|
 הנושא של ייצוג השואה, של מלחמת העולם השנייה, מיקומם ותפקידם של הנאצים ושל העם הגרמני לא מפסיק להעסיק אותי בזמן האחרון בעקבות סרטים הוליוודיים שונים, שבהם אני נתקל לא מעט לאחרונה.
כבר טענתי טענות על הכחשת שואה בסרטי שואה קלילים כמו “הזייפנים”. גם טענתי ל"מהפכה תימטית" בהקשר לסרטים שעוסקים בשואה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסרט "מבצע ולקירי".
לאחרונה צפיתי בסרט "נער הקריאה" (The Reader), שאותו אני קורא כסרט שעוסק בשואה, ובעיקר כסרט שעסוק בנאצים ובמיקומו של העם הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה.
אני מוצא כי סרט זה מנסה לעסוק בשאלה כיצד העם הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה היה עיוור לנעשה בשואה? כיצד הנאצים עלו לשלטון? מה היה באותה תקופה? מי אשם במעשים? איך לא נעשה דבר כנגד הזוועות? ומה העונש שצריך להיות על האחראים לזוועות? ומה המצב עכשיו?
התשובות שהסרט מספק מקוממות אותי. גם הן מייצגות את השואה בצורה שקרית ובעייתית.
שאלות אלה נשאלות בסרט על ידי הגרמנים עצמם. כלומר, נקודת מבטו של הסרט הוא של העם הגרמני ששואל עצמו מה קרה ולמה. שאלות אלה נשאלות על ידי ובעזרת הדמות הראשית, שלטענתי מייצגת את העם הגרמני. הדמות נזכרת בתקופה מוקדמת של חייו, תקופה קצרה, של עשייה שנתפשת לא מוסרית, של התאהבות לא מוסברת בדמות מוזרה שהגיחה מאי שם ונעלמה כלא הייתה (ומייצגת את התנועה הנאצית). עוד מטפורות שכאלה אפשר להסיק כבר מעלילת הסרט:
עלילת הסרט "נער קריאה" מציגה את סיפורו של בחור כבן 40 שנזכר בתקופה קצרה בהיותו מתבגר צעיר ותמים. היה זה בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה. מייקל ברק הוא נער בן 15, שפוגש במקרה באישה מבוגרת, בודדה וקצת מוזרה, שעובדת בחשמלית (סוג של רכבת עירונית). הוא מנהל עמה רומן שבו היחסים ביניהם מושתתים על תשוקות ועל סיפורים לה הוא מספר, שמהם היא ניזונה. הרומן נקטע כשהיא לפתע וללא הודעה מוקדמת נעלמת באופן מסתורי מחייו. שנים לאחר מכן, כסטודנט למשפטים הוא נתקל בה שוב, כשהיא אחת הנאשמות העיקריות במשפט המתנהל נגד פושעי מלחמה גרמניים. היא נאשמת שהיא האחראית הראשית לסלקציות שנעשו באוושויץ, ובין היתר גם לרציחתם (שריפתם) של יהודים בבית כנסת. אולם לצופים מתברר שהאשמה עליה אינה נכונה, אלא היא פשוט פעלה כמו רובוט. נראה כי היא מחפה על האנלפבתיות שלה במחיר מותה, ושהיא פשוט פעלה כמו סוג של מכונה שממלאת פקודות, ללא רגשות וללא חשיבה מפוכחת על המציאות.
כלומר, כפי שעולה מהעלילה, אם קוראים את הסרט כמטפורות על הנאצים והשואה, תשובות לשאלות שהעליתי נענות על ידי הסרט בצורה מטפורית.
לטענתי, כבר מעלילה מטפורית זו עולות תובנות, שלדעתי מקלות ואף פותרות את העם הגרמני ואת התנועה הנאצית מאשמה:
מתברר כי השואה הייתה כנראה תקופה קצרה והזויה עבור העם הגרמני: זה היה סיפור קטן וזמני-תקופתי שכזה. העם הגרמני מיוצג על ידי נער תמים, שאותו קל לפתות במצבו הנערי. הוא כמהה לקצת תשוקה ולמיניות ואת זה מנצלת אישה קצת מוזרה, ולא ממש שפויה, שהגיעה משום מקום. היא מייצגת את התנועה הנאצית.
היא עובדת בעבודה הכי סמלית שיש – היא פקחית (כרטיסנית) ברכבות. היא עוזרת לו כשחש ברע, בזמן חולשה (כמו הגרמנים באותה תקופה שהיו במצוקה כלכלית וחיפשו תנועה שתציע להם פתרונות קסמים) ומכאן והלאה הסקרנות של הנער והמוזרות של האישה מובילים לרומן לא מוסרי ביניהם.
את הנער הצעיר והתמים היא מפתה, בלי הרבה בעיה. היא עושה זאת באקט לא מוסרי ולא מקובל, זוהי פדופיליה לכל דבר – היא שוכבת איתו למרות פערי הגילים והאיסורים החברתיים. הנער מתאהב בה, והיא שובה את גופו ואת נפשו התמימה של זה העולל.
הוא בתמורה עושה עבורה כל מה שהיא מבקשת. היא דורשת ממנו שיקריא לה סיפורים בדיוניים, ואלו הם הדברים שמחזקים אותה ואת מערכת היחסים ביניהם, שלעיתים גם נראית לא ברורה, סדיסטית, ומוזרה, עם התקפי עצבים לא ברורים מצידה. סיפורים אלה יכולים להיות משולים למיתוסים שהנאצים השתמשו בהם, על היסטוריה עתיקה ומפוארת, שלכאורה הייתה לגרמניה.
אך לפתע היא נעלמת כלא הייתה. כלומר, לאחר תקופה קצרה, שמוצגת כהזויה ולא ברורה, זה נגמר.
ואז, לאחר 6 שנים, מספר סמלי שקשור לשואה ולקורבנותיה היהודים, היא מגיחה שוב. הפעם כדי שנבין מה זה היה. לאן נעלמה. מה מסמלת אותה תקופה.
מתברר כי אותה אישה מוזרה, הפקחית של הרכבות הקלות בעיר, עברה לתפקיד אחר, כשומרת בשרות האס.אס. היא הוצבה במחנה ההשמדה אוושוויץ והייתה שותפה לסלקציות, כשבחרה מי מהאסירות היהודיות יירצח ויישרף במשרפות. גם שמה לפתע מתגלה – קוראים לה חנה שמיץ. שם מוזר זה, שמזכיר שם של יהודיה, מוסיף נופך רע לתמונה הכללית של הסרט, שלמעשה מציגה את הגרמנים כלא אשמים, אלא כתמימים, שנשבו בפיתויים של מישהי שהיא למעשה יהודיה(!!!????). כלומר, משתמע מכאן שגם השואה היא תוצר של היהודים, שהם האשמים בשואה.
תגלית זו מתרחשת כשהיא נשפטת בבית משפט בגרמניה על פשעים נגד האנושות שעשו הנאצים במלחמה. כלומר, הגרמנים מתגלים כאלו שלא מתחמקים ממה שהיה. השאלה היא כיצד הם מציגים זאת. מתברר כי היא נשפטת על אחריות לסלקציה, לשליחת יהודים למשרפות. גם סיפורים על שריפת יהודים בבית כנסת וחוסר נכונות לעזור להם מוצגים.
אולם מוצג בסרט גם סייג, שלמעשה מסביר את המעשים של הנאצים, של האס.אס ולמעשה של כל הגורמים באותה תקופה – כולם פשוט עשו מה שציוו עליהם בלי לחשוב, בלי שבאמת ניתן להטיל עליהם את כל האשמה: חנה מתגלה כטיפוס שפועל כמו מכונה, שהיא כמו רובוט בלי מחשבה משל עצמה. היא פשוט עשתה את הדברים כי אמרו לה. היא טוענת כי לא עזרה ליהודים שנשרפו בבית הכנסת, כיוון שהתפקיד שלה היה לדאוג שלא ייצאו מהמקום. מי אמר לה? האם הוא עומד למשפט? לא! הוא נותר עמום ולא מופיע למשפט ולא מוזכר כלל. זה כאילו לא היה לאנשים באותה תקופה יכולת מחשבה, לא היה להם מוסריות ואנושיות, אלא הם פשוט מילאו פקודות ממישהו לא ברור ולא נראה. הם היו סוג של רובוטים שעוד אנו מתבקשים לגלות כלפיהם רחמים.
לבסוף, חנה גם מקבלת על עצמה את האשמה לרציחתם של יהודים בשואה, למרות שאנו, הצופים יודע כל, מבינים שלא היא זו שהייתה האחראית הראשית, אלא שהיא פשוט עבדה כמו רובוט בלי לחשוב או לקבל אחריות על דבר. כלומר, אנו אמורים להבין, על פי המטפורות הללו, שגם התנועה הנאצית לקחה על עצמה את האשמה, למרות שלא בהכרח זה כך היה, ויש אשמים גדולים מהם, שאינם נראים בתמונה. היא, בריצוי עונשה, מתחילה להתפקח ולא להיות עוד אנלפבתית כפי שהייתה.
לכן, אם משלבים את כל האלמנטים המטפוריים של הסרט עולה תמונה מאוד מדאיגה, שקרית ובעייתית על הייצוג של השואה:
הגרמנים היו באותה תקופה תמימים, שאותם פיתתה התנועה הנאצית בקלות, במצב של חולשה. גם היא, כלומר הנאצים, מתברר כאמביוולנטיים – התנועה מתגלה כבעלת מאפיינים שקשורים ליהודים – השם שלה מהדהד שם יהודי, חנה שמיץ, ולכן אפשר לראות זאת, כפי שהסרט מכוון אותנו, שהשואה שהתרחשה, הייתה באשמת היהודים עצמם.
כך, גם עולה מהסרט כי הנאצים היו בסך הכל ממלאי פקודות, היו אנלפבתיים שלא ידעו לחשוב לבדם, אלא פעלו כמו רובוטים. הם פעלו על פי סיפורים מיתיים, בדיוניים. וגם האשמה שלהם אינה לגמרי ראויה, אלא הם לקחו על עצמם יותר ממה שעשו, כמו חנה שהודתה בהיותה אחראית בלעדית על הפשעים נגד האנושות, למרות שבסרט מראים לנו שלא כך היה. גם הגרמנים מבינים זאת, כמו הגיבור, אך בכל זאת לא עושה דבר ושומר על המחשבה והידיעה הזו לעצמו, למרות שבתוך תוכו יודע וחושב אחרת.
גם סופו של הסרט בעייתי. חנה, מייצגת הנאצים, בסוף מתאבדת. עם התאבדותה, אנו אמורים להבין כי תקופה זו הסתיימה, כי אין עוד נאצים בחברה, אלא כולם מתים. זהו, הסתיימה התקופה. תשכחו ממה שהיה. אך האם באמת אין נאצים עוד בימנו? האם זוהי תקופה שנשכחת לאיטה?
כאן אסיים בקריאה רמה - אסור לעודד טקסטים שכאלה! יש לחשוב על הדברים, לבחון זאת באופן ביקורתי, ולראות מה מציגים לנו ולגלות איך הייצוגים על השואה, שמוסיפים לאחרונה לחפש סיפורים וייצוגים חדשים, הם בעייתיים בלשון המעטה.
באדיבות אתר
tv-il
|
|
|
סטודנט להיסטוריה ( 2009-08-04 14:04:55 ) בתגובה לemago |
|
|
מעניין לדעת אם הסרט והספר מעבירים אותו מסר.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
הגרמנים של היום לא אשמים בכלום
|
2 |
|
סטודנט להיסטוריה ( 2009-08-04 14:07:50 ) בתגובה לemago |
|
|
המלחמה הסתיימה לפני 64 שנה, וכמאט כל מי שהיה מבוגר בתקופת המלחמה מת. אין שום סיבה
מוסרית שגרמנים שנולדו אחרי המלחמה ימשיכו לשאת באשמה. בן אדם צריך להשפט לפי מעשיו, ולא
לפי הקולקטיב אליו הוא שייך. כיום גרמניה היא האחת המדינות עם הכי החוקים הכי הומנסטים, ועם
מדינת רווחה מאוד חזקה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דליה ( 2009-08-04 16:02:46 ) בתגובה לסטודנט להיסטוריה, ( 2 ) |
|
|
לא מדובר בכלל על ההווה אלא על ייצוג העבר.
ולגופו של עניין, הפירוש האלגורי לא נראה לי משכנע.
הבעיה של צופי הסרט (גם שלי) היא הקושי לעכל את העובדה שהרע והטוב
יכולים לדור בכפיפה אחת אצל כל אדם.
קשה לנו לקבל זאת רגשית כשמדובר בנושא הטעון של השואה. אולי זה עדיין
מוקדם מדי עבורנו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דני לחמן ( 2009-08-04 16:52:03 ) בתגובה לסטודנט להיסטוריה, ( 2 ) |
|
|
אפשר היה אולי, בכאב, בניתוק רגשי, לקבל את ההנחה שלך.
נכון, הסרט נעשה היום, אך אפילו לא בגרמניה.
והוא מתרחש בגרמניה של אז ותובע מאתנו סוג של סלחנות שאני לא מוכן לתת.
כל הגל הזה של ספרות " גם אנחנו סבלנו" מעצבן אותי. מאוד מעצבן אותי.
הם סבלו אז?
הייתה לזה סיבה טובה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שושנה ויג ( 2009-08-04 23:00:33 ) בתגובה לדני לחמן, ( 4 ) |
|
|
גם אני צפיתי בסרט "נער קריאה" לאחרונה. התובנות שלי מן הסרט בלבד. הסרט
הוא סרט הוליוודי עכשווי שמעלה על סדר היום את החיים אחרי השואה הנוראה
בקרב החיים בגרמניה בשנות החמישים והשישים. הדילמות המוסריות עולות רק
מהרגע שבאופן מקרי מגיע כוכב הסרט לדיון בבית משפט ומוצא את אהובתו מימי
הנעורים, מועמדת למשפט על פשעיה בימי הנאצים. הסרט מבטא את האמביוולנטיות
שאליה נקלע הגיבור בראותו על דוכן הנאשמים אישה שאהב. הוא לא מסוגל ליצור
איתה ישיר מרגע זה ואף על פי כן הוא ממשיך לשלוח אליה הקלטות של קטעי
קריאה שלו.
הפשעים שלה היו נשארים חסויים מפניו לולא הגיע לאולם המשפט במסגרת
לימודיו. העיסוק שלו בעריכת דיו גם מקצין את עולם הערכים שבו אנו חיים.
אני רואה בסרט חומר למחשבה.
מקורי ושונה בהתייחסות לשואה.
שוש
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
א ( 2009-08-05 10:51:04 ) בתגובה לשושנה ויג, ( 5 ) |
|
|
נהניתי מכתיבתך, רהוטה וחכמה.
אני מסכים עם הטיעונים.
הטקסט והסרט הוא ניסיון לעצב זיכרון קולקטיבי חדש לעם הגרמני.
ראו ספרו של גלעד מרגלית מאוניברסיטת חיפה "אשמה זיכרון"
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גבי ( 2009-08-29 23:59:10 ) בתגובה לדני לחמן, ( 4 ) |
|
|
אני מרגיש שכיהודים וכצאצאי קורבנות השואה, קשה לנו מאוד לשאת ספרות או
קולנוע שלא עוסק בנו אלא ביחסים שבין הגרמנים לעצמם. קשה לחשוב על
הרוצחים של אבותינו שהמשיכו לחיות חיים שגם היה בהם הרבה טוב. אני
מסכים שהסרט חורג מהפרטי ומייצג את האמביוולנטיות של הגרמנים שאחרי
ביחס לגרמנים של ימי השואה. אינני מרגיש שיש כאן תביעה למחילה, בטח לא
מכיוונם של היהודים, אם כבר אז בין הגרמנים לעצמם. בסוף הסרט הניצולה
מסרבת לקבל את הכסף של וינסלט ובעיני הדבר הוצג באורח מכבד, ולא כמעין
התחשבנות יהודית. הסרט מסתיים בקשר של הגיבור עם ביתו, ביכולת שלו לדבר
איתה, בניגוד לניתוק בינו לדור ההורים (אב, מורה, אם, וינסלט).
יש משהו מורכב ואנושי בדמותה של המאהבת-רוצחת, בדיוק בפער הזה שבין
הזיכרון המתוק של הגיבור אותה לבין מה שעוללה לקורבנותיה. באותו חלק
בסרט שבו הגיבור שולח לאהובתו הישנה קלטות של סיפורים לכלא, למרות כל
סיפור המשפט, שמחתי בשבילה שלפחות זכרו לה גם את הטוב שעשתה בעולם הזה
ולא רק את ההרס והמוות שעליהם שילמה בצדק. נדמה לי שהתגובות הקשות בארץ
על הסרט משקפות שאנחנו עדיין לא מסוגלים להכיר בגרמנים כבני אדם וכל
פורטרט אנושי שלהם מתקבל כחילול זכר השואה ונסיון להצדקתה, כאילו מה
שחשוב זה מי סבל יותר או מי צודק או שהעולם יזכור שהם הרעים. נראה לי
שהתשובות לכל אלה ברורות דיין.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גל ( 2009-08-07 19:35:08 ) בתגובה לemago |
|
|
כמובן שזיכרון השואה צרוב בקולקטיב קשה להתעמת עם האמת בצורה ברורה
לדעתי הסרט והרעיון שזאת היתה מערכת שפועלת בצורה הגיונית לא מעמיתה
ברוע של הנאצים והף להפך , הסרט הוא האמת לאמיתה מערכת מוות שפועל כמו
כמו תחנת רכבת זהו בעצם הבאנליות של הרוע אני חוזר ומדגיש שאין פה שום
הפחתה מהרוע ולהפך להציג את הנאצי כמפלצת היא המפחיתה מהרוע שלו כבן
אדם ומחויבתו לאנושות, ועל זה אפשר להגיד שמקור חוקיהם לא היה בנוי על
חוקים אנושיים אלה חוקים שמשרתים את העם הגרמני וטיהורו אני מקבל על
עצמי את התאוריה שבמישטר טוטאליטרי האחריות האישית נעלמת זוהי עובדה
קשה אך זוהי האמת
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אני חסר סבלנות לכל מה שמציג
|
8 |
|
איפכא ( 2009-08-08 19:47:26 ) בתגובה לemago |
|
|
גרמנים ´נורמלים´.לא קורא שום ספר ´גרמני´ שנכתב לאחר השואה. אין לי
שום מוצר תוצרת גרמניה בבית. . לא נוסע לגרמניה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
כוונת המשורר אחרת לגמרי.
|
9 |
|
נ.ס. ( 2009-08-10 00:26:44 ) בתגובה לemago |
|
|
כוונת סרט זה היא שונה לגמרי מהנאמר כאן ומההתייחסות מסדר ראשון. הסרט
אינו מנסה כלל להעלות שוב את השאלה על אחריותו של הפרט במערכת הגרמנית,
זהו עניין שנידון רבות והתשובות עליו כבר ידועות וברורות. אין חדש בכך
ואין הסרט מתיימר כלל לתת הכוונה חדשה.
סרט זה בה להעלות שאלה אחרת לגמרי, חשובה ורלוונטית לתקופתינו כפי
שאסביר כאן והדמות הנאצית שהולבשה על האנה היא כלי עזר בידי המחבר
להמשיל ולכוון את הצופה לתובנה שאותה גם אסביר.
הסרט מבקש מאתנו לבחון שוב את האופן שבו אנו מתייחסים לקיום יחסים בין
אדם בוגר לקטין שבשל מבחינה מינית (ואין זו פדופיליה, פדופיליה היא
משיכה מינית לילדים שלא בשלו מינית ולגביה אין בסרט תהיה כלל, היא דבר
שאינו מתקבל).
הסיפור מתאר נער שיודע לקרא לעומת אשה בוגרת שאינה יודעת קרא וכתוב. נער
שבעצם יודע יותר מהמבוגר. זהו המשל למציאות המודרנית שבה בני הנוער, כבר
מגיל צעיר, חשופים ויודעים כמו מבוגרים ואולי אף יותר. עניין זה בה לחזק
את השאלה ובא לאמר - האם בתקופה שכזו, בתקופה שבה בני הנוער כה חשופים,
כה יודעים, כה מעורבים, בשל כלי התקשורת והמדיה החושפים אותם לכל דבר,
האם עדיין קשר שכזה מהווה בעיה?
חשוב לציין שהסיפור מבקש לצמצם את השאלה למקרה שבו האדם הבוגר אינו בעל
כוונות זדון וניצול, שכן אז ברור לכל שאין תהייה באופן שבו יש להתייחס
לקשר שכזה, אלא למציאות שבה הבוגר הוא אדם תם - לא סתם הדמות של האנה
היא דמות שאינה יודעת קרא וכתוב. אם "הנער יודע יותר" מהווה את המשל
לחשיפה ולידיעה של בני הנוער כיום - לטוב ולרע, ויש כאן הרמז לעץ הדעת,
הרי ש- "אינה יודעת קרא וכתוב" מהווה את המשל לתמותה, תמימותה - ואולי
שוב, ההרמז למצב של לפני האכילה מעץ הדעת. מבחינת האנה, הקשר הזה טוב
ואין בו רע. אין בכוונתה לנצל את הנער ואין היא מנצלת אותו הלכה למעשה.
היא בתמותה יוצרת קשר עימו.
אך כיצד אנו כיום נוהגים לראות אנשים שכאלה? ..בדיוק... רוע בהתגלמותו-
נאצים... לא סתם בחר המספר לתת לדמותה התמה את ה-"עול" הנאצי.
ואם יאמרו משיבים שאדם בוגר היוצר קשר (עד כדי מיני) עם קטין, גם אם עשה
זאת בתמימות, פוגע לבטח בנפשו של הקטין ועל כן יש להרחיקו מן הציבור
(כפי שיש להרחיק אדם נאצי מן הציבור), משיב המספר בעזרת התייחסותו אל
מייקל הבוגר. מייקל למד משפטים ויודע את מה שמקובל בציבור, ובכל זאת,
הוא בתוך תוכו אינו פגוע כלל ויותר מכך, דווקא היתה זו חוויה חיובית
בעיניו. זהו בקונפליקט בין ההרגשה האמיתית שבתוכו לבין מה שהציבור סביב
מנסה לשכנע אותו - "היא נאצית" - "היא פגעה בך נפשית".
ולסיכומו של דבר זוהי בעצם שאלה כפולה: האם אדם בוגר היוצר קשר עם קטין
בתנאים המדוברים, האם הוא אדם שיש לנדותו, לראות בו אדם שכל אולו רוע
ולהרחיקו מן הציבור? או אולי דווקא בימים ליבראליים ופתוחים אלו אין בכך
בעיה כלל? ואם יש בכך בעיה, האם הציבור יכול להרשות למדיה ולתקשורת
לחשוף את ילדיו לתכנים כפי שניתנים בצורה חוקית על בסיס חוקים כאלה או
אחרים, או אולי עלתה הרעה על הטובה.
אלו שאלות חשובות, נכונות, אטקואליות, ואין יפה ממשל טוב ומחוכם להביאן
בפני הציבור. דווקא מהנה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מגיבה ( 2009-08-28 00:53:58 ) בתגובה לנ.ס., ( 9 ) |
|
|
התשובה לשאלתך היא מאד פשוטה. קשר שכזה הוא הרסני ולא בריא מהסיבה הכי
פשוטה שאין לקשר הזה עתיד ולכן זה עוול. הילד נקשר לאשה הבוגרת בכל
נפשו ואין שום סיכוי להמשכיות ומכאן ההרס והפגיעה. ואם אתה אומר שזה לא
נורא אז סימן שעם ישראל באמת במצב קשה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: נער קריאה מאת: מתן אהרוני
|
10 |
|
קלוד ( 2009-08-10 01:23:31 ) בתגובה לemago |
|
|
את נער הקריאה - לא גילו לזמן - קראתי את הספר לפני יותר מ-10 שנים וקניתי אותו מתנה לכל
מי שרק יכולתי.
על השואה תוכל ללמוד גם מסרטים אך בעיקר לקרוא לקרוא ולקרוא.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שני ( 2009-09-08 02:57:25 ) בתגובה לemago |
|
|
תודה רבה לך, על הדיוק בביקורת
הדברים ברורים ביותרתודות לך, (המטאפורה על קופסת התה לא היתה
ברורה,אולי העובדה שהזכר האחרון מהנאצים, נשאר אצל היהודים מראה שההמשך
יגיע מהיכן שהחל ..?!)
על רוב המטאפורות עליתי במהלך הסרט בזמן שליבי מסרב להיסחף אחרי מה
שהבמאי מנסה להאכיל אותו כמו שניסו בסרטים דומים עם פחות או יותר אותם
כוכבים (ברונו גאנצ,אלכסנדרה מריה לארה)
מכוער מכוער מכוער
לנו זה גם כואב
שני
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
| | | | | | | | | | | |
