אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

נער קריאה


התמונה של מתן אהרוני

כרזת הסרט "נער קריאה"

 הנושא של ייצוג השואה, של מלחמת העולם השנייה, מיקומם ותפקידם של הנאצים ושל העם הגרמני לא מפסיק להעסיק אותי בזמן האחרון בעקבות סרטים הוליוודיים שונים, שבהם אני נתקל לא מעט לאחרונה.

כבר טענתי טענות על הכחשת שואה בסרטי שואה קלילים כמו “הזייפנים”. גם טענתי ל"מהפכה תימטית" בהקשר לסרטים שעוסקים בשואה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסרט "מבצע ולקירי".

לאחרונה צפיתי בסרט "נער הקריאה" (the reader), שאותו אני קורא כסרט שעוסק בשואה, ובעיקר כסרט שעסוק בנאצים ובמיקומו של העם הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה.

אני מוצא כי סרט זה מנסה לעסוק בשאלה כיצד העם הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה היה עיוור לנעשה בשואה? כיצד הנאצים עלו לשלטון? מה היה באותה תקופה? מי אשם במעשים? איך לא נעשה דבר כנגד הזוועות? ומה העונש שצריך להיות על האחראים לזוועות? ומה המצב עכשיו?

התשובות שהסרט מספק מקוממות אותי. גם הן מייצגות את השואה בצורה שקרית ובעייתית.

שאלות אלה נשאלות בסרט על ידי הגרמנים עצמם. כלומר, נקודת מבטו של הסרט הוא של העם הגרמני ששואל עצמו מה קרה ולמה. שאלות אלה נשאלות על ידי ובעזרת הדמות הראשית, שלטענתי מייצגת את העם הגרמני. הדמות נזכרת בתקופה מוקדמת של חייו, תקופה קצרה, של עשייה שנתפשת לא מוסרית, של התאהבות לא מוסברת בדמות מוזרה שהגיחה מאי שם ונעלמה כלא הייתה (ומייצגת את התנועה הנאצית). עוד מטפורות שכאלה אפשר להסיק כבר מעלילת הסרט:

עלילת הסרט "נער קריאה" מציגה את סיפורו של בחור כבן 40 שנזכר בתקופה קצרה בהיותו מתבגר צעיר ותמים. היה זה בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה. מייקל ברק הוא נער בן 15, שפוגש במקרה באישה מבוגרת, בודדה וקצת מוזרה, שעובדת בחשמלית (סוג של רכבת עירונית). הוא מנהל עמה רומן שבו היחסים ביניהם מושתתים על תשוקות ועל סיפורים לה הוא מספר, שמהם היא ניזונה. הרומן נקטע כשהיא לפתע וללא הודעה מוקדמת נעלמת באופן מסתורי מחייו. שנים לאחר מכן, כסטודנט למשפטים הוא נתקל בה שוב, כשהיא אחת הנאשמות העיקריות במשפט המתנהל נגד פושעי מלחמה גרמניים. היא נאשמת שהיא האחראית הראשית לסלקציות שנעשו באוושויץ, ובין היתר גם לרציחתם (שריפתם) של יהודים בבית כנסת. אולם לצופים מתברר שהאשמה עליה אינה נכונה, אלא היא פשוט פעלה כמו רובוט. נראה כי היא מחפה על האנלפבתיות שלה במחיר מותה, ושהיא פשוט פעלה כמו סוג של מכונה שממלאת פקודות, ללא רגשות וללא חשיבה מפוכחת על המציאות.

כלומר, כפי שעולה מהעלילה, אם קוראים את הסרט כמטפורות על הנאצים והשואה, תשובות לשאלות שהעליתי נענות על ידי הסרט בצורה מטפורית.

לטענתי, כבר מעלילה מטפורית זו עולות תובנות, שלדעתי מקלות ואף פותרות את העם הגרמני ואת התנועה הנאצית מאשמה:

מתברר כי השואה הייתה כנראה תקופה קצרה והזויה עבור העם הגרמני: זה היה סיפור קטן וזמני-תקופתי שכזה. העם הגרמני מיוצג על ידי נער תמים, שאותו קל לפתות במצבו הנערי. הוא כמהה לקצת תשוקה ולמיניות ואת זה מנצלת אישה קצת מוזרה, ולא ממש שפויה, שהגיעה משום מקום. היא מייצגת את התנועה הנאצית.

היא עובדת בעבודה הכי סמלית שיש – היא פקחית (כרטיסנית) ברכבות. היא עוזרת לו כשחש ברע, בזמן חולשה (כמו הגרמנים באותה תקופה שהיו במצוקה כלכלית וחיפשו תנועה שתציע להם פתרונות קסמים) ומכאן והלאה הסקרנות של הנער והמוזרות של האישה מובילים לרומן לא מוסרי ביניהם.

את הנער הצעיר והתמים היא מפתה, בלי הרבה בעיה. היא עושה זאת באקט לא מוסרי ולא מקובל, זוהי פדופיליה לכל דבר – היא שוכבת איתו למרות פערי הגילים והאיסורים החברתיים. הנער מתאהב בה, והיא שובה את גופו ואת נפשו התמימה של זה העולל.

הוא בתמורה עושה עבורה כל מה שהיא מבקשת. היא דורשת ממנו שיקריא לה סיפורים בדיוניים, ואלו הם הדברים שמחזקים אותה ואת מערכת היחסים ביניהם, שלעיתים גם נראית לא ברורה, סדיסטית, ומוזרה, עם התקפי עצבים לא ברורים מצידה. סיפורים אלה יכולים להיות משולים למיתוסים שהנאצים השתמשו בהם, על היסטוריה עתיקה ומפוארת, שלכאורה הייתה לגרמניה.

אך לפתע היא נעלמת כלא הייתה. כלומר, לאחר תקופה קצרה, שמוצגת כהזויה ולא ברורה, זה נגמר.

ואז, לאחר 6 שנים, מספר סמלי שקשור לשואה ולקורבנותיה היהודים, היא מגיחה שוב. הפעם כדי שנבין מה זה היה. לאן נעלמה. מה מסמלת אותה תקופה.

נער

מתברר כי אותה אישה מוזרה, הפקחית של הרכבות הקלות בעיר, עברה לתפקיד אחר, כשומרת בשרות האס.אס. היא הוצבה במחנה ההשמדה אוושוויץ והייתה שותפה לסלקציות, כשבחרה מי מהאסירות היהודיות יירצח ויישרף במשרפות. גם שמה לפתע מתגלה – קוראים לה חנה שמיץ. שם מוזר זה, שמזכיר שם של יהודיה, מוסיף נופך רע לתמונה הכללית של הסרט, שלמעשה מציגה את הגרמנים כלא אשמים, אלא כתמימים, שנשבו בפיתויים של מישהי שהיא למעשה יהודיה(!!!????). כלומר, משתמע מכאן שגם השואה היא תוצר של היהודים, שהם האשמים בשואה.

תגלית זו מתרחשת כשהיא נשפטת בבית משפט בגרמניה על פשעים נגד האנושות שעשו הנאצים במלחמה. כלומר, הגרמנים מתגלים כאלו שלא מתחמקים ממה שהיה. השאלה היא כיצד הם מציגים זאת. מתברר כי היא נשפטת על אחריות לסלקציה, לשליחת יהודים למשרפות. גם סיפורים על שריפת יהודים בבית כנסת וחוסר נכונות לעזור להם מוצגים.

אולם מוצג בסרט גם סייג, שלמעשה מסביר את המעשים של הנאצים, של האס.אס ולמעשה של כל הגורמים באותה תקופה – כולם פשוט עשו מה שציוו עליהם בלי לחשוב, בלי שבאמת ניתן להטיל עליהם את כל האשמה: חנה מתגלה כטיפוס שפועל כמו מכונה, שהיא כמו רובוט בלי מחשבה משל עצמה. היא פשוט עשתה את הדברים כי אמרו לה. היא טוענת כי לא עזרה ליהודים שנשרפו בבית הכנסת, כיוון שהתפקיד שלה היה לדאוג שלא ייצאו מהמקום. מי אמר לה? האם הוא עומד למשפט? לא! הוא נותר עמום ולא מופיע למשפט ולא מוזכר כלל. זה כאילו לא היה לאנשים באותה תקופה יכולת מחשבה, לא היה להם מוסריות ואנושיות, אלא הם פשוט מילאו פקודות ממישהו לא ברור ולא נראה. הם היו סוג של רובוטים שעוד אנו מתבקשים לגלות כלפיהם רחמים.

לבסוף, חנה גם מקבלת על עצמה את האשמה לרציחתם של יהודים בשואה, למרות שאנו, הצופים יודע כל, מבינים שלא היא זו שהייתה האחראית הראשית, אלא שהיא פשוט עבדה כמו רובוט בלי לחשוב או לקבל אחריות על דבר. כלומר, אנו אמורים להבין, על פי המטפורות הללו, שגם התנועה הנאצית לקחה על עצמה את האשמה, למרות שלא בהכרח זה כך היה, ויש אשמים גדולים מהם, שאינם נראים בתמונה. היא, בריצוי עונשה, מתחילה להתפקח ולא להיות עוד אנלפבתית כפי שהייתה.

לכן, אם משלבים את כל האלמנטים המטפוריים של הסרט עולה תמונה מאוד מדאיגה, שקרית ובעייתית על הייצוג של השואה:

הגרמנים היו באותה תקופה תמימים, שאותם פיתתה התנועה הנאצית בקלות, במצב של חולשה. גם היא, כלומר הנאצים, מתברר כאמביוולנטיים – התנועה מתגלה כבעלת מאפיינים שקשורים ליהודים – השם שלה מהדהד שם יהודי, חנה שמיץ, ולכן אפשר לראות זאת, כפי שהסרט מכוון אותנו, שהשואה שהתרחשה, הייתה באשמת היהודים עצמם.

כך, גם עולה מהסרט כי הנאצים היו בסך הכל ממלאי פקודות, היו אנלפבתיים שלא ידעו לחשוב לבדם, אלא פעלו כמו רובוטים. הם פעלו על פי סיפורים מיתיים, בדיוניים. וגם האשמה שלהם אינה לגמרי ראויה, אלא הם לקחו על עצמם יותר ממה שעשו, כמו חנה שהודתה בהיותה אחראית בלעדית על הפשעים נגד האנושות, למרות שבסרט מראים לנו שלא כך היה. גם הגרמנים מבינים זאת, כמו הגיבור, אך בכל זאת לא עושה דבר ושומר על המחשבה והידיעה הזו לעצמו, למרות שבתוך תוכו יודע וחושב אחרת.

גם סופו של הסרט בעייתי. חנה, מייצגת הנאצים, בסוף מתאבדת. עם התאבדותה, אנו אמורים להבין כי תקופה זו הסתיימה, כי אין עוד נאצים בחברה, אלא כולם מתים. זהו, הסתיימה התקופה. תשכחו ממה שהיה. אך האם באמת אין נאצים עוד בימנו? האם זוהי תקופה שנשכחת לאיטה?

כאן אסיים בקריאה רמה - אסור לעודד טקסטים שכאלה! יש לחשוב על הדברים, לבחון זאת באופן ביקורתי, ולראות מה מציגים לנו ולגלות איך הייצוגים על השואה, שמוסיפים לאחרונה לחפש סיפורים וייצוגים חדשים, הם בעייתיים בלשון המעטה<a

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני