הסנקציות החדשות נגד איראן: איך מוכרים אשליות לעולם

ההדלפה שהתפרסמה לאחרונה באתר של הירחון הגרמני Der Spiegel באינטרנט, על תוכנית אירופאית להטיל סנקציות חדשות על איראן, אינן אלא "זרית חול בעיניים". כל השחקנים המשתתפים במשחק הזה יודעים את זה. כל זמן שסין לא תצביע יחד עם חמש החברות הקבועות במועה"ב של האו"ם, הסנקציות שמדינות המערב מתכננות, מועדות לכשלון. ולמה שסין תתרצה? העסקים בין סין לאיראן פורחים, סין לא רואה באיראן איום, להיפך, יש להם מיזמים משותפים, היא תלויה בנפט של איראן והיא מסרבת להכנע ללחצים לשנות את מדיניותה המבוססת על יציבות, על דיאלוג ועל דיפלומטיה שקטה.

חילופי המהלומות המילוליות שהיינו עדים להם לאחרונה בין וואשינגטון לבין בייג'ין, - בגלל ההכרזה על עיסקת הנשק בין ארה"ב לבין טייוואן, בסכום של שישה וחצי מיליארד דולר והחלטתו של אובמה להפגש עם הדלאי-לאמה - איננו מבשר על פתיחת מלחמה קרה או על עימות גרעיני קרב בין שתי המעצמות. זהו סה"כ משחק מכור מראש שבו כל שחקן יודע את תפקידו של היריב. המשחק של אובמה שקוף לחלוטין. הוא החליט להשתמש בסוגיית טייוואן כדי לאלץ את הסינים להסכים להטיל על אירן סנקציות מחמירות שיפגעו קשה בכלכלתה ושאפשר לנסח כך: "אתם תתמכו בנו בהטלת סנקציות על אירן ואנחנו נבטל את עיסקת הנשק עם טייוואן".

אובמה אובד עצות. כולם לוחצים עליו: ישראל רומזת שאם היא תרגיש מאויימת היא תתקוף את אירן תקיפה מקדימה. גם מדינות המפרץ ומדינות אירופאיות, בעיקר צרפת, גרמניה ובריטניה, מרגישות מאויימות כי הן נמצאות בטווח הטלים שאיראן מפתחת ודורשות לעשות משהו כדי לעצור את התגרענותה של אירן.

אובמה יודע שבלי שיתופם של רוסיה וסין הסנקציות יכשלו. בתקשורת העולמית התפרסמו ידיעות, שכולן מקורן כנראה מהבית הלבן, שסין עלולה להיות מבודדת אם היא תטיל וטו במועצת הבטחון אם תועלה ההצעה האמריקאית להטיל סנקציות מחמירות נגד אירן. כנראה כי מדובר במשאלת לב שמפיץ הבית הלבן. לא נראה כי אובמה יוכל להרשות לעצמו להתבזות ולהעלות הצעה שיש בה סיכוי שהיא תיפול בגלל וטו סיני. האמריקאים מתקשים לשכנע את הסינים להצטרף להצעה האמריקנית ונתקלים בלאו מוחלט. כזכור האולטימטום של אובמה לאירנים פג בסוף חודש דצמבר 2009, והיום בסוף פברואר 2010, חוץ מהדלפות ואיומים בתקשורת, אין כל סימן שהם יגישו את הצעתם למועה"ב של האו"ם.

לסין יש מדיניות חוץ עצמאית, והיא אינה מוכנה שמעצמות המערב יתמרנו אותה. האינטרסים הכלכליים של סין באירן הם בסדר גודל בלתי נתפס. משך 15 שנה זינק נפח המסחר בין סין לאירן, מ- 400 מיליון דולר ל- 29 מיליארד דולר נכון לסוף שנת 2009! לא נראה שסין מתכוונת לוותר על נתח שוק כזה. מה עוד שהיא תלויה בנפט המיובא מאירן. סין היא הצרכנית השניה בגודלה בעולם של נפט גולמי וכל שנה הצריכה שלה עולה ב 35%! אז מדוע סין תרצה להענות לדרישת ארה"ב?

מן הצד האחר, מדיניות סין מבוססת על יציבות כלכלית וחברתית לאוכלוסיתה המונה יותר ממיליארד ושלוש מאות מיליון תושבים, עם 56 קבוצות אתניות שונות. מנהיגי סין רוצים שהאזרחים יהיו שבעים ומרוצים. הם לא מעונינים במשברים עולמיים. הסינים למדו מההיסטוריה שכל פעם שארה"ב מסתבכת במלחמה חדשה מחירי הנפט עולים, הזמנות בטלות, הייצור נעצר, האבטלה גוברת וסין נפגעת.

איך מתכננים האמריקאים לכפות את רצונם על האיראנים? הסנאט האמריקאי העביר בסוף חודש ינואר 2010, הצעת חוק שיאפשר לנשיא אובמה להטיל סנקציות חדשות על אירן והסעיף החשוב שבהם, אמברגו על יצוא בנזין לאיראן וכל מה שקשור לתעשית זיקוק נפט. זאת הסנקציה החמורה ביותר שארה"ב יכולה להטיל כי בלי בנזין הכלכלה האירנית תקרוס תוך זמן קצר. זה פרט מענין כי איראן בעלת רזרוות הנפט הגולמי השניה בעולם, צריכה לייבא 40% של הבנזין בגלל העדר בתי זיקוק. אבל האמברגו הזה יוכל להצליח רק בתנאי שתהיה הסכמה של חמש החברות הקבועות במועה"ב. מסתבר שסין מתכננת לבנות שבעה בתי זיקוק באירן. ההחלטה הזאת אם תמומש, עלולה למוטט את בנין הקלפים שממשל אובמה בנה ולרוקן מתוכן את האמברגו החמור. מישהו מעלה על דעתו שאוניה ששטה תחת דגל סיני, תעצר במיצרי וורמוס כדי שתיבדק אם היא מפירה את האמברגו שהאמריקאים והאירופאים הטילו?

קיימת אפשרות שהסינים יסכימו לשחק את המשחק שהאמריקאים מובילים, יצטרפו להחלטה על הסנקציות אבל ידאגו לרכך ולמסמס אותה בדומה למה שהם עשו כשהטילו סנקציות נגד צפון קוריאה. באותה החלטת מועה"ב, קבעו שמותר לבדוק מטען של אוניה כדי לבדוק אם היא מובילה חומרים וציוד אסור – אבל בלחץ הסינים, הוסיפו שהעליה על האוניה תלויה בהסכמתו של קברניט האוניה. כדאי לציין שלפי דיני מלחמה, השתלטות על אוניה בלב הים, משמעותה "אקט מלחמתי", וספק אם הסינים יסכימו לכך.

כמעט כל האנשים העוסקים בנושאי בטחון הסובבים את הנשיא אובמה, מחפשים תירוצים כדי לא להגיע לעימות עכשיו עם איראן. במאמר הפותח של רבעון המכללה למלחמה בזרוע היבשה של הצבא האמריקאי שהתפרסם לפני שנתיים, אמר שר ההגנה האמריקאי רוברט גייטס שמלחמה עם איראן עלולה להיות הרת אסון. "מלחמה נוספת במזה"ת היא הדבר האחרון שארה"ב צריכה". הגנרל ג'יימס ג'ונס, יועצו לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הזהיר בסוף חודש דצמבר 2009, כי איראן עלולה להגיב על הלחץ הגובר עליה בתקיפה על ישראל, בעזרת החיזבאללה והחמאס: "ההיסטוריה מלמדת שכשמשטרים נלחצים, הם תוקפים בסיוע ממלאי מקום". לגנרל האמריקאי יש בהחלט זכרון סלקטיבי. הוא לא למד כלום מהפייסנות שהפגינו בריטניה וצרפת כלפי התחמשותה של גרמניה הנאצית וכשלון מדיניות ההתבדלות וההבלגה של ארה"ב כלפי הסיכסוך באירופה, שהיו הגורמים העיקריים לפתיחת מלחמת העולם השניה.

עו"ד אלן דרשוביץ, שהיה מתומכיו הנלהבים של אובמה, אמר, תוך שהוא מזכיר את הסכם מינכן המחפיר ב- 1938, בין היטלר לבין צ'מברליין: "אם אובמה לא יעצור את התחמשותה הגרעינית של אירן, הוא יזכר לדראון עולם כמו שנוויל צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה מקובע בתודעה העולמית, כהאיש שבגלל קוצר ראותו הגאו-פוליטית ותפיסת עולמו הפייסנית הביא לאסון נורא שלא היה כמותו בתולדות האנושות – את מלחמת העולם השניה".

רובי בוזגלו
roby5167@fastmail.fm