אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אדוארד סעיד: ניצני ביקורת עצמית בעולם הערבי- מוסלמי


התמונה של רבקה שפק ליסק

אדוארד סעיד, פלשתינאי נוצרי אמריקני, מרצה באוניברסיטת קולומביה, פרסם ב- 1973 ספר בשם: "אוריינטליזם". הספר תורגם לערבית ולשפות רבות ועורר תגובות נרחבות בעולם הערבי- מוסלמי, וגם בקרב הסגל האקדמי של המחלקות ללימודי המזרח התיכון, באוניברסיטאות בארה"ב. פרו"פ עמנואל סיוון מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון, הקדיש בספרו: "התנגשות בתוך האסלאם", שיצא לאור ב- 2005 , פרק לוויכוח בעולם הערבי על הרעיון המרכזי של ספרו של סעיד. התזה, או הרעיון המרכזי של הספר הוא שכל הרעות החולות של העולם הערבי הן תוצאה של הקולוניאליזם והאימפריאליזם האירופאי ואחריו, האמריקני. במלים אחרות, המערב, לדורותיו, אשם בנחשלות הערבית. בהתייחסות נפרדת צירף סעיד את הציונות לרשימת האשמים .סעיד טען בספרו שהמזרחנות המערבית, חקר המזרח התיכון בידי חוקרים מערביים, היא מחקר פסבדו- מדעי שנועד לפגוע בשמם הטוב של האסלאם והערביות.

המזרחנים פעלו בתאום עם המיסיונרים הנוצרים שפשטו ע"פ האזור והמעצמות הקולוניאליות. המחקר של המזרח קידם במודע, או שלא במודע, את ניסיון המערב להשתלט על המזרח ולהשיג כוח ושליטה באמצעות הגמוניה בתחום הדעת. המזרחנות קידמה את מטרות המערב בהאשימה את האסלאם בנחיתות לעומת המערב והמודרניות, ובהצדיקה את התלות הקולוניאלית בעבר הלא- רחוק, ואת התלות הניאו – קולוניאלית בהווה. סעיד הוקיע את המתודה המחקרית של המזרחנים שהשתמשו בטקסטים של התרבות המזרחית הקלאסית, ובעיקר הקוראן, כדי להסביר את ההוויה הערבית- מוסלמית בהווה, כאילו המציאות היא מאובנת ובלתי משתנה מזה 1400 שנים, או לפחות מהמאה ה- 12 , כאשר האסלאם הגיע לצורתו המגובשת. סעיד האשים את המזרחנים המערביים בהתעלמות מהמציאות בהווה, ואף הרחיק לכת וטען שהעבר של הציביליזציה הערבית אינו רלבנטי לגבי ההווה.הספר התקבל בהתלהבות ע"י הממסד הדתי המוסלמי, האסלאם הקיצוני, הפאן ערביסטים והציבור הרחב. המכנה המשותף לכל אלה הוא העוינות למערב ולהגמוניה שלו כגוש כלכלי- מדיני- תרבותי בעבר ובהווה. האינטליגנציה הערבית התחלקה לשניים בתגובתה לספר. רוב האינטלקטואלים הסכימו עם התזה של סעיד, ופרסמו מחקרים עפ"י אותה תזה, אבל, קבוצה קטנה שללה את התזה שלו בטענה שרוב החולשות של העולם הערבי נובעות מסיבות פנימיות, ורק מיעוטן באשמת המערב. אותנו , כישראלים, מעניינת גישת המיעוט, משום שלגישה של העולם הערבי לתזה של סעיד יש השלכות ישירות על יחסי ישראל והעולם הערבי בכלל, והפלשתינאים- בפרט. הביקורת נוגעת להיקפו של הספר, למתודולוגיה שלו ולתזה שלו: היקפו- המבקרים טענו שסעיד קבע הכללה גורפת בהאשימו את כל המזרחנים בפגיעה בשמו הטוב של העולם הערבי- מוסלמי. בין 1800- 1950 התפרסמו כ- 60,000 ספרים על המזרח הערבי, ולא יתכן שסעיד קרא את כולם. יתר על כן, סעיד הרחיק אחורה לעבר, אל הפילוסופים של יוון העתיקה, בחיפוש אחר שורשי התפישה המערבית שהמזרח הוא נחות. המבקרים בדקו ומצאו שסעיד הסתמך על 20 ספרים בלבד.

המתודולוגיה- המבקרים טענו שהמתודה של סעיד מיושנת משום שהיא שמה דגש על ההיסטוריה של הרעיונות. התזה- המבקרים טענו שהאשמת כל המזרחנים באיבה מופגנת כלפי האסלאם, ובקביעה שהוא נחות, אלה הן הכללות גורפות ובלתי מדעיות. הם דחו את קביעתו שמטרת המחקר של המזרח במערב הייתה להדגיש את עליונות המערב ונחיתות המזרח. הם יחסו לו , נוסף על ההכללות הגורפות והבלתי מבוססות, התייחסות לכל דבר במונחים מוחלטים, ללא פרספקטיבה היסטורית ויחסיות, המקובלים במחשבה המודרנית. הם גם האשימו אותו בהתעלמות מהמזרחנות המודרנית, הדוחה את התפישה של גזעים עליונים ונחותים. ומעל לכל, המבקרים מצאו דמיון רב בין דעותיו של סעיד ובין הגישה הפונדמנטליסטית המוסלמית, והאשימו אותו במתן גיבוי מדעי, כביכול, לתפישת העולם של האסלאם הרדיקלי. המבקרים לא הסתפקו בביקורת על על הספר אלא חשפו במחקריהם את הסיבות הפנימיות לחולשות של העולם הערבי:א. ההשפעה החזקה של הדת בחיי יומיום לא רק בקרב המעמדות הנמוכים, חסרי ההשכלה, אלא גם במעמד הבינוני והגבוה העירוני- ב. המשפחה הערבית המורחבת- במשפחה הערבית עדיין קיימות הנורמות של עליונות הגבר ואפלייה כלפי נשים, אם כי הושגה התקדמות מסוימת. המבקרים רואים במשפחה מיקרו קוסמוס של החברה כולה, הספוגה עדיין ערכים מוסלמיים עתיקים:סמכותיות המבוססת על גיל ומיןתלות מופרזת במבנה החברתי כניעה לבעלי השררה והעדר יוזמה אישית צייתנות היחיד המבוססת על הקניית רגשי בושה ואשמה קונפורמיזם חברתי בדפוסי הדיבור, ההתנהגות והשיח החברתי. הנורמה של עמידת אדם על דעתו, נחשבת למגונה.הסתגלות למצב החברתי הקייםכל אלה הביאו לצמיחת חברה בה החנופה היא תכונה דומיננטית, וקיים חוסר יכולת לדון בפומבי בבעיות או לחברה לפעול ביעילות. ג. פסיביות- הפסיביות היא בעלת השלכות פוליטיות מכיוון שקשה לפתח תרבות פוליטית הבנויה על השתתפות, שהיא תנאי הכרחי לדמוקרטיה. הפסיביות מאפשרת לשליטים לשלוט בהמונים. לדעת המבקרים, הפסיביות הערבית היא פועל יוצא של התפישה עתיקת היומין שאת העתיד יש להשאיר לאללה היודע הכול. ד. הסתכלות אחורה לעבר במקום קדימה לעתיד – הערבים עוסקים באופן מוגזם בעבר המוסלמי, בתור הזהב של האסלאם, ואינם מסוגלים להשתחרר ממורשת העבר ולהסתכל קדימה.ה. פער בין המציאות ובין השיח הפוליטי - הערבים חיים במציאות אחת ומדברים על אחרת. אין נורמה של ביקורת עצמית . זוהי תרבות הרודפת שעירים לעזאזל ואיננה מסוגלת לחשוף פגמיה בפומבי. למשל, המערב והציונות אשמים בכל. למשל, אין שום ביקורת על מה שעולל סדאם, על מעשי הטבח בסודן ועוד...ו. אחד המבקרים- לוטפי אל ח'ולי- התייחס להעברת כל האשמה למערב. הוא טען שגם אם הייתה למערב אחריות חלקית בעבר לבעיות של הערבים, הרי מאז השיגו מדינות ערב עצמאות עברו לפחות 50 שנים, והאחריות לנחשלות מאז מוטלת על כתפי הערבים עצמם. מדינות אסיה וישראל קיבלו עצמאות, טען אל ח'ולי, בערך באותו זמן, והן הגיעו להישגים מרשימים בכלכלה, ביזמות ותושייה, והערבים אפילו לא הצליחו לחסל את הבערות. ז. המבקרים קבעו שלאחר הדה קולוניזציה החל המערב להשתנות, וקיימת הבנה יותר טובה כלפי תרבויות אחרות.ח. הקונפליקט הישראלי- פלשתינאי- המבקרים טוענים שהערבים אינם מקבלים את עיקרון היחסיות, הפשרה וההדרגתיות. הסירוב לקבל פשרה, תוך התעלמות ממצוקתם של הפלשתינאים, בשם "דגם אידיאלי" שלפיו אין מקום לפשרה בנושאי טריטוריה וריבונות, וכן הסירוב להכיר בזכותם- היחסית- של הישראלים ובצורך בפשרה היסטורית, כל אלה מביאים להעדר פתרון ולסבל המתמשך של האוכלוסייה הפלשתינאית. עבד אל- מונעם סעיד, מה"מרכז למחקרים אסטרטגיים" של העיתון אל אהראם כתב:"לו קיבלו הפלשתינאים את עיקרון היחסיות, הפשרה וההדרגתיות בעת הדיון בקמפ דויד, היה מצבם עדיף כיום, בין השאר, היו פחות התנחלויות". לסיכום, מבקריו של סעיד מאשימים אותות בין השאר, בכך, שהתזה שלו משכנעת את הערבים- והפלשתינאים בתוכם- להחזיק בנורמות מיושנות שאינן מאפשרות להם להתקדם לעבר המאה ה- 21, ולפתור בעיות וקונפליקטים בדרך הפשרה .

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק