אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קלינט איסטווד / גרנד טורינו


התמונה של מתן אהרוני

קלינטכששומעים קלינט איסטווד, מיד חושבים על קאובוי קשוח, על אינדיבידואליסט, על מערבונים ועל המשתמע מהם - כיבוש השממה ועשיית סדר בבלאגן. כך גם מוצג סרטו האחרון של קלינט איסטווד, “גרנד טורינו" (קלינט איסטווד, ארה"ב, 2008).

הסרט "גראנד טורינו" עוסק בפן הגלוי שלו בקאובוי עירוני מזדקן שחי בשכונה בדטרויט, שבה זרים רבים מתגוררים ואותה הפכו לסוג של מערבון פרוע. במצב זה הוא מחליט שזהו תפקידו להשכין בה סדר ושלווה. אולם בקריאה נוספת של הסרט מתברר כי מדובר על סרט פוליטי שעוסק בהצדקה פטריוטית וקולוניאלית לתפקידה של אמריקה בזמן מלחמת ויאטנם, כמו גם בשאר המלחמות בהן היא מעורבת, כולל כיום - היא מקריבה עצמה למען האחרים, שנלחמים בעצמם, לטובת חיים הרמוניים ושלווים.

הסרט "גראנד טורינו" מספר את סיפורו של וולט קוואלסקי (קלינט איסטווד), מכונאי רכב פנסיונר שמבלה את רוב זמנו בשתיית בירה על מרפסת הבית שבראשה דגל אמריקה מתנוסס. הוא משקיף על השכונה שמתמלאת במשפחות מהגרים מדרום מזרח אסיה, ונזכר בעברו כחייל במלחמת קוריאה.

הוא ממורמר על הפרצופים הזרים שסובבים אותו ובעיקר על כנופיות הנוער של בני המונג-יוצאי ויאטנם ולאוס, הלטינים והשחורים שבטוחים שהשכונה היא רק שלהם. סיבה נוספת שמוציאה אותו מכליו התרחשה בלילה שבו מנסים לגנוב את מכונית ה"גראן טורינו" שלו, מכונית אמריקאית גאה – של חברת פורד- מודל 72'. וולט מסכל את הגניבה ומתעמת עם החבורה. בכך הוא הופך לגיבור השכונה - בעיקר עבור שכניו בבתים ליד. וולט גם מקבל לידו את שכנו, תיאו, שניסה לגנוב לו את המכונית, כאקט של קבלה לכנופייה של מהגרים ויאטנמים מידי משפחתו. הוא מטיל על הנער עבודות שונות לשיפוץ השכונה כולה, מה שמוביל לחברות בלתי אפשרית שתשנה את חיי שניהם.

עד כאן הסיפור, אולם, ממנו משתמעים מסרים סמליים, שמרניים וקולוניאלנים שמצדיקים ומקדשים את אמריקה כקדושה מעונה, שמתערבת בסכסוכים מקומיים ואף מקריבה עצמה עבור אחרים. בסרט הנוכחי, העיסוק הוא בויאטנמים ולמעשה במלחמת ויאטנם.

בסרט העלילה מאוד פשוטה וסמלית. היא, כאמור, מהדהדרת את מלחמת ויאטנם ואת מקומה של אמריקה בה. הסרט חוזר ומזכיר שוב ושוב את מלחמת קוריאה בה השתתף הגיבור כלוחם אמיץ שזכה לעיטורים. אולם זוהי כסות לעיסוק האמיתי – לעיסוק במלחמה הרבה יותר קיצונית של אמריקה: אם מאמצים מעט את הזכרון נזכרים כי מלחמת קוריאה היא מעין פרומו למלחמה העיקרית והאמבוולנטית של אמריקה – מלחמת ויאטנם. גם בקוריאה, כמו בויאטנם, אמריקה יצאה למלחמה פנימית שבין צפון קוריאה לדרומה כדי להגן על האינטרסים שלה עצמה. באותו אופן, בצורה סמלית, העלילה בסרט מציגה כי ישנם מתחים, אלימות ולמעשה מלחמה בין שני מחנות של מהגרים ויאטנמים בשטח ארצות הברית, שלמעשה בקריאה כזו אמריקה נתפשת כמייצגת את העולם כולו ויתר ספציפיות את מחוז הליברליזם.

המתח העיקרי שמוצג בסרט הוא בין בני משפחה ויאטנמים ליברליים או אם תרצו דמוקרטים, שבהם בן המשפחה, תאו, עוזר במטלות הבית, שנחשבות בקרב הויאטנמים השמרנים לדבר נשי ולא מקובל. זאת לעומת הצד השני שנתפשים כרעים, אלו הויאטנמים המסורתיים שבלי צורך בהרבה דמיון אפשר לקשר אותם באופן סמלי לצד הצפוני של ויאטנם בזמן המלחמה. השיא שמניע את הגיבור להתערב באלימות ביניהם הוא כשהם מנסים לפגוע במרחב הפרטי והסמלי שלו, במה שמסמל את אמריקה- רכב הפורד שלו, אותה ניסו הויאטנמים לגנוב.

קלינט

לא בכדי, רכב הפורד המדובר, שעליו נקרא הסרט הוא רכב שמייצג את אמריקה של 1972- שנים בהם אמריקה הייתה שקועה עמוק במלחמת ויאטנם, שנים בהם האמביוולנטיות לגבי המלחמה הייתה רבה, שנים בהם התחילו לראות ארונות מתים חוזרים והתחזקו הקולות לצאת מויאטנם.

ואם כבר מזכירים רכבים, אז להם בסרט יש תפקיד סמלי רב- הפורד מייצגת את הגיבור, את הנשאף וכמובן את אמריקה החזקה והאיתנה שאינה מוכנה שיפגעו בה. לעומת זאת, רכבים יפנים נתפשים בסרט כרעים- בהם נוהגים הויאטנמים הפושעים. באותו אופן גם אמריקאי שנוהג ברכב יפני, כמו בנו של הגיבור, מוצג כדמות חלשה, חסרת עמוד שדרה וכוח לעמוד מול אחרים.

ובחזרה למלחמה בין בויאטנמים ולתפקידו של האמריקאי: המצב מחמיר, המתיחות בין המחנות הופכת אלימה ומגיעה לשיא עם אונס של הצד הליברלי, שכניו של הגיבור, בידי הצד הרע, הויאטנמי המסורתי. ברגע זה אמריקה ומייצגה – קלינט איסטווד, אינה נותרת אדישה והיא מחליטה להקריב עצמה למענם, למען שיחרורם מעול המסורתיים, הפושעים האלימים (כפי שעשתה בויאטנם).

בשלב זה, הצד הליברלי, תיאו, הפך כבר לבן חסותו של איסטווד, כשהוא מכריח את תיאו לעשות עבודות קהילתיות למען סביבתו, למען השכונה. בלעדי האמריקאי הגזען אך רודף הצדק, הקהילה לא הייתה עושה דבר למענה והייתה ממשיכה לחיות באותו כאוס, באותו בלאגן שיצרו הזרים משני האגפים. מכאן אנו מבינים כי נוכחותו, שנראית תחילה לא ברורה, שבניו דורשים ממנו שיעזובאת השכונה, חשובה מאין כמוהה, בלעדיו, הכאוס ישלוט, האלימות תתפשט ויהיה רק רע. אבל לא מספיקה נוכחותו. הוא חייב בסופו של דבר להקריב עצמו למען השלווה, למען הויאטנמים הליברליים שסובלים מאחיהם.

לכן, וזהו ספויילר רציני עבור מי שלא צפה ומעוניין להיות מופתע, הוא מחליט כי הוא יצא למלחמה כנגד הויאטנמים "הרעים”, שפגעו בשכניו הויאטנמים "הטובים”. המלחמה כמובן גובה מחיר כבד והוא מוצא כי זהו תפקידו – להיות המושיע. לכן, כישו הצלוב, כך גם קלינט איסטווד מוצא עצמו נורה למוות ממאות כדורים, שעה שהוא בא לדו קרב אחרון, שבו החליט שאם יבוא ללא נשק, ייאסרו לתמיד את הרעים על רצח והם יסולקו מהשכונה, שבה תשכון חזרה השלווה. ואכן, כשהוא נורה למוות, הוא נופל עם ידיו מושטות לצדדים, כדמותו האייקונית של ישו הצלוב.

בסיומו של הסרט, עם הכתוביות, נראה תיאו, המהגר הויאטנמי הליברלי, נוהג ברכב הגראד טורינו אותו ירש מהגיבור. כלומר, הסיום מזכיר לנו שהויאטנמי חופשי להסתובב באין מפריע, בחירות מוחלטת, בזכות הרכב, כלומר בזכותה של אמריקה במרחב הפתוח, בעולמו החדש (שכולו אמריקה).

סיום זה, כמו שאר העלילה, מלמדים אותנו כי אמריקה חייבת להיות בכל מקום בו ישנו סכסוך מקומי, כי היא אינה מעצמה קולוניאלית, כפי שמאשימים אותה, אלא היא משחררת ומגינה על הצדק והחירות. היא עוד מקריבה עצמה למען ערכים ועמים זרים אלו. אולם לי נשאר טעם רע. זה לא שהסרט לא טוב. הוא נחמד, לא נורא, קצת איטי ופשטני, אולם הבעיה שלי היא שקלינט איסטווד מגלם את הטוב, אך הדבר הרע והמכוער הוא שאלו מסרים שמרניים אלו אינם מציגים את האמביוולנטיות או הביקורתיות שיש להציג בנושאים כאלו גדולים וסבוכים.

הסרט בסולם מתן: נחמד. פשטני, שמרני ומעט איטי.

תגובות

התמונה של אביגיל אגלרוב

קלינט הנצחי

עוד לא נראה בקולנוע שחקן מוכשר ומרתק ממנו.

יש טקסט אחר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני