אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הרהורים על אבודים


התמונה של מתן אהרוני

בפרק האחרון (השלישי בעונה השניה) של "אבודים" עלו כמה הרהורים ותובנות על מה בעצם הסדרה.

הסדרה מדברת על הרבה נושאים אך מתוך הפרק האחרון של העונה השנייה ששודר בשבת בכבלים אני מוצא כי הסדרה עוסקת בשני נושאים עיקריים (נוסף על זה שבו טיפלתי במאמר אחר): הסדרה מתעסקת בנושא (המודרני) של הדיכוטומיה המאיימת הקיימת בין הטבע לתרבות ובנושא של הבודהיזם והאמונה הדתית העיוורת והמכוונת.

הסדרה, שכבר הזכרתי אותה במאמר אחר (על הגיבורים החדשים במסכים הקטנים), מציגה את מהלך חייהם של כמה ניצולים ממטוס שהתפרק באוויר ומצאו עצמם באי בודד ומוזר שבו הם מנסים לשרוד ולהבין מה מהלך עליהם אימים.

בפרק האחרון של העונה השנייה הניצולים הצליחו להיכנס לאותו פיר מוזר, לאותו פתח שהפיץ מדי פעם אור בוהק וגרם לדברים מוזרים. כעת עם הכניסה פנימה לתוך מעמקי האדמה גילו הניצולים כי זוהי תחנה עם מחשבים, ספרים, חשמל ומזון. יש שם גם איש מוזר שאמור כל 108 דקות ללחוץ על כפתור שאמור להציל את העולם! אבל תקלה ארעה והמחשב המיושן התקלקל ומקצר. הבחור מגלה לניצולים כי מדובר על מקום שהוא מרכז של קבוצת ניסוי (בשם דארמה) משנות השבעים שממשיך עד היום. במקום ספציפי זה על זוג גברים שנמצא שם במשך המון חודשים (שמתרכזים לשנים) ללחוץ על כפתור ולרשום כמה מספרים במחשב כל 108 דקות כדי להציל את העולם. הבחור שנמצא שם כעת עוזב את התחנה בחופזה כיוון שלא מאמין שהניצולים יצליחו לתקן את הבעיה במחשב. אך כמובן שהם מצליחים ברגע האחרון לתקן אותו ולבסוף מתארגנים על משמרות של 108 דקות ללחיצה הבאה על הכפתור.

במקביל ניצולים נוספים נתפשו על ידי "האחרים". לא ברור מיהם ומהם אך הניצולים נכלאו גם בתוך האדמה. בתוך בור עמוק שאותם נעלו עם עצים ושומר שחור ומפחיד.

הטבע מול התרבות

מתוך ההקבלה שנוצרה בין הניצולים שנמצאים, או יותר נכון כלואים, במעמקי מעבדת הניסוי, בתחנה המדעית המשוכללת (לזמנה) והממוחשבת שנמצאת באי בודד, טבעי ולכאורה בתול, לבין הניצולים שכלואים בבור חפור עמוק באדמה, מכוסים עלים, עליו משגיחים "האחרים" הלא ברורים עולה כי מוצגת בבירור הדיכוטומיה והמאבק שבין הטבע לתרבות.

על פי התפישה המודרנית המטרה היא לכבוש את הטבע, להשתלט על הטבע ולהכפיפו לתרבות, המכילה בתוכה את המדע, שיביא לעלייה ולשיאים חדשים באושר האנושי הכללי.

בסדרה "אבודים" חלה ומוצגת אותה ההתנגשות שבין הטבע לתרבות. הטבע מוצג כמאיים ומסוכן. כדבר לא ברור שאותו האבודים צריכים לכבוש ולהפוך לתרבות. אותו עליהם להבין ועליו לשלוט. זו בעצם הבעיה שמוצגת בכל הסדרה וזו שמתאימה לז´אנר או לנרטיב הזה, לנרטיב הניצולים באי בודד ש"מביאים" אליו את התרבות "העליונה", את הציווליזציה הנאורה.

הדוגמא הקלאסית לנרטיב זה שמקדש את התרבות על הטבע בז´אנר הניצולים היא של הסיפור של רובינזון קרוזו.

רובינזון קרוזו הוא גיבורו המפורסם של דניאל דיפו. הוא נקלע לאי בודד לאחר שספינתו נטרפה בים, וחי שם במשך שנים ארוכות. הוא בנה מחדש, בזכות הידע המדעי-תרבותי שלו, את כל כלי היום-יום להם נזקק, מבית לגור בו ועד צלחת לאכול מתוכה. הוא אימץ חיות מחמד. לחם ב"פראים" אוכלי אדם, מייצגי הטבע שאותם ניצח במאבק, נאבק בסערות עזות ובפגעי טבע אחרים וניצל בסופו של דבר על-ידי מלחים שנקלעו לאי בניגוד לרצונם. הוא, עם עוזרו ששת, אותו "הציל" ותרבת מאיימת הטבע הפראי, מביא ומקדש, מלבד את התרבות לטבע, את מה שנתפש כהכי תרבותי ונכון שיש: את התפישה והמחשבה הקפיטליסטית. כך לאורך כל היצירה קרוזו מעביד את הפועל שלו שת ועוסק בספירה וחישובים של ימי עבודה ושווי של דברים שונים (למרות שבמקום זה אין להם כל משמעות).

בדומה, בסדרה האבודים צריכים להביא את התרבות לטבע ולהכפיפה אליו, אך בדרך קשיים רבים. ישנם "אחרים" לא ברורים וכל מיני תופעות לא ברורות שמתרחשות באי, תופעות ואנשים שמיוחסות לטבע, אותו צריך להבהיר ולכבוש. אנו הצופים, בדיוק כמו האבודים, מנסים להבין מה מתרחש בטבע הלא ברור והמסוכן הזה. אנו והם מנסים להביא למשמעות לדברים שמייצגים את הטבע. מנסים לשלוט עליו ולהפוך אותו לשפת התרבות ולא להשאירו פראי ולא ברור כמו שהוא.

כך בפרק הנוכחי הדבר מוצג היטב בדיכוטומיה שנוצרה בין התרבות, שמיוצגת היטב בתחנה החשמלית, התחנה המדעית המוארת והממוחשבת. עדיין לא ברור האם התחנה מנסה למנוע מתופעת טבע להתרחש על ידי הלחיצה החוזרת ונשנית או לא אך עדיין מדובר בתחנה שמייצגת יותר מכל את ניכוס הטבע, את השליטה בו ואת כוחה הרב של התרבות שמסוגלת למנוע או לגרום להשמדה או להמשך קיומו של העולם, עליו המכונה כעת שולטת. המכונה היא זו שהתגברה על הטבע (על העולם) והיא זו שמחליטה על קיומו. זוהי בעצם השליטה המלאה של התרבות על הטבע. הניצולים כעת צריכים לעבוד את המכונה, להיות עבדים לה ולהאמין בכוחה.

כך גם העיסוק בזמן הספציפי והמדוייק, הלחיצה על כפתור ועל הקשת כמה מספרים במחשב כל 108 דקות, מרמזת על כוחו של המדע להביא להישגים מרשימים בשליטה של התרבות על הטבע: כל 108 דקות לוקח ללווין להקיף את העולם.

ההקפה של העולם מייצגת יותר מכל את השליטה של התרבות בעולם, מייצג הטבע (כמו גם הלחיצה בכפתור המחשב שמחליטה האם להצילו או להשמידו)

אך למרות זאת נראה כי עדיין ישנם גם כמה "כיסי התנגדות" של הטבע: כמה ניצולים, אבודים, נוספים נתפשו על ידי פראיים לא ברורים (לא ברור מיהם. ייתכן שהם שודדים. אך ברור כי מדובר על אנשים חסרי מוסר ותרבות הפועלים כנראה על פי דחפים טבעיים ועל פי אלימות בלתי נשלטת). לכן לא סתם נקראים הם "האחרים": האחרים הם אלו השונים מאיתנו, כלומר שונים מאותם ניצולים, אנשי התרבות.

כדי לחזק את הדיכוטומיה בפרק זה קבוצה אחת כלואה במעמקי האדמה בתוך כלוב של מעבדה מדעית המייצגת את התרבות לעומת קבוצה אחרת שכלואה במעמקי האדמה בתוך בור פשוט ומעליהם סוגרים אותם ענפים ועלים, מייצגי הטבע. בפרק זה עולה כי התרבות ניצחה כאשר הניצולים מאמינים כי היא שולטת בטבע וכי עליהם להמשיך את קיום העולם והשליטה עליו על ידי לחיצה חוזרת ונשנית על כפתורים. לעומתם הניצולים שכלואים בידי "פראיים", האחרים, מנסים להימלט כל עוד נפשם בם מהטבע המאיים והלא ברור שכלא אותם.

אמונה, דת, בודהיזם

נושא נוסף שנחשף בפרק המדובר הוא העיסוק באמונה, דת ובבודהיזם.

הדבר הוצג בצורה ברורה בדילמה שהתקיימה בסיומו של הפרק כאשר התבקש הדוקטור של הניצולים, איש המדע, לאשר את אמונתו במשהו לא ברור שלעולם לא ידע אם נכון הדבר או לא: בלחיצה על הכפתור, לחיצה שמאשרת את האמונה כי התחנה היא אמיתית ומצילה את העולם ולא סתם ניסוי על בני אדם, ניסוי באמונה של בני אדם, שאמורים מתוך אמונה בלבד לסבול ולבצע טקס חוזר ונשנה כל 108 דקות במשך שנים.

האמונה הדתית מושתתת בדיוק על אותו דבר: על עשייה טקסית ויומיומית, על אמונה במשהו גדול ממך שאתה לא מסוגל לראות ולהבין באמת אך עדיין אתה עושה כן באמונה עיוורת בלי לדעת האם נכון הדבר. האמונה הדתית גם מספקת לאדם כלים ורציונל לעשייתו: שיטת העשייה והתמורה שתגיע מתי שהוא באחד הימים בגלגולים אחרים. כך באותו אופן הכריזו הדוקטור ושאר חבריו במעבדה כי הם מאמינים בכוחה של התחנה להציל או להביא לחורבן העולם. לכן על המאמינים לעבוד את המכונה, לקיים את הטקס שמאשר את כוחו של המדע ואת אמונתם על ידי לחיצה חוזרת ונישנית על הכפתור כל 108 דקות.

לא ייתכן סיבה אחרת לדבר מלבד מבחן האמונה, כיוון שמעבדה כה משוכללת בוודאי הייתה מתוכנתת גם ללחוץ אוטומטית על הכפתור כל 108 דקות כברירת מחדל של שימור העולם ולא להיזדקק לשירותי האדם ששולט בה. ואם ירצה האדם להשמיד את העולם, כל שעליו לעשות הוא לבטל פעולה זו בלחיצת כפתור אחת בודדת.

לכן מובן כי מדובר על מבחן האמונה. מדובר על האמונה של האדם במשהו שאינו יכול לראות ולאשש האם נכון הדבר (הניצולים בחרו להמשיך ולהאמין ולא לבדוק האם באמת יגיע קץ העולם עליהם אם לא ילחצו). בדיוק כמו האמונה הדתית באלוהים: עובדים אותו ומאמינים בו למרות שלא ניתן להביא הוכחות לקיומו אך המאמינים לא יסתכנו בקץ שלהם כדי לבחון זאת.

סבלם של הניצולים כחלק מהבודהיזם

בפרק האחרון נראה כי מוצגת הסיבה לסבלם של הניצולים בכל הפרקים. הדבר קשור למושג חשוב ומרכזי בדת הבודהיסטית שמתגלה במעבדה, בתוכנית שקרויה לא סתם דהארמה.

הדהארמה היא מושג חשוב ומרכזי בדת הבודהיסטית. הדהארמה היא מערכת החובות של האדם בעולם, היא האמת המוחלטת, היא החוק העליון שחל על כל אדם.

על פי תפיסה זו כל אדם הוא אך ורק בורג במכונה אחת גדולה, במכונה של הקוסמוס, אשר מכונה "דהארמה". לכל אדם יש ייעוד ותפקיד אשר לו הוא נולד ועליו לעמוד באותו תפקיד בכל ימי חייו ולאפשר את פעולתה של המכונה האדירה הזו (עוד על הדהארמה ועל האמונה הבודהיסטית ר´ רוזנבוים).

במקרה של הסדרה ושל התיזה שלי, המכונה היא מכונה מדעית שמציגה את כוחה על פני הטבע. כך בעזרת המכונה והחיים באי על הניצולים להגיע להארה כי החיים הם סבל או יותר נכון חוסר סיפוק תמידי שבסופו יגיעו למצב התודעתי העילאי, הטהור, של שחרור עצמם מכל הכבלים וההגדרות שבהם הם מקובעים. כדי להגיע לרמה זו על הניצולים להאמין כי הם בורג קטן במכונה, בדהארמה המדעית, המכונה הקוסמית, על ידי ביטול עצמם, ביטול תפיסת העצמי הפרטי שלהם שמביא לסבל האנושי. עליהם להבין כי יש להם תפקיד חשוב במכונה הגדולה הזו שעליהם לעבוד. סדרה עם מסרים

הסדרה "אבודים" מתגלה פה כסדרה עם מסרים, עם עיסוקים בנושאים רבים ושונים שגם קשורים אחד בשני. הסדרה עוסקת במצב חברתי בעייתי של מצב של אבדון, של חוסר אונים (כפי שטענתי במאמר על הגיבורים השונים) ובנושאים של אמונה, דת ובתפישה המודרנית של שליטה תרבותית בטבע, של הכפפת הטבע לתרבות, של אמונה עיוורת במדע ושל כוחה הרב של המדע. הנרי אונגר בספרו "קולנוע ופילוסופיה" (1991, הוצ´ דביר) טוען בהקשר דומה כי רק קולנוע איכותי, כי רק סרט טוב, מסוגל להביא רעיונות פילוסופיים ותפישות עולם לחזית הבמה ולהתמודד עמם בהצלחה. בהקשר לסדרה "אבודים" נראה כי לפנינו סדרה איכותית וטובה שמתמודדת עם נושאים ברומו של עולם בלי להתחנף לצופים ולהאכיל אותם בכפית, אלא הסדרה שוזרת רמזים לאורך כל הפרקים, רמזים של עיסוק בנושאים פילוסופיים וקיומיים שעלינו הצופים לעבוד כדי להבין במה הם עוסקים.

באדיבות אתר tv-il

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני