אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מיתוס הגרעין הישראלי


הגולם הגרעיני הישראלי התעורר לתחייה וקם על יוצריו להשמידם. אותו נשק אשר הגן בלאט על אושיותיה של ישראל במשך מספר עשורים הפך באחת מהאקסקליבר (1) לחרב פיפיות המאיימת להכחיד את האויב אך גם ואולי בעיקר את המחזיק בה.

לשיטת חסידי הגישה הריאליסטית (2) במחקר היחסים הבין לאומיים על מדינה להיות מסוגלת לספוג את מכת הנשק בו היא רוצה להכות את יריביה, גישה זו המבוטאת בכתביו של קאהן (Robert Kohane) מהווה את התרומה האחרונה והסופית של הגישה הריאליסטית בניסיוננו להבין את עננת האיום הגרעיני האיראני שמכסה אט אט את שמי העולם ומשחירה במיוחד את שמי המזרח התיכון .

הריאליסטים יוכלו אמנם לטעון את הסבריהם המסורתיים לשאיפת העצמה האיראנית אך בין אם מטרתה של אירן היא להשגת הגמוניה או רק לאיזון צבאי מול יריביה, עדיין התוצאה הסופית תהייה מלחמה שכן כפי שטען וולץ (Kenneth Waltz) "המלחמות בעולם מתקיימות מכיוון שאין מה שיעצור אותם". מצב זה של מלחמה גרעינית אינו אפשרי מבחינת ישראל שבניגוד לארה"ב או ברית המועצות לשעבר ואפילו איראן לא יכולה מבחינה פיזית להרשות לעצמה לספוג את הגל הראשון של מלחמה גרעינית.

כישלון התיאוריה הריאליסטית בניסיון לחפש פתרון הישראלי הולם לבעיה האיראנית מובילה את המחפש לתהות גם על קנקנה של הגישה הליברלית (3) היות שזו נופלת ולא מצליחה להתגבר על המכשולים הבין תרבותיים ישראלים – איראניים ולא מעניקה פתרון אמיתי. שום צד לא מוכן ולא בשל מספיק על מנת לנסות ולכונן יחסים כלכליים שיהוו גשר מעל הסכסוך, מה גם שאירן לא מקבלת את מרותה של הקהילייה הבין לאומית – קל וחומר של המוסדות והחוק הבין לאומי.

הפתרון כמו הבעיה דורש מחשבה לא קונבנציונאלית וראייה מפוקחת של המציאות, מציאות בה הנשק הגרעיני הישראלי הוא לרועץ ואבן נגף בדרכה של ישראל לעבר מטרתה העליונה קרי ביטחון והגנה. כל עוד ישראל מחזיקה בנשק גרעיני, יכולה אירן לטעון כי מטרות הנשק הנו הגנתי מול מדינה תוקפנית, טיעון איראני זה אינו קיקיוני ונתפס כקביל בעייני רבים נוכח התדמית המיליטריסטית הישראלית. תוצאותיו של טיעון זה הנו החלשת המאמצים הבינלאומיים לריסון איראן. הטיעון ההגנתי בו איראן משתמשת פוגע בסיכויי העולם לרסנה ופוגע ישירות בביטחון הישראלי.

העובדה כי המכה הגרעינית הראשונה שתפגע באדמה ישראלית תהייה גם האחרונה הופכת את "העצמה הגרעינית הישראלית" למיתוס ומעל הכל ללא רלוונטית. גם אם ישראל מחזיקה אמצעי שיגור גרעיניים מחוץ למים הטריטוריאליים שלה, תרומתם תהיינה נקמה זעירה אל מול השמדת מדינת ישראל.

חוסר הרלוונטיות של הגרעין הישראלי בעידן של אירן גרעינית בא לידי ביטוי לא רק במאבק הישראלי-איראני כי אם במאבק הישראלי ערבי בכלל , ההרתעה הגרעינית תהייה לא רלוונטית גם במצב בו תחליט סוריה או מדינה ערבית אחרת להתקיף את ישראל – מדינה זו תוכל להתקיף בהנחה כי איראן מגבה אותה מבחינה גרעינית ובכך תבטל את האלמנט ההרתעה הישראלי שיעלם נוכח אצבע איראנית גרעינית המכוונת את התפתחות המלחמה העתידית.

למעשה, המציאות החדשה שנכפתה על ישראל מחייבת אותה להבין את המערכת הבין לאומית אחרת ולנסות לבחון את המצב תוך שימוש בכלים מחשבתיים אחרים .

פשפוש קל בספרות היחסים הבין-לאומיים מעלה אפשרות לנקודת מבט אחרת, הגישה הקונסטרוקטיבית – שנולדה לאחר מלחמת העולם השנייה ומעניקה נקודת התבוננות אלטרנטיבית ואולי היחידה שמעניקה פתרון אפשרי להתמודדות ישראלית אם אימת הגרעין האיראני.

התיאוריה הקונסטרוקטיביסטית (4), בניגוד לליברלים והריאליסטים, אינה רואה באדם טוב או רע מטבעו אלא רואה בפרט גורם מהמפרש את המציאות ופועל על פי האופן בו הוא לומד לנהל את המוסדות הסובבים אותו והמשפיעים עליו. על פי שיטה זו המלחמה הכלכלה וההתנהלות היומיומית הנם מוסדות נלמדים ומשועתקים, על מנת למנוע מלחמה על פי הגישה הקונסטרוקטיבית על קהילה הבין-לאומית להבנות את האופן הסוציולוגי בו מיושבים קונפליקטים בין מדינות ,למידה של מוסד יישוב בקונפליקטים ייצור התנהלות שונה של המדינות בסיטואציות שהובילו בעבר למלחמות ויישובן בדרך אחרת.

אין ספק שישראל לבדה בשום צורה לא תצליח להשפיע ישירות ולהניא את אירן מליצור את הנשק הנוראי אך שינוי שיטת המחשבה הריאליסטית כפי שהיא שולטת בכיפת השלטון הישראלי כיום לקונסטרוקטיבית תוכל לאפשר מצב בו ישראל רואה נכוחה את המאבק עם איראן ולנהל אותו אחרת תוך שהיא יוצרת חוקי מלחמה שונים והופכת את הנשק הגרעיני לנשק מוקצה ולא חוקי במזה"ת.

הנשק הגרעיני במתכונתו הנוכחית אינו רלוונטי לישראל ולהגנתה, במילים אחרות הוא אינו ממלא את הפונקציה הארכאית שלו אך על ידי שינוי מחשבתי קונסטרוקטיביסטי יכול הנשק למלא פונקציה אחרת אשר תוציא את העוקץ או האוויר מהבלון האיראני.

שינוי במדיניות הגרעין הישראלית והכרה בחוסר הרלוונטיות שלו לנוכח המציאות החדשה תאפשר לישראל להצהיר בפני הקהילה הבינלאומית בכלל ובפני מדינות המזה"ת כי היא בצעדים זהירים ומושכלים מוכנה להתפרק מנשקה בתמורה לפירוז המזה"ת התיכון בכלל, ואיראן בפרט, מנשק גרעיני ובכך להוביל מהלך של הוצאת הנשק הגרעיני מחוק המלחמה ובכך להביא לשינוי של מוסד המלחמה.

ברור כשמש כי איראן לא תסכים להיפטר משאיפותיה הגרעיניות תמורת ישראל מפורזת מנשק גרעיני אך במידה וישראל אכן תוביל מהלך כזה או לפחות קריאה למהלך כזה היא תוציא את האוויר מהבלון האיראני ואיראן תידרש מול הקהילה הבינלאומית להוכיח מול מי היא זקוקה להגנה שכן ישראל מתפרקת מנשקה ועיראק כבר זמן מה לא מהווה עליה את האיום שהיה מנת חלקן של שתי המדינות שנים רבות.

איראן בחוסר יכולתה להצביע על אויבת שנגדה היא זקוקה לנשק גרעיני תיתפס כמדינה נצית מחרחרת מלחמה ותאפשר לקהילה הבינלאומית להכפיל ולשלש את התהליכים ולהשיג קונצנזוס בין לאומי למלחמה בלתי מתפשרת בשאיפות הגרעיניות.

קריאת ישראל לנכונות להתפרק מנשק גרעיני לא תהיה ללא תנאי, על ישראל להשכיל ולהרוויח מספר רב של נקודות ביטחוניות הן מהקהילה הבין לאומית והן ממדינות המזרח התיכון כמובן להוציא את איראן. הדרישה הישראלית תאפשר מספר יתרונות ברורים שכן מעבר לשינוי התדמית ממדינה נצית למדינה שוחרת שלום היא תרוויח מבחינה כלכלית ותוכל לעבות ולהכפיל את מערך הנשק הקונבנציונאלי שלה מבלי שהמהלך ייתפס "כמרוץ חימוש" בעיניי המדינות השכנות, נשק שיהיה רלוונטי ואף יחזק את ישראל עשרות מונים מנשק גרעיני לא רלוונטי.

הדעה הישראלית הרווחת למקרא השורות הנ"ל היא שהכותב אופטימיסט חסר תקנה ילד או סתם טיפש גמור אך רק הבנה כי הנשק הגרעיני הישראלי הוא בתכלית לא רלוונטי בעידן של איראן גרעינית יוכל להוביל את המחשבה הישראלית ללחימה אמיתית בהיתגרענות איראנית כל שכן כל ניסיון ריאליסטי להתקיף את איראן כיום יוביל לפתיחת מלחמה שאין ישראל יכולה להתמודד אתה.

בספרם (5) של סיריל באפט וביאטריס האוזר – "Haunted by History" – גורסים השניים כי הבעיה האמתית של מעצמות היא חוסר היכולת להבדיל בין מיתוסים למצבים קונקרטיים וחוסר היכולת לפעול תוך ראייה נכוחה של הסיטואציה אליה נקלעה המעצמה.

על הדרג הפוליטי הישראלי להבין כי חוקי המשחק במערכת הבין לאומית בכלל והמזה"ת בפרט השתנו ואין לראות את המצב כפי שראו אותו ראשי המדינה בזמנים עברו. יש לפרוץ את המסגרות המחשבתיות להבין כי סוג זה של קונפליקט לא נוהל על ידי ממשלות ישראל בעבר ועל כן לא להשתמש בכלים מחשבתיים שהתאימו לקונפליקטים בעבר.

הערות המערכת:

1) אקסקליבר (Excalibur) – חרבו האגדית והקסומה של המלך ארתור שמסמלת את הריבונות ואת כח המגן של המלך על הארץ.

2) הפרדיגמה הריאליסטית ביחסים הבינלאומיים מתחלקת לריאליזם קלאסי וניאו-ריאליזם. הריאליזם הקלאסי מזוהה עם היסטוריונים והוגים כמו טוקדידס, תומס הובס, מיקייבלי או בתקופה המודרנית הנס מורגנטאו. הריאליזם הקלאסי מובנה על הנחות מטא-פיזיות לפיהן טבע האדם רע מנעוריו והאדם שואף למקסם עוצמה ותהילה. הריאליזם הניאו קלאסי הוא גרסה מודרנית של הריאליזם הקלאסי והוא מזוהה בעיקר עם הוגה בשם קנת וולץ (Kenneth Waltz). על פיו, מדינות מתפקדות במערכת כיחידות פונקציונאליות זהות ששואפות למקסם בטחון בסביבה אנרכית ולא ודאית. מאזני כוחות הן הדרך העיקרית להשגת אותו הביטחון.

3) הפרדיגמה הליבראלית ביחסים הבינלאומיים מבוססת על מגוון של תיאוריות. אחד המקורות החשובים לפרדיגמה הוא הפילוסוף עמנואל קאנט בכתביו "השלום הנצחי". התיאוריות המרכזיות המרכיבות את הפרדיגמה הן "השלום הדמוקרטי" לפיה מדינות דמוקרטיות נוטות לא להלחם אחת בשנייה או תיאורית תלות גומלין לפיה תלות גומלין בין מדינות מונעת מלחמה.

4) המלומד המזוהה ביותר עם התיאוריה הקונסטרוקטיביסטית ביחסים הבינלאומיים הוא Alexander Wendt. לקריאה נוספת:
Alexander Wendt. 1992. Anarchy is what States Make of it: The Social Construction of Power Politics. International Organization. 46 (2): 391-425

5) Ciril Buffet and Beatrice Heuser. 1998. Haunted by History : Myths in International Relations. Providence: Berghahn Books.
 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עומר אסדו