אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרידמנים, כוזרים ומזרחים - הכוח לכנות בשם


התמונה של מתן אהרוני

הרוחות סוערות והצופים תופסים עמדות: סדרות מציאות (ריאלטי) שונות לא מפסיקות מלעלות את השסע העדתי (האתני) על פני השטח, לסדר היום הציבורי. כנראה שהעימות הישן מעולם לא נעלם - מזרחים נגד אשכנזים מוצגים כקונפליקטים עיקריים, וקונפליקטים תמיד מוכרים. על כן, התוכניות מעודדות את זה בעזרת העריכה המגמתית. כך זה קורה בתוכנית "האח הגדול" בין מחנה עינב ויוסי בובליל לבין המחנה המתדלדל והנעלם של שפרה וצבר, וכך זה מוצג בתוכנית "אבי ביטר חי בסרט".

לפחות בינתיים, ב-"מפרץ האהבה" השסע לא צף ועלה. דנה (בעלת שם משפחה הכי סמלי שיש, מזרחי), איימת המשתתפים, עדיין לא סומנה וזוהתה כפעילה מזרחית, למרות צבע עורה. האם אוטופיה לא גזענית עולה מהתוכנית? כלל לא, כפי שזה נראה בשתי תוכניות הריאלטי האחרות, "האח הגדול" ו"אבי ביטר חי בסרט".

בתוך תוכניות הריאלטי הללו, כמו "האח הגדול" ו- "אבי ביטר חי בסרט", מתגלה כי מילים חדשות, שמקושרות לנושאי עדות, נולדות ומשומשות כמילות גנאי שונות, שלהן כוח רב בהגייתן. הכוח שניתן הוא למי שמרגיש נחות ומדוכא, אשר מבקש להתנגד למצב ולנסות לשנות את עמדות יחסי הכוחות.

אם תזרקו לחלל האוויר את המילה "כוזרים" או "פרידמנים" בקרב אנשים, יהיו מעט מאוד שלא ידעו על מי מדברים. השאלה שעולה היא מהן אותן מילים, מה משמעותן ומי קודד אותן ככאלה?

טענתי היא שדמויות שונות המשתתפות בתוכניות הללו, אשר מרגישות שהן מהוות ומייצגות קבוצה עדתית נחותה ומדוכאת, קבוצה שמוגדרת כ"מוכפפת", קבוצה שנתפשת כקהילה מודרת (מהמרכז התרבותי הישראלי המרכזי), קבוצה שמרגישה שאותה מפלים לרעה – זוהי הקבוצה שמכללים ומכנים אותה "מזרחים", הכוללת בתוכה את יוצאי ארצות ערב, מהגרים מארצות אפריקה ואסיה. היא זו שמבקשת להתנגד להרגשה זו בעזרת אסטרטגיה של התנגדות – של הכוח לכנות בשם את האחרים לה.

הרגשת הנחיתות הזו אינה מקרית ולא ברורה, אלא זו תחושה שנובעת מתוך היסטוריוגרפיה הציונית – שבה האפליה והגזענות כלפי מה שמכונה "העדה המזרחית" התקיימה (ראו למשל הספר "הישראלים הראשונים" של תום שגב או מאמרים בספרה של אלה שוחט "זיכרונות אסורים"). הפערים בין המהגרים השונים מוסיפים ומתרחבים גם ביימנו הנוכחיים רק בגלל התנאים השונים שלהם זכו המהגרים, אשר שוכנו בעיירות ספר מרוחקות מכל מרכז עירוני שמספק עבודות טובות מכובדות ושירותים (כמו שירותי חינוך) ראויים.

אותם מהגרים, שמכונים באופן מכליל "מזרחים", נתפשו תמיד כנחותים, כאלו שלא מצליחים להגיע לעמדות מפתח, שלהם אין מספיק הון חברתי, תרבותי וכלכלי המתאים לחברה הישראלית "המודרנית והמערבית". זאת לעומת האשכנזים, המהגרים ממדינות אירופה וצפון אמריקה, שנתפשים כנורמה, כבעלי התרבות המערבית הרצויה בחברה הישראלית.

את הרגשות הללו גם הדור השני ואף השלישי "קיבלו בירושה”, אותם הם מציגים בצורות שונות. במקרה הנוכחי הדבר מוצג ומתבטא בסמנטיקה - ובעיקר ביכולתם "לכנות בשם" את מי שנתפש כזה שמדכא אותם.

אותם מזרחים כעוסים, שמרגישים מופלים ושאת תרבותם האתנית הייחודית לא מבינים, כעת מציגים את כוחם בעשייה חברתית מיוחדת שחשוב לעמוד על קנקנה – הם "מכנים בשם" (פעולה שמכונה בלועזית "naming") את מי שנתפש כאשכנזי.

פעולה זו מייצרת תיוג שלילי כלפי מי שאותם הם מכנים בשם. זאת מכיוון שלכינוי בשם מתלווה גם ערך מסוים – השם שהם יוצרים נתפש כשם גנאי בגלל אופן ההגייה והתייחסות שלהם אל מי שמכונה ככזה (בבוז ובזלזול).

עשייתם זו, כאמור, מהווה סוג של התנגדות של מוכפפים כלפי אלו שהם מרגישים שמהווים הגורם שפוגע בהם ומדכא אותם. בעשייתם זו, הם מבקשים להציג ולחזק את כוחם במאבק העדתי הישראלי המתמיד שקיים.

כוזרים

כוזרים הוא כינוי גנאי שהדביק אבי ביטר בתוכניתו "אבי ביטר חי בסרט" לכל מי שלא נראה לו דומה לו, המייצג של המזרחי המקופח, מבחינת השקפת עולם, התנהגות ומאפיינים חיצוניים. למעשה, מדובר על אשכנזים או על מה שמכונה בפי רבים "משתכנזים". דהיינו, מזרחים שמתנהגים ובעלי מאפיינים שנתפשים כשל אשכנזים – שזה בעיקר עשירים, משכילים, שמתנשאים כלפי השונים להם. חוץ מזה דיי קשה לאפיין מיהו הכוזרי, כיוון שאפילו אבי ביטר בעצמו כנראה לא ממש יודע על מה מדובר. אך זה לא חשוב מיהו הכוזרי "האמיתי”, אלא מה שנוצר הוא שם תואר בעל קונוטציה שלילית, שמכילה בתוכה טענות על היות האדם שמכונה בשם זה כאדם רע, מעורר ריב ומדון, שאחראי על כל הדברים הרעים שקורים לאחרים.

המושג "כוזרים" אומץ על ידי ביטר מתוך דבר שהיה קיים, הממלכה הכוזרית, ש-שלמה זנד מוצא בספרו ("מתי ואיך הומצא העם היהודי", הוצ' רסלינג) כי היא מהווה חלק מעם ישראל, אך אבי ביטר נשמע בתוכניתו אומר כי שמע על כך מפי חבר, והוא חשב להבין כי מדובר על אנשים שנכנסו ל"מחנה היהודים" והם אחראים על כל הדברים הרעים שקורים ליהודים ובכלל. חוץ מזה, הוא לא ממש יודע על מה מדובר, אלא הוא ממציא להם מאפיינים ותכונות. וזה הזכות וכוח שלו לעשות.

באחת התוכניות האחרונות שלו הוא אף טען שזה מושג שהוא המציא. לא חשבתי אחרת. ובגלל זה, יש פה משהו מעניין, בוטה, אלים וכוחני.

נכתבו גם לא מעט תגובות (טוקבקים) למאמר שכתבתי על סדרתו שחוזרות וטוענות כי הוא אדם גזעני בשל כינויו זה את האחרים לו ולמי שהוא מייצג, את הנחותים, המדוכאים, המוכפפים. אכן יש פה מקום לדון בנושא "גזענות ללא גזע", אך יותר מכך, יש פה מקום לדון בנושא המעמדי, שהוא זה שהביא את ביטר להשתמש באסטרטגיה שבה נוקטים המוכפפים, אשר נתפשים כנחותים בדיוק בגלל אותן תפישות גזעניות שיצרו את הפערים ושהובילו את המזרחים להיות במעמדות הנמוכים.

פרידמנים

מיהו אותו פרידמן שעינב בובליל בתוכנית המציאות "האח הגדול" מכנה בבוז וזלזול?

הפרידמנים הוא למעשה שם תואר שדומה להפליא לשם שנתפש כלא מחמיא "כוזרים”, שהם כולם המשכם של שם התואר "אשכנזים”, אשר מוטענים בסממנים של משהו נחות, בזוי, רע. זוהי לא המצאה של עינב בובליל, אלא זהו שם תואר שכנראה מוכר בערים ועיירות שונות ברחבי ישראל. הוא הוטען בתארים לא מחמיאים והמכונה פרידמן מבין כי זוהי לא מחמאה. לכן שפרה בתא הוידוי של האח הגדול בכתה באחד הפרקים על הכינוי החדש שהודבק לה בבית.

השם פרידמן מבטא שם משפחה שהוא מייצג מובהק של המהגר האשכנזי.

עינב בובליל בתוכנית "האח הגדול" פתחה מערכה עדתית מקוטבת וחריפה של מי שנתפש כמזרחי ושל מי שהוא ההיפך שלו, אדם שמבחינתה הוא מתנשא, יהיר, עשיר אולי גם משכיל (טענה שצבר העורך דין מדבר ומתנהג ככזה). מישהו שאולי גם היה יכול בקלות להיות מכונה "צפוני" (אך לשם תואר זה לא נוצרה קונוטציה שלילית או פוגעת).

על הכוונת של עינב בובליל נמצא כל מי שמייצג יותר מכל את הפרידמנים – שפרה קורנפלד, הבחורה האשכנזיה, המשכילה, הצפונית, שלא מבינה למה אבא של עינב, יוסי, מכנה אותה בלי כל בושה שרמוטה או משהו דומה, הרי בתרבות של המזרחים לכנות את בתו "בת כלבה" זה לא משהו רע. זה, כמו שיוסי בובליל טוען, זה באינסטינקט ולא מכוון למשהו רע.

עינב החלה בהעלאת השסע העדתי על פני המרקע בגלל שהיא הרגישה במובן מסויים נחותה, הרגישה כי היא צריכה לצבור כוח מפני מי שראתה כשונים ממנה, שלא מבינים את תרבותה, שלא נראה להם תרבותי ונכון לצעוק, לקלל, להיות בוטה, כפי שקורה מידי פעם עימה. לכן היא החלה במסכת שכללה הטיעון כי היא פרחה וטוב לה עם זה. הוסיפה וטענה כי הם, הפרידמנים, השונים ממנה, לא מבינים את הלך הרוח שלה ושל אביה, שהותקף על כך שרגז על שפרה. וסיימה בטענה כי הם "פרידמנים" מתים, בהכרזת מלחמה עדתית, שכנראה תפסה תאוצה גם בקרב הצופים.

ההוכחה לכוחם הרב של מחנה הבובלילים הוצגה בתוכנית שבה צבר הודח. ארז טל הכריז כי ברגע האחרון חל מהפך. היה כמעט ברור לכולם ששחר הוא זה שעוזב את הוילה, אך בפרק עצמו ההפקה הציגה במיוחד כיצד עינב טוענת (כרגיל) כי זה לא "פייר": הפעם זה לא פייר ששחר ילך, כי הוא צריך להישאר, כי הוא עושה שמח בבית. הוא חלק מהמחנה שלהם, לעומת המחנה הווירטואלי שנוצר, מחנה הפרידמנים, שם שוכנים שפרה, צבר, רנין, שהיא על פי טענת עינב "ערבייה אשכנזייה", וגם לאון, שדיי מתקשה להשתייך לשני המחנות בו זמנית. גם יוסי תרם לכך כשסינגר על שחר.

וכך עינב יצרה משוואה דיכוטומית בבית - וזוהי תמציתה של אסטרטגיית ההתנגדות של המוכפפים, אלה שמרגישים שהם חלשים, נחותים, שדורשים לייצר לעצמם כוח רב וחדש. אסטרטגיה זו בינתיים, לדעתי, עוזרת לה. היא מצליחה. היא מרגישה כי היא צברה כוח, היא זו בעלת הכוח לכנות את האחר בשם.

השאלה האם אסטרטגיה זו היא טובה למען חיים של שלווה ושלום בין בני הבית? התשובה המיידית היא לא. אך ישנם לא מעט הוגים (כמו למשל פרנץ פאנון) שדרשו להשתמש באלימות כלפי אלה ששולטים בהם. מבחינת אלה שמרגישים מקופחים, שלא מבינים אותם ושלא מקבלים את תרבותם, רק האלימות נתפשת כפתרון שלא מחליש אותם, שבא כנגד מי שהם מרגישים שהתנהגו אליהם באלימות.

באדיבות אתר tvi-il

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני