אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי הבינלאומי השני בתל אביב 2007


התמונה של דן לחמן

הפסטיבל הקווירי השנתי יתקיים השנה ב 18-23 ליוני בסינמטק בתל אביב. השנה יבואו לפסטיבל כמה וכמה אנשי קולנוע קוויריים מהעולם שיכבדו אותו בנוכחותם. בין האורחים שהקהל הישראלי יכול לזהות הוא ג'יי בראנאו, כוכב הסרט שורטבאס שהוקרן לא מכבר בסינמטק.

מעניין לראות שזרם העשייה של הסרטים הקווירים הולך ומתרחב בעולם. יוקרנו כאן סרטים נציגי ארצות שונות מאוד. ראיתי בהקרנה למבקרים שלושה מתוך עשרות הסרטים שיוקרנו. הסרט הפותח את הפסטיבל הוא "המתעמלת". סרט אמריקאי של הבמאי נד פאר (ned farr). הסרט עוסק באישה בשנות הארבעים המוקדמות שלה שבנעוריה הייתה מתעמלת מבטיחה אך בשל תאונה נאלצה לפרוש. היא התחתנה וחייה חיים טובים עם בעלה עד שהיא חוזרת להתעמל ומוזמנת לקחת חלק במופע התעמלות אקרובאטי, בו היא מתאהבת באחת המשתתפות. הסרט הוא דרמה מאופקת, מאוד מיינסטרימית. אין בה שום דבר שמזעזע את הצופה. ונשיקה בין שתי נשים ראינו כבר קודם. הנשים מתעמלות על רצועות בד התלויות על התקרה ועליהן הן עושות תרגילים קשים בלי להיות קשורות. ככל שההתאהבות בין שתי הנשים הולכת ומתפתחת יש יותר ויותר מקומות בהן הדימוי של המתעמלות הופך להיות דומה לעוברים ברחם, במקום מחוץ לבד הן מותחות את הבד ומתעטפות בו והצללים השקופים נראים כמו רחם אדומה ענקית. מערכת היחסים הרגשית בין ג'יין הנשואה, הלבנה, ובין סרינה הקוריאנית המאומצת מגלה טפח מתהליך הקבלה העצמית שעוברות שתי הנשים. סרינה הלסבית המנוסה יותר וג'יין שצריכה לעשות את הבחירה לצאת מהעולם הסטרייטי אל העולם הלסבי.

בכמה מן המקומות המופע שלהן מזכיר את להקת המחול פילובולוס (שביקרה פעם בארץ) שחלק גדול מהמופע התקיים בתוך בדים מתוחים סביב הרקדנים. ייתכן שזה מקרי אך נראה לי שסרט על אהבה לסבית מתקבל ועובר ביתר קלות על הצופים הסטרייטים. הסרט הזה המעניין בדרכו זכה ב 19 פרסים בפסטיבלים הומולסביים בינלאומיים. וכדרמה רגשית הסרט מספר בהחלט.הסרט השני והטוב מבין השלושה שראיתי הוא "דבר חדש לחלוטין" של אמנון בוכבינדר. שאיננו ישראלי אך יש לו מקורות ישראליים. הסרט הוא תוצרת קנדה ולהפתעתי הגדולה קנדה הופכת להיות מעצמת הקולנוע האיכותי העולמי ולא רק בענף הקווירי. כמעט כל סרט קנדי שהוקרן כאן בשנים האחרונות הוא מיוחד במינו ובדרך כלל טוב במיוחד. אין לי מושג איך נולד שם דור שלם של יודעי קולנוע מוכשרים כל כך. במאים כמו אטום אגויאן הייחודי, כמו ארקין, כמו פול האגיס שעקר אחר כך להוליווד ועוד רבים וטובים.הסרט "דבר חדש לחלוטין" מספר את סיפור התבגרותו של ילד בן שלוש עשרה, באזור כפרי של קנדה הקפואה. האימז' הראשון בסרט הוא של גחלים לוחשות. הקלוז אפ שלהן לא מבהיר מספיק מה רואים מלבד אור אדמדם מרצד לאורך הכותרות, ואז מתגלה האח עם הגחלים והאש הקטנה.

אמרסון בן השלוש עשרה מתעורר מחלום רטוב. הוא מנסה להחליף מצעים בבהלה אך אמו הנכנסת לחדר מבינה מה קרה ומרגיעה אותו, וכבר יש לנו התחלה של משפחה עוטפת ומקבלת. בסצנה השנייה אביו שואל אותו בעת ביקוע עצים בחצר אם הוא כבר מאונן, ואמרסון מתוודה שהוא עושה זאת כמה פעמים ביום, לפני ואחרי האוכל לפני ואחרי כל מיני פעילויות. אמרסון שלמד עד כה בבית נשלח לראשונה לבית ספר שם ייפגש הילד העדין והדעתן, לא בהכרח נשי, במאצ'ואים הקטנים שאינם יכולים לקבל את השונה מהם. הוא צריך להתרגל לעולם. הוא משתעמם בשיעור הספרות ומבקש מהמורה ללמד שייקספיר במקום ספר נעורים משעמם. במסיבה בבית הוריו הוא מעשן באופן גלוי סמים יחד עם המבוגרים. חייו נראים טובים עד כמה שגיל ההתבגרות הראשוני יכול להיות נעים וטוב.הדמות שמולו, המורה לספרות, איש מבוגר, המבלה חלק מזמנו בחיפוש יחסי מין בבתי שימוש ציבוריים. אמרסון מפתח אהבה כלפי המורה והעניינים הולכים ומסתבכים. אבל הדרמה הקולנועית הזו עשויה בכזו עדינות עד שכמעט וקשה לקרוא לזה דרמה. זה סיפור ההולך מפרט קטן אחד לשני, איננו מייחס חשיבות לדבר אחד על פני השני. ילד קטן שכל דבר מעורר את ענינו ואת הגילוי העצמי של רגשותיו. הדרמה המקבילה מתרחשת בין הוריו והיחסים ביניהם ובוכבינדר מצליח לנתב את שלושת המערכות הללו, המשפה כולה, ההורים יחד ואחד נגד השני, אמרסון וחבלי התבגרותו והמורה על המערכת הפרטית שלו בשיווי משקל מדויק. אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליו בסרט הוא העובדה עד כמה הסרט שקט. פס קול חרישי. אנשים מדברים בגובה קול יומיומי. אם יש אפקטים קוליים הרי שהם נבלעים בדיוק רב במציאות של הרגע מבלי להיות מודגשים, כאילו נבלעו בשלג הקפוא המלווה את הסרט. בימוי רגיש וצילום נפלא הופכים את הסרט הזה לסרט אמנותי של ממש.

הסרט "בוי קאלצ'ר" הוא סרט אמריקאי המתרחש בסיאטל. מצד אחד זה סרט הכי מיינסטרימי שיכול להיות, שכמעט ואין בו ערכים קולנועיים ומצד שני הוא כל כך נכון ומהנה עד שהוא הופך להיות חשוב בייצוג של האפשרות של סרטים הומו לסביים מן השורה. לא עוד בושה והסברים איך ולמה. דרמה קטנה מהחיים. קטנה אך מהנה להפליא.בסרט שלושה גברים צעירים חולקים דירה. האחד ג'ואי, נער צעיר הומו מוחצן החושב שהוא מתנת האל להומואים. מביא אין סוף סטוצים לדירה. בחלקם הוא מתאהב ליום, עד הסטוץ הבא. מתיו הוא בחור שחור שרק מתחיל את מסעו לגילוי העולם ההומואי. יש לו אמנם עבר מסוים וההתאהבות ישנה בבחור אך מבחינה חברתית הוא על קצה גילויו של העולם. אקס, זה שאין לו שם והאות משמת לזיהויו הוא נער ליווי יוקרתי. כל אחד מהם מאוהב בסתר לבו באחרים בה בעת שהם ממשיכים לקיים את חייהם מחוץ לדירה. השיחות ביניהם מגלות טפח מחיי הנפש ההומואיים ומנסים להסביר את צורת החיים. היחסים המורכבים בין השלושה ובין אקס ואחד מלקוחותיו, זקן בן הדור הוותיק שהיה צריך להתמודד עם שאלות אחרות לחלוטין בנוגע לחייו ההומואים הופכים את הסרט לאיזו תמונת ראי של התלבטויות ורגשות. שלושת השחקנים בסרט מצוינים.פטריק בושו, שחקן ותיק ומוכר משחק את המבוגר המקיים מערכת יחסים מיוחדת עם אקס. דרק מגיאר החתיך להדהים שחקן טלוויזיה מוכר מסדרות רבות משחק את אקס, ומשכנע באטימותו. דריל סטפן, כהה העור גם הוא משכנע וגם הוא שחקן סדרות מוכר. ג'ונתן טרנט בתפקיד האוחץ' הצעיר משחק באנרגיה גדולה ומשכנעת.לן ברוקה ביים בצורה מקצועית מאוד סרט זורם. יש לו סיפור לספר והוא מצליח לעשת זאת מצוין. הוא לא מנסה לעשות אמנות. וחשיבותו של הסרט בישירות הברורה מאליה בה הוא מציג סיפור הומואי. קל להבין למה הסרט זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל פילדלפיה. סרט פשוט ומהנה עד מאוד למי שבר בלי דרישות גדולות מדי.האתר הרשמי של הפסטיבל בארץ בו אפשר לקבל עוד פרטים ומועדי הצגה הוא:tlvfest.com/program.html

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן