אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

למה אנשים שונאים את אמריקה?


מטוס גדול, דמעה שקופה, שמים והתפוצצות

הנה העובדות שאינן שנויות במחלוקת: באחד עשר בספטמבר, היום לפני חמש שנים, בבקר ניו יורקי רגיל בתכלית, התנגשו שני מטוסי נוסעים, בזה אחר זה במרכז הסחר העולמי, המכונה גם "המגדלים התאומים". כתוצאה מהפיצוץ העז, קרסו בזה אחר זה שני המגדלים. מטוס נוסף התרסק על הפנטגון, ואחר נפל לאחר שהנוסעים נאבקו בטרוריסטים. כתוצאה מההתקפה נהרגו אלפי אנשים, ורבים רבים נפצעו. על עובדות אלה, כאמור, אין איש חולק. אך לשאלה מדוע זה קרה, אין תשובה ברורה ומוסכמת. החרבת המגדלים לא הכניעה את ארצות הברית, ולא נראה שמישהו חשב שהיא תעשה זאת. מה אם כן גורם לאנשים משכילים ממעמד בינוני גבוה, כפי שהיו רוב הטרוריסטים, להתאבד באמצעות מטוס נוסעים אל מגדל?

זיודין סרדר, סופר ושדרן, ומריל ווין דיוויס - סופרת ואנתרופולוגית, מנסים לענות על השאלה הגדולה "למה אנשים שונאים את אמריקה?". האמריקאים אינם מבינים כיצד נתפסת "אמריקה" בעיני אירופאים, או תושבים של מדינות מוסלמיות טוענים סרדר ודייויס,. למעשה, לא די בכך שתושבי ארצות הברית של אמריקה נוטים לראות את עצמם "אמריקאים" ולהתעלם מהעובדה הגיאוגרפית שארצות הברית מכסה רק חלק מאמריקה הצפונית, הם מזהים את "אמריקה" שלהם עם העולם. ובכל זאת, אנשים שונאים את מה שנהוג לכנותו "אמריקה". מעצמת העל היחידה בעולם, האימפריה ששייטת משחתות אחת שלה משולה לצבא של מדינה בינונית.

ראו למשל את דבריו של עמנואל טוד, חוקר במכון הצרפתי ללימודים דמוגראפיים. טוד פותח את הספר בעל השם הפרובוקטיבי: "אחרי האימפריה- קריסת המערכת האמריקנית" (יצא לאור בעברית בהוצאת עם עובד) בקביעה כי "ארצות הברית נעשית לאט לאט אחת הבעיות של העולם. עד כה הורגלנו לראות בה פתרון דווקא". טוד, שכתב את ספרו ב 2002 ולא ניחן במידה ראויה לציון של ראיית הנולד אף טוען נגד "ציר הרשע" של בוש ואומר כי "אירן, עוד דיבוק של ארצות הברית, שהיא מדינה חשובה מבחינה אסטרטגית אך ברור שהיא בתהליך של פיוס מבית ומחוץ". אך לא כל המתנגדים לארצות הברית הם פונדמנטליסטים אסלאמיים או שמאלנים אירופאים. השנאה לארצות הברית, טוענים הם חוצה גבולות מעמדיים והשתייכויות לאומיות.

סרדר ודיוויס מנתחים סרטים ותכניות טלוויזיה כדי לחלץ מהם תימות תרבותיות מרכזיות. הם מראים כיצד בסדרות דרמה כמו "הבית הלבן" או סדרת פעולה נוסח "זהות בדויה" ארצות הברית מספרת לעצמה על עצמה, נשמעת ליסודות התרבותיים של החברה ובד בבד בונה אותם מחדש. ארבע סיבות עיקריות מונים סרדר ודיוויס לשנאת אמריקה. הראשונה שבהם הוא הקפיטליזם הניאו ליברלי המאפשר לתאגידים לחמוס את רכושן ואוצרות הטבע של מדינות העולם השלישי. הם מראים כיצד ארצות הברית מעדיפה את הערך העליון של "סחר חפשי" על פני כל ערך אחר. כמו זכות לקיום בכבוד, או למים נקיים בנהר. יתירה מזו,"הסחר החפשי" שנשבעים בשמו, הוא בדרך כלל חד כיווני לטובת האינטרסים של התאגידים הגדולים ונגד הכלכלות המקומיות. השני הוא ה"וירוס התרבותי של אמריקה". התפשטות התרבות האמריקאית הגורמת למחיקה של תרבויות מקומיות. רשתות הטלוויזיה בארצות הברית, אחרי שכיסו הוצאותיהם מפרסומות, מוכרות בסכומים נמוכים יחסית סדרות שהושקעו בהם מליונים, וגורמות בכך לקריסתה של תרבות טלוויזיונית עצמאית. הוליווד מפיצה את הסרטים שלה עתירי התקציב, וחונקת את הקולנוע בכל העולם. רשת מקדונלדס גורמת לדעיכתן של מסעדות בבישול מקומי. הביקורת במקומה עומדת, אך לטעמי קשה לקבל אמירה שאנשים שונאים את אמריקה בגלל שהם אוהבים אותה כל כך.

אחרי כל אלה הם מדברים על נטייתה של ארצות הברית להתערב בסכסוכים ולפתור בעיות באמצעות שימוש בכוח, לפעמים מופרז. הם מראים כיצד כח צבאי משמש להטיית בחירות במדינות דמוקרטיות, ואיך ארצות הברית ממשיכה לתמוך ברודנים עריצים, כל עוד הם נתפסים ככאלה שמשרתים את האינטרסים של מדיניות החוץ. המחברים טוענים כי לארצות הברית מוסר כפול, והיא דורשת מאחרים מה שאינה דורשת מעצמה. הם דנים במיתוסים של הקאובוי, ואומרים כי תושבי ארצות הברית יצרו תרבות שסוגדת לאלימות כדרך לפתרון סכסוכים. התרבות הזאת מטילה אימה על תושבי ארצות אחרות, החרדים מהשפעתה וסובלים מנחת זרועה.

סרדר ו-דיוויס פותחים בגנאי ומסיימים בשבח, ומבקשים לתרום בספרם להבנה הדדית של התהליכים החברתיים והפוליטיים מתוך תקווה שהם יפחיתו את השנאה לארצות הברית ואת סכנות הטרור. אופטימיות מידה ראויה היא, תמיד אמרתי זאת. למרבה הצער, ספרם של סרדר ו-דיוויס לא מחדש כמעט מאומה. הניתוח שהם עושים לסדרות ולסרטים אין בו כל גילוי מרעיש וטענות מסוג זה הן לחם חוקם של מבקרי תרבות וחוקרים מאז ומתמיד. את רוב הטיעונים הביקורתיים שהם מעלים ניתן למצוא בספרים רבים שנכתבו בשנים האחרונות. אם ברצונכם להעמיק בביקורת על עולם התאגידים כדי לכם לקרוא למשל את "כשהתאגידים שולטים בעולם" של דיוויד קורטן" (שנסקר כאן) או את הספר הקלאסי "בלי לוגו" של נעמי קליין. על הנזק שגורמת קרן המטבע העולמית באמצעות כפיית תהליכי גלובליזציה תוכלו לקרוא בספר"אי נחת בגלובליזציה" של חתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ. אם בנקודת מבטם של המנוצלים תחפצו, קראו את הספר "דיבורים על מלחמה" שכתבה הסופרת ההודית ארונהדוטי רוי ותלמדו איך נראים החיים, או מה שנשאר מהם, בכפר הודי שאיתרע מזלו להיות בתחומו של "פרויקט פיתוח" של תאגיד בינלאומי.

כטבעם של ספרים קצרים על נושאים מסובכים נוטה "למה אנשים שונאים את אמריקה?" לפשטנות, ולעתים לשטחיות. כך, לדוגמה, התייחסותם לסוגית הסכסוך הערבי- ישראלי, ללא כל קשר לעמדה האנטי-ישראלית שהם נוקטים, היא שטחית למדי. אי אפשר לתמצת את כל מהות הסכסוך בתמיכתה של ארצות הברית בישראל.

בכל זאת, למרות חסרונותיו של הספר, למי שרוצה לקבל מכל אלה על קצה המזלג, ספרם של סרדר ו-דיוויס יכול להיות מקום טוב להתחיל בו, או למצער תקציר ראוי לנושאים אלו. סרדר ו-דיוויס מציגים את הדברים בצורה נהירה וברורה, ולעתים אף משכנעת. ספר חשוב ומעניין לתושבי הארץ שלנו, המכונה במקומות מסוימים "השטן הקטן".

פורסם בעיתון הצופה

האתר של גלעד סרי לוי

הבלוג של גלעד סרי לוי באתר רשימות<a href=

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גלעד סרי לוי