התחנכו וספגו את משנתם הקיצונית באירופה. בהולנד, היכן ש 6% מהאוכלוסייה הינה מוסלמית, יש מידה רבה של קיצוניות איסלמית כפי שהודגם בסיפור המזעזע של רצח ואן גוך. ואן גוך נרצח באכזריות על כך שהעז להעלות לאקרנים את "הכנעה", סרט העוסק באלימות נגד נשים מוסלמיות בחברה ההולנדית.

משבר זהות

הטענה כי האידיאולוגיה של האיסלם הקיצוני משקפת את האיסלם בכללותו גובלת באי הבנה בסיסית של המציאות. במדינות מוסלמיות מסורתיות, הזהות הדתית מהווה תכתיב ברור שניתן לפרט מראש מרגע היוולדו. אין פה בחירה. הפרט מקבל את האיסלם כמובן מאליו לגבי סטאטוס חברתי, מנהגים, נישואין ובכל הקשור לסביבה ולמוסדות החברתיים. לא כך הדבר בנוגע לחברה המוסלמית המתקיימת בפרברים של הבירות המערב אירופאיות. מוסלמי שחי במדינה אירופאית נתון במשבר זהות מתמשך. בניגוד למדינות איסלמיות, יום יום עומד בפניו מגוון של בחירות כיצד הוא רוצה לקיים את אורח חייו. החוקר הצרפתי אולבייר רוי טוען בספרו "globalized islam" (2004) שהרדיקליזם האיסלמי של ימנו הוא תוצאה של אותו משבר זהות.

משבר הזהות של המוסלמים האירופאים חמור במיוחד בקרב בני הדור השני והשלישי למהגרים אשר גדלו מחוץ למדינות המקור של הוריהם. מוסלמים אלו חשים קירבה מינימאלית והזדהות מעטה עם המדינה האירופאית בה נולדו.

אירופאים לא מוסלמים נוטים להמעיט בחשיבותה של זהות לאומית בשם רעיונות כלל אירופאים ואינטגרציה. אולם עדיין צרפתי, הולנדי או גרמני טיפוסי מזדהים עם מדינתם ותרבותם הייחודית. פקיסטני, טורקי או מרוקאי אינו חש קירבה לצרפת, הולנד או גרמנייה. חוקי עבודה של האיחוד האירופאי מקשים יותר ויותר על עובדים לא מקצועיים למצוא עבודה ורבים מקרב המהגרים המוסלמים חיים על קצבאות רווחה. הם אינם זוכים לכבוד הבסיסי של תחושת פרודקטיביות והם מרגישים זרים במדינה בה הם חיים.

לפיכך אישים כמו אוסמה בן לאדןמהווים מוקד של משיכה לצעירים בעיקר בכל הקשור ליכולתם להציע איסלם רומנטי וטהור. האיסלם הקיצוני מציג חזון של קהילה ("אומה") אוניברסאלית ללא קדושים מקומיים או מסורות פרטיקולריסטיות. בניגוד למדינות איסלמיות, הדת אינה נתמכת יותר על ידי שורה של מנהגים וקונבנציות חברתיים חיצוניים אלא על ידי אמונה שבלב. לא בכדי, אולבייר רוי משווה את האיסלם הקיצוני לרפורמציה הפרוטסטנטית. בדומה לרפורמציה, האיסלם הקיצוני פונה פנימה לכל מאמין ומאמין על חשבון ריטואל ומנהגים חיצוניים.

אם התיאור הנוכחי של האיסלם הקיצוני מדויק, שתי טענות עיקריות עולות על הפרק. ראשית, האתגר הבטחוני שהאיסלם הנוכחי מעמיד בפני מדינות אירופה אינו בגדר חדש. מעבר מהיר למודרניזציה (כפי שאוכלוסיות מהגרים מאזורים מתפתחים חווים כאשר הם מתחילים חיים חדשים במדינות מערביות) ידוע כגורם מרכזי המעורר רדיקליזם. בתופעה דומה נתקלנו אצל בולשיביסטים, אנרכיסטים, פשיסטים או חברים בקבוצות קיצוניות דוגמת bader-meihof מספר דורות אחורה. האידיאולוגיה אולי שונה אך הפסיכולוגיה נשארה אותו הדבר.

בנוסף, האיסלם הקיצוני הינו מוצר של מודרניזציה וגלובליזציה לא פחות מהיותו תופעה דתית. האיסלם לא היה מהווה סכנה אילו המוסלמים לא היו יכולים לנוע בחופשיות יחסית על פני גבולות או לגלוש באינטרנט. משמעות הדבר היא שהבאת דמוקרטיזציה ומודרניזציה למדינות מזרח תיכוניות כמו מצריים או סעודיה לא תפתור את הבעיה ואולי לטווח הקצר אף תחמיר אותה. דמוקרטיזציה וקידמה הינן מטרות ראויות בפני עצמן אך אין בהן בכדי להועיל בסוגיית הטרור האיסלמי.

האתגר האירופאי

האתגר האמיתי לעתידה של הדמוקרטיה טמון בעתידה של אירופה היכן שהבעיה המוסלמית נהפכת לסוגיה פוליטית-חברתית דומסטית (בניגוד לבעיה בינלאומית עבור ארה"ב למשל). אירופה תאלץ ללמוד כיצד ניתן לשלב מספר גדול של צעירים איסלמים זועמים ובד בבד למנוע מתנועות ימניות קיצוניות נגד מהגרים לצבור עוצמה בקרב דעת הקהל הפנימית. על מנת שאלו יתרחשו, שני מגמות צריכות לצבור תנופה. ראשית, מדינות כמו בריטניה והולנד צריכות לשנות את המדיניות המולטי-תרבותית שמעניקה חממה לקיצוניים. שנית, מדינות אלו צריכות לפתוח לדיון מחודש את ההגדרות לזהות לאומית בכדי שאלו תאפשרנה קליטתם של אזרחים מרקע שאינו מערבי.

המגמה הראשונה כבר נמצאת בעיצומה. בחודשים האחרונים, בריטניה והולנד הגיעו למסקנה שעידוד מדיניות מולטי-תרבותית מניב תוצאות הפוכות ושליליות. סובלנות ליברלית התפרשה בקרב החברה המוסלמית לא ככיבוד של המדינה את ערך האינדיבידואליזם אלא כמתן לגיטימציה לקבוצות אתניות לשמר אורח חיים ומנהגים שאינו עולה בכפיפה אחת עם תפיסות ליברליות. כך נוצר מצב שבהולנד, למשל, בחסות הפרדת הדת מהמדינה - נוצרה קהילה מוסלמית מבודדת מהמדינה עם מנהגים זרים לסביבה ולמנטאליות האירופאית, גטו מוסלמי.

שורה של חוקים שמטרתם להקטין את ההתבדלות התרבותית של הקהילות המוסלמיות מיתר האוכלוסייה (למשל חוק האוסר על יבוא כלות מהמזרח התיכון) חוקקו לאחרונה בהולנד. בידיה של המשטרה הבריטית וההולנדית הופקדו סמכויות רחבות יותר לפקח ולעצור כוהני דת איסלמים. אולם הבעיה העיקרית בעינה עומדת: כיצד ניתן ליצור זהות לאומית שתגבש ותקשר בין דתות וקבוצות אתניות שונות תחת מסגרת תרבותית דמוקרטית משותפת בדומה למה שחוללה ארה"ב בקרב מהגרים לאורך המאות ה 19 ותחילת ה 20.

מאז רצח ואן גוך, מתחולל ויכוח בהולנד לגבי המשמעות של זהות לאומית הולנדית. יותר ויותר נשמעות הדרישות לחייב מהגרים ללמוד את השפה ההולנדית ואף את ההיסטוריה של הולנד (שספק אם הולנדי אירופאי יודע). הולנד עולה על הפסים שדוחים גישות של פוליטיקלי קורקט שמדינות אירופאיות אחרות במשך זמן רב נגועות בו ואשר בשמו מסרבות הן אפילו להתחיל לדון בסוגיות כמו זהות לאומית, תרבות והגירה.

אירופאים רבים טוענים שהמודל של כור היתוך אמריקאי אינו בר יישום באירופה. שאלות של זהות לאומית באירופה מוכתמות בהיסטוריה רוויה בדם ומלחמות. אם נכונה טענה זאת, אזי מערב אירופה נמצאת בבעיה לא קלה שרק תלך ותחמיר ככל שאחוז המוסלמים באוכלוסיה ילך ויגדל. אבל לא רק אירופה נמצאת בבעיה אלא העולם החופשי כולו. אירופה כבית גידול לטרור איסלמי הניזון מתחושות תסכול ואי היכולת של מהגרים להשתלב מעמידה את כל העולם המערבי בפני סכנה שעלולה להיהפך מהר מאד לקיומית.

 מקור:

francis fukuyama. wall street journal, november 2, 2005

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל