אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המלחמה – הסברים ביולוגים, פסיכולוגים ופילוסופיים


התמונה של תומר ריבל

מאז התפרקותה של ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, רבים מעלים תהיות לגבי עתידה המלחמה. בניסיון לתת מענה לשאלת עתיד המלחמה, חוקרים נוטים לחלק את העולם למספר אזורים עיקריים: העולם המפותח – שכולל את מערב אירופה, יפאן, האזור האטלנטי ומבחינות רבות גם סין– מרכז אסיה ויתר העולם המתפתח. לכל אזור יש את המאפיינים שלו כשהאזור של העולם המפותח מאופיין כאזור של שלום, אזור של קהילת בטחון פלורליסטית. ביתר אזורי העולם אין סיבה לאופטימיות כשהמאפיינים של העבר – פוליטיקה של כוח וקונפליקט – ימשיכו להוות חלק מהאינטראקציה בין המדינות. מכיוון שמלחמה בעולם המפותח נראית כיום כאפשרות רחוקה, בחרתי במאמר הנוכחי לעסוק דווקא באפשרות של מלחמה באזור הזה. אני אנסה לטעון כי מלחמה היא תופעה אנושית בלתי נמנעת. הטעון שלי יתבסס על ניתוח טבע האדם בשלושה רמות: ביולוגית, פסיכולוגית, ומטפיסית. לאחר מכן, תוך ההסתמכות על הרעיונות המופיעים בספרו של העיתונאי רוברט קפלן , the coming anarchy, אתאר כיצד עלולה מלחמה בעולם המפותח להיראות.

ניתן לחשוב על שלוש סיבות עיקריות לאי הישנותה של המלחמה בעולם המפותח של המילניום החדש: 1) עליית המחיר של המלחמה. 2) כהמשך ישיר, העלמות היתרונות של המלחמה. 3) משטרים וערכים משותפים שמאפיינים את עמי העולם המפותח לכיוון של דמוקרטיה ליברלית וקוסמופוליטיות. קו משותף עובר בין שלושת המאפיינים הללו והוא רציונליזם שנהפך לכוח המוביל בעולם המושגים של ההוויה המערבית. הבינה נהפכה למאפיין מרכזי לפיו שופטים בני האדם במערב את המציאות הפוליטית בה הם חיים. רציונליזם מונחה על פי שיקולים של עלות תועלת כשהמטרה היא מיקסום התועלת כפי שניסח זאת סטיוארט מיל:

…actions are right in proportions as they tend to produce the reverse of happiness. by happiness is intended pleasure, and the absence of pain; by unhappiness, pain, and the privation of pleasure.

הימצאותו של נשק גרעיני בידי מדינות הופך את המלחמה להרסנית מידי וללא מקובלת על אדם רציונאלי. לכן עצם ההבנה באירופה שקונפליקט מזוין עלול להוביל לאופציה (תיאורטית) של שימוש בנשק אטומי תשלול את המלחמה מלכתחילה. אולם מעבר לאימה הגרעינית, הרציונליזם המערבי בא לידי ביטוי גם בהכרה שמלחמה אינה מסוגלת לספק רווחים כלכליים מכל סוג שהוא. שליטה על מדינה כבושה לא הולכת בכפיפה אחת עם המכניזם לפיו פועלת הכלכלה של העידן הפוסט תעשייתי. אזרחי העולם המפותח מבינים את אי הרציונאליות שטמונה באקט המלחמתי. תלות גומלין בין מדינות העולם המפותח כיום עמוקה יותר ממה שהיא הייתה ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לא רק שכמות הסחר בין מדינות העולם המפותח בהווה גדולה ממה שהיא הייתה לפני 1914 אלא, יותר חשוב, הקף ההשקעות הכספיות גבוה יותר. רבים מתייחסים כיום ל- 'mutual assured destruction' כלכלי שקיים בין ארה"ב לסין למשל. כלומר, מלחמה בין שתי המדינות הללו תהיה הרסנית לשתיהן ולפיכך בלתי מתקבלת על הדעת בחשיבה רציונאלית.

ערכים של דמוקרטיה ליברלית וקוסמופוליטיות משחקים גם הם תפקיד מכריע בשלילת אפשרות המלחמה. המרדף אחר גאווה ויוקרה המהווה נדבך עיקרי בראליזם הקלאסי כמניע למלחמה מפנה את מקומו לחשיבה רציונאלית של אינטרסים על חשבון חשיבה אי-רציונאלית שניזונה מתשוקות ויצרים. העולם המפותח מאופיין כיום במגמות חיוביות שמונעות מלחמה כמו ירידת השפעתה של הלאומיות, העלמות הג'ינגואיזם שאפיין את אירופה לפני מלחמת העולם ה-2, וירידת ערכה של המדינה כמקור הזדהות לטובת מערכות גדולות יותר. הסיבה למגמות הללו היא רציונליזם כלכלי ופוליטי. ניתן בהחלט לומר, לסיכומו של עניין, שהכוחות הדוחפים לעבר השלום בעולם המפותח חזקים דיים בכדי לבטל כל נטייה לקונפליקט ואלימות בין מדינות.

על כן, נשאלת השאלה האם דברים אלו משקפים את המציאות לעתיד בעולם המפותח. האם, עבור העולם המערבי, ההיסטוריה הגיעה לשלב הסופי בו הלוגוס מכוון אותה כפי שהגה היגל? לכאורה נראה שקאנט צדק כשטען ב:

idea for a universal history with a cosmopolitan intentשלטבע יש תוכנית סודית לפיה האנושות מתקדמת למצב של הארה כשהבינה תשלוט, או לחלופין כשטען ב- foundations of the metaphysics of morals:

our existence has a different and far nobler end, for which…reason is properly intended, and which must be regarded as the supreme condition which the private ends of man…must be postponed (section i)

שלטון הבינה יוביל לשלום שאתו מייחל קאנט ב"שלום הנצחי":

seek ye first the kingdom of pure practical reason and its righteousness, and your object (the blessing of perpetual peace) will be added unto you…

המלחמה עדיין פה

הפיכת המלחמה למוסד שאבד עליו הכלח בעולם המערבי נעשית בטרם עת. למרות שהתנאים ההיסטוריים שעודדו פרוץ מלחמות בעולם המפותח בעבר (אירופה) אינם תקפים למציאות של היום, לא ניתן להתעלם מפקטור חיוני שלא השתנה מאז שחר ההיסטוריה וכנראה גם לא ישתנה בעתיד הנראה לעין – טבע האדם ומרכזיות המלחמה בו. שלושה אלמנטים מניעים את האדם לכתת אתים לחרבות ומזמרות לחניתות – הביולוגיה, הפסיכולוגיה, וההוויה האנושית.

הביולוגיה:

ברדליטייר ( bradley e thayer ) במאמרו “bringing in darwin” (2000) יוצר סינתזה בין מדעי החברה לביולוגיה ומנסה להסביר התנהגות חברתית – הנטייה של האדם להלחם – תוך הסתמכות על הסברים מתאוריית האבולוציה. לדעתו, הקביעות של התיאולוג האמריקאי ריינולד ניבור כי טבע האדם רע בבסיסו ושל הנס מורגנטאו כי האדם שואף לשלוט על סביבתו – קביעות שעליהן מבוסס הראליזם הפוליטי הקלאסי – לוקות בחסר. הסיבה לכך היא שהמקורות של הוגים אלו הינן מטא-פיזיות או תאולוגיות ולפיכך חסרות בסיס מדעי. טייר טוען כי הראליזם, כדי לבסס את תוקפו במציאות בה הוא מתחרה בתיאוריות אחרות צריך לפנות לתורת האבולוציה היכן שהוא יוכל למצוא בסיס מדעי איתן.

התיאוריות של הראליזם ההתקפי ביחסים הבינלאומים שרואות במלחמה כמכשיר להשגת עוצמה ניתנות להסבר כצורך הביולוגי של האינדיבידואל להשיג עדיפות למשאבים בסביבה תחרותית. אמנם הראליזם מאז kenneth waltz שם דגש על המערכת הבינלאומית בעוד שמחקר אבולוציוני הוא ברמת האינדיבידואל, יש לזכור כי בראש מדינות עומדים מנהיגים אינדיבידואלים עם אימפרטיבים אבולוציונים המאפיינים אינדיבידואלים. מה עוד, הסיבה שמנהיגים של מדינות עדיין מצליחים בקלות יחסית לגייס את אזרחיהם לצבא ולמלחמה מעידה על נטייה למלחמה שקיימת ברמת הפרט הבודד.

המלחמה על פי טייר היא תכונה שקיימת בטבע ולפיכך ניתן להתייחס אליה ככורח ביו-אונטולוגי. נמלים נלחמות באכזריות, קהילות של קופים נאבקות אחת בשנייה ואריות לעיתים אף מאמצים דפוסי התנהגות של קניבליזם. בני האדם לא המציאו את המלחמה והתרבות האנושית אינה אחראית לקיומה, אם כי תרבות יכולה לקבוע מאפיינים למלחמה כמו שיטת המלחמה, אכזריותה או תדירותה.

תיאוריה אבולוציונית רואה במלחמה כורח ביו-אונטולוגי

למלחמה ישנן שתי סיבות עיקריות, inclusive fitness וסלקציה קבוצתית. inclusive ffitness הוא הצורך של האינדיבידואל להעביר את הגנים של הקבוצה החברתית אליה הוא שייך הלאה לדורות הבאים, כמו כן להבטיח את השרדות הקבוצה. inclusive ffitness נמדדת ביכולת לסייע לאחרים מאותה הקבוצה להתרבות ולחיות ברווחה. קבוצות יצאו למלחמה על מנת להגדיל את כמות המשאבים העומדת לרשות קבוצתם ולהגדיל את סיכויי ה-inclusive ffitness. ככך, בעולם בו המקורות מוגבלים, האינדיבידואל יעדיף תמיד את הקבוצה שלו על אחרות, האינדיבידואל יתנהג אל האחר באופן של xenophobia ואל הקרוב אליו באופן של nepotism. נטיות אלו עומדות בשורשן של מלחמות בכלל וסכסוכים אתנים בפרט.

ביקורת אפשרית על טייר תקח בחשבון כיישנן דרכים נוספות לפתור בעיות של מחסור במקורות פרט לאלימות. הגישה של טייר מתבססת על הצורך בלהשיג מקורות אולם במהלך התפתחותה של התרבות, בני האדם הצליחו להתגבר על מצב טבע של מחסור ולהבטיח שפע של מקורות, לעיתים מעבר למה שצריך ובגדר מותרות. גישות ליברליות מוסדיות ביחסים הבינלאומים מדגישות את הנטייה של מדינות לשתף פעולה לעבר רווחים מוחלטים.

הסיבה השנייה למלחמה, על פי טייר, גורסת שהמלחמה התפתחה כתוצאה מסלקציה קבוצתית. האינדיבידואל יהיה מוכן להקריב את עצמו באופן אלטרואיסטי למען הקבוצה. כך התחרות והברירה הטבעית עוברת מהאינדיבידואל לקבוצה – הקבוצה החזקה תשרוד. בנוסף, הגנים החזקים של הלוחם ישמרו בקבוצה.

קשה להתעלם מהבעייתיות בטעון זה. לעיתים רווחת הקבוצה יכולה להיות מובטחת לאו דווקא במלחמה. במהלך ההיסטוריה, קבוצות חברתיות ומדינות נקטו באסטרטגיות שאינן מלחמתיות כמו בריתות, bandwagoning, פיוס וכניעה. מלחמה עלולה לעיתים להביא ליותר עלויות מאשר תועלת. לעיתים גם, החזקים גנטית בקבוצה ימותו במלחמה ויפגעו במאגר הגנים האיכותיים. בנוסף, במלחמה לא תמיד החזק מנצח. אמרה ידועה גורסת כי כל צד יודע איך הוא נכנס למלחמה אך לא איך יצא ממנה. ההיסטוריה עשירה בדוגמאות שבהן החלש ניצח במלחמה.

לבסוף, טייר טוען כי התפתחות הציוויליזציה האנושית אופיינה בקבוצות קטנות שהתאחדו לקבוצות גדולות יותר בהתחלה כדי להגן על עצמן מפני טורפים גדולים ומפני קבוצות אנושיות אחרות ולאחר מכן על מנת להיות חזקות יותר כדי להתקיף את אלו שמהם התגוננו. תיאור היסטורי זה אינו בהכרח שגוי אבל זאת סיבה חברתית ולא בהכרח ביולוגית-אבולציונית. הסוציולוג הניאו-מרקסיסט עמנואל ולרשטיין טוען, למשל, כי התגבשות המדינה באירופה משקפת את הצרכים של מעמדות סוציו-אקונומיים שפעלו במערכת הכלכלית העולמית.

הפסיכולוגיה:

במסגרת התיאוריה על האינסטינקטים, פרויד טען שטבע האדם הוא זירת מאבק בין שני כוחות מנוגדים ב id שמקרינים לאגו ולסופר אגו. האחד הוא האינסטינקט לאהוב, לבנות, ליצור ולהתחבר לזולת ואילו השני הוא הדחף להרוס ולהשמיד:

…we have decided to assume of only two basics instincts, eros and the destructive instinct. …the aim of the first… is to establish even greater unities and to preserve them thus – in short, to bind together; the aim of the second is … to undo connections and to destroy things… its final aim is to lead what is living into inorganic state. for this reason we also call it the death instinct.

קיומו של אינסטינקט האהבה לצד אינסטיקנט המוות אינו רעיון מקורי של פרויד. הפילוסוף היווני אפדקולס מזכיר את הכוחות המנוגדים בטבע של love and strife והיהדות מדברת על היצר הרע והטוב. ישעיהו הזכיר את אלוהים כ "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" (ישעיהו, מה, ז). חשיבותו של אינסטינקט המוות היא בכך שהוא מסביר את הסיבה שבני האדם תמיד יטו למלחמה ולהרס. אין זה אומר שתמיד תפרוץ מלחמה. תרבות, חינוך ומצב פוליטי יכולים למתן את הדחף להרוס אך לא לבטל אותו, תמיד הוא ישאר בגדר פוטנציאל מאיים שאורב למין האנושי. את אותו הפוטנציאל הובס מגדיר בספר לוויתן כ-'מצב המלחמה'. מצב המלחמה אינו מניח שבני האדם תמיד ילחמו אחד בשני אלא שהמלחמה תמיד נמצאת בגדר אפשרי כמו מזג אוויר גרוע:

for warre, consisteth not in battell only, or the act of fighting; but in a tract of time, wherein the will to contend by battell is sufficiently known;… as it is in the nature of weather. for as the nature of foul weather, lyeth not in a showere; so the nature of war, consisteth not in actual fighting; but in the known disposition thereto, during all the time there is no assurance to the contrary. all other time is peace

העולם המפותח נמצא כיום במצב של שלום – אינסטינקט האהבה. אך לצדו, הפוטנציאל למלחמה עדיין לא בוטל וכמו מזג אוויר רע, הוא בסופו של דבר עלול להתממש כל עוד אינסטינקט המוות משחק תפקיד בטבע האדם.

ההוויה האנושית – מטפיזיקה:

הפילוסוף יוזף שלינג רואה ברוע כחלק בלתי נפרד מההוויה. נקודת המוצא שלו היא האידיאליזם הגרמני. מרטין הידגר מסביר כי 'אידאליזם' הוא פירושה של ההוויה במונחים של חשיבה. חשיבה מניחה כוח רצון ורצון מניח חופש ( ללא חופש אין רצון וללא רצון אין חופש). חופש מוגדר כיכולת לבחור ברע כאופציה. האדם הוא יצור חושב, לפיכך הוא בעל רצון וחופשי, לפיכך הוא מסוגל להיות רע.

אולם עבור שלינג הרוע הוא מעבר לבחירה, הוא הכרח. האדם נוצר על ידי האל. האל מורכב משתי מהויות. האחד הוא הקיים שהוא התבונה המוחלטת, האהבה והאחדות האינסופית – האור. אולם באל ישנו יסוד שהוא חלק מהאל עצמו והוא צמצום האלוהות לעבר המוחשי, הצר. יסוד זה הוא היסוד האפל שמונחה, על פי האידיאליזם, על ידי רצון - רצון להתקיים. הרצון להתקיים מוצא לו ביטוי בבריאת האדם, כך שהאדם מקורו ביסוד האפל שבאל.

הרוע בלתי נמנע כי הוא חיוני להתגשמות הפרטי מתוך הכללי: של בריאת האדם הפרטי כיצור נברא מתוך הכלליות של האלוהים שגם הוא הצטמצם כדי להעניק חיים. האדם כיצור פרטי מגלם את הריאלי וחותר לשמירת עצמו ולפיכך מאופיין באגואיזם השואף להגשים את עצמו, במנותק מההוויה הכללית של האלוהים. ככך האדם נוטה למעשי אכזריות ורוע ככל שהוא מתרחק יותר מהמרכז אל עבר קיומו הפרטי. הרוע הוא אקט של רוחניות וגאוניות כשהאדם מנסה להפוך את היוצרות, כשהוא מנסה להפוך את עצמו למקור של עצמו – כשהוא מנסה לכפוף את הכללי להוויתו הפרטית.

היידגר הגדיר מטא-פיזיקה כרצון האנושי להבין את כלליותה של ההוויה. הבנת ההוויה מתבצעת על ידי הרצון להשתלט עליה. בספרו scientific man vs. power politics, מורגנטאו אפיין את טבע האדם כרצון להשתלט – animus dominandi. אולם האדם כבן תמותה הוא יצור סופי. תמיד יוותרו חללים בהוויה הכללית שהוא לא יוכל לתפוס. את מה שאינו נתפס, האדם שואף, ברצונו לשליטה, להשמיד ולהרוס. הנאצים שאפו להשמיד רעיונות בהוויה שלא יכלו להבין – האדם כערך קטגורי העומד בפני עצמו.

מלחמה בעולם המפותח

אם המלחמה היא כורח ביולוגי, פסיכולוגי ומטא-פיסי – נשאלת השאלה מה עתיד המלחמה וכיצד היא תיראה בעולם המפותח. רוברט קפלן בספרו the coming anarchy (2001 [1994]), הפרק הראשון, מציג תחזית עגומה לעתיד העולם השלישי: גידול יתר של האוכלוסייה, לחץ גובר על מקורות טבעיים והתדלדלותם, רעב, עוני ומחלות, התפוררות המדינה והממשל המרכזי, אנרכיה, פשע, מלחמות אתניות ושבטיות בעצימות נמוכה ותנועה המונית של פליטים מגבולות לגבולות – מה שיחליש עוד יותר את המדינה המוחלשת בלאו הכי (מדינה שרוברט ג'קסון מכנה (quasi-state. מרבית הפרק עוסק בעולם השלישי (בעיקר מערב אפריקה). אולם, קפלן, בחטף, מזכיר את העולם המפותח כשהחלק האחרון מקדיש את תשומת הלב לצפון אמריקה.

בתחילת הפרק, קפלן מתאר סצנה טיפוסית באבידג'אן– העיר הגדולה ביותר בחוף השנהב. סועדים במסעדה נאלצים להיזקק לשירותיו של שומר חמוש בהליכה של מטרים ספורים מהכניסה למסעדה עד לרכבם. סצנה זו מזכירה לו את העתיד להתרחש בעיר גדולה טיפוסית בארה"ב. בסוף הפרק הוא טוען שלא ברור אם ארה"ב תעבור את המאה ה 21 בצורתה הנוכחית. המבנה המולטי-אתני שלה מהווה מקור חולשה וסכנה ליציבותה הפנימית. חברה המרכיבה מדינת לאום במלוא מובן המילה (קפלן מאמץ הגדרות של חוקרים שונים) בנויה על צבא עממי ומערכת חינוך בעלת סטנדרטים אחידים. במדינת לאום נוצר אתוס לאומי ופטריוטיזם הוא דבר המובן מאליו. מאפיינים אלו לא ניתן לשייך לחברה האמריקאית. בארה"ב אין מעמד חברתי-פוליטי-לאומי מוגדר. לתקשורת ולתעשיית הבידור יש יותר השפעה מכל אליתה פוליטית לאומית. משנות ה 60, ארה"ב נמצאת בתהליך מתמשך של פרגמנטציה וקיטוב גזעי. אין כוונה להשוות את ארה"ב למערב אפריקה.

ארה"ב כיום היא מדינת חוק יציבה. אך אין שום ערובה שהמצב יישאר כך לאורך המאה ה 21. הקיטוב הגזעי עלול להוות פצצת זמן מתקתקת בדור הבא או בדור שאחריו. כבר היום מקובל לחשוב שארה"ב איננה great melting pot אלא salad bowl כשכל מרכיב שומר על הטעם הייחודי שלו ולעיתים השילוב עלול להיות לא מוצלח.

העולם השלישי כבר פה

קפלן יוצר הפרדה בין שני עולמות. מצד אחד העולם הראשון, עולם על פי החזון של הגל ו fukuyama – בריא, שבע, עשיר בטכנולוגיה ופציפיסטי. בצד השני של המתרס נמצא העולם המתפתח המכיל את מרבית אוכלוסיית כדור הארץ. זהו עולם הובסיאני של מחסור ומצוקה בו החיים הם poor, nasty brutish and short. קפלן מזכיר מטפורה של לימוזינה מבודדת וממוזגת המסמלת את העולם הראשון כשבחוץ ישנם המונים חסרי בית וקבצנים המסמלים את אוכלוסיית העולם המתפתח.

למרבה הצער ההפרדה בין שני עולמות, בין שני אזורים בכדה"א אינה חד משמעית ודיכוטומית. העולם השלישי כבר פה, בערים הגדולות של העולם הראשון. הקו המפריד בין שני צורות החיים מטשטש יום יום ומספיק להתבונן על דפוסי ההגירה מארצות האיסלם בצפון אפריקה למערב אירופה בשביל להבין זאת.

בדנמרק יש כיום בערך 300,000 מהגרים המהווים 5% מכלל האוכלוסייה של 5.3 מליון. רובם המכריע מארצות מוסלמיות באפריקה. מחצית מהמהגרים בגיל העבודה מובטלים וחיים על קצבת רווחה. שיעור המובטלים בקרב המהגרים גדול פי שלושה מהאוכלוסייה הדנית. בהולנד ישנם כיום כמליון מוסלמים בעיקר ממוצא מרוקאי וטורקי המהווים 6% מהאוכלוסייה. במדינה ישנם כ-40 בתי ספר מוסלמים המוכרים על ידי הממשלה. דו"ח השלטונות ממרץ 2002 טוען ש 20% מבתי הספר הללו ממומנים על ידי ארגונים איסלמים קיצונים.

התגובות בקרב האוכלוסייה הדנית וההולנדית להגירה מעידה על עלייה ברמת הקיצוניות. במהלך קמפיין הבחירות בנובמבר 2001 בדנמרק נראו פוסטרים פרובקטיבים בעלי תוכן גזעני שהוצאו על ידי קבוצות ימניות ושמזכירים תקופות אפלות באירופה. אחד הפוסטרים כלל נערות דניות בלונדיניות, שהוגדרו כ"דנמרק היום", ליד דמויות כהות עור מדממות ואוחזות בנשק שהוגדרו כ"דנמרק עשר שנים מהיום". סקרים רשמיים בשנים 2002-2006 חשפו שכ- 50% מהאוכלוסייה הדנית לא מעוניינת במוסלמים יותר בדנמרק.

בצרפת ובגרמניה המצב חמור עוד יותר. בצרפת ישנם כיום כ 8 מליון מוסלמים. רובם הגדול מהמגרב והסאב-סהרה. ההגירה לגרמניה מטורקיה החלה עוד בשנות ה 60 כתוצאה מהסכמים בילטרלים בין הממשלה הגרמנית והטורקית. ב 1970 היו בגרמניה 429,000 מהגרים ממוצא טורקי, ב 1981 קפץ המספר ל 1.5 מליון וכיום מספר המהגרים בגרמניה עומד על 3.5 מיליון כש 80% מקורם מטורקיה.

כמות כה גדולה של מהגרים באירופה שמוצאם מארצות איסלמיות מפגרות יוצרות מגוון של בעיות כמו פשיעה ואנטגוניזם בין מהגרים לותיקים. טרור הוא נושא שעלה מאז אירועי ה 11 בספטמבר. לאחר פיצוץ מרכז הסחר העולמי בניו-יורק, הרשויות בבריטניה, גרמניה, הולנד וצרפת עצרו מעל 20 חשודים במעורבות בתאי טרור. ה new york times דיווח:

…it has become increasingly clear that there are a number of cells throughout europe like the one in germany that investigators believe played a central role in planning the sept. 11 attacks

ההגירה האיסלמית מביאה לרדיקליזציה של הפוליטיקה האירופאית. מפלגות ימין קיצוני מתחזקות ומנהיגים כדוגמת joerg haider באוסטריה (נהרג בתאונת דרכים ב-2008) או le pen בצרפת צוברים תנופה. כיום, ידן של המפלגות המתונות על העליונה, אולם אין ערובה בעתיד, ביחוד שלחץ ההגירה הזרה יגבר, שניצחון של המתונים יחזור על עצמו במדינות אירופה. מפלגות ימין אירופאיות לא רק יוצאות נגד הגירה בסגנון הסיסמא של le pen – "צרפת לצרפתים" – אלא נגד האיחוד האירופאי וסופרא-לאומיות באירופה. דבריו של le pen במסע הבחירות באפריל 2002 מהווים אזהרה לעתיד לחסידי האינטגרציה באירופה:

i am not an enemy of europe. i am a partisan of a europe of nations, a europe of homelands, but i am determined adversary of a supranational, federal europe… what i have not accepted in the europe of brussels is that it was said to be irreversible.

ב-2006 לה פן תקף את הנבחרת הצרפתית בכדורגל בהיותה מכילה יותר מידי שחקנים זרים. שנה לאחר מכן הוא אף גינה את מוצאו הזר (הונגרי) של סרקוזי.

השורה התחתונה

אירופה כיום נראית בטוחה ובדרך לעתיד טוב של אינטגרציה ויציבות. אולם אסור לשכוח שהעתיד אינו בהכרח ברור ותהא זאת טעות לשפוט אותו במונחים של המצב בהווה. ישנן מגמות מסוכנות של אי יציבות המתפתחות היום באירופה. הגירה הולכת וגוברת של העולם המתפתח לתוך המרכזים האירופאים בד בבד עם אחוזי ריבוי טבעי שליליים בקרב האוכלוסיה האירופאית וקיומם הבלתי מעורער של מפלגות ימניות רבזיוניסטיות עלולים להעלות את אירופה למסלול שונה מזה שהיא צועדת עליו כיום. בארה"ב, למרות בחירתו של נשיא שחור, הקיטוב הגזעי לא הולך להעלם בשנים הבאות. יכולתו של העולם המפותח להתמודד עם הטרוגניות אתנית ותרבותית תהווה נקודת המבחן, נייר הלקמוס, לעתידו. לא יהיה זה בלתי סביר להניח כפי שעושה זאת קפלן שאירופה המערבית וארה"ב יחלשו משמעותית כתוצאה מקיטוב גזעי.

אין ספק שהעבר עבר מהעולם– מלחמות טוטליות בין מדינות לאום כפי שאפיינו את המחצית הראשונה של המאה ה 20 לא ישובו להטריד את האנושות במאה ה 21 – המלחמה כמוסד עברה שינויים במהלך ההיסטוריה. אך דבר אחד נשאר קבוע: המלחמה כמלחמה, כפעילות אנושית אלימה נשארה. אופייה העתידי של המלחמה עלול להחיות אלמנטים מסויימים מהעבר ולהחזיר דפוסים של ימי הביניים, מלחמה בעצימות נמוכה בין קבוצות קטנות עם מרכזי כוח מבוזרים. ערי העולם המפותח עלולים להתדרדר על פי הגדרתו של קפלן ל anarchic implosion of criminal violence.

כיצד טבע האדם מתקשר לכל זאת? בעתיד שנראה פחות בטוח בעולם המפותח (כל שכן בעולם המתפתח) לנטייה של האדם למלחמה עלולה להיות השפעה מכרעת על הסדר והיציבות. הבנה מעמיקה של טבע האדם והגורמים בו שמהווים מוקד משיכה לאלימות ולרוע אינם משאירים מקום רב לאופטימיות. מספיק יהיה להתבונן על הפופולריות הרבה שלה זוכה האיסלאם הסלפי הקיצוני בקרב מוסלמים בעולם מאינדונזיה ועד לבריטניה, ולוא דווקא בקרב אלו הסובלים ממצוקה חברתית, כדי להבין לאן האנושות צועדת. רבים טוענים כי האלימות של ארגוני טרור איסלאמים מבית היוצר של אל-קעידה נובעת משיקולים ניהליסטים טהורים של אלימות למען אלימות, של אינסטיקנט ההרס הפרוידיאני.

לבסוף, לעוסקים בפוליטיקה הבינלאומית, חשוב יהיה לציין שהסברים הנובעים מטבע האדם אינם באים בסתירה להסברים של תיאוריות ביחסים הבינלאומיים ואף משלימים אותם. גישות ריאליסטיות מבניות ששמות דגש על התנהגות שחקנים במערכת ניזונות במודע או לא במודע מטבע האדם. מדוע שתהיה דילמת בטחון בין שחקנים אם בשחקנים (מדינות או בני אדם שמרכיבים מדינות) לא קיימת נטייה אינהרנטית לרוע, מלחמה ואלימות? ניאו-ריאליזם מוגדר כרצון של יחידות למקסם הישרדות בסביבה אנרכית. מדוע הישרדות נהפכת לסוגיה אם טבע האדם כרע מנעוריו אינו מלכתחילה מעמיד את הצורך להישרד?

גישות סוציולוגיות – קונסטרוקטיביסטיות בוחנות אינטרקאציה דרך פרקטיקה בין סוכנים כמעצבים מבנה של זהויות קולקטיביות שמכתיבות תפיסת עולם והתנהגות. קונסטרוקטיביזם הוא אמפירי מטבעו. rawls מאפיינת את הממד האמפירי במשנתו של הסציולוג אמיל דורקהיים:

the categories of understanding and the social relations that produces them are not something added by the mind to a series of perceptions of natural objects and events but, rather, inherent characteristics of enacted ritual practices and thereby immediately available in perception in each particular instance…causality is revealed by durkheim as having been immediately available to perception all along on certain sorts of social occasions [my emphasis]

הקונסטרוקטיביזם מספק כלים רבי עוצמה ליצירת מכניזם הסברי (במה שמכונה understanding מול explaining) אבל מאחורי הפרקטיקה כפי שהיא מצטיירת באמפיריקה מסתתר משהו בסיסי יותר, פרימדוריאלי יותר – טבע האדם. גישה מחקרית מקיפה יותר תאמץ יחסי גומלין בין טבע האדם להשפעות חברתיות. החברה מושפעת מטבע האדם וטבע האדם מושפע מהחברה. המעגל ההרומנאוטי של שלם וחלקיו – של מבנה וסוכן – אינו יכול להתעלם מטבע האדם המרכיב את הסוכן ורצוי יהיה לבחון ולשלב הנחות א-פריוריות ביולוגיות, פסיכולוגיות ומטא-פיסיות עם הפרקטיקה החברתית-אמפירית.

לסיום, גישות ליברליות על כל קשת הגוונים שלהן החל מהפציפיזם המסחרי של יוזף שומפטר וכלה בליברליזם הפוליטי של קאנט נובעות מאותה הנחת יסוד של רציונליזם בטבע האדם. ההיסטוריה הוכיחה שבני האדם מסוגלים להיות רציונלים ואוהבים במונחים של פרויד אך מאידך גיסא גם אי רציונלים והרסניים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל