אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מילק - סרט


התמונה של דן לחמן

גאס ואן סנט הוא במאי שמתקשים להגדיר אותו. מצד אחד מחשובי היוצרים העצמאיים המתעסקים בנושאים שנויים במחלוקת. מצד שני במאי בזרם המיינסטרימי של האולפנים המרכזיים.הסרט הראשון שמשך אליו תשומת לב היה "דראגסטור קאובוי" אחד הסרטים שיצא מהתעשייה העצמאית ועסק בחבורת צעירים מסוממים. סרט שהיה כל כך אמין עד שנראה כאילו היה כמעט דוקומנטרי, הרבה לפני טריינספוטינג. סרט שזכה להכרות ופרסים בפסטיבלים שונים.כדי לגייס מימון לסרטיו העצמאיים עשה כמה סרטים שבתוך המיינסטרים. כמה שנים אחרי, פרץ מחדש לתודעה הציבורית הרחבה עם "איידהו שלי". שם עוד היה קשה לדעת אם הנושא ההומוסקסואלי אכן מעסיק אותו באופן קבוע. הסרט הוא עיבוד של שני מחזות של שייקספיר.אחר כך עשה כמה סרטים כושלים ואז חזר עם הסרט המצליח "סיפורו של ויל הנטינג". אך גם לוויל האנטינג סרט אולפני ממסדי יש איזו אגדה שמעניין אם איננה פרי המצאתם של יחצני האולפנים.שני חברים טובים, צעירים אלמונים, כתבו יחד תסריט והצליחו למכור אותו לאולפן בתנאי ששניהם ישחקו בסרט. האגדה מספרת שהם הטילו מטבע לקבוע מי מהם ישחק את כל אחד משני החברים שבסרט. מעניין מה היה קורה אם בן אפלק היה זוכה בתפקיד אותו שיחק מאט דימון. איך היה נראה הסרט ומה היה קורה לקריירה של דימון בהמשך. אפלק כידוע כמעט ונעלם. עכשיו הגיע אלינו סרטו האחרון של ואן סנט "מילק" סרט המבוסס על אישיות אמיתית ואירוע היסטורי ממשי העוסק באחת הרציחות הפוליטיות המזעזעות באמריקה. מילק היה המתמודד הראשון שניסה, והצליח להיבחר כהומוסקסואל ידוע ככזה בציבור. והפך למנהיג הקהילה בסן פרנסיסקו וסמל בכל אמריקה.סיבת הרצח הייתה רצח שנאה. הומופוביה. אם כי בסרט יש ניסיון להעמיד את המניע בתערובת של פוליטיקה עירונית ומשבר אישי. האמת היא שזה איננו הסרט הראשון על מילק ותקופתו. היה כבר סרט דוקומנטרי על הרווי מילק, שנעשה ב1984 כשמילק עצמו נראה בו בקטעים שצולמו עוד בחייו.מילק הוא סרט המהלך בין שני הסגנונות של ואן סנט. מצד אחד סרט אולפנים. ביוגרפיה מהסוג שהוליווד אוהבת מצד שני גיבור הומוסקסואלי. ולא שהומוסקסואליות היא חתרנית יותר, וודאי לא אחרי הר ברוקבק. אלא שכאן אין סיפור אהבה קורע לב שקל להזדהות אתו. אך מצד שני האמריקאים אוהבים כל כך לוחמי חרות, בעיקר אחרי שהם מתים. ראה לותר קינג.ואן סנט עוקב אחרי תהליכים שהביאו לשינוי חברתי שמילק עמד במרכזו. הסרטים המעטים על נושא הומוסקסואלי שנעשו בהוליווד נסמכו על הצימאון שהיה בקהילה לראות סרטים על עצמם, גם כשהיו גרועים הובטח לפחות קהל מבני הקהילה. גם כשהסרט לא טוב תמיד יהיו כאלה שיחפשו בו תשובות פרטיות.גיוסו של שון פן לתפקיד הראשי הבטיח קהל רחב ומגוון יותר, וכעת כשזכה גם באוסקר אין ספק שקהל הצופים גדל בהרבה. וגם זו צורה של חתרנות עדיין. להוציא קהל מהבית ולראות סרט על מרטיר הומואי. כי סיפור רציחתו של הגיבור ידוע. אין הפתעה מהכיוון הזה.חשיבותו של הסרט היא לא רק בדמותו של מילק, אלא בציור התקופה בה נודעה תנועת ה" גיי ליבריישן" התנועה לשחרור הומוסקסואלי. הסרט מתחיל כשמילק יושב ומקליט את זיכרונותיו יומן שאכן מילק השאיר אחריו, דבר הנותן זווית אישית לרוב הסיפור.בסצנה הבאה המתרחשת עדיין בניו יורק מילק פוגש עלם חמוד להפליא ( ג'יימס פרנקו המתוק להדהים) ברכבת התחתית. מה שהיה אמור להיות סטוץ הפך להיות סיפור אהבה, והזוג מחליט לעבור לסן פרנסיסקו ששם היה כבר חופש די ניכר. לאו דווקא הומוסקסואלי בפירוש, אלא שגלי הנוער החדש, המתמרד. ההיפי הפך אותה למרכז שלו והשרה רוח של סובלנות גדולה יותר לאחר.הנושא ההומואי כשאלה חברתית לא ענינה את מילק. או נכון יותר לא עלתה כלל על דעתו. עד שנתקל בתגובות הומופובית חריפות. מעבר לביוגרפיה של מילק האדם עומד נושא מאוד מרתק בסרט, כיצד אדם הופך להיות פעיל חברתי פוליטי ונשאב כולו לעשייה, מעבר למה שהתכוון אליו מלכתחילה.

אני מודה שלי אישית יש הזדהות גדולה עם הנושא. כשהוקמה בארץ "האגודה לשמירת זכויות הפרט" שמה המקורי של אגודת ההומואים והלסביות הפכתי להיות מראשוני הפעילים. ומה שחשבתי שתצטרך להיות פעילות של פעם בכמה זמן שאבה אותי פנימה לפעילות של עשרים וארבע שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, שלוש מאות שישים וארבע ימים בשנה. פעילות שגזלה ממני את פרטיותי, מחקה את אישיותי והפכה אותי בסופו של דבר למין רובוט פוליטי. חיי הפרטיים נהרסו. האותנטיות שלי נעלמה. וכל משפט שהוצאתי מפי הפך להיות חלק מהפעילות הפוליטית. גם בבית בין חברים. כשהבנתי ופרשתי, עבר עוד זמן רב עד שחזרתי למצוא את אני האמיתי. לחזור ולמצוא את קולי הפרטי. כך שהתהליך הזה בסרט היה כל כך מוכר וכואב.

מילק מאבד את בן זוגו כתוצאה מהפעילות אליה נסחף, למרות ניסיונו של הצעיר לעשות איתו את הדרך. הפוליטיקה הפרידה אותם. מילק איבד את החוש לחיים פרטיים. בתחילה הם פותחים חנות קטנה לצילום ברובע קסטרו. למה דווקא החנות הקטנה הזו הפכה להיות מרכז ששאב אליו צעירים רבים קשה לדעת. אולי בזכות אישיותו המיוחדת של מילק.הרווי הופך בתחילה להיות פעיל שכונתי. פעילות שבהמשך מתוך הבנה מאוחרת והזדהות עם צרכי העיר והקהילה מביאה אותו לרוץ כמועמד למשרה בעירייה. הוא קורא לעצמו ראש העיק קאסטרו, על שם הרחוב הראשי בו התרכזה הקהילה, וכל זה באירוניה שתהפוך לרצינות. פעמים אחדות נכשל בבחירות. לא הקהילה ולא התושבים האחרים היו מוכנים להצביע להומו מוצהר. אך מילק מצליח לעשות בריתות פוליטיות וסופו שאחרי שלושה כישלונות, נבחר.לאורך אותו זמן מתאר ואן סנט לא את חיי הקהילה, אלא את הדרך בה אויבי הקהילה מבחוץ, אנשי ממשל שמרנים, הומואים שמרניים, אנשי דת, ובעיקר מרגע מסוים אישה.אניטה בראיין שהייתה בצעירותה איזה סוג של מלכת יופי, ניסתה להיות זמרת, ועשתה פרסומות אחדות, הפכה ללוחמת הרעשנית ביותר נגד הומוסקסואלים. הימים היו ימי הניסיון להעביר חוק שוויון זכויות ההומוסקסואלים בכמה מדינות באמריקה. אניטה הרעשנית יצאה למלחמת חורמה. ואין כמו אויב גדול כדי לאחד קבוצת אנשים נפרדים לקהילה אחת גדולה הבועטת חזרה. מילק היה מראשי הפעילים נגד הגל העכור של אלי ישי, סליחה, אניטה בראיין. (בארץ האויבים לא מצליחים לאחד אלא לגרום לכמה מלמולי נגד) הוא הופיע בעימותים טלוויזיוניים כשבאחד מהם יצר את אחת ממטבעות הלשון החשובות של הקהילה. כשאחד המדברים נגדו דיבר על ההשפעה הרעה שיש למורים הומוסקסואלים על חינוך הילדים ולכן צריך לסלק אותם ממערכת החינוך מילק ענה לו"לפי ההנחה הזאת, אם נוער מחקה את המורים שלו היינו צריכים לראות הרבה יותר נזירות בארץ" ומשפטים מהסוג הזה שהרווי השאיר אחריו מצוטטים במקומות רבים בסרט.בסופו של דבר הוא נבחר לעירייה. מילק לומד את רזי הפוליטיקה העירונית ומקומם עליו את אחד הנבחרים. זה שבסופו של דבר ירצח את ראש העיר, את מילק וכשישתחרר מהכלא יתאבד בעצמו. מילק שירת בעירייה קצת פחות משנה ושינה את פני ההיסטוריה של העיר והקהילה. ואם יש רגע מצמרר אחד בסרט, כזה הנוגע לקהל הישראלי בלבד זה הרגע בו חברת המועצה יצאת לציבור ומודיעה בצער רב. ראש העיר נרצח. מעלה אסוציאציות איומות על רציחות פוליטיות כאלה ואחרות.

ואן סנט מעמיד את היורה, כגבר על סף משבר. שאולי מחביא בעמו משיכה לגברים. רגע המשבר של הגבריות המצ'ואית ועליית הגבריות הסטרייטית היאפית המרוככת. שון פן משחק את מילק כמעט כמו יאפי חדש. יש לו מעט מאוד מאפיינים הומוסקסואלים כמו שמקובל להציג אותם. הוא גבר רך, לא נשי והתנהגותו החברתית מקובלת לחלוטין. בעיר היפית הוא גוזר את שערו הארוך, לובש חליפות. גבר מהישוב. ואין ספק שזכה באוסקר שלו בצדק.ואם לעבור לסרט ככזה. זה איננו מסרטיו הגדולים ביותר של ואן סנט. אך הוא סרט מהנה ביותר. אפשר היה לקצץ בו כמה דקות והסרט היה יוצא נשכר. ובכל זאת. סרט מרתק וחשוב מאין כמותו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר