אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טילי אוויר אוויר מול מטוס קרב


התמונה של תומר ריבל

טילי אוויר- אוויר מתבייתי מטרה הם למעשה רקטות אוויריות המסוגלות לצבור תאוצה אדירה בזמן קצר

בעשורים האחרונים, הטיל מהווה את סוג הנשק בעיקרי בקרבות אוויר. המונח המוכר ביותר הינו "הטיל המונחה", אולם המילה מונחה טומנת בחובה בלבול ומיסקונספציה. מעט מאד טילים הם באמת מונחים במובן שהטייס מנחה אותם לעבר המטרה. כינוי מדויק יותר יהיה "טילים מתבייתים" או "טילים רודפי מטרה".

הטיל רודף המטרה הראשון שנכנס לשימוש בצבא ארצות הברית היה ה aim 4 falcon. פיתוחו התחיל ב 1946 כשחברת hughes זכתה במכרז של משרד ההגנה האמריקאי לבנות טיל אויר-אויר תת קולי קצר טווח בפרויקט שנקרא xf –98. הטיל נכנס לשרות בתחילת שנות ה 50 ואז הוא הוסב לטיל מהיר יותר, על קולי, שמטרתו הייתה לשמש כלי נשק עיקרי למטוסים כמו f-102 נגד מטרות כבדות ואיטיות יחסית, כמו מפציצים. למעשה המהנדסים האמריקאים הצליחו לייצר לראשונה מטוס קמיקזה ללא טייס. ה aim 4, ששמו הניסויי הוחלף מ xf – 98 ל gar 1, התבסס על הנחיית רדאר. הוא נשא ראש קרב במשקל של שלוש וחצי ק"ג והיה מבצעי לטווחים של שמונה ק"מ.

מאז התפתחו טילי האוויר – אוויר. מהירותם, הטווח שלהם והדיוק גדלו ללא שיעור. אולם עם הגידול במהירות, טווח ודיוק גדלה גם אי ההבנה האופפת את טיל האוויר-אוויר. רבים סבורים שהטיל מבטל את הצורך של הטייס לתמרן בקרב אווירי. קרבות אוויריים מתבצעים בטווחים עצומים כשהניצחון הוא של הצד שאיתר את האויב קודם, שיגר טיל והצליח להשתמש באופן יעיל יותר באמצעי שיבוש אלקטרוניים ולא אלקטרונים. המלחמה באוויר נהפכה למלחמה טכנולוגית בלבד. הטיל אמור לאתר את מטרתו באופן עצמאי ויעשה את עבודתו נאמנה במקום הטייס. הפרקטיקה הוכיחה שאין הדבר כך. מדוע?

טילי אוויר- אוויר מתבייתי מטרה הם למעשה רקטות אוויריות המסוגלות לצבור תאוצה אדירה בזמן קצר. באותה המהירות שהתאוצה מושגת כך היא נחלשת. זמן קצר יחסית לאחר שיגורם מתחילים הטילים לאבד מהתאוצה עד שלבסוף הם מתפוצצים או נופלים לפני הקרקע. במסגרת הטווח שלהם, הם אכן מהירים מאד והופכים את משימת ההתחמקות מהם, פרט לאמצעי שיבוש, לקשה מאד. בעבר כשהתותח היה הנשק העיקרי בקרבות אוויריים, על מנת לחמוק מהיריב יכול הטייס לצלול מטה במהירות ולצאת מטווח אפקטיבי של כדורי התותח. נגד טילים עם טווח שנמדד במילים, טקטיקה כזאת הינה חסרת טעם. לפיכך טילי אוויר-אוויר לא רק שלא הפכו את התמרון האווירי למיותר אלא אף הגבירו את הצורך בו.

אולם מה הטעם לנסות להתחמק? טילים מסוגלים להגיע ליכולת תמרון של 30 ג'י בעוד הטייס מוגבל ל 7 ג'י. ישנם שלושה דרכים למדוד יכולת תמרון. האחת היא במונחים של תאוצה – ג'י. השנייה במונחים של רדיוס הפנייה שנמדד במרחק לינארי. השלישית היא במונחים של שיעור הפנייה שנמדד במעלות לשנייה. מכיוון שפנייה היא פונקציה של מהירות, מספר ה ג'י שהטיל יכול להגיע אליו אינו ממש רלוונטי. יכולת פנייה של 30 ג'י מושגת רק במהירות גבוהה מאד. הטיל, כאמור, מאבד ממהירותו בקצב הולך וגובר וכך גם מאבד מיכולת התמרון שלו ומתקרב לרמת התמרון של המטוס.

עבור טיל הנע במהירות של 4 מאך בשכבות העליונות של הטרופוספירה, סיבוב של 30 ג'י יתבצע ברדיוס של ארבע וחצי קילומטר בקירוב ובשיעור של 14 מעלות לשנייה בעוד שמטוס שטס במהירות של 740 קמ"ש בלבד, יכול לבצע פנייה ברדיוס של שניים וחצי קילומטר בשיעור של 16 מעלות לשנייה ב 6 ג'י. הטיל לא חייב להתאים את עצמו לרדיוס או לשיעור הפנייה של המטרה. אולם, הניסיון לעשות זאת על מנת לפגוע גורם לאיבוד משמעותי של אנרגיה ומקטין את יכולת הטיל לעקוב אחר המטרה בצורה משמעותית. כל זאת כמובן אם לוקחים בחשבון שהטיל מגיע מאחורי המטוס בזווית של 0 – 90 מעלות. מכל כיוון אחר, תמרון חד של הטייס עלול לגרום לטיל לצאת ממעטפת הטווח שלו.

הטווח והמהירות של הטיל אינם דבר קבוע והם מושפעים ממספר גורמים. המהירות היא פונקציה של גובה השיגור ומהירות המטוס. על מנת להגדיל את סיכויי הפגיעה, הטייס אמור לשגר כשהוא טס כמה שיותר מהר וכמה שיותר גבוה, בייחוד שמדובר על טילים עם טווח מעבר לאופק (bvr – beyond visual range). שיגור בטווח נמוך, לא רק שיקטין את מהירות הטיל אלא גם את מהירות המטוס. בגובה נמוך האוויר סמיך יותר ויוצר התנגדות רבה יותר. הלחץ על החלק האחורי של הטיל יגבר והדחף שבו הוא טס יקטן. בנוסף, שיגור לעבר מטרה גבוהה יותר יגרום לטיל לבזבז אנרגיה רבה עבור הטיפוס בגובה על חשבון מהירות וטווח.

טווח הטיל נמדד במונחים של מרחק תעופה. אך יש לזכור שמרחק תעופה הוא מושג דינמי משום שהטיל משוגר מגוף נייד לעבר מטרה ניידת. למעשה פרמטרים של טווח הינם רבים ומגוונים והם תלויים במהירות היחסית של שני המטוסים (המטוס המשגר ומטוס המטרה), זווית שיגור, מסלול טיסה וכו'. לדוגמה, אם נשווה בין שני מקרים היפותטיים של שיגור למטרה שטסה לעבר המטוס המשגר (head on attack) לבין עמדת שיגור מאחורי המטרה (stern on attack) עם זמן טיסת טיל של 30 שניות בשני המקרים, טווח סטטי של 37 ק"מ ומהירות מטרה של מאך 1 – במקרה הראשון ניתן לשגר את הטיל מטווח של 46 ק"מ. במקרה השני של התקפה אחורית הטווח המקסימלי מצטמצם ל 28 ק"מ.

לסיכום, הטיל אינו כל יכול. כמו מטוס, יש לו ביצועי טיסה פרטיקולרים וטייס הנמצא תחת התקפה יוכל לשרוד אם במקרה הטוב הוא ימשוך את הטיל מעבר למעטפת הטיסה שלו או במקרה הפחות טוב ימשוך אותו כמה שיותר כדי להקטין את ביצועיו. עדיין לא אבד הקלח על יכולת תמרון ומיומנות טיסה.

טילי אוויר-אוויר בשירות הצבא האמריקאי.

aim-120 (amraam)

טיל אוויר-אוויר מתקדם לטווח בינוני. לטיל יש יכולת תעופה בכל מזג אוויר ומעבר לאופק. הטיל נעזר במערכת הנחיית רדאר אקטיבית ומערכת איתור גלי רדיו אקטיבית, מה שמאפשר ירי של "שגר ושכח" מול מטרה יחידה וריבוי מטרות.

הטיל שוקל 150 ק"ג ומונע על ידי מנוע דלק מוצק.מהירות הטיל היא 4 מאך וטווח אפקטיבי מעבר ל 30 מייל. בשיגור לטווח ארוך, הטיל מקבל עדכונים שוטפים מהמטוס המשגר ומתייצב לעבר פגיעה קרוב למטרה תוך הסתמכות על מערכת הרדאר שמובנית בו.כך למעשה הוא משחרר את הטייס לעסוק במטרות אחרות. הטיל מכיל מערכת לוחמה אלקטרונית לחסום שיבושים ולהגדיל את סיכויי הנעילה על מטוס המטרה. הוא נושא ראש חץ קרבי במשקל 18 ק"ג.

aim-120

יצור הטיל החל ב 1975 כחלק מיוזמה משותפת של נאט"ו וארה"ב לפתח מערכת לוחמת אוויר-אוויר מתקדמת. שלבי הפיתוח השונים הושלמו באמצע שנות ה 80, אז נכנס הטיל לשירות. השימוש המבצעי הראשון של הטיל התקיים בדצמבר 1992 כשמטוס אמריקאי מסוג f-16 הפיל מיג 25 עיראקי בדרום עיראק.

הטיל צפוי להישאר בשרות המהלך העשור הראשון של שנות ה 2000 ולהיות חלק מהחימוש הסטנדרטי של המטוס העתידני f 22.

aim-7 (sparrow)

טיל מונחה רדאר לטווח בינוני המותאם לכל מזג אוויר ולכל גובה. הטיל מצויד במערכת בקרה הידראולית שמכוונת ומייצבת אותו לעבר המטרה. כשהטיל מתקרב לנקודת פגיעה, מערכת גלי רדיו אקטיבית מחמשת את ראש החץ. הטיל מונע על ידי מנוע דלק מוצק.

פיתוחו של ה aim-7 החל ב 1946 והוא נהפך למבצעי ב 1953. הניסיון של מלחמת ויטנאם לימד שהטיל אינו אפקטיבי מול מטרות בעל יכולת תמרון גבוהה. גירסה משופרת מיוחדת לקרבות אוויר צמודים (dog fights) הוכנסה לשירות מבצעי בעקבות זאת. הטיל עבר שיפורים שונים במהלך השנים. הגירסה המשופרת ביותר כיום (ה aim/rim-7r ) כוללת מערכת חיפוש וביות הפועלת על תדרי גלי רדיו ואינפרא אדום.

aim-7

הטווח של ה aim 7 הוא 55 ק"מ בקירוב. משקל הראש הקרבי הוא 40 ק"ג כשמשקלו הכולל הוא 225 ק"ג.

aim-54 phoenix

aim-54

טיל מונחה רדאר ארוך טווח בשימוש הצי האמריקאי (ה aim – 54 הוא למעשה הטיל ארוך הטווח היחידי בשימוש הצי) המשוגר ממטוסי f-14. הטיל מהווה חלק ממערכת נשק שלמה שכוללת מערכת ממשק, מטוס שיגור, מערכת בקרת נשק an/awg-9 ואשכול של שישה טילים. מערכת הנשק מסוגלת לשגר שישה טילים סימולטנית נגד שישה מטרות בכל תנאי מזג אוויר ובסביבה של לוחמה אלקטרונית.

הטיל נכנס לשימוש ב 1974. הגירסה המשוכללת ביותר ((aim-54 eccm/sealed נועדה לשפר יכולתו של הטיל להתמודד עם אמצעי נגד של לוחמה אלקטרונית ונכנסה לפעילות מבצעית ב 1988.

אורכו של הטיל הוא 3.9 מטר ומשקלו 460 ק"ג. הטווח המרבי שלו הוא 184 ק"מ ומהירותו מגיעה ל 4800 קמ"ש. משקל הראש הקרבי הוא 60.75 ק"ג.

aim-9 sidewinder

aim-9

טיל לטווח קצר מונחה אינפרא אדום. הטיל פועל במתכונת של "ירה ושכח" – הטייס משגר את הטיל ובזמן שזה מתביית על המטרה, הוא מסוגל לבצע פעולות אחרות. הדגם הראשוני של הטיל (aim-9a) נכנס לשירות בשנת 1956. הוא סבל מחסרונות בולטים בכל הקשור לפגיעה במטרות נמוכות, בשיגור לעבר מטרה חזיתית ובשיגור בלילה. למרות זאת הוא נחל הצלחה משמעותית בספטמבר 1958 כשהכוחות הלאומיים הסיניים הפילו 11 מטוסי מיג 27 של סין הקומוניסטית מעל מיצרי פורמוזה.

במהלך השנים עבר הטיל שורה של שיפורים מדגם לדגם. הדגם המשופר ביותר (aim-9x ) נמצא בשלבי פיתוח סופיים. הוא יכלול מערכת ביות משוכללת שמסוגלת לדמות מערך אינפרא אדום של גוף המטרה ויכולת תמרון משופרת על מנת להתמודד עם טילים מתקדמים בשוק כמו ה aa-10/aa-11 הרוסים. הטיל המשופר יותקן על מטוסים מתקדמים כמו f 22.

מהירות הטיל היא 2.5 מאך והטווח המרבי הוא בין 10 ל 18 מייל, תלוי בגובה השיגור. משקלו 85.5 ק"ג ומשקל ראש החץ 9.4 ק"ג.

לנתונים נוספים:

aim-120 advanced medium-range air-to-air missile

aim-7 sparrow

aim-54 phoenix long-range air-to-air missile

aim-9 sidewinder

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל:

משפט סוקרטס (תרגום)

תוקידידס: אתונה, מוסר ומלחמת הפלופונס

מוחמד – אחרון הנביאים

פרנקנשטיין של מרי שלי

אינקה – ארכיטקטורה וריטואל

מעורבות ברית המועצות במזרח התיכון

חיזבאללה: בין גרילה לטרור

קונסטרוקטיביזם: סוכן-מבנה-שפה בפוליטיקה בינלאומית

סדר כלכלי עולמי חדש לשנות השבעים

שקיעתה של אימפריה: יחסי חוץ מול ארה"ב חלק ג'

שקיעתה של אימפריה: יחסי חוץ מול אירופה חלק ב'

שקיעתה של אימפריה: בריטניה לאחר המלחמה חלק א'

צה"ל מול לחימת גרילה פלשתינית

עתידן הבטחוני של מעצמות אירופה

מוסר בפוליטיקה ויחסי חוץ

התפרקות ברית המועצות

התפתחות ממשל ניקסון

ההגמוניה האמריקאית

משבר הטילים בקובה אוקטובר 1962

מהי גיאופוליטיקה?

גורבצ'וב מול חרושצ'וב

פוליטיקה בדרום מזרח אסיה

התפתחות ממשל קנדי וג'ונסון

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר