אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הפוליגרף – פורנוגרפיה והכלאה למען החברה


התמונה של מתן אהרוני

התוכנית "הפוליגרף" (ערוץ 2, רשת), היא למעשה היברידיות של שני ז'אנרים שעכשיו מאוד מצליחים, סדרת ריאלטי עם תוכניות חידונים. היא עשתה הרבה רעש בקרב הצופים והמבקרים, אך אם חושבים עליה קצת יותר מאשר להתרגז כי זוהי תוכניית בזויה שמציגה אנשים שמביאים עצמם להיות מושפלים למען הפרסום ועבור כמה עשרות או מאות שקלים, נראה כי גם תוכנית זו עושה שני דברים נוספים שהם מאוד פופולאריים בטלוויזיה הישראלית: היא משתמשת בסוג של פורנוגרפיה ובעשייתה כן, היא מאשרת את הסדר הקיים, את הנורמה, כשמציגה מה שאסור לעשות, את מה שנתפש כסטייה למען ההכוונה והאזכור לצופים מה כן מותר.

משחק הטלוויזיה "הפוליגרף" בהנחיית גדי סוקניק, הינו גרסה ישראלית לפורמט –"the moment of truth",שכבר הרס משפחות בשל האמיתות שנחשפו שם. כעת היא עשתה עלייה, כמו מרבית התוכניות בערוצים המסחריים בישראל. במהלך המשחק, על המתמודד לענות על 21 שאלות על עברו, על משפחתו, על חבריו, על חייו ותחושותיו, על סמך בדיקת פוליגרף שעבר (נשאל כ- 150 שאלות שמהן בוחרים את הכי עסיסיות), לעיני המשפחה והחברים הקרובים שיושבים באולפן. על כל מקבץ של שאלות שענה אמת הוא מקבל סכום כסף עולה, בהתאם לדרגות "קושי" השאלות. בקושי הכוונה לא לשאלות על ידע כללי, אלא על תחום המיני, על לכלוכים ומזימות שנעשו בעברו או מתוכננות בעתידו הלא ברור שיהיה לו אחרי התוכנית.

הכלאה זה שם המשחק

שני ז'אנרים נראים בלי הפסקה בטלוויזיה המסחרית הישראלית ולא ברור מתי יהיה סופן. הראשון הוא ז'אנר סדרות המציאות, הריאלטי, שכבש כל קרקע שידורית טובה. השני הוא תוכניות החידונים. חשבו למשל על התחרות הנוראה שהייתה בין שני הז'אנרים לפני כמה חודשים, עם "הישרדות" (ערוץ 10) שהתחרה ב-"אחד נגד מאה" (ערוץ 2).

לכן, באקלים זה חשבו להם כמה מפיקים כמה נפלא יהיה לעשות שילוב של השניים (או לאמץ פורמט שכבר עשה את השילוב הזה). לניסוי זה התנדבה התוכנית "הפוליגרף”, שמציגה הכלאה (היברידיות) של שניהם.

סדרות הריאלטי עובדות ומוכרת ואם יש משהו שמוכר, וגם עולה הרבה פחות מז'אנרים אחרים כמו למשל סדרות דרמה ישראליות, אז ברור שרק אותו ישדרו, רק אותו יפיקו. רק צריך עדיין לדאוג תמיד לגיוון סמלי, לשינוי מינורי, שעדיין יחזיק את הצופים ולא יציג מראית עין של זלזול בהם. הם הצרכנים, המפרסמים משלמים והכל צריך לעבוד כמו מכונה משומנת וטובה שמדפיסה כסף לכולם. והצופים, הם מקבלים מנה קטנה של סיפוק יצר המציצנות בצורה שנתפשת כמותרת ולגיטימית, שמכובסת על ידי מסך הטלוויזיה.

תוכניות הריאלטי גם מחולקות לשני סוגים עיקריים: תחרויות נושאות פרסים (כמו "כוכב נולד", "נולד לרקוד", "לרקוד עם כוכבים" וכד') ותוכניות שמציגות את "מציאות החיים" של אנשים (כמו "פרויקט ואי", “האח הגדול” וכד').

גם במקרה זה התוכנית "הפוליגרף" יצרה הכלאה כששילבה בין השניים: זוהי גם תחרות עם פרסים וגם מציגה את הדבר שנתפש כהכי אמיתי של האדם שמתמודד, האמת על חוויותיו, על מה שעבר בחייו, על הדברים ה"עסיסיים", שלהם מחכים בסדרות המציאות, שתמיד קשורים למערכות יחסים ולמין (סקס). אגב, גם “הישרדות” עובדת בדיוק על שילוב זה. לכן ל-"הפוליגרף" יש את כל האלמנטים שקיימים בריאלטי.

אך הפוליגרף לא הסתפקה בלהיות תוכנית מציאות, מכיוון שהיא חייבת הייתה לשנות, לגוון ולעניין את הצרכנים, ולשם כך ההכלאה היא פתרון נפלא. אם מוסיפים עוד אלמנטים מז'אנר מצליח נוסף, לכאורה הפופולאריות צריכה להיות כפולה.

ואם מתבוננים על התוכניות המצליחות שקיימות בטלוויזיה המסחרית, נראה כי ז'אנר תוכניות החידונים למיניהן זכו לרייטינג רב. המבול של תוכניות החידונים כמו "מי רוצה להיות מיליונר", “אחד נגד מאה", “האם אתה חכם יותר מתלמיד כיתה ו'?”, “מונית הכסף", “נקמת המחוננים" ועוד, מלמד כי זהו ז'אנר פופולארי שיש לעבוד איתו.

לכן, "הפוליגרף" גם שאלה את המאפיינים הללו וביחד יצרה תוכנית היברידית שמכונה שעשועון.

כלומר, בתוכנית זו ישנם אלמנטים מבניים/ז'אנריים משותפים פופולאריים, מצליחים. לכן, הנוסחא לכאורה צריכה להיות הצלחה. השאלה היא כעת מהם התכנים.

במקרה זה אטען כי ישנו שימוש בדבר נוסף שמוכר נהדר, מיניות, שמוצגת בצורתה הקיצונית – הפורנוגרפיה, שבד"כ נצרכת באופן פרטי ולא בצורה של תוכנית לכל המשפחה. מכאן הגיעה התרעומת של לא מעט צופים, אך בסופו של דבר נראה כי התוכנית שלכאורה פרובוקטיבית או חתרנית למעשה משמרת את הסדר החברתי הקיים.

פורנוגרפיה, טקסים ואישור הסדר הקיים

מבחינת התכנים, "הפוליגרף" עונה היטב על מאפייני הפורנוגרפיה.

הפורנוגרפיה מספקת את יצר המציצנות שקיים באדם. היא מציגה בקלוז אפ, בהגדלה, את מה שבד"כ מצניעים, שלא מקובל לחשוף כבל עם ועדה. לרוב מדובר על עירום ומין, אך זה יכול להיות גם נושאים אחרים שקשורים לזה באופנים שונים. הפורנוגרפיה גם לרוב מציגה זאת יחד עם משתנה נוסף שנכנס לתמונה, ההשפלה.

לכן, נראה כי על פי ההגדה הזו שלי, התוכנית מתאימה היטב להיות פורנוגרפיה זולה. היא מציגה את הדברים הכי אינטימיים של האנשים, שכנראה בלי הרבה מחשבה באו להיות מושפלים מול מאות אלפי צופים. לרוב מדובר על נושאים שקשורים למין וליחסים בין האנשים.

כל זה נועד כדי להביא לסיפוקם של הצופים, שנחשפים לסיפורים על בגידות, על כמות מוגזמת של נשים שעימן שכבו המתחרים, על היותם חשפנים בעברם, על ביצועים מיניים, על היותם סוג של ג'יגולו שאותם מכלכלים, על רצונם שבנות זוגם יהיו מנופחות בחזה שעבר ניתוח הגדלה. אנו מגלים שהם מתחתנים רק בגלל שהאישה בהריון, שאינם חושבים שהאישה שלהם הכי יפה בעולם, שהעדפה המינית שלהם השתנתה, שהם הצטלמו עושים אהבה, ומה לא....כל מה שקשור ליחסים במשפחה, בין הגבר לאישה, בנושאי מין וילודה ועוד מוצגים לראווה עם האישור המדעי לכאורה כי המתחרה דובר אמת. עלינו להשתכנע כי זהו לא איזו סיפור מומצא.

ואם חושבים עוד קצת על התכנים, שלמעשה מציגים כל דבר שנתפש כלא נורמטיבי, כסוטה, כלא מקובל, חשבו למה למעשה הצופים נחשפים – מדובר על "כלב השמירה" של הנורמה.

לטענתי, התוכנית "הפוליגרף" למעשה מקדשת את הנורמה, את הערכים השמרניים ואת הסדר הקיים. זאת היא עושה בדרך ההפוכה: היא מציגה מה שאסור כדי להזכיר לנו כיצד כן צריכים להתנהג. אנו מזדעזעים מהמעשים של המשתתפים, שאולי ועלו בראשנו לעשות או סתם לא נתפשו כמשהו שראוי להגות בו.

התוכנית, כך זה מוצג ומתקבל על ידי הצופים, מציגה מקרים חריגים, מוזרים, לא נורמטיביים, שחוו המתמודדים. הם זוכים לתגובות שונות מבני משפחתם ומהמנחה, גדי סוקניק, שמבקשים הסברים למה הם עשו דברים כאלה שאינם מתאימים לנורמות החברתיות, שבתוכנית זו מסומנות, מאורגנות וממוסגרות. המתמודדים לרוב גם מתנצלים ומסבירים למה "פשעו" כשחטאו לרגע וחרגו מהנורמה.

מבחינה ויזואלית ותוכנית נראה כי התוכנית מהווה "טקס חניכה" שעוברים המתמודדים, אשר בהשתתפותם מבקשים לצאת חדשים, טהורים, כשבמהלכו הם מבקשים מעין מחילה ציבורית על מעשיהם הלא טהורים, שחורגים מהנורמה.

בהתאם לטקסי חניכה, שנועדו כדי לשמר את הסדר החברתי הקיים, המתמודדים נמצאים בסיטואציה משפילה שבה הם מורידים את כל המסכות שבנו ועטו על עצמם עד כה לטובת "טבילת אש" מטהרת שממנה יצאו אחרים, אולי מוסריים יותר. הטקס מתנהל במקום מיוחד וחד פעמי, שהשהות בו מותרת רק לחניך, באולפן, בכסא, ומול "זקן השבט", הם פסיביים, מושפלים, וצייתנים, כשמציגים מהלך זה של שינוי שהם עוברים עבור כלל הקהילה.

הטקס הוא עבור המתמודד אך גם הוא מיועד כדי להציג את כוחה של החברה, את מה שאמורים להיות לאחר היציאה "המטהרת" מהטקס, מהם המיתוסים והאמונות של החברה ומהם הערכים הראויים. לכן, במקרה זה, התוכנית "הפוליגרף" עושה "עבודה טובה".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני