אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

התנגשות הציביליזציות / סמואל הנטינגטון


התמונה של דן לחמן

התנגשות הציביליזציות, הספר המאוד חשוב הזה פורסם כבר לפני כמה שנים. בזמנו סמואל הנטינגטון נחשב למתנגדו או לצד אחר של התיאוריה של פוקויאמה. אם פוקויאמה כתב את קץ ההיסטוריה, בה ניבא בחדווה רבה שתם עידן המלחמות והעולם צועד לקראת עתיד טוב יותר, הנטינגטון אומר בספר עבה את מה שאגיד כאן במשפט אחד. העולם צועד לקראת כמה וכמה מלחמות וקרעים. המלחמות לא תהייה יותר בין מדינות אלא בין ציביליזציות שונות. כשבודקים את המתרחש בעולם בחמש השנים האחרונות יש לי יותר מחשש שהצודק הוא סמואל הנטינגטון ולא פרנסיס פוקויאמה.
סמואל הנטינגטון / התנגשות הציביליזציות. הוצאת שלם

התנגשות הציביליזציות, הספר המאוד חשוב הזה פורסם כבר לפני כמה שנים. בזמנו סמואל הנטינגטון נחשב למתנגדו או לצד אחר של התיאוריה של פוקויאמה. אם פוקויאמה כתב את קץ ההיסטוריה, בה ניבא בחדווה רבה שתם עידן המלחמות והעולם צועד לקראת עתיד טוב יותר, הנטינגטון אומר בספר עבה את מה שאגיד כאן במשפט אחד. העולם צועד לקראת כמה וכמה מלחמות וקרעים. המלחמות לא תהייה יותר בין מדינות אלא בין ציביליזציות שונות. כשבודקים את המתרחש בעולם בחמש השנים האחרונות יש לי יותר מחשש שהצודק הוא סמואל הנטינגטון ולא פרנסיס פוקויאמה.

סמואל הנטינגטון מתחיל את ספרו בסיפור על כנס חוקרים רוסים - אמריקאיים שהתקיים במוסקבה מיד לאחר שברית המועצות שכזאת חדלה להתקיים. פסלי לנין נעלמו, על קיר החזית היה תלוי דגלה החדש של הפדרציה הרוסית. אחד האמריקאים שם לב שהדגל תלוי הפוך כשראשו כלפי מטה. כשהעיר על כך תוקנה הטעות בהפסקה. הנטינגטון מזהה בזה את תחילת השינוי שחל בעולם. חבירת עמים שהמשותפת להם היא התרבות והציביליזציה ולא הסימנים הלאומיים הישנים.

ב14.5.94 בהפגנה בסרייבו הונפו דגלי ערב הסעודית ותורכיה, בכך סיפרו לעולם לאיזה עולם הם משתייכים, וזה לא היה לארצות המערב או לחסות האו"ם.

הנטינגטון מביא רשימה של כמה הפגנות בהן נישאו דגלי מדינות אחרות מאלו שבהן נערכה ההפגנה. הוא רואה בזה את תחילת הפגנת ההזדהות החדשה.

בעולם שלאחר המלחמה הקרה לדגלים ולסמלי זהות תרבותית יש משמעות אחרת מבעבר. אנשים מגלים לעצמם זהויות חדשות שאינם מבוססים יותר על גבולות מדיניים בלבד. הם מזדהים עם אנשים החולקים את אותה דת או את אותה תרבות. וכך צועדים אנשים למלחמות חדשות, שונות מהעבר.

"לא יכולים להיות חברים אמיתיים אם אין אויבים אמיתיים. אם איננו שונאים את מה ששונה מאתנו, איננו יכולים לאהוב את מה שאנחנו. אלו הן אמיתות שאנו מגלים מחדש, אחרי יותר ממאה שנים של קשקוש סנטימנטאלי. אלה המכחישים אותן, מכחישים את משפחתם, את מורשתם, את תרבותם, את זכות אבותיהם ואת עצמם ממש"

אמר איזה דמגוג לאומני ונציאני משכבר הימים וכלום לא השתנה. העמים בימינו מחפשים זהות חדשה וממציאים לעצמם קרבה אתנית. היריבויות המסוכנות החדשות הצפויות תהיינה בין הציביליזציות השונות בעולם.

הטענה המרכזית של הספר היא שתרבות וזהות תרבותית שברמה הכללית היא זהות של ציוויליזציה, הן שתעצבנה את הלכידות וההיפרדות בעולם שאחרי המלחמה קרה.

הפוליטיקה העולמית היא רב קוטבית ומרובת ציוויליזציות. מודרניזציה נבדלת מהמערב. אין היא יוצרת ציביליזציה כלל עולמית ולא להתמערבותן של חברות לא מערביות.

מאזן הכוחות בין הציביליזציות משתנה. השפעתו של המערב פוחתת, הציביליזציות האסיאניות מתעצמות. התפוצצות האוכלוסין באיסלם מערערת את היציבות במדינות המוסלמיות ושכניהן. הולך ומתהווה סדר עולמי חדש המבוסס על ציוויליזאציות. חברות שיש להן מאפיינים תרבותיים משותפים משתפות פעולה. ניסיונות להעביר חברות מציוויליזציה אחת לאחרת אינם מצליחים.

היומרנות המערבית מסבכת אותו יותר ויותר עם ציוויליזציות אחרות. החמורים בסכסוכים הם עם האסלאם ועם סין. ברמה מקומית נגרמות מלחמות בין מוסלמים ללא מוסלמים.

הישרדותו של המערב תלויה בכך שהאמריקאים בעיקר יאשרו מחדש את זהותם המערבית ושאנשי המערב יראו בציוויליזציה שלהם דבר ייחודי ולא אוניברסאלי ויתלכדו לחדש אותה ולשמרה נגד ההתרסה של חברות לא מערביות כדי למנוע מלחמה עולמית של הציביליזציות השונות.

מדינות לאום עדיין משחקת תפקיד בענייני העולם. הרדיפה אחרי עושר וכוח עדיין מאפיינים אותן אך גם יסודות תרבות משותפים. מאז סוף המלחמה הקרה המדינות החשובות אינן יותר שלושת הגושים הישנים.

העולם מחולק היום לשבע - שמונה ציוויליזציות שערכן עולה.

בעולם החדש הזה הסכסוכים החשובים לא יהיו בין מעמדות חברתיים, עשירים עניים, אלא בין עמים המשתייכים לישויות תרבותיות שונות. תהיינה מלחמות שבטיות וסכסוכים אתניים בתוך הציביליזציות, התנגשויות דמים בין שבטים ברואנדה משפיעות במידה על אוגנדה וזאיר אך לא מעבר להן. התנגשויות דמים בין ציוויליזציות בבוסניה, בקווקז בקשמיר, עשויות להתפתח למלחמות גדולות יותר.

בסכסוך בבוסניה רוסיה תמכה בסרבים ואילו ערב הסעודית תורכיה איראן ולוב תמכו בבוסנים. לא בגלל אינטרסים ישנים אלא בגלל קרבה תרבותית. ווצלאב האוול אמר שהסכסוכים ומתפשטים והם מסוכנים היום יותר מתמיד.

תרבות הפכה להיות גורם מאחד ומפריד בעולם החדש שלנו. עמים בעלי אידיאולוגיות שונות אך תרבות אחת מתאחדים, שתי הגרמניות הן דוגמה טובה לכך. חברות בעלות ציוויליזציות שונות מתפרקות, כמו ברית המועצות, כמו בוסניה ויוגוסלביה. בהודו, אוקראינה, סודן וסרי לנקה המתח התרבותי גובר. במשך שנים הקו המפריד באירופה היה מסך הברזל. קו זה זז מזרחה והיום הקו המבדיל הוא בין העמים של הנצרות המערבית, העמים המוסלמיים והאורתודוקסיה הרוסית בעיקרה. הנחות פילוסופיות, ערכים בסיסיים, יחסים חברתיים, מנהגים והשקפות כלליות על החיים, בכל אלה נבדלות הציביליזציות זו מזו. כוחה של הדת עולה בחלק מהן. אין ספק שההבדלים נטועים בתרבות ולא בערכים פוליטיים כלכליים בלבד. נחוצה תיאוריה חדשה שתסביר את העולם והמתרחש בו. ארבעים שנה החזיקה מעמד התיאוריה של המלחמה הקרה. היא לא הייתה מושלמת אך נתנה אפשרות להיאחז באיזו הבנה כללית. דברים כמו הקרע רוסי - סיני לא נכלל ביכולת ההבנה לפי התיאוריה הזאת. אך בעולם המערבי היא החזיקה מעמד ונתנה תשובות רבות אך חלקיות.

כעת צריך לבנות תיאוריה חדשה שתסביר את השינויים והתהליכים וזה מה שהנטינגטון מציע. תיאוריה מקיפה למדי, ניתנת להבנה ולבחינה. נקודות המוצא של הנטינגטון הן הצרכים הבאים, אלו הם חמשת ראשי הפרקים להם מחולק הספר ומהווים בסיס להרחבה בפרקים הבאים:

א. לארגן את חשיבתנו על המציאות, לנסח הכללות

ב. להבין את הקשרים הסיבתיים שבין התופעות

ג. לצפות התפתחויות עתידיות, ואם נהיה בני מזל, לנבא אותן

ד. להבדיל בין עיקר לטפל

ה. לראות באילו נתיבים עלינו ללכת כדי להשיג את יעדנו.

עם סוף המלחמה הקרה, המלחמה הרעיונית הגיעה לקיצה. המרקסיזם - לניניזם נעלם ככוח משפיע. נוצרה תדמית של הרמוניה, חומת ברלין קרסה, היריבים לשעבר הביעו "רצון לשלום". נשיא ארה"ב הצהיר על סדר עולמי חדש. באוניברסיטה מובילה נסגר החוג ללימודי המלחמה כי לא תהיינה יותר כאלה. אכן רגע של אופוריה עולמית. אלא שהדברים נהפכו למורכבים יותר. אם מלחמת העולם הראשונה הייתה "המלחמה שתסיים את כל המלחמות", השנייה אמר רוזוולט " תשים קץ לשיטת פעולה חד צדדית, לבריתות אקסקלוסיביות למאזני כוח ולתחבולות שנוסו ונכשלו".

מלחמת העולם הראשונה הולידה את הקומוניזם ואת הפשיזם. מלחמת העולם השנייה יצרה את המלחמה הקרה ואת ההרמוניה ניפצו סכסוכים וטיהורים אתניים.

הנטייה לחלק את העולם לשני עולמות חוזרת לאורך ההיסטוריה. תמיד הייתה חלוקה אנחנו – הם, השייך והאחר. הציוויליזציה שלנו והם הברברים. המוסלמים חילקו את העולם לדאר אל אסלם ולדאר אל חרב, משכן השלום ומשכן המלחמה. בימינו ניתנו לחלוקה שמות אחרים. המדינות העשירות – העניות. המפותחות- המתפתחות - הלא מפותחות.

למדינות העניות אין כוח אמיתי לקרוא תיגר על העשירות. אין להן אחדות פוליטית והן משתייכות לתרבויות שונות. אמריקה הלטינית – הודו למשל לא יכולות להתאחד בשל הבדלי התרבות והמחשבה.

החלוקה לעולם המערבי והלא מערבי הוא שגוי ביסודו. גם אם נניח שהעולם המערבי הוא בן תרבות אחת, מה המשותף לחברות הלא מערביות? הציוויליזציה ההינדית- הסינית- המוסלמיות ואפריקניות אינן חולקות בינן שום דבר. החלוקה מערב מזרח הוא מיתוס שנוצר במערב להקל על הדימוי אך לא יותר מזה.

הפרדיגמה המעמידה את המדינה במרכז אכן נותנת תמונה ריאליסטית למדי של הפוליטיקה העולמית אך יש לה את המגבלות שלה. מדינות אינן נוהגות וחושבות באותה דרך. מדינות מגדירות את עצמן על פי עוצמה, אך יש הבדלים בהגדרת העצמה. מדינות מגיבות לסכנה מידית. מדינות אירופה סברו שנשקפת להן סכנה מהמזרח. קנדה אינה חוששת מפלישה אמריקאית.

הולדת המונח "מדינות נכשלות" מדגישה את התערערות כוח הממשלה, את העצמתם של סכסוכים שבטיים, אתניים ודתיים. את הופעתם של ארגוני פשע בינלאומיים, את מספר הפליטים הנודד בעולם, את התפשטות הנשק הגרעיני או כל נשק אחר להשמדה המונית.

בשנת 1993 התנהלו בעולם 48 מלחמות אתניות. בברית המועצות היו 164 כאלה הנוגעים לגבולות אתניים. שלושים מתוכן הפכו לעימות מזוין. העולם אינו יכול להיות אחד ובו בזמן מחולק בין מזרח למערב או צפון לדרום. אם רואים את העולם במונחים של שבע שמונה ציוויליזציות אפשר לנתח את הדברים המתרחשים ביתר בהירות וגם נכון יותר.

אם תיאורית המלחמה הקרה החזיקה מעמד כארבעים שנה, התיאוריה של התנגשות הציביליזציות תהיה מוכרחה להשתנות גם היא, מתנבא הנטיגנטון.

למרות המתחים בין אוקראינה ורוסיה הנמשכת שנים, הסכנה למלחמה ביניהן קלושה לפי תחזיתו של הנטינגטון. צפוי יותר קרע בקו השבר המפריד בין אוקראינה המזרחית, האורתודוקסית החולקת תרבות משותפת עם רוסיה, ובין אוקראינה המזרחית, האוניאוטית. קרוב יותר להניח לפי הנטינגטון שאוקראינה תתחלק באיזה שלב יותר מהנחה שתהיה מלחמה בין רוסיה אוקראינה. כמו פילוג צ' כסלובקיה ויוגוסלביה.

בהמשך, להצדקת תורתו מביא הנטיגנטון מפת סכסוכים אזוריים במשך שישה חודשים בשנת 1993 - הלחימה בין קרואטים-מוסלמים והסרבים. המערב נמנע להעניק סיוע למוסלמים הבוסנים או לגנות את מעשי הזוועה הקרואטיים.

מלחמה בין ארמנים לאזרים. תורכיה ואיראן דורשות שהארמנים ייסוגו. אירן פורסת כוחות על גבול אזארביג'אן, רוסיה קוראת לזה התגרות. נמשכת המלחמה במרכז אסיה בין כוחות רוסיים ובין לוחמי המוג'הידין. ההצבעה לקיום אולימפיאדה בסידני ולא בבייג'ין הכתיבה לגמרי ההשתייכות לציוויליזציות שונות.

סין מוכרת לפקיסטן רכיבי טילים. ארצות הברית מתעמתת עם סין על שהעבירה לאיראן טכנולוגיה גרעינית. נשיא אירן קורא לכונן ברית עם סין והודו "כדי שתהיה לנו אפשרות לומר את המלה האחרונה בעניינים בינלאומיים". והרשימה הולכת ונמשכת על פני עוד עמוד, כשבסופה אומר הנטינגטון שאפשר לקחת כל שישה חודשים אחרים ולראות את התוצאה של הדברים עליהם הוא מדבר – מלחמת ציוויליזציות. לסטר פירסון, מדינאי קנדי אמר מתוך ראיית הנולד:

"יהיה חסר שחר לדמות שהחברות הפוליטיות החדשות, הבאות לעולם במזרח, יהיו העתקים של החברות המערביות שאנחנו מכירים. תחייתן של הציביליזציות העתיקות הללו תלבש צורה חדשה. הבעיות הגדולות ביותר כבר אינן צצות ועולות בין אומות בתוך ציוויליזציה אחת, אלא בין ציוויליזציות שונות."

ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של ציביליזציות. מהשומרים והמצרים העתיקים ועד לציביליזציה האמריקאית דרך הציביליזציות הנוצריות והמוסלמיות.

ציוויליזציה היא ישות תרבותית, חוץ מבגרמניה. הגרמנים הבחינו בין ציוויליזציה הנוגעת במכאניקה, טכנולוגיה וגורמים חומריים ובין תרבות, שעניינה ערכים אידיאלים ותכונות אינטלקטואליות, האומנות והמוסריות הנעלות של החברה. הגות זו לא התקבלה בעמים אחרים. ציוויליזציה ותרבות, שתיהן מתייחסות לדרך חיים כללית של בני אדם וציביליזציה היא התרבות במבט רחב יותר. הנטינגטון מביא כאן ניסוח אתונאי עתיק המרגיע את ספרטה שאין כוונה להסגיר אותה לידי הפרסים:

"הרי ישנם שיקולים רבים וכבדי משקל האוסרים עלינו לעשות זאת, אפילו היינו נוטים לכך. קודם כל וחשוב מכל, האלים ומשכנותיהם שנשרפו ונהרסו. עלינו לנקום על כך בכל כוחנו ולא להתפשר עם האדם שעשה מעשים כאלה, שנית, לגזע היווני אותו הדם ואותה שפה, ומקדשיהם של האלים וקורבנותיהם משותפים ומנהגינו משותפים. לא ראוי שיבגדו האתונאים בכל אלה"

דם, לשון, דת, אורח חיים, אלה הדברים שנותרו משותפים לציוויליזציות עד ימינו. ציוויליזציה היא הישות התרבותית הרחבה ביותר. תרבותו של כפר בדרום איטליה עשוי להיות שונה לחלוטין מזו של כפר בצפון, אבל שניהם חולקים תרבות איטלקית משותפת המבדילה אותך מהכפרים הגרמניים או הצרפתיים.

לציוויליזציות אין גבולות ברורים וגם לא התחלות או סיום מדויקים. הן בנות תמותה אך חייהן ארוכים מאוד. ציביליזציה צומחת בתגובה לאתגרים, אחר כך היא עוברת תקופה של צמיחה ואחריה באות תקופה של קשיים ולאחר מכן התפוררות. הן ישויות תרבותיות לא מדיניות, אין הן כשלעצמן מקיימות סדר, משליטת צדק, גובות מיסים, לוחמות מלחמות, מנהלות משא ומתן או עושות כל דבר אחר. הרכבן שונה מציוויליזציה אחת לאחרת ושונה בזמנים שונים.

הציביליזציות העיקריות בימינו הן:

הסינית, חוקרים מכירים בקיומה משנת 1500 לפנה"ס וקודם. כמובן שהיא השתנתה כמה פעמים באופן פנימי אך נשארה סינית בגרעינה. אך השם סינית מכיל בתוכו גם את ארצות דרום מזרח אסיה ומקומות מחוץ לסין כמו קוריאה וויטנאם שהושפעו ממנה.

יפנית, מתקיימת תחת הכותרת המזרח הרחוק. היא נפרדת מהסינית ותחילתה ב 100 לסה"נ

הינדית, לפחות ציוויליזציה אחת עוקבת התקיימה החל מ 1500 לפנה"ס – מעדיפים לקרוא לה הציוויליזציה ההינדית.

איסלמית, החוקרים מכירים בקיומה של ציוויליזציה נפרדת. ראשיתה בחצי האי ערב והיא התפשטה במהירות לצפון אפריקה לחצי האי האיברי למרכז אסיה להודו ולדרום מזרח אסיה.

אורתודוקסית, חוקרים נותנים מעמד נפרד לציוויליזציה הזו שמרכזה ברוסיה, היא מובחנת מן הנצרות המערבית, דתה מיוחדת ומאתיים שנה של שלטון טטארי גרמו לחשיפה מוגבלת לרנסנס לרפורמציה להשכלה ולחוויות מערביות אחרות.

מערבית. לרוב נקבעת ראשיתה בשנת 700- 8—לסה"נ והיא כוללת את אירופה צפון אמריקה ואמריקה הלטינית.

לטינו אמריקנית, לתרבת זאת יש זהות נפרדת המבדילה אותה מהמערב. היא התפתחה בדרך שונה מאירופה. תושבי אמריקה הלטינית חלוקים ביניהם רבות מבחינה סובייקטיבית בנוגע לזהותם העצמית.

מכאן הנטינגטון מנתח את העבר. ומסקנותיו מוליכות אותו לחשוב על שקיעת המערב. הוא בודק תהליכים היסטוריים שהיו לכאורה פוליטיים ומגלה בהן את המימד הציויליזציוני השונה. הוא עובר לנתח ולברר את מעמד הדתות החל מהניסיון הקומוניסטי לבטל את הדת ועד להתעוררות הדתית בעולם כולו. הוא חושב שהמודרניזציה המהירה מפחידה אנשים גורמת להם להישאר מאחור והם נקלטים מחדש בזרועות הרועים הדתיים השונים. דווקא הזרמים הפונדמנטליסטיים מביאים לאנשים המפוחדים רגיעה פנימית.

הנטינגטון מנבא שלא תהיה לנו ברירה אלא להתחיל לחשוב על פוליטיקה בינלאומית אחרת מזו הנהוגה היום. אחרת נגיע להתנגשות ציוויליזציות שלא ידענו כמותה.

מה שמעניין אותנו בסביבתנו היא התחזית על האסלאם. האסלאם היה נתון מאז ומעולם במלחמה עם הנצרות. אחרי שהוא מתח את ההיסטוריה הרחוקה הוא מתקרב לימינו ומדבר על התחייה האיסלמית שחידשה את הביטחון של המוסלמים באופיים הייחודי. שהשוואת ערכיו עם ערכי המערב, שבעיניהם הם מושחתים. המוסלמים עברו שינוי התייחסות עצמית מהנכבשים לשולטים בעצמם. תהליך שהביא לשינוי רב ממדים בחברה המוסלמית. הנטיגנטון מנבא מלחמה קרה באירופה בין האיסלמים לאירופאים. כחלק מהתנגשות ציוויליזציות כללית. אין ספר שתתרחש ההתנגשות בין המוסרהיהודי - נוצרי לתנועת התחייה המוסלמית. מארצות המגרב ועד פקיסטן יעלה מאבק לשינוי ערכים בעולם. המערב כחברה יהירה, חומרנית, מדכאת, אכזרית ומנוונת השתרשה בהם אחרי שנים שלו-קולוניאליזם והכרה של צד אחד של התרבות המערבית שהובא אליהם דרך הכיבוש. כעת הם מתנערים משרידי המחשבה שהטמיע בהם הקולוניאליזם ומפתחים ציוויליזציה אסלאמית רחבת היקף. על המערב לתת את הדעת איך להתמודד עם התרבות החדשה המתפתחת מולו ומסכנת את ערכיו. המהפכה שהתחוללה באיראן הייתה תחילתו של תהליך. המלחמות של ישראל, מלחמת המפרץ ומלחמת עיראק דחפו את הפונדמנטליזם לקיצוניות גדולה יותר וגם המתונים האחרים עשו צעד לכיוון מחשבה איסלמי שולט ומשנה עולם.

אם מסכימים ובין אם דוחים את ניתוחיו של סמואל הנטינגטון, אין ספק שהספר חשוב. לדעתי הוא כן מצליח לפקוח עיניים ולהעניק נקודת מבט אחרת על התהליכים המתהווים מול עינינו. בזמנו עורר הספר פולמוס גדול והדים שנשמעים עד היום כשקוראים מאמרי פובליציסטיקה פוליטיים חברתיים. חייבים לנסות להכיר את הבסיס, היסודות עליהם הוא מדבר.

לקריאה נוספת – אימגו

ציוויליזציה, דמוקרטיה ועתיד המערכת הבינלאומית פרנסיס פוקויאמה / קץ ההיסטוריה או קץ התיאוריה? התפרקות ברית המועצות גאדיס והתפרקות ברית המועצות פרנסיס פוקויאמה על האיסלם באירופה עתידן הביטחוני של מעצמות אירופה פוסט לאומיות באיחוד האירופי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן