אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אנטארקטיקה - סרט


התמונה של דן לחמן

למען הגילוי הנאות אני חייב להודות שאני כותב בספקות רבים. לפני כשלוש ארבע שנים יאיר הוכנר נתן לי לשחק סצנה קטנה בסרטו הראשון "ילדים טובים" סצנה שהיה בה סוג של מחווה ל-עמוס גוטמןוגם לתפקידון שלי בסרט של גוטמן. מאז התיידדנו הוכנר ואני, וכעת עולה סרטו החדש "אנטארקטיקה" שגם בו אני מופיע לחמש שניות ו 10 מלים לערך. האם מותר לי לכתוב ביקורת? אני חושב שכן.

הוכנר עשה צעד ענק קדימה הן מבחינת מבנה התסריט והן מבחינה טכנית. אנטרקטיקה הוא סרט מבריק כמו סרט הוליוודי טוב. הוא פחות סרט לילה וחשוך כמו סרטו הקודם "ילדים טובים" כאן הכל מתרחש מול האור. המצלמה יציבה, אין צורך להסתיר דבר. להיפך. זה סרט של אור יום.הסרט קורא לעצמו קומדיה רומנטית והוא אכן כזה. לא שהוא מצחיק מאוד אך הוא רומנטי מאוד וקליל במידה. זה לא עוד סרט לילה אפל כמו "ילדים טובים" הקודם של הוכנר שעסק בלילם של נערי ליווי והיה אחד הסרטים המכבידים על הנשמה. כך שלמרות שחלק מגיבורי הסרט נושאים על גבם סבל מאהבות קודמות או מזה שלא היו להם אהבות קודמות אף אחד בסרט לא נושך את שפתיו בסרט.. הם יכולים להיות פגועים לרגע ואפילו סובלים, אך לא מתייסרים. זה סרט על ועם תקווה. סרט שהרומנטיקה שלו מסדרת בסופו את כולם במקום קצת יותר טוב משהיו בו בהתחלה.הוכנר מתח את גבולות ההגדרה קומדיה רומנטית, כי הסרט הוא למעשה כזה, והוסיף לו סקסיות גדולה, וכך יש לנו קומדיה רומנטית סקסית ואז הוא מתח את הגבול עוד קצת ויצר סרט הומוסקסואלי – קווירי. כך נולדה לנו הקומדיה הסקסית מאוד הרומנטית מאוד והקווירית מאוד.

אני יודע שבגלל הנושא שלו אנשים רבים יירתעו מלראות אותו. ללכת לסרט נועז מאוד וחצוף על חיים הומוסקסואליים? אני יכול להבטיח לכולם שעשר דקות אחרי תחילת הסרט תשכחו שהגיבורים הומוסקסואליים ותימשכו בריגוש לא קטן לקומדיה הרומנטית והסקסית הזאת. מגדרם של הגיבורים הופך להיות ממש לא חשוב. יחסי האנוש והיחסים הרגשיים כל כך מושכים את הצופה אל תוך הסרט שבסוף הייתה לי הרגשה שלמעשה ראיתי סרט הטרוסקסואלי למהדרין, כמעט. ולא רק אלא שיכולתי ללהק לעצמי בראש צוות הוליוודי שישחק בתפקידים הראשיים. ג'וליה רוברטס, ריצ'רד גיר (צעיר) בראד פיט, הצעיר מהסדרה "הפמליה" וכך עוד כמה וכמה. באמת שההומוסקסואליות הופכת להיות משנית. מה שמרגש בסרט היא האנושיות והיחסים הכנים שנרקמים בו לאיטם. אותו תסריט בשינוי צוות היה יכול להיות הקומדיה הרומנטית של השנה. ספרנית ביישנית, רקדנית רגישה והגברים בחייהן והסרט היה מוקרן שנה בערך בהצלחה גדולה.אפשר לחוש מיד שהוכנר מושפע רבות מהקולנוע שמולידו הוא רוברט אלטמן (תמונות קצרות) וממשיכו פול תומס אנדרסון (מאגנוליה) סרטים בהם יש גיבורים אחדים שבהתחלה לא ברור הקשר ביניהם ולאט לאט לאורך הסרט התסריט והבמאי מפגיש את כולם והכל נעשה ברור.

אנטארקטיקה מושפע מהזרם הזה. הוא עוד לא פול אנדרסון אבל הוא בהחלט בכיוון ובדרך איפה האנטארטיקה שבשם הסרט אם לא בחייהם וליבם של הגיבורים הקפואים. לפחות בהתחלה.על מה הסרט אם כך?קבוצת אנשים המחפשים למעשה רגע של אהבה ואושר בחייהם. נקודת החיבור של כולם היא עומר.( תומר אילן) ספרן העומד לחגוג את יום הולדתו השלושים בעוד יומיים. צעיר ביישן שעדיין מחפש את עצמו ומוכן להחליף את עולם הספרים שלו בגבר אך הביישן הזה ממעט לפגוש גברים אחרים, עד הוא פוגש בבליינד דייט מקרי את דני (יפתח מזרחי) הרקדן בן ה20 . בחור המחלק עדיין דירה משותפת עם אהובו לשעבר והיחסים ביניהם עדיין מורכבים. לרונן העיתונאי האקס של דני, יש רומן בהתהוות עם מיקי, ידידו הטוב של עומר. שירלי, (לוסי דובינצ'יק) אחותו הלסבית של רונן נמצאת על סף סיום מערכת יחסים עם המעבידה שלה במסעדה שהייתה גם אהובתה. מסביב לכל אלה יש עוד כמה דמויות, כאלה שהגיבורים פוגשים במקרה או לא, ומעל כולם אמם של רונן ושירלי (נועם הוברמן – הידוע כמיס לילה קרי) העומדת לערוך מסיבת יומולדת לבנה, שם כמובן יפגשו כולם והתסבוכת תיפתר. אך לפני זה רונן ייקח את עומר למפגש עם סופרת (רבקה נוימן) המאמינה שנחטפה על ידי חייזרים. הסופרת (הסטרייטית היחידה בסרט?) היא חלק מהפתרון הנפשי של זוג אחד לפחות. יש כמובן את בועז (עופר רגירר) איש עסקים ביום וסקס מניאק בלילה. איש קר וחסר רגש.

ואני בטוח ששכחתי חלק מהאנשים עד שחזרתי הביתה.הדקות הראשונות של הסרט נראות נועזות מבחינה מינית. בחור המביא כל לילה מישהו אחר ליחסי מין מזדמנים, לא נותן לו להיכנס לתוך הבית. היחסים מתקיימים בעמידה ליד דלת הכניסה, והבחור נעלם בעוד בעל הדירה רץ להתקלח ולהוריד את הלכלוך. ברגע מסוים המסך מתחלק בתחילה לשניים ואחר כך לארבע כשבכל אחד מהם חוזרת סצנה של יחסי מין בעמידה ליד הדלת ובכל פעם עם מישהו אחר. בהמשך ייראו עוד כמה גברים במיטה בשלבי עירום או יחסי מין מתקדמים. כמו שאמרתי הדקות הראשונות מהירות ומהמהמות, והוכנר שולט בחומר שלו בצורה נפלאה. אחר כך הצד המיני נרגע ועובר אל הצד האנושי, הרגשי. חיפושי האהבה שמעבר לסקס. אני מנסה להיזכר מתי ואם בכלל היו סצנות סקס אמינות כל כך בסרט ישראלי.

אך הוכנר איננו מתעסק רק במין. הסרט מתחיל לקבל תאוצה כשהדמויות מתחילות להתאפיין מול עינינו לפתח יחסים ואופי אישי. אנו נחשפים ומגלים את רגשותיהם האמיתיים של גיבורים הנראים מנותקים בתחילה. המסע אל הרגשות איננו קצר או ישיר. כל אחד מהגיבורים עובר מכשולים רבים עד שהפאזל האנושי הזה מתחבר נכון בסופו של דבר. הוכנר מעביר את הצופה במערבולת של רגשות, חלקם שוברי לב חלקם מזעזעים . צריך לזכור ולחזור ולהזכיר שהוכנר לא רק ביים את הסרט אלא כתב גם את התסריט שלו. המורכבות, חוש ההומור הפרוע, הביצים שהסרט הזה ניחן בהם, מגלים שהוכנר תסריטאי מצוין. לא רק שהוא איננו שופט את הגיבורים שלו, יש בו חמלה רבה מה שמביא לחום האנושי המרגש שבסרט. הסרט שהיה יכול לקרוס לרגשנות דביקה בסצנות מסוימות שומר על רמה של רגישות בלי לצנוח אל עבר הקיטש.

הצוות בסרט מצוין. כל כך הרבה שחקנים נתנו את כל לבם וכישרונם לסרט. גיא זוארץ כעיתונאי הספקן והמרוחק, הסקרן החלקלק עד שהוא לומד להתקרב ולהתחמם עושה תפקיד מצוין. רבקה נוימן כסופרת החייזרית מצוינת ומצחיקה מאוד דווקא בגלל שהיא משחקת את כל העניין החייזרי ברצינות רבה בתוך סיטואציה מוטרפת.לוסי דובינצ'יק כצעירה לסבית שלא בטוחה ברגשותיה, זו שרוצה לברוח לאנטארקטיקה יפה נוגעת ללב עד שבא לחבק ולנחם אותה. תומר אילן משחק את ג'וליה רוברטס של הסרט. חביב אניגמטי מפוחד מחייך חיוכים נבוכים אל העולם. והכל בכזה חן משכנע.יפתח מזרחי שהוא אכם רקדן בחייו המקצועיים הוא ההפתעה הגדולה של הסרט. דני הרקדן. היופי והיכולת להקרין את השבירות של רגשותיו גורמות שאי אפשר שלא להתאהב בו. הרגישות שלו גורמת לרצות "לרקוד" אתו ומיד. אני סקרן לראות אם במקביל למחול הוא יתפתח גם כשחקן. עופר רגירר הסקס מניאק סקסי כראוי. כזה שכל אחד ( ואחת) היה הולך אליו הביתה בשמחה.גם לילה קארי, מלכת דראג מוכרת משחקת תפקיד סטרייטי לחלוטין כאמם של דובינצ'יק ותומר אין. גם כאן עשה הוכנר מחווה לג'ון ווטרס במאי קווירי שהקדים את זמנו ולדיויין הגבר שהרבה לשחק אצלו תפקידי נשים סטרייטיות.

יש עוד כל כך הרבה שלא הזכרתי את שמם והוכנר הצליח לצוות אותם כל כך נכון. אבל אי אפשר שלא להזכיר את דביר בנדק, תפקיד אפיזודי קטנטן, הוא כל כך מצחיק ברגע שיש לו שהופך אותו להיות בלתי נשכח.הצילום בסרט ממש מרהיב המוסיקה מצוינת. מה עוד אפשר להגיד. חלק מהאנשים עברו עם הוכנר מסרטו ילדים טובים. יש בזה איזו תחושה של צוות מתהווה. דבר לא מוכר כל כך בקולנוע. מלבד אולי עדה ואלרי טל ו בלנקה מצנר שעברו אצל עמוס גוטמן כקמע מסרט לסרט.אין ספק שזה הסרט הקווירי ביותר שנוצר עד כה בארץ, אך אין ספק גם שהוא משכיח תוך כדי ההקרנה שהוא כזה. דבר העומד לזכותו של הוכנר. אני בטוח ששכחתי חלק מהפרטים, עם הוכנר והצוות סליחה. גם אם יש לי כמה הסתייגויות לרגעים פה ושם בעיקר מכיוון שהחלק השני קצת פחות נועז פחות מזעזע את העין, אבל זה בדיוק מה שהוכנר רצה להראות. מאחרי כל הזעזועים בני אדם הם בני אדם הרי. חלק אוהבים את ג'וליה רוברטס וחלק את ריצ'רד גיר וכולם אוהבים וזה העיקר. באהבה כולם שווים. והסרט כל כך מרגש ומהנה. סרט לכל משפחת האוהבים ויהיו מה שיהיו. מרנין. אני יצאתי עם חיוך מטופש על הפנים ולב שמח.

טריילר הסרט:

 

--------

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן