אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שלוש נשים ערביות משתחררות בריגיט גבריאל, נוני דרוויש, וואפה סולטן


התמונה של רבקה שפק ליסק

שלוש נשים ערביות משתחררות מהאינדוקטרינציה הערבית- מוסלמיתשלוש נשים ערביות: לבנונית- נוצרית, מצרית- מוסלמית וסורית- מוסלמית. המשותף לכולן: הוקעת תרבות השנאה ללא מוסלמים, עידוד האלימות וההימנעות מביקורת עצמית.בריג'יט גבריאל- ערביה נוצרייה מלבנון- בריג'יט היגרה לארה"ב ב- 1980. היא עוסקת בהפקת סרטים. אחד הסרטים שהפיקה עוסק באסלאם הרדיקלי, וכותרתו:"דיבוק- מלחמת האסלאם הרדיקלי במערב". לפני מספר שנים היא הקימה ארגון בשם: "הקונגרס האמריקאי למען האמת", שמטרתו להביא למודעות מפני סכנת האסלאם הקיצוני. לאחר פרוץ מלחמת לבנון השנייה היא פרסמה מכתב תמיכה בישראל. בעקבות המכתב היא רואיינה ב- cnn ואלה היו דברי הפתיחה שלה היו:"לכבוד הוא לי לעמוד כאן היום בגאווה כלבנונית המדברת בזכותה של מדינת ישראל." בריג'יט שינתה את דעתה על ישראל בעקבות המפגש שלה עם ישראלים בנערותה, והשהות שלה, כבוגרת, בישראל כשדרנית טלביזיה לבנונית , metv/wt .באתר שהיא הקימה באינטרנט בארה"ב ,american congress for peace.,היא כתבה על מה שלימדוה על יהודים וישראל בביה"ס בלבנון, בילדותה. לימדו אותה שישראל היא שטן, ועשו באופן קבוע דמוניזציה לישראלים. אמרו לתלמידים שישראל היא המקור לכל הצרות במזרח התיכון, והיהודים הם בני השטן, השואפים להשתלט על כל העולם. הסבירו לתלמידים ש"רק לאחר שנהרוג את כל היהודים ונזרוק אותם לים, יהיה שלום במזרח התיכון".

המפגש הראשון של בריג'יט עם ישראלים התקיים ב- 1982, כאשר אמה שנפצעה קשה בלבנון והובאה לטיפול לבית חולים בישראל. אמה של בריג'יט והיא שהו בבית החולים 22 ימים ובמשך אותם ימים היא שינתה את דעתה על ישראל מן הקצה אל הקצה. בריג'יט כתבה באתר שלה, שלו היה יהודי או ישראלי מגיע לבית חולים ערבי הוא לא היה זוכה ליחס שאמה והיא קיבלו. הלבנונית המוסלמית ששכבה בחדר עם אמה של בריג'יט המשיכה, למרות הטיפול המסור והיחס החם שקיבלה, לכנות את הישראלים בני שטן, ואמרה שהיא שונאת אותם ומאחלת להם שכולם ימותו.המפגש שלה עם ישראלים וישראל הביא אותה למסקנה ש"ההבדל בין העולם הערבי וישראל הוא הבדל של ערכים ואופי: ברבריזם לעומת ציביליזציה, דיקטטורה לעומת דמוקרטיה ורוע לעומת טוב". לבריג'יט יש ביקורת קשה על הפלשתינאים:"מפני שהפלשתינאים קיבלו עידוד להאמין שרצח אזרחים ישראלים תמימים זוהי טקטיקה לגיטימית כדי לקדם את עניינם, העולם כולו סובל כעת ממגפת הטרור". היא דוחה את הטיעון שהפיגועים נגד אזרחים נובעים מ"ייאוש בשל הכיבוש". היא מזכירה את הפיגוע מה- 22 לפברואר 1948 ברחוב בן יהודה בירושלים, כאשר טרוריסטים ערבים פוצצו פצצה שרצחה 54 בני אדם, וקובעת: "הטרור הערבי איננו תוצאה של "הייאוש מהכיבוש", אלא מהתנגדות לעצם קיומה של מדינה יהודית". נוני חאפז דרוויש- ערביה מוסלמית ממצרים- נוני דרוויש היא בתו של הגנרל המצרי מוסטפה חאפז, ששימש בשנות ה- 1950 מושל עזה, בתקופת השלטון המצרי והיה אחראי למשלוח מאות אנשי "פדאיון" לרצוח ישראלים מעבר לקו הירוק. הוא נהרג ב- 11 ביולי 1956 ממעטפת נפץ שנשלחה אליו ע"י המודיעין הישראלי. ב- 1978 היא היגרה עם בעלה ומשפחתה לארה"ב, ושם התקיים המפגש הראשון שלה עם יהודים. המפגש הזה הביא אותה לעשיית חשבון נפש ולביקורת קשה על מערכת החינוך הערבית והפלשתינאית.

כמו בריג'יט היא החלה לכתוב מאמרים ולהרצות על החברה הערבית – המוסלמית, הרדיקליזם הדתי והטרור. גם היא הקימה אתר באינטרנט: "ערבים למען ישראל", ,arabs for israel בו מתבטאים ערבים ליברלים באופן אנונימי, מפחד נקמה, משום שהם חיים במדינות ערביות.בנאומים, במאמרים ובאתר שלה היא סיפרה על החינוך שקיבלה, בילדותה, בבי"ס פלשתינאי בעזה, שם התגוררה עם אביה ומשפחתה. היא הדגישה את האינדוקטרינציה, את שטיפת המוח המתמשכת, את טיפוח השנאה ויצירת דימוי מפלצתי ליהודים, ע"י המורים. הילדים הוזהרו מקבלת אוכל או ממתקים מיהודים, מפני שמטרתם להרעיל את הילדים. אפילו המשחקים היו רוויים אנטי יהודיות. בכתה קראו שירה ג'יהאדית והטיפו לנקמה. אין פלא, היא קובעת, שהשנאה הפכה את הטרור ללגיטימי. ימים מספר לפני ה- 11 בספטמבר היא חזרה וביקרה במצרים ונדהמה מההסתה בתקשורת נגד ישראל, מהדיבורים על ג'יהאד, ומהשפעת האסלאם הקיצוני על חיי היומיום.בעקבות ה- 11 בספטמבר והתגובה בציבור הערבי שמדובר בקונספירציה ישראלית- יהודית היא פרסמה מאמר:"מדוע אני תומכת בישראל", ומיד לאחר מכן החלו האיומים עליה ועל משפחתה. טענו שהיא בכלל קופטית, ושלא יתכן שהיא בתו של גנרל חאפז. נוני ביקרה מספר פעמים בישראל, ואחיה היה מאושפז ב"הדסה", כאשר היה חולה. היא רואיינה ב"רואים עולם". התזה העיקרית בנאומיה ומאמריה היא ש"אנו , (המוסלמים) חייבים להודות שמשהו בתרבות שלנו מוטעה, ושיש צורך ברפורמה". אין זה מפתיע, היא אומרת, שלאחר עשרות שנים של אינדוקטרינציה של תרבות השנאה, החברה הערבית פיתחה שיטה המבוססת על פחד כדרך ליצירת אחדות. נוח יותר להאשים את היהודים והנוצרים במצב מאשר לבנות בתי"ס, כבישים, בתי חולים, דיור, ג'ובים ותקווה להמונים. היא טוענת שקיומה של ישראל מהווה, עבור הרדיקליזם המוסלמי, תירוץ לרטוריקה המוסלמית ולטרור נגד המערב. נוני מבקרת את הרשות הפלשתינאית על שהטלוויזיה הממלכתית מהללת טרוריסטים, ובספרי הלימוד אין זכר לקיומה של ישראל. נוני מוקיעה את העובדה ש-300 בתי"ס ברשות נקראים ע"ש "שאהידים" תופעה השולחת מסר של שנאה וטרור לנוער. היא מכריזה שהיא תומכת בישראל, המייצגת את היהדות, שהיא המקור של הדתות הגדולות והיא מייחלת ליום שהמוסלמים יראו קצת גדלות נפש, ויבינו שהקיום היהודי אינו מהווה איום על הערבים והאסלאם, ויקבלו את העם היהודי ואת מדינת ישראל בברכה, במזרח התיכון וואפה סולטן- ערביה מוסלמית מסוריה- ד"ר וואפה סולטן היא ילידת סוריה. המפנה בחייה, היה, לדבריה, כאשר טרוריסטים מוסלמים פרצו לביה"ס לרפואה בעיר חאלב, היכן שהיא למדה, ורצחו את הפרופסור שלה לעיני הסטודנטים. בעקבות המאורע היא החליטה להגר, וב- 1989 היא, בעלה וילדיה היגרו לארה"ב. היא בת 47, פסיכיאטרית וחיה עם משפחתה בלוס אנג'לס. המפגש שלה עם יהודים וישראלים ניפץ את התדמית הלא-אנושית שעליה חונכה, והמידע שרכשה מחיים בעולם החופשי הביאו אותה לביקורת חריפה נגד האסלאם, נגד החינוך לשנאה שהוא מקנה לילדים המוסלמים, והדמוניזציה של יהודים וישראלים. מאחר שהעיתונות הערבית בלוס אנג'לס סירבה להדפיס את מאמריה היא הקימה אתר באינטרנט בשם "אל נקד" (הביקורת)- anneqed.com . ערבים מכל מדינות ערב פוקדים את האתר ושולחים לה אימיילים. אבל, בסוריה הממשלה חסמה את האתר.

וואפה רואיינה בטלביזיה הדנית, ופעמיים באל-ג'זירה- ב- יולי 2005 ובפברואר 2006. מאז נחסמה בפניה האפשרות להופיע בתקשורת הערבית. היא התעמתה בטלביזיה אל-גז'ירה עם פרופסור ללימודי האסלאם ממצרים. הוויכוח ביניהם היה סוער והוא כינה אותה כופרת. בעקבות העימות היא הוקעה ע"י אנשי דת מוסלמים בסוריה כבוגדת באסלאם, ומאז משפחתה בארה"ב ובסוריה נתונה לאיומים, ומשפחתה בסוריה מתכחשת לה. הביקורת שלה על האסלאם עוררה זעם ציבורי בעולם המוסלמי. הקטע שעורר את הכעס הגדול ביותר היה ההשוואה שהיא עשתה בין התנהגותם של היהודים לאחר השואה לבין התנהגותם של מוסלמים, כאשר הם מרגישים פגועים. היא אמרה, בין השאר, ש"לא ראינו יהודי מפוצץ עצמו במסעדה גרמנית".ביקורתה מכוונת כלפי הטרור נגד חפים מפשע. היא תוקפת את האסלאם הקיצוני על הניכור, העוני והמאבק כנגד הקדמה שהוא כופה על מאמיניו.וואפה טוענת ש"אנו המוסלמים הננו בני ערובה ביד דתנו"..." הגורמת לבורות וניכור למאמיניה". המשימה שוואפה הציבה בפני עצמה היא "לנתץ את חומות הכלא של העולם המוסלמי". היא מאמינה שהצליחה ליצור סדק בחומה. וואפה דוחה את התיאוריה של פרו"פ סמואל הנטיגנטון שתיאר את המציאות במאה ה- 21 כ"התנגשות בין ציביליזציות". לדעתה "אין התנגשות בין ציביליזציות אלא התנגשות בין ימי הביניים והמאה ה- 21 ".שלוש הנשים הללו מעיזות להשמיע קולן משום שהן חיות בחברה מערבית. אבל, הן אינן בודדות בתעוזתן. יש קבוצה קטנה, אך אמיצה, של אינטלקטואלים ערבים מוסלמים המעיזה לדרוש מהעולם הערבי להתבונן במראה, ולעשות חשבון נפש. על כך במאמר אחר.

תגובות

ברג'יט גבריאל, כמה טוב ונעים שיש בעולם אנשים כמוך.

המפגש שלה עם ישראלים וישראל הביא אותה למסקנה ש"ההבדל בין העולם הערבי וישראל הוא הבדל של ערכים ואופי: ברבריזם לעומת ציביליזציה, דיקטטורה לעומת דמוקרטיה ורוע לעומת טוב".
ברג'יט גבריאל, כמה טוב ונעים שיש בעולם אנשים כמוך.

שנאה ואהבה בין יהודים ומוסלמים

לרוב יש יחסי כבוד רחמים אהבה דאגה ואמון בין יהודים ומוסלמים. מה שמגיע לכותרות זה מעט מהשלילי. החיובי נמצא מתחת לפני השטח לא בכותרות. במציאות יש יותר אהבה ויחסי שלום מאשר שינאה בין יהודים למוסלמים - בעיקר בישראל , גם בעולם !!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק