אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חקירה מעבר לקווים


התמונה של מתן אהרוני

כרזת הסרט "חקירה מעבר לקווים"

הסרט "חקירה מעבר לקווים" (או בשמו המקורי,rendition ) עוסק בסוגיה מאוד חשובה, שהפכה רלוונטית כעת בכל העולם - האם מותר לפגוע בחירותו של אדם החשוד בטרור מתוך הטענה כי ייתכן שכך יימנעו פגיעתם של אזרחים רבים אחרים? שאלות נוספות שעולות במהלך הסרט הן האם מספיקות כמה ידיעות מודיעיניות שנויות במחלוקת כדי לפגוע (פיזית ונפשית) באותו אדם? ומה מוביל למה? האם שיטות החקירה הקטלניות של עינויים פותרים בעיה או רק מלבים אותה? כמו בסרטים אמריקאים רבים שמעוניינים להעלות סוגיות פוליטיות לדיון, גם סרט זה מנהל כמה עלילות במקביל שמתחברות יחדיו, הפעם בצורה דיי ברורה וקשורה: עלילת הסרט נעה בין מספר דמויות עיקריות סביב נושא מעצרו של הגיבור, אנואר אל-איברהים (עומר מטאוולי), אמריקאי ממוצא מצרי שנחטף על ידי ה- cia בחשד שהוא מעורב בטרור. אשתו, איזבלה (ריס וויתרספון), נלחמת כדי לקבל מידע על מקום המצאו.

דאגלאס פרימן (ג`ייק ג`ילנהול) הוא סוכן ממשלה שהוצב בלית ברירה כאחראי על העצור אי שם בצפון אפריקה, שנחרד לגלות את שיטות החקירה התוקפניות של הארגון בו הוא עובד ויוצא לעזרת הזוג. מנהל בית מעצר אי שם בצפון אפריקה (יגאל נאור) גם כן מעורב בדרמה, יחד עם בתו, שברחה מביתה כדי לממש את אהבתה לבחור צעיר, סטודנט שלומד עימה. נדמה כי בסוגיה זו של האם מותר לעצור ערבים רק בגלל חזות "מזרחית" או בגלל ידיעות עמומות רק כעת מותר באמריקה "הליבראלית" להעלות לסדר היום הציבורי, 6 שנים אחרי אסון התאומים, אך גם היא מהולה בסרט "חקירה מעבר לקווים" קצת בקלות הבלתי רגילה שהאמריקאים יודעים ליצור אותה: האם לכל חשוד ערבי שנעצר בחשד לשיתוף פעולה עם טרוריסטיים יש רעיה שמנסה בכל כוחה ועם הקשרים הבכירים שלה לעשות מעשה? האם לכל עצור יש חוקר צעיר והומניסט צמוד? אני לגמרי לא בטוח. הסרט הוא דיי קשה (בגלל העינויים שחווה הגיבור), אך לדעתי לא באופן מספק. אם הוא היה אמיץ מספיק הוא היה יכול להציג תנאים יותר מציאותיים וכך להיות הרבה יותר אפקטיבי, כיוון שמתכונת האפי אנד האמריקאית עושה עוול לטיפול בבעיה.

זאת מכיוון שלא ממש נחשוב ונתלבט עוד דקה אחרי הסרט האם יש פה בעיה בחטיפת חשוד ובפגיעה בו, למרות שלא ממש ברור אם הוא סכנה ברורה ומיידית, ולא ברור הקשר לגורמים טרוריסטים-עוינים. נכון, מצד אחד יש בסרט מסרים פוליטיים שונים וחשובים. בראש ובראשונה הוא מעלה נקודה למחשבה על מה שאצלנו מכנים "מעצר מנהלי". בנוסף, הוא ממשיך וחושף את מסכת התמימות והליבראליות שאותה לובשת החברה האמריקאית, אשר מנהלת מחוץ לגבולותיה בתי מאסר מחרידים, בהם התנאים איומים והעינויים הם מהלך חקירה לגיטימי וברור, שנערכים גם אם עולה התהייה האם השיטה אכן נחוצה והאם היא מקיימת את מטרתה. אך מצד שני יש בסיפור הספציפי הזה שמוצג קצת קלות בטיפול בנושא:הסרט מקל על מלאכת האיתור והשחרור של העצור, לעומת מקרים יותר מציאותיים, שבטח היו מתנהלים ונפתרים בצורה אחרת לגמרי, ארוכה, קטלנית וטראגית הרבה יותר. תחילה, הסרט פותר מהר מידי ובקלות את בעיית הנפגעים המשניים במקרה שכזה – במשפחות המודאגות שלפתע נעלם אהוב ליבם. במקרה זה, העובדה שיש לחשוד אישה אמריקאית, לבנה, משכילה, עם קשרים לא מבוטלים, פועל לטובתה. כך הרעיה, איזבלה, חוברת לחבר ותיק מהלימודים (שקשור לסנטור חזק ופופולארי) ובעזרתו היא לומדת יותר על המניעים להיעלמותו של בעלה. תחשבו על מהגרים ממצרים, למשל, שאין להם אשרת שהייה תקפה? האם משפחתם תדע אי פעם היכן הם נעצרו ועל שום מה?

אנואר נעצר בשדה התעופה בלי להשאיר כל זכר לקיומו

הסרט גם מקל על הקורבן, על החשוד, העציר המנהלי, שנחטף למדינה זרה (שאת שמה חוששים בסרט לומר ורק ממקמים אותה איפשהו בצפון אפריקה) בזכות הסוכן האמריקאי שנתקף בתהיות מה היא האמת ומהו שקר, האם העציר באמת לא יודע דבר, או שגם לו יש חלק לא מבוטל בחוליית טרור שפועלת במקומות שונים בעולם. סוכנים שחושבים מעבר, שחוקרים ומהרהרים, הם, לדעתי, דיי נדירים. הם בד"כ ממלאים הוראות ובאים במטרה אחת ברורה - להוציא מידע ויהי מה. הסרט גם לא מזכיר לאלה שעלולים להיתקל בקשיים דומים כי הפנייה לעיתונות אולי הייתה עוזרת אף יותר לעציר המנהלי המסכן. העיתונות במקרה זה של הסרט נעלמה, למרות שהיא הייתה יכולה במקרה זה להיות כלי יעיל נוסף לטיפול בבעיה. אי הוודאות של משפחת העצור מהר מאוד מתבהרת בזכות הקשרים של הרעיה האמריקאית עם הקרובים לסנאטור ועם הגישה הקלה לראש הסוכנות למניעת טרוריאמר לזכות הסרט כי הוא גם לא מוותר לטרוריסטים וטוען כי הדילמה קיימת תמיד, כי אתה לא באמת יודע מאיפה יבוא המחבל הבא. אך השאלה שעולה תמיד היא מה הביא אותו לביצוע הפעולה. הטיעון של ראש החידה לטרור כי בזכות מעצר דומה שכזה כעת חיים 7000 לונדונים קרים היא טיעון שבישראל עובד נהדר. קשה למצוא הרבה ישראלים שלא יטענו כי עינויים של חשודים היא אופציה ברוכה לטובת מניעת פעולת טרור רצחנית. השאלה המשפטית האם מדובר על סכנה ברורה ומיידית לא כל כך מתאימה למקרים שכאלה.

מריל סטריפ בתפקיד מיוחד - אישה מנכ"לית-בטחונית אך גברית ורעה

עוד דבר מעניין שעולה מהסרט הוא הייצוג של אישה בתפקיד ציבורי כה בכיר – בתפקיד ראש היחידה לטרור (מריל סטריפ), אך גם ייצוג זה הוא מאוד בעייתי במבט שני - הוא נוגע בסטריאוטיפים לא מעטים, כשבראש ובראשונה אנו למדים כי כדי להיות באותה משרה ציבורית בכירה צריכים להיות אטומים לרגשות, שמיוחסים בדרך כלל לנשים, אלא צריכים להתנהל בדיוק כמו גברים – קרים, מחושבים, ממוקדים במטרה בלי להביע חמלה והבנה. כך מוצגת סטריפ כדמות הרעה, הקרה, דמות שמזכירה במעט דמות אחרת שבה כיכבה – בסרט "השטן לובש פראדה". ועוד כמה מילים אחרונות חייבים לומר לטובת דמותו של יגאל נאור, השחקן הישראלי ("מילואים", "מיס אנטבה" ועוד), שקיבל במה ב-"מינכן", שבזכותה התגלה בעולם וכעת הוא משחק נפלא כראש המשטרה החשאית אי שם בצפון אפריקה. הוא שבר בסרט זה את מחסום הערבי שאותו הורגים אחרי כמה שניות עד דקות (אקי אבני). יש לו תפקיד חשוב שהופך את סיפורו למרכזי, דרמטי וחשוב גם כן. ובסך הכל הסרט לא נע במהירות, אין בו הרבה מתח ודרמה קורעת לב, אך הוא סרט טוב שמציג סוגיה חשובה שצריכה להעלות על סדר היום הציבורי.

הסרט בסולם מתן – טוב

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני