אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

החזית הסורית-איראנית: טילים, כאוס ומסעות מלחמה


מה הסיכויים של יוזמת בוש להתממש?

ביום ב' ה-16 ליולי נשא נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש נאום שהוקדש כולו לבעיה הפלסטינית. בוש ניסה לשכנע את שומעיו כי זהו נאום המשך לזה שנשא לפני חמש שנים ובו הכריז לראשונה בהיסטוריה על תמיכת ארה"ב במדינה פלסטינית שתקום בעתיד בלתי מוגדר, כאשר הפלסטינים יוותרו על הטרור וישכילו לקיים ישות מדינית שוחרת שלום ודמוקרטיה. בנאומו הנוכחי ביקש בוש ליצור רושם שהוא מוסר לשומעיו דו"ח התקדמות המציג את ההישגים והכישלונות של מדיניות המדינה הפלסטינית שלו. אך תאריך הנאום לא נקבע לפי בחירתו של בוש; הוא נכפה עליו בשל כיבושה של רצועת עזה ע"י החמאס מידי הפתח.

התפתחות זו מהווה מהלומה למדיניות בוש משום שהיא שינתה לחלוטין את המצב שאליו התייחס הנאום הראשון. החמאס הינו ארגון טרור בעל אידיאולוגיה, מדיניות ודפוסי פעולה טרוריסטיים המנוהל ע"י איראן וסוריה שמכריז בהתמדה על שאיפתו לחסל את מדינת ישראל. לא ניתן לכן להחיל עליו את מדיניות המדינה הפלסטינית, כך שרק הגדה המערבית ותושביה הפלסטיניים יכולים עדיין לקבל את תמיכת ממשלת בוש. אם זו תיפול לידי החמאס, נחתם גורלה של מדינה פלסטינית לפי התפיסה האמריקאית. השתלטות החמאס על הגדה וניתוקה משלטון ישראלי, תגשים את חזון בוש במהופך. תקום מדינה פלסטינית מבוססת טרור המהווה חלק ממחנה איראן-סוריה שמטרתה הגלויה להשמיד את מדינת ישראל ומטרתה הסמויה להוות רצועת הגנה קדמית על תשתית הגרעין של איראן שמבוססת על מערך טילי קסאם המוכנים לשיגור לעבר מדינת ישראל במקרה שאיראן תותקף ע"י ארה"ב או ישראל, או שתיהן ביחד. הנאום של בוש לא היה אם-כן דו"ח שקול בנוגע למה שהושג כבר ולמה שעוד יש להשיג בדרך לייסודה של מדינה פלסטינית. למעשה הוא היווה צלצול אזעקה אחרון להצלת מחמוד עבאס, נשיא הישות הפלסטינית המזרחית וראש ממשלתו סלאם פיאד, לפני נפילת הגדה המערבית הפלסטינית בידי החמאס.בוש ניסה ליצור בדבריו רושם כאילו הוא מאמין כי המצב ברצועת עזה הפיך וכי בידי הפתח יש עדיין אפשרות להשיב לידיו את השלטון בה, אם ישכיל רק להיצמד לקווי המדיניות שעוצבו עבורו בבית הלבן וינצל בחוכמה את חבילת התמריצים הגלומה בה. "זהו רגע של הארה עבור כל הפלסטינים", אמר בוש והוסיף, "וכעת מגיע רגע של בחירה".

בחירה בין הטרור של חמאס ובין הדמוקרטיה שוחרת השלום של עבאס ופיאד; בין טרור, תבוסה ושיעבוד למדינת ישראל ובין מדינה חופשית ומשגשת. בוש הבטיח לפלסטינים כי אם יעשו את הבחירה הנכונה, ייהנו עוד השנה ממענק של כחצי מיליארד דולר למימון סיוע שיוקדש גם להקמת מוסדות שלטון פלסטינים עליהם ניתן יהיה לבסס את הדמוקרטיה של פלסטין המזרחית. ממשל בוש רואה בכינון המשטר הדמוקרטי במזרח פלסטין פרויקט בעל עדיפות עליונה וניהולו יימסר בידי טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר שהתמנה לנציג קבוע של מדינות הקוורטט במזרח התיכון. אהוד אולמרט ראש ממשלת ישראל סר לביקור בבית הלבן זמן קצר לפני הנאום של בוש ובהזדמנות זו טרח להכריז כי מבחינתו, כיבוש רצועת עזה ע"י החמאס הווה פתח לאפשרויות מדיניות חדשות ומבטיחות. הוא תומך, אם כן, ביוזמת בוש שקרוב לודאי תואמה איתו ואף נקט בצעדים מעשיים לחיזוק מעמדו של עבאס שכללו שחרור כספי מיסים פלסטיניים ושחרור 250 אסירים של הפתח. מה הסיכויים של יוזמת בוש להתממש? נראה כי החמאס לא יצליח להשתלט על הגדה המערבית שהפכה למזרח-פלסטין, אך זאת לא בזכות יוזמת בוש אלא תודות לשליטה שהשיגה מדינת ישראל על הטרור הפלסטיני בה. הניתוח עליו מושתתת יוזמת בוש שגוי לחלוטין ולכן הסיכויים למימוש מטרותיה קלושים מאד. הוא מניח כי יש כיום מאבק בחברה הפלסטינית בין מחנה דמוקרטי ושוחר שלום ובין מחנה טרוריסטי החולם על חיסולה של מדינת ישראל. זו טעות. החברה הפלסטינית כמו כל החברות הלאומיות הערביות-אסלאמיות משוללות כוחות התומכים בדמוקרטיה. הרב המכריע בהן מתנגד לדמוקרטיה, לתרבות המערב ולמדינת ישראל. הכיבוש של רצועת עזה ע"י החמאס היה תוצאה צפויה מראש של הדינאמיקה הטרוריסטית הזו המאפיינת את החברה הפלסטינית. הדינאמיקה והתרבות הטרוריסטיות הפלסטיניות – מקורן נעוץ בעובדה שהחמולה והשבט מהווים את היחידה החברתית הבסיסית בחברה הפלסטינית. מבחינה זו היא זהה לכל החברות הערביות-אסלאמיות. בין החמולות והשבטים הללו שורר מצב קבוע של מלחמה שהדרך היחידה לדכאה הנה באמצעות משטר ריכוזי בעל מאפיינים דיקטטוריים. זוהי הסיבה לכך שכל מדינות ערב נתונות תחת משטרים כאלו, כאשר לא ניתן להצביע על כל ארגון משמעותי שמטרתו לחולל דמוקרטיזציה במדינה ערבית כלשהי. העלמות המשטר הדיקטטורי תגרור חזרה מידית של הפוליטיקה השבטית הטרוריסטית לזירה הפוליטית הלאומית. לצופה מהצד, יראה מצב זה של מלחמת שבטים וחמולות כאנרכיה כשלמעשה זהו מצב טבעי ואופייני לחברה ערבית-מוסלמית שאיבדה את משטרה המרכזי. מלחמת השבטים תמשך עד להשתלטות שבט אחד או קואליציה של שבטים על הנותרים בכוח הזרוע. הדבר יאפשר כינון דיקטטורה חדשה שלה יכולת לרסן בכוח הזרוע את מתנגדיה. זהו התהליך המכתיב לעת עתה כשלון לצבא ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן, המשתק את הפוליטיקה הלבנונית ואשר הביא להשתלטות החמאס על רצועת עזה.

הבחירות לפרלמנט הפלסטיני החלישו את הפתח, חיזקו את החמאס ואפשרו לו להשלים את התהליך באמצעות השתלטות כוחנית מהירה על רצועת עזה.

תהליך השלום של אוסלו רופף את השלטון הישראלי על הפלסטינאים בשטחי הגדה והרצועה. החופש שהוא העניק לפלסטינאים נוצל מיד להתחזקות החמולות והשבטים הפלסטינאים תחת מסכה של ארגוני טרור שהנם למעשה קואליציות שבטיות וחמולתיות. התחזקות זו הופנתה קודם נגד מדינת ישראל וזו הייתה האינתפדה השנייה. במקביל, התפתחה בהדרגה גם מלחמה בין ארגוני הטרור הפלסטינים שמטרתה להשיג שליטה על הרשות הפלסטינית. הבחירות לפרלמנט הפלסטיני החלישו את הפתח, חיזקו את החמאס ואפשרו לו להשלים את התהליך באמצעות השתלטות כוחנית מהירה על רצועת עזה. לעת עתה, נראה כי החמאס הצליח להשליט ברצועה משטר דיקטטורי שיאפשר לו לבסס בה את שלטונו ואף לפתח בסיס כוח שיאיים על חבלי ארץ ישראלים נרחבים הגובלים עם רצועת עזה. בתוך תקופה קצרה יחסית, יצליח החמאס ליצור איום על אשדוד ופרברי באר שבע, לפחות. יוזמת בוש מתעלמת מעובדות אלו והיא שגויה לכן בדיוק כפי שהמדיניות הנוכחית שלו בעיראק ובאפגניסטן מוטעית ואינה מניבה לכן פירות.מה צריכה אם-כן להיות תגובת ישראל ליוזמה? הנקודה המרכזית והחשובה ביותר היא שעל ממשלת ישראל להגדיר ולנסח מדיניות חוץ ובטחון כוללת שתתן מענה גם לבעיית הטרור הפלסטיני, אך זאת במסגרת ראיה כוללת של צורכי הביטחון הישראלים. מדינת ישראל צריכה לחדול להיות צרכנית של מדיניות שלום זרה ואין זה חשוב אם מקורה בליגה הערבית, באיחוד האירופי, במדינות הקוורטט או בארה"ב. ההסתבכות של ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן ומלחמת לבנון השנייה שלא הסתיימה בהכרעה חד-משמעית העמידו בפני מדינת ישראל קשת אתגרים שהטרור הפלסטיני כבר אינו תופס מקום גבוה בהם.

ישראל ניצבת בפני איום משולב של איראן, סוריה, החזבאללה וחמאס, שמטרתו להוות חגורת מגן בליסטית על תשתית הגרעין האיראנית. איום זה נועד להרתיע את ישראל וארה"ב מפני תקיפה של איראן ע"י יצירת איום של שיגור טילי קרקע-קרקע על כל המרחב הישראלי בעת ובעונה אחת ולאורך זמן. זהו האתגר המרכזי עימו צריכה ממשלת ישראל להתמודד ולפתח פתרונות. לעומת זאת, הטרור הפלסטיני צומצם בשנתיים האחרונות ביעילות ראויה לציון ע"י מערכת הביטחון הישראלית. טרור המתאבדים שיצא מהגדה המערבית נעלם בינתיים לגמרי, הטרור של החזבאללה דוכא לעת עתה בזכות מלחמת לבנון השנייה ונותר רק טרור הקסמים והמרגמות של החמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה. על ממשלת ישראל לכן, להגיב על יוזמת בוש כמו על כל יוזמה זרה אחרת במדיניות חוץ ובטחון כוללת שתאפשר ללחימה בטרור הפלסטיני לזרום ללא הפרעה עד להכרעתו ותנטרל את האיום הבליסטי הכולל שפיתחה הקואליציה האיראנית-סורית. מדיניות חוץ ובטחון זו תתבסס על העקרונות הבאים: החלפת עקרון הביטחון בעקרון השלום כמטרה בעלת עדיפות עליונה. הקמת מועצה בינלאומית משולשת לניהול הסכנות הקיימות במרחב האיומים של מדינת ישראל המשתרע מאיראן עד רצועת עזה.פיתוח מודל "הכאוס ומסעות המלחמה". המודל יפותח אל מול לבנון, סוריה ובמידת מה, מול איראן, ואחת ממטרותיו הנה ליצור הרתעה מפני תקיפה בליסטית כוללת על מדינת ישראל. הוא יתייחס ללבנון וסוריה כבנות ערובה של איראן. מדינות אלו תאלצנה לשלם את מחיר היוזמה הצבאית האיראנית. לישראל יש כיום הסכמי שלום עם מצרים וירדן. הסכמי שלום אלו הוכיחו עצמם לאורך השנים כאמצעי יעיל לשיכוך המתחים בין ישראל וארצות אלו, אך לא העניקו למדינת ישראל ביטחון מוחלט. חלק מהסיבות לכך מצויות במצרים שהקפידה לקרר את השלום עם ישראל, אפשרה התפתחות של דעת קהל עוינת ומעל לכל, לא דאגה לאטימת רצועת עזה מפני הזרמת מערכות נשק לאחר פינוי רצועת עזה. למעשה, רק השלום עם ירדן ממלא במלואו את יעדו. לעומת זאת, השלום עם אש"ף קרס לחלוטין לתוך האינתיפדה השנייה שעדיין נמשכת. הסיכוי להגיע לשלום עם סוריה נמוך מאד. זאת בגלל אופייה הקשוח של הדיקטטורה האסדית והאיומים שהיא נתונה להם. מבחינת בשאר אסד, החזרת רמת הגולן לשליטתו מצויה בעדיפות נמוכה. חשוב לו יותר להחזיר לשליטתו את לבנון ועוד יותר חשוב לו להשתחרר מהאיום של משפט בינלאומי על חלקו ברצח רפיק חרירי, משפט שתוצאותיו עלולות לסכן את קיום המשטר שלו. לאסד יש גם ברית צבאית עם איראן שלפי ראייתו תניב פירות רבים לכשתהפוך איראן למעצמה גרעינית. סוריה תהיה אז בת ברית של המדינה האסלאמית החזקה ביותר במזרח התיכון. מדינה שלה יכולת לסחוט הישגים באמצעות איומים במהלומה גרעינית. אין זה אומר שצריך לזנוח לחלוטין את המאמצים להידבר עם סוריה, אך יש לראות בהם מאמץ דיפלומטי משני במסגרת מדיניות הביטחון והחוץ של ממשלת ישראל.מדיניות החוץ והביטחון של ממשלת ישראל צריכה לחתור להשגת שני יעדים. מטרת היעד הראשון הינו ליצור מטריה בינלאומית שתתמוך בה בניהול מרחב האיומים הקיים סביבה. עיקר התמיכה תהיה מוסרית וכלכלית. היא תפעיל מאמצים להשגת תמיכה במדיניות ישראל ובייחוד במהלכים צבאיים שמטרתם לנטרל איומים מצד מדינות וארגוני טרור, במוסדות בינלאומיים כמו מועצת הביטחון ובקרב התקשורת ודעת הקהל העולמיים. במקביל, תשקיע המטריה הבינלאומית כספים בניסיון לטפל בכמה שורשים של הקונפליקט. הכוונה בייחוד לשיקום הפליטים הפלסטינים בשטחים ובמדינות ערב. מטריה בינלאומית זו תורכב ממועצה משולשת שתכלול את ארה"ב, ישראל ונציגות של מדינות מערביות שונות כשעדיפות תינתן לאיחוד האירופי. שלושת החברות במועצה הבינלאומית למזרח התיכון יהיו בעלות מעמד זהה כאשר החלטות תתקבלנה פה-אחד. במועצה תתקיים חלוקת עבודה ברורה בין חברותיה. ישראל תשמור לעצמה אחריות בלעדית על הפעילות הצבאית במרחב האיומים הקרוב אליה שכולל את השטחים, לבנון וסוריה. המרחב העיראקי והאיראני יהיה תחת אחריות משותפת של ישראל וארה"ב עם עדיפות לארה"ב. הנציג השלישי במועצה הבינלאומית המשולשת יעסוק יחד עם ארה"ב, בדיפלומטיה שמטרתה לאפשר חופש פעולה צבאית.

כמו-כן, יהיה עליו לגייס כספים שיושקעו בניטרול בעיית הפליטים ובתחומים נוספים שיש בהם כדי לעודד הקמתה של מדינה פלסטינית יציבה ושוחרת שלום שאינה מושתתת יותר על טרור. במידה והאיחוד האירופי יצליח להסכים על צירוף נציג שלו למועצה הבינלאומית, יהיה עליו להסכים בתמורה לצירופה של מדינת ישראל לאיחוד האירופי. כמו כן, יהיה על האיחוד האירופי לוותר על האידיאולוגיה הרב-תרבותית שלו ולהשלים עם העובדה כי לא קיים שוויון בין הרשות הפלסטינית, שהנה ישות טרוריסטית במהותה, ובין מדינת ישראל הדמוקרטית, החוקית והמוסרית. האיחוד האירופי צריך יהיה להסכים עם הצורך לחסל את הטרור הפלסטיני כתנאי מוקדם לייסודה של מדינה פלסטינית בעתיד הרחוק. נציגות האיחוד האירופי במועצה הבינלאומית תפעל גם בשיתוף פעולה עם ארה"ב לשינוי החוק הבינלאומי באופן שיוציא מחוץ לחוק כל מדינה תומכת טרור וכל ארגון טרור, כשאין זה משנה מה מניעי הטרור. מאידך, יעניק החוק הבינלאומי החדש תמיכה במדינות כמו ישראל שלהן חזית משותפת עם מדינות תומכות טרור וארגוני טרור, והמצויות במלחמה מתמדת עימן. מדינות שלהן ניגוד אינטרסים עם מדינת ישראל, אפילו הוא מעורפל ולא ישיר, לא תוכלנה לקחת חלק במועצה הבינלאומית. רוסיה לא תוכל להשתתף בה משום שהיא מסייעת לאיראן בתוכניות הגרעין וההתחמשות שלה ובשל יחסיה המיוחדים עם סוריה וארגוני טרור שונים. מצרים תוצא מחברות בשל מדיניותה המעורפלת ביחס להעברת הנשק לחמאס. אולם גם השתתפותן של צרפת ובריטניה אינה מובנת מאליה. בריטניה צריכה לטפל בתנועת החרם האנטי-ישראלי שמתפשטת בקרב איגודים-מקצועיים וארגונים אזרחיים אחרים. צרפת צריכה להוכיח כי מדיניות החוץ שלה אינה משרתת את האינטרסים של החזבאללה וחותרת לכך תחת הישגי מלחמת לבנון השנייה.מטרת היעד השני של מדיניות החוץ והביטחון הישראלית הנה ליצור הרתעה מפני תקיפתה ע"י אחת ממדינות מרחב האיומים או כולן ומצד ארגוני הטרור הקיימים בו. היא תתבסס על מודל "הכאוס ומסעות המלחמה" שיופעל כנגד פלסטין המערבית, לבנון, סוריה ובאופן חלקי, נגד איראן. מודל זה מהווה תשובה לאסטרטגיה המלחמתית שהנהיגה איראן במרחב האיומים הישראלי. המלחמה הבאה לפי אסטרטגיה זו תהיה שילוב של מהלומות בליסטיות ולוחמת גרילה וטרור. בשלב הראשון של המלחמה, תספוג ישראל ואלי גם הצבא האמריקני בעיראק ומדינות ערביות התומכות בארה"ב מהלומה של מאות טילי קרקע-קרקע מכל הסוגים: לטווח קצר, בינוני וארוך. המהלומה הבליסטית הפותחת תכסה את כל שטחה של מדינת ישראל כשהטילים והרקטות משוגרים מרצועת עזה, מלבנון, מסוריה ומאיראן.

החמאס, החזבאללה והצבא הסורי ינסו לנצל את הלם מהלומת הפתיחה הבליסטית כדי לבצע פעולות טרור וגרילה בשטחה של מדינת ישראל. הצבא הסורי יזום, אולי בנוסף, מחטף ברמת הגולן שיתבטא בכיבוש רצועת שטח מוגבלת לאורך החזית או בחלקה. המטרה המרכזית תהיה ליצור אנדרלמוסיה כללית במדינה, לשתק את החיים ולהקשות ככל האפשר על גיוס מילואים ועל הערכות צה"ל לביצוע התקפה שמטרתה שיתוק מקורות הירי הבליסטי. כשיצא צה"ל להתקפה, ישאפו סוריה, איראן וארגוני הטרור לעכב ככל האפשר את התקדמות הצבא אל בסיסי הטילים והרקטות. זאת בתקווה לאלץ את הממשלה להסכים להפסקת אש בתנאים משופרים מבחינת הקואליציה האיראנית-סורית. מובן כי אם תסכים ישראל להחזיר את הגולן, תראה בכך סוריה ניצחון והשגת מטרות המלחמה שלה. תורת לחימה זו אינה חדשה. היא פותחה על בסיס ניסיון האיראנים במלחמת שמונה השנים שהם ניהלו נגד עיראק בשנים 1980 - 1988. החל מ - 1985 החלו עיראק ואיראן להחליף ביניהן מהלומות בליסטיות של טילי קרקע-קרקע שהופנו כלפי הערים של שתי המדינות. לכן, כונה שלב זה במלחמה, "מלחמת הערים". במסגרתו נורו כמה מאות טילים על ערי איראן ועיראק והדבר הביא למותם של 4000 ולפציעת 12,000 איראנים. מה שחשוב יותר, בטהראן התפתחה נדידת אוכלוסין רבת היקף של כשלושה מיליון תושבי העיר שחששו גם מלוחמה בלתי קונבנציונאלית. נטישה רבת היקף זו ערערה את בטחון המשטר ביכולתו לשלוט ויחד עם תבוסה שספג הצבא האיראני בחלק מגזרות המלחמה, שכנעה את הממשלה האיראנית להסכים להפסקת אש. תורת מלחמת הערים יושמה במלחמת לבנון השנייה בהצלחה לא מבוטלת. ארבעת אלפים הרקטות ששיגרו לוחמי החזבאללה לעבר ישראל כיסו חלק ניכר מחלקה הצפוני, גרמו לנטישה המונית של אוכלוסיה ולשיתוק כמעט מוחלט של החיים שם. חוסר היכולת של צה"ל לבלום או אפילו להקטין את ירי הרקטות לכל אורך המלחמה משמש כיום סמל בתעמולה האנטי-ישראלית של החזבאללה, איראן וסוריה. מעבר לכך, ירי הרקטות המאסיבי שכנע את איראן וסוריה כי אין לישראל פתרון יעיל נגד דוקטרינת מלחמת הערים והיא יכולה לשמש בבוא הזמן כאמצעי לקידום האינטרסים שלהן. איראן מחזיקה כיום את מאגר טילי הקרקע-קרקע השני בגודלו בעולם השלישי, אחרי צפון קוריאה והיא מסייעת לסוריה לפתח את התשתית הבליסטית שלה. החזית האיראנית – סורית מסוגלת להנחית מהלומה של כמה מאות טילים ורקטות על מרבית השטח המיושב של מדינת ישראל למשך מספר ימים. לאחר מכן, יחלשו ככל הנראה מטחי הטילים מכיוון איראן וסוריה, אך הם יכולים להמשיך להציק לתושבים במשך תקופה ארוכה מאד באמצעות מטחים פזורים ולא צפויים של טילים בודדים הניחתים בלוחות זמנים מקריים. במקרה קיצוני, עלול להיגרם גם אסון סביבתי רב היקף. ראוי ששום ממשלה במדינת ישראל לא תשלים עם הדוקטרינה הבליסטית האיראנית-סורית ותפתח מדיניות ביטחונית שבשילוב עם מדיניות החוץ המבוססת על המועצה הבינלאומית, תהווה גורם מרתיע ובשעת הצורך, תהפוך לאמצעי לחיסול מהיר של האיום הבליסטי האיראני-סורי. מודל "הכאוס ומסעות המלחמה" מהווה בסיס לתפיסה ביטחונית כזו.

מודל הכאוס ומסעות המלחמה מודרך ע"י ההנחה שמהלומה בליסטית סורית-איראנית הנה הרסנית למדינת ישראל ושקשה לבלום אותה במסגרת מתקפת נגד כאשר היוזמה בידי החזית הסורית-איראנית. מכאן שממשלת ישראל צריכה לשאוף לשמור את היוזמה בידה ולהיות מוכנה להחליט על מהלומה ראשונה, כלומר על פתיחה במלחמה ביוזמה ישראלית. הנחת היסוד המרכזית של המודל היא כי ממשלת ישראל תיזום מלחמה כאשר יהיו בידיה הוכחות לכוונות מלחמתיות מצד סוריה ואיראן. כאן מתחבר המודל למדיניות החוץ המבוססת על המועצה הבינלאומית. תפקידה של זו להעניק לממשלת ישראל את מרחב הפעולה הצבאית שיאפשר לה יישום מלחמה יזומה והנחתת מכה ראשונה על מערך הטילים של סוריה ואולי גם של איראן. המכה הראשונה תכוון אך ורק נגד מטרות צבאיות, אולם קרוב לודאי שהיא לא תצליח להשמיד את מערך טילי הקרקע של סוריה. במידה וזו תגיב במטחי טילים על ריכוזי אוכלוסיה, תפתח ישראל באופן מידי בשיגור מהלומה אווירית ובליסטית על דמשק ושאר הערים הגדולות של סוריה. מעתה, תהיה המטרה של ממשלת ישראל כפולה. מצד אחד, תשאף הממשלה לחסל את הצבא הסורי כולו. במקביל - תחתור להפיל את המשטר האסדי. הפגיעה באוכלוסיה האזרחית הסורית תמלא תפקיד חשוב בהשגת מטרה זו משום שבריחה המונית של האוכלוסייה מפחד ההפצצות וההפגזות, אמורה לערער את השליטה של המשטר במדינה. כן יופנה מאמץ לפגוע באסד, בחברי ממשלתו ובפיקוד העליון של הצבא וכוחות בטחון הפנים. זאת כמובן בנוסף לפגיעה במערכת השליטה הפיזית על המדינה ותשתיתה: עורקי תחבורה, קווי תקשורת, תעשיה ותשתית החשמל והמים. התוצאה הסופית צריכה להיות חיסול סוריה כמדינה מתפקדת לצד חיסול הצבא שלה.חלקו הראשון של מודל הכאוס ומסעות המלחמה עוסק אם-כן, בהריסת המסגרת הפיזית של סוריה כולל חיסול המשטר המרכזי שלה. חלקו השני של המודל אמור לתת תשובה לשאלה איזה משטר יחליף את המשטר האסדי. המודל קובע כי המשטר של אסד לא יוחלף במשטר מרכזי חלופי וסוריה תוכפף למצב קבוע של כאוס. בדומה לעיראק ואפגניסטן, תהפוך סוריה לזירה של מלחמות בין מרכיביה האתניים והדתיים שילחמו ביניהם לבין עצמם על השליטה בסוריה. ממשלת ישראל תעקוב בדריכות אחרי מצב זה כשהכוונה היא לא לאפשר היוצרות משטר מרכזי חדש שעלול לאיים על מדינת ישראל. כל אימת שתסתמן אפשרות כזו, ישלח צה"ל לסוריה במטרה למוטט אותה לפני שהמשטר החדש יצליח להתבצר במדינה. משטר מרכזי חדש יוכל לקום בסוריה רק על בסיס הסכם לאי-לוחמה עם מדינת ישראל. בנוסף לכך, תתפוס ממשלת ישראל שטחים סוריים ולבנוניים לאורך גבולה המשותף עמן ותדאג שתושביהן לא יוכלו לשוב אליהם כל עוד לא יכונן במדינות אלו משטר מרכזי שאינו מהווה איום על בטחונה של מדינת ישראל. רוחב שטחים ריקים מאדם אלו יהיה בערך כמטווחי קטיושה. תפקידם יהיה להבטיח שתושבי המדינה לא יסבלו מירי מזדמן של רקטות ע"י ארגוני טרור.במידה והחיזבאללה ישתף פעולה עם סוריה ואיראן וההנחה היא כי כך יהיה, יהיה גורלה של לבנון דומה.

באופן זה, יתקיימו בגבולה הצפוני של מדינת ישראל שתי מדינות כושלות חסרות משטר מרכזי הנתונות בכאוס. מצב זה ישמר באמצעות מסעות מלחמה ישראלים תקופתיים כל עוד לא יקומו בסוריה ובלבנון משטרים שאינם מהווים איום צבאי על מדינת ישראל. מובן כי מודל הכאוס ומסעות המלחמה דורש הכשרה מתאימה של דעת הקהל הישראלית והעולמית. זו הסיבה לכך שחייב להתקיים תיאום מלא בין שני החלקים של מדיניות החוץ והביטחון החדשה של מדינת ישראל. ממשלת ישראל תתאם עם המועצה הבינלאומית המשולשת את עקרי מודל הכאוס ומסעות המלחמה ותשיג את אישורה המוקדם. שאר חברי המועצה יכשירו את הזירה הבינלאומית ליישומו וידאגו גם לתמיכת דעת הקהל של מדינותיהן. במידה שהמועצה הבינלאומית המשולשת תשיג את יעדיה ותוכיח את יעילותה ניתן יהיה לקדם את מעמדה הבינלאומי כך שהיא תתפוס את מקומה של מועצת הביטחון. באופן זה, יקום גוף בינלאומי יעיל יותר ממנה בניהול הביטחון העולמי אל מול איומי הטרור של הג'יהאד האסלאמי ושל החזית הסורית-איראנית. המטרה העיקרית של מדיניות החוץ והביטחון הזו של מדינת ישראל הנה לייצר הרתעה שתשכנע את החזית הסורית-איראנית כי הנחתת מהלומה בליסטית על אזרחי מדינת ישראל תהפוך את סוריה ולבנון לבנות ערובה של תשתית הגרעין האיראנית. התקווה היא כי הן תמנענה, לפיכך, לקחת חלק בהנחתת מהלומה בליסטית כוללת כזו. במקרה של כשלון ההרתעה, היא נותנת בידי ממשלת ישראל פתרון יעיל שיחסוך מאוכלוסייתה ספיגה של טילי קרקע-קרקע לאורך זמן רב, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה. ירי הקסאמים לעבר שדרות וישובי עוטף עזה נותן בידי ישראל הזדמנות לממש את מדיניות החוץ והביטחון החדשה, תוך חשיפתו בפני העולם והחזית הסורית-איראנית כאמצעי הרתעה. כדי לבצעו, על ממשלת ישראל לגבש את המועצה הבינלאומית לפני או במהלך היישום של מודל הכאוס ומסעות המלחמה. עליה לשלוח את צה"ל לכיבוש מהיר של כל רצועת עזה ולהשליט עליה את הדיקטטורה הקדושה כפי שהיא קיימת כבר בגדה המערבית. לאחר כיבוש הרצועה, ישמיד צה"ל את התשתית הטרוריסטית כולל המנהיגות של ארגוני הטרור ויפנה את כוחותיו מריכוזי האוכלוסייה הגדולים אך ימשיך להימצא מסביב להם תוך הגבלת הפעילות של התושבים. מדי פעם יבוצעו פעולות שתכליתן לפגוע בהתארגנויות טרוריסטיות חדשות. ממשלת ישראל לא תשא באחריות לניהול חיי היום-יום ברצועה. אחריות זו תימסר בידי הנציג השלישי של המועצה הבינלאומית, שכאמור רצוי שיבוא מהאיחוד האירופי. נציג זה יפעיל ברצועה ממשל אזרחי רק לאחר שברור יהיה כי הטרור נמצא תחת שליטת כוחות הביטחון הישראלים. ממשל אזרחי זה יתמקד תחילה בשיקום הפליטים ברצועה ולאחר מכן, יתמסר לתהליך של הקמת מדינה פלסטינית, אם יתאפשר הדבר ע"י מצב הטרור. ממשלת ישראל בסיוע המועצה הבינלאומית תבהיר לחזית הסורית-איראנית כי זה יהיה גורלה אם לא תותר על האיום של מהלומה בליסטית על אזרחי מדינת ישראל. ד"ר אבנר הלפרן 2007

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת