אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אחד העם 101 – המהפכה המזרחית החלה?


התמונה של מתן אהרוני

התוכנית "אחד העם 101" היא תוכנית מעולה. היא לכאורה תוכנית בידור קלילה ומצחיקה לכל העם, אך במהותה היא גם פארודיה פרועה, שחותרת תחת השיח הקנוני המזרחי הקיים.

התוכנית "אחד העם 101" מחזירה את הבורקס ואיתו את השיח המזרחי למרכז הבמה. אולם בניגוד לבורקס הקלאסי של שנות השבעים, שהציג את המזרחי כגיבור החדש והציע לו פתרון למצבו הנחות בדרישה לקיים את "כור ההיתוך" עם האשכנזייה העשירה, הפעם מדובר בפרודיה על המזרחיות, תוך התכתבות ביקורתית עם השיח המזרחי הקנוני. אך השאלה שעולה היא מה כוחה של הביקורת שעומדת מאחורי הפארודיה?

סרטי הבורקס (להלן "סלאח שבתי", "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", "סלמוניקו", "אריאנה", "נורית", "קזבלן", "אלדורדו" ועוד..) הציגו לראשונה את המזרחי כגיבור. זהו העני התחמן, שיודע להסתדר ולרמות את האשכנזים התמימים. הוא זה שגם מתחתן בסוף עם האשכנזייה העשירה וכך מובטח לו עלייה בסולם המעמדי וכניסה מוצלחת לתרבות הישראלית, שמוצגת כמערבית, אליה הוא צריך להתאקלם.

הפעם, לאחר עשרות שנים, נראה כי התוכנית מציגה את היפוך התפקידים ההיסטורי. כעת המזרחית היא הגיבורה (ולא הגבר המצ'ואיסט). כעת היא זו שעולה בסולם המעמדי בזכות הגרמנים (כמו האשכנזים, שמאז שנות החמישים בזכות רנטות השילומים נפתחו פערים מעמדיים וכלכליים), כעת היא זו שאליה האשכנזים מתחנפים. היא כעת מחפשת חתן שהוא דווקא אמריקאי. אולם התוכנית מציגה גם הרבה יותר מכך. היא מציגה ביקורת בצורה הכי מוגזמת שאפשר כדי להיות פארודיה בועטת, שדורשת לאתגר את השיח המזרחי הקיים.

אך תחילה יש להסביר את הקשר בין עושר, מעמד וגרמניה.

הסדרה מתחילה עם מהפך נרטיבי מזה שמסביר מדוע נוצרו פערים בין מזרחים לאשכנזים. הטענה הסוציולוגית המקובלת טוענת כי הרנטות שקיבלו ניצולי שואה (אשכנזים) בשנות החמישים היו אחד הגורמים המרכזיים שהובילו לפערים כלכליים לעומת המזרחים. הפערים למעשה החלו כבר עם פיזור האוכלוסין הלא שוויוני שנעשה עם קום המדינה ובשנותיה הראשונות, שבו המזרחים הופנו לאיזורי הספר נטולי התשתיות ואפשרויות הקידום וההתפתחות, לעומת הייקים, שרצו להתיישב במטרופולין העירוני (התל אביבי) ועם אכלוסם של אשכנזים בשיכונים בערים במרכז הארץ, לעומת עיירות הפיתוח, ששם קיבצו את העולים המזרחים.

הסדרה פותחת ומציגה כיצד הפעם המזרחים, שאותם מיצגת מירי, זוכים לקפיצת מדרגה כלכלית אדירה בזכות סוג של רנטה רצינית ששולמה בגלל שריפתו של ראובן, בעלה (הוא נשרף חי מגז שדלף בחזרות לטקס הדלקת הלפיד באולימפיאדת הנכים). היא מובילה ל"שדרוגה" של מירי פסקל, שחזרה כעת לשם נעוריה, מירי בת חיים. שולה נמירוביץ' נמיר האשכנזייה הגזענית, שהייתה בתוכנית בעונה הראשונה השכנה ששלטה בתוכן, במדיה, כבעלת ההון, שגרה בפנטהאוז, ומתפקדת כמנהלת- ראש ועד הבית, כעת באה להתחנף למירי, שהפכה עשירה ומכובדת ממנה.

ההחלטה להציב את מירי במרכז הבמה היא החלטה פוליטית וביקורתית. מירי לא הייתה בעונה הראשונה, ב"אחד העם 1", הדמות הראשית והעיקרית, אלא היא הייתה חלק ממארג הישראליות שהוצג בתוכנית. היא בהחלט זכתה לאהדה רבה מצד הקהל בהמשך הסדרה, כנראה בשל מאפייניה המוקצנים.

כנראה שקאמפיות, שחושפת את הפרפורמטיביות של הזהות, מובילה לאהדה רבה. מתברר שאנשים רוצים ומחפשים ביקורת ויזואלית, שאינה פלצנית ואינה משתמשת בשפה אקדמית, כפי שהמשפט הקודם נפתח. ההתחפשות, ההגזמה, שמוכיחה כי זהות היא משהו נזיל שניתן לחקותו בצורה מוגזמת וכך גם לחשוף את המלאכותיות שבו, זוהי ביקורת חברתית חזקה שמקבלת הכרה ותמיכה מצד הצופים.

בתוכנית "אחד העם 1" הוצגה פארודיה על פניה הרבים והשונים של החברה הישראלית. היו שם הדוור הרוסי שעליו כולם עובדים, מירי פסקל וראובן, זוג החברים הצעירים החרמנים, האם העשירה החד-הורית, המשפחה המזרחית המסורתית של עמרם יהודית מזרחי, הדייל ההומו, אווה וחייקה, כאשכנזיות הוותיקות ששכבו עם כל גיבורי התרבות הישראלים ועם אנשי הממסד הישן, ד.קיפניס שכנראה סובל ממחלות נפש ואולי מטראומת השואה (?), מר בראון והמטפלת העובדת הזרה שלו ריביירה, אבירם התמים שחונך את בת חן הפרחה הקטנה, אילנית הקוסמטיקאית "הסתומה" ועוד..

אך כעת מירי פסקל, שחזרה לשם נעוריה בת חיים, היא הגיבורה. סביבה שאר הדמויות נסובות. כלומר המזרחית החתרנית היא שעומדת במרכז הביקורת.

מירי היא נובורישית אמיתית. מירי מוצגת כי אינה באמת יודעת להתנהל כעשירה, כאילו מדובר על זהות מהותנית (אסנציאלית) שטבועה באשכנזייה כמו נמירוביץ'. הביקורת הפארודית מציגה את העושר וההתנהלות התרבותית של העשירים, שמעריצים אומנות בלי להבין על מה כל המהומה, שמתפעלים ממגדלי יוקרה, כל זה מוצג כדבר הבנייתי, כתרבות מלאכותית שהחיקוי הלא מוצלח שלה מוכיח כמה תרבות זו היא מלאכותית וניתן במקומה לייצר אחרת בלי בעיה. זוהי אופציה אחת.

וכעת נשוב ונבחן מהי הפארודיה הזו ומה הקשר שלה למזרחיות. השיח המזרחי הקנוני רואה במזרחי מהות קיימת ובלתי משתנה. רק מי שנולד בארצות ערב הוא מזרחי ולא יכול לחמוק מזה. המזרחים נתפשים כבעיה או כתופעה שנעלמת או לא רלוונטית עוד בישראל של היום, כיוון שהם התמערבו והפכו מודרניים לעומת המסורתיות שיוחסה לה. לעומת זאת, השיח המזרחי החדש טוען כי זוהי זהות דינמית ומשתנה, זוהי הבנייה תרבותית שניתן לשנותה ולעצבה בהתאם להקשרים שונים. היא אינה אחידה והיא מתכתבת עם עברה ותרבותה בארצות מוצאה.

התוכנית במקרה זה יוצאת נגד השיח הקנוני המהותני ומציגה כי מזרחיות היא המצאה, היא דבר מובנה תרבותי. לא בכדי את מירי פסקל-בת חיים משחק גבר שבאופן ברור ומכוון נראה שזה כך. כלומר זהות היא המצאה, היא הבנייה (של המדיה). גם הנובורישיות מוצגת בהגזמה כדי להראות את ההמצאה של מעמד, שאינו מובנה וקבוע. גם אילנית, שהייתה קוסמטיקאית חילונית, חזרה כעת בתשובה, בעקבות בעלה הערס המסורתי שכנראה התחזק. עוד סטריאוטיפ מוכר שמבוקר, של המזרחים שחוזרים בתשובה.

נראה כי יש גם ביקורת על התפישה הפמיניסטית (הרדיקלית) שדורשת העצמה נשית על ידי חגיגת הנשיות ללא גברים. יחד עם מירי הדומיננטית שהתאלמנה, מובן מהפרק הראשון שגם יהודית התאלמנה מעמרם. יהודית הייתה המזרחית המסורתית שקולה לא נשמע, שעמרם רדה בה. כעת היא חופשייה, אך הפעם מירי מנצלת אותה ומתנהגת בה באותו אופן כמו עמרם והיא נותרה במצבה.

החשש שלי הוא שהסטריאוטיפ המוגזם על המזרחי ועל שאר הנושאים שקשורים, כפי שמוצג בתוכנית, עם הדיון הביקורתי הסמוי שנערך על הנושאים החברתיים שקשורים לו, כמו אשכנזים והפערים הכלכליים והחברתיים שנוצרו ביניהם, לא ייקראו כך, אלא יישארו ברמת הקומדיה, זו שמאשרת את הסטריאוטיפים.

כאן עולה שאלה חשובה אף יותר - האם התוכנית מציעה תחליף נרטיבי ראוי לזה הקיים? זה לא נראה כך. לפחות על פי הפרק הראשון, נראה כי לא מוצעת חלופה מלבד ביקורת על התפישה הקיימת האסנציאלית ובמקומה החלופה היא הצגה ביקורתית של התרבות כמלאכותית וכהמצאה.

התוכנית מבקרת את הקיים, מקצינה ואף מנפצת מיתוסים תרבותיים בלי לבנות אחרים, כפי שהתרבות הישראלית יודעת לעשות היטב.

בישראל מנפצים ומבטלים את כל הנרטיבים הקיימים בלי להציע חדשים. וכך נותרים האזרחים בלי סיפורים להיאחז בהם כדי לבנות זהות ישראלית יציבה. ומכאן הדרך לחפש את המסורת והסיפורים הקדומים ביותר שלנו, ביהדות, היא קצרה. זוהי לא הפתעה כי היהדות חוזרת והופכת מרכזית בתחומים רבים במטרה להיות הבסיס התרבותי האחרון שנותר לנו. אולי זוהי הסיבה שאילנית חזרה בתשובה. כולי תקווה שאת התרבות היהודית הזו לא ינפצו גם כן, כיוון שאז נישאר תלויים בלי אחיזה תרבותית ייחודית כלשהי, ומכאן הדרך לאמריקניזציה מוחלטת מאוד קצרה.

ולסיכום, הסדרה אחד העם 101 היא פשוט נפלאה. היא קאמפית וביקורתית. היא חושפת את המלאכותיות של הזהות המיגדרית והאתנית ובאותה מידה גם מצחיקה ועושה טוב בנשמה. סוף סוף הזכיינית "רשת" חוזרת ומציגה תוכנית שלא חוששת לגעת בשוליים ולהסתכן בקיצוניות (כמו "הכל דבש"). לפי התוכנית הראשונה היא זכתה לרייטינג נאה מאוד, שאליו היא בדרך כלל מתקשה להגיע. המספר (23.7%) מעיד על אהדת הקהל לפארודיה שכזו, שסופסוף יצאה מהאולפן והמהפאנלים המטופשים שמילאו את לוח השידורים לאחרונה ולא הצליחו להביא להצלחה ולהגיע לקהל.

באדיבות אתר tv-il

תגובות

מצטער אבל המהפכה המזרחית

מזמן ניצחה בטלויזיה ובמקומות אחרים

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני