אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קולוניאליזם תרבותי-מרחבי חדש על המסך


התמונה של מתן אהרוני

בשנים האחרונות נראה כאילו הקולוניאליזם (האימפריאליסטי) חוזר למרכז הבמה הציבורית והופך להיות רלוונטי מתמיד. זאת לאחר תקופה ארוכה במאה ה-20 בה נדמה היה כי עידן האימפריאליזם (הקולוניאליזם הפיזי) הוא תופעה שכמעט ונכחדה (מלבד אולי כמה חריגים שלא באמת תואמים באופן מלא להגדרות האימפריאליזם כמו ישראל והפלסטינים, רוסיה ו-צ'צ'נים וכד').

בעקבות פלישתם של האמריקאים לאפגניסטן ולעיראק הנושא חזר להיות נושא רלוונטי שניצב במרכז הדיון הציבורי

בעקבות פלישתם של האמריקאים לאפגניסטן ולעיראק הנושא חזר להיות נושא רלוונטי שניצב במרכז הדיון הציבורי. ובכל מקרה יש לזכור כי הקולוניאליזם התרבותי (בניגוד לאימפריאליזם) הוא תופעה שלא נעלמה אלא רק התעצמה במאה ה-20 עם התפתחות הטכנולוגיה שיצרה עולם גלובלי אחד. הדבר הביא לכך שהתרבות האמריקאית הפכה להיות משפיעה ומכוונת את התכנים השונים של תרבויות העולם הרבות.

בתוך הלך רוח זה של שילוב שנעשה כעת בשיח הציבורי בין קולוניאליזם תרבותי קיים (כלומר השפעה תרבותית של חברה אחת על השנייה) לאימפריאליזם אמריקאי צבאי-כלכלי ופוליטי (כלומר שליטה פיזית במרחב של מדינה אחת על ידי השנייה) נראה כי נוצרה בטלוויזיה בסדרות השונות תפישה חדשה מכלילה ומשלבת שמציגה למעשה קולוניאליזם תרבותי מסוג חדש, קולוניאליזם תרבותי-מרחבי. מדובר על קולוניאליזם משולב שמציג שליטה פיזית (אימפריאליסטית) בתוך מסמך תרבותי, יחד עם השפעה והכוונה תרבותית של מדינת האם. כלומר קולוניאליזם זה הוא שילוב של דגם האימפריאליזם הישן והמוכר, הקולוניאליזם הפיזי, כלומר השליטה והניצול של המשאבים של מדינה אחת בשנייה, חלשה ממנה, יחד עם הקולוניאליזם התרבותי המאוחר שמציג שליטה והשפעה תרבותית- מחשבתית והתנהגותית של מדינה אחת על השנייה המושפעת ממנה ללא הקיום הפיזי במרחבים. במקרה זה מדובר גם על הצגה של שליטה וניצול של מדינות הלאום השונות בצורה וירטואלית על ידי תוכניות טלוויזיה (שמהוות טקסט תרבותי) ולא על שליטה פיזית ומציאותית במדינות. כלומר באמצעות תוכנית טלוויזיה לא מציאותית מוצגת תשוקה ורצון לשליטה פיזית במדינות העולם השונות.

תפישות קולוניאליסטיות היברידיות אלו קיימות ומוצגות בסדרות האמריקאיות כמו "זהות בדויה" ו"אי הפיתויים", אך הן גם נוכחות במדינתו, שלה היסטוריה קולוניאלית ארוכה הן כנשלטת, הן כשולטת ובמצב של גם וגם (מהווה מצד אחד קולוניה תרבותית אמריקאית ומצד שני שולטת פיזית בשטחים ובאזרחים של מדינה אחרת שתקום באחד מהימים), כפי שהדבר מתבטא בפרסומת הישראלית החדשה של עלית עם הפרה האדומה הציונית וכפי שכבר הוצגה בפרסומת של "סלקום", כששתיהן מציגות כיבוש ישראלי מרחבי ותרבותי של הודו.

סוכנת אמריקאית הנעה במרחבים הגלובליים- "זהות בדויה"

סדרת המתח והפעולה "זהות בדויה", הגרסה האמריקאית של הסרט הצרפתי "ניקיטה" (לוק בסון, 1990, צרפת-איטליה) ושל הסדרה האמריקאית "ניקיטה", מציגה במרכזה את הגיבורה, סידני, המהווה סוכנת סמויה שפועלת למען סוכנות הביון האמריקאית. מטרתה של סוכנות אמריקאית זו היא להציל את העולם ובראש ובראשונה את אמריקה מידיהן הארוכות של קבוצות טרור שונות ומשונות שמעוניינות לפגוע באמריקה ובעולם כולו.

עד כאן הכל טוב ויפה אך ישנה בעיה מרכזית בסדרה זו והיא הפטרוניות או יותר נכון התפישות הקולוניאליות שמוצגת בסדרה, אשר שואבות את רעיונותיהן מהמציאות הפוליטית האמריקאית. סידני וחבריה הסוכנים נראים כשולטים לא רק בנעשה בסוף כל פעולה אלא גם שולטים במרחבים ובתרבויות הגלובליים השונים בלא הפרעה ובעיה.

ג'ניפר

ג'ניפר גרנר. הסוכנת סידני בריסטו. "זהות בדויה"

בסיס האם היא אמריקה, ממנה הסדרה מתפשטת ושולטת למעשה על כל העולם. הסדרה מציגה שליטה כמעט טבעית וברורה בכל המרחבים הגלובליים הקיימים. הסוכנת סידני נשלחת למדינות העולם כדי לנסות ולהציל את העולם מהאיומים שקיימים מצד קבוצות הטרור השונות ומצד סוכנויות מתחרות. היא מגיעה למדינות השונות ללא בעיה וללא כל עיכובים. שם היא נטמעת באותה אוכלוסייה בזכות יכולתה להתחפש באופן טוטלי למדיי. היא בקיאה בכל התרבויות והשפות השונות של כל מדינה, אך כל אלו הן מישניות, מלאכותיות, ורגעיות לעומת שפת אימה ותרבותה שמוצגת כמעל כולן: האנגלית והתרבות האמריקאית אשר משתמשות במדינות ובתרבויות השונות הכפופות לה כדי להביא לביטחון אמריקאי ועולמי.

ההתחפשויות השונות הן כנראה הצד החזק במאפייניה של הגיבורה סידני, כיוון שבפתיחת הסדרה הסוכנת הגיבורה מוצגת בתחפושותיה השונות, תחפושות רבות שמשומשות במדינות השונות והרבות אליהן היא מגיחה. אך עלינו לזכור כי מתחת לכל התחפושות המלאכותיות והזמניות הללו נמצאת אותה בחורה אמריקאית שמייצגת את אמריקה, הפטרונית הגדולה, שכמו השליטה המלאה במרחבים הגלובליים לשם הצלת אמריקה והעולם כולו היא גם שולטת במאפייני התרבויות והשפות השונות והמגוונות כדי לשרת את מטרותיה של מדינת האם הגדולה. זאת היא עושה תוך שימוש במיטב המכשירים האלקטרוניים המשוכללים ביותר שיכלו האמריקאים להמציא. כלומר כמו האימפריאליסטים ששלטו במרחבים של מדינות חלשות, שליטה כלכלית, פוליטית, צבאית ותרבותית ודרשו "להביא" את "המודרניות" למדינות אלו, כעת סידני מציגה בסדרה שליטה מרחבית ותרבותית במדינות העולם כולו. כעת היא גם מבקשת להציג את השליטה האמריקאית ואת הפטרוניות האמריקאית לכל מדינות העולם בזכות המדע והטכנולוגיה האמריקאים שעוזרים להשיג מבוקשה. התפישה הפטרונית מוצגת בסדרה כשאמריקה היא זו שתביא לביטחון העולמי, תוך שימושה שלה, שמוצג כטבעי, במרחבים הגלובליים השונים, בתרבויות, בשפות הלאומיות השונות ובטכנולוגיות הכי חדישות כדי להביא לניצחון אמריקאי, שמוצג כניצחון עולמי באדיבותה של אמריקה, אימפריית-העל ששולטת בקולוניות העולם שכפופות לה וזקוקות לפטרונותה.

כך בפרק ששודר ב-2.2.06 בערוץ axn בכבלים נראה כי לאחר שסידני הסתבכה במשימתה, כשהאויבים חיסלו את המקור המקומי שלה בקובה (האויבת של אמריקה) והסוכנות הייתה משותקת עקב התפרצות וירוס ביולוגי מסוכן, נותר רק לגאון הטכנולוגי של הסוכנות לנסות להציל את סידני. סידני נקברה בתוך ארון מתים היכן שהוא בבית קברות בקובה. לכן הפעם היה זה הסוכן הטכנולוגי האמריקאי שקפץ למדינת הלאום הזרה, לקובה, כדי להציל את סידני וכדי ששניהם יחדיו ימשיכו במשימת העל- הצלת אמריקה (והעולם) מפני טרוריסטים. הוא מצליח בעזרת המקומיים, שמוצגים כפרימיטיביים, שלא באמת מבינים את שפתו ומה הוא רוצה מהם, לבנות מכשיר איתור (בעזרת רדיו ישן ומכשיר מדידה אנלוגי ופרימיטיבי שהיו ברשותם) בעזרתו איתר את איתותו של המכשיר הסלולרי שהיה ברשותה. בעזרת הלוויין האמריקאי, האח הגדול או העין הדיגיטאלית הגדולה שמתבוננת על כל העולם, הוא מצליח לאתר את מיקומה המדויק באותה מדינת אויב.

אי

אי הפיתויים

כלומר "הקפיצה" הטבעית של הסוכנים בין מדינות הלאום השונות והרבות, תוך שימוש במשאבים המקומיים השונים היא ברורה ולגיטימית למען אמריקה והעולם כולו, עליו היא מגנה. לכן מכאן עולה כי התפישה הקולוניאליסטית מוצגת כטבעית, נכונה ולגיטימית.

באותו אופן השימוש במרחבים ובתרבויות המקומיות מתקיים גם בסדרות שונות אמריקאיות ואחרות כמו ב"אי הפיתויים", שם זוגות של אמריקאים מאורסים בוחנים את כוחם המוסרי ואת השליטה העצמית שלהם תוך שימוש במרחבים "זרים" שנתפשים פרימיטיביים ואקזוטיים, באיים הקנאריים, תוך ניכוס של מנהגים מקומיים עתיקים כמו החלפת שרשראות בין סוחרים שונים. הפעם החלפת השרשראות המסורתיות של בני המקום נוכסה לטובת מטרותיהם של יוצרי הסדרה והשחקנים האמריקאים: לייצוג של מי שהם חומדים, כלומר החלפת השרשראות נוכסה לאמריקאים הפולשים פיזית לאיים הקנאריים וכדי לייצג את התפישה התרבותית החדשה שנוצרה: תפישת האדם כחפץ (מיני) שעובר ליד הסוחר.

קולוניאליזם ישראלי-ציוני

גם אנחנו, הישראלים, לא נקיים ממחשבות, תפישות והתנהגויות קולוניאליסטיות. אולי הדבר נובע מהאידיאולוגיה הציונית, אולי מהמצב החברתי והטריטוריאלי שבו המדינה שולטת במרחבים ובאוכלוסיות שאינם נמנים עם החברה והטריטוריה הישראלית הבעייתית.

תפישה קולוניאליסטית היברידית זו, של שליטה מרחבית ותרבותית, שנראתה לאחרונה במסך הישראלי היא בפרסומת החדשה של שוקולד פרה של עלית. בפרסומת זו נראה כי הישראלים כבשו מחדש את הודו, לאחר שזו השתחררה מהאימפריאליזם הבריטי. כעת מגיע להודו טייל ישראלי טיפוסי שלו משתחווים כל ההודים הרואים אותו. הם מפנים לו מקום בשוק המקומי ההומה ומשתחווים. הוא בפליאה לא מבין על מה המהומה אך נהנה מהכבוד שנותנים לו המקומיים, הנתינים הפרימיטיביים. אך מיד מתברר לו כי ההודים האקזוטיים הללו משתחווים לפרה הציונית, לפרה של עלית שנמצאת על אריזת השוקולד שכעת הגיע לקולוניה החדשה.

כלומר בפרסומת חמודה ולכאורה תמימה זו מסתתרים רעיונות קולוניאליסטיים שמנכסים את התרבות והאמונה הודית, של קדושת הפרה, לטובת פרה חדשה וזרה שמגיעה להודו.

כעת ההודים מוצגים כמשתחווים לפרה הקדושה החדשה, הפרה הציונית, שבאה לכבוש את המרחבים החדשים האלו של הודו ולהפיץ את התרבות הישראלית.

פרסומת דומה שהציגה את אותן תפישות באותה קולוניה היא של חברת "סלקום" שהציגה את אותה עליונות תרבותית ושליטה קולוניאליסטית בהודים הכפופים. בפרסומת זו טייל ישראלי שר לזוגתו "מי אוהב אותך יותר ממני" בליווי של כל ההודים שנמצאים סביבו בשוק המקומי, אשר שרים עימו בעברית (!!!) את השיר הכל כך ישראלי.

לכן נראה כי קולוניאליזם חדש זה שמוצג בטלוויזיה, קולוניאליזם תרבותי-מרחבי, מציג מצד אחד שליטה פיזית במרחבים הזרים ומצד שני הם מנכסים את התרבות המקומית לזו של האימפריה החדשה, זו האמריקאית או הישראלית. כמו כן אין זו באמת שליטה פיזית בסגנון עידן האימפריאליזם עם הקולוניות הבריטיות, הצרפתיות, הגרמניות וכד', אלא זו שליטה וירטואלית שמוצגת על המסכים בתוך טקסט תרבותי. לפיכך, קולוניאליות זו היא היברידיות של שליטה פיזית במרחבים עם שליטה וניכוס תרבותיים. בכל מקרה הדבר אינו נכון ולגיטימי לעשותו, כיוון שהוא מעודד תפישות קולוניאליות משני הסוגים, פיזי ותרבותי, ושניהם הם בעייתיים או יותר נכון לא לגיטימיים במציאות חיים זו בה אנו נמצאים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני