אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מיס סאנשיין הקטנה


מתן אהרוני's picture

 ליטל מיס סנשיין

סרט הקולנוע (מיס סאנשיין הקטנה) או בשמו הלועזי ("ליטל מיס סנשיין") הוא דרמה נפלאה. הסרט הוא עצוב וגם דיי קשה, ממנו יוצאים מדוכאים אבל גם עם הרבה מחשבות ותובנות על החיים "האמיתיים", שלפתע, ובניגוד לרגיל, אנו מבינים כי הם לא תמיד צריכים לענות ולהתאים לסטריאוטיפים, לאידיאליים ולחלומות שדורשים מאיתנו הסרטים. ממנו אנו יוצאים בהרגשה כי זה בסדר עם חיינו הלא מושלמים.

הסרט מציג את סיפור מסעה של משפחה כל-אמריקאית זעיר בורגנית לא מתפקדת, שמחליטה לעשות הכל כדי להביא את צעירת המשפחה לתחרות יופי בשם "ליטל מיס סנשיין" בזמן. הבעיה שהתחרות נמצאת במרחק של לא מעט קילומטרים ולכל אחד מחברי המשפחה יש גם לא מעט צרות משלהם. משפחתה המורחבת של הגיבורה, אוליב (אביגייל ברסלין), ילדה חמודה ושמנמנה בת שבע, כוללת את הדוד ההומו, שניסה להתאבד בעקבות אהבה נכזבת וכשלון בעבודה, את הסבא, שאומר ועושה את כל מה שעולה על רוחו, מכור לקוקאין, את האבא, שמנהל את חייו באבחנה הדיכוטומית בין הצלחה לכישלון, ועוד מרצה על הנושא, אך בחייו אינו מצליח להביא עצמו להצלחה. אח שהחליט להתנזר מדיבור עד שהוא משיג את מטרתו, להיות טייס קרב, ואם שלא יודעת מה לעשות עם חייה, עם אחיה, עם בעלה ועם משפחתה כולה. המשפחה אורזת את החפצים ויוצאת במיניבוס המשפחתי המקרטע (שהלך לו הגיר) למסע שלא תשכח, שבו המיתוסים מתנפצים לנגד עיניהם והם מגלים כי הם חיו בשקר. בזכות זאת, הם מבינים כי עליהם לחיות את החיים כפי שהם, בניגוד לתכתיבים חברתיים ותרבותיים שונים.הסרט נפתח בקלוז אפ על עיניה של הילדה הקטנה במשפחה, שמניעה אותה למסע, מבעד למשקפיה הענקיות, שחושפות עיניים כחולות גדולות ויפות. היא מתבוננת בנו, הצופים, ובעשייתה כן, היא גורמת לנו לחוסר מנוחה.

המכונית המקרטעת של המשפחה "המוזרה"

לכך יש מטרה ברורה - פתיחה זו מבקשת לטעון כי אנו רואים את העולם מבעד למשקפיים מאוד גדולים, שלמעשה מעוותים את הדברים. אלה הם המשקפיים של הקולנוע, אך הם מייצגים את התרבות והחברה כולה, שמכוונים אותנו להאמין ולחיות על פי מיתוסים ואידיאליים שגויים. אלה מייד מתגלים בשוט הבא, כשאנו נחשפים למה שהילדה מתבוננת בערגה – לטקס מלכת היופי, שמייצג את העולם של היופי, שמקדש את הענווה של האישה היפה, הרזה, השלווה ושתורמת לכולם במחיר פגיעה בעצמה בלי שהיא מודעת לכך. בהמשך מתגלה כי כל הסרט חושף את המציאות האמיתית לעומת מה שחונכנו לחשוב ולהאדיר – שלא כל משפחה היא בהכרח טובה, שלווה, מצליחה ומאושרת. לכן, הסרט בא לגלות לנו כי זוהי לא האמת לאמיתה, אלא זה מה שהמשקפיים התרבותיים מראים לנו, דבר שעלינו להאמין לו. לכן, הסרט מבקר, בלי הרבה פילטרים, את האידיאלים שבהם אנו אמורים להאמין, שמתגלים כמיתוסים נבובים, כפי שהמדיה מלמדת אותנו ואותם אנו מקדשים: להיות יפים, אוהבים, שלווים ומאושרים. בסרט מתגלה כי המשפחה אינה כמו שאנו ממנה מצפים - היא אינה בהכרח שלווה, אוהבת וטובה לחבריה, החיים בה אינם כה יפים ומאושרים והאנשים שמרכיבים אותה יכולים להיות לוזרים שמפחדים להתמודד עם המציאות האמיתית של החיים. כל זאת מתגלה במהלך המסע, ששיאו בסופו של הסרט.

אוליב- חושפת את המשקפיים שמבעדן אנו מתבוננים על החיים

במרכזו של הסרט ישנה ילדה אחת קטנה, שלכאורה גם היא מאמינה באידיאליים המעוותים והגרוטסקיים שהמדיה מאכילה אותנו – להיות יפים, רזים ולהתנהג כמו הגדולים, כשכל מטרתה היא להתמודד ולזכות בטקס היופי של הילדים, אך היא לא באמת עיוורת למצב, אלא היא כלי בידו של סבה, המורה הרוחני שלה, שבעזרתה הוא חושף את השקרים שמאחורי מה שמאכילה אותנו התרבות – כשהם עושים מטקס היופי הזה בדיחה, כשהילדה עושה ככל העולה על רוחה.

סבה הוא החתרן האמיתי במשפחה. הוא מלמד אותה כי לא צריך להתנהג כמו שמצפים ממך, אלא טוען כי יש לעשות מה שחושבים לנכון לעשות בלי לחשוב על מה יאמרו עליך האחרים, שנשמעים לנורמות ולאידיאליים, שלפעמים אינם הגיוניים. אך הבעיה היא שהסרט לא היה חתרן לאורך כל הדרך, כיוון שהוא לא השאיר אותו זמן נוסף כדי להמשיך ולהנהיג את "המהפכה" כנגד המוסכמות שהוא מוביל ומלמד. ובכל זאת מורשתו נלמדה והופנמה בסופו של הסרט בבני המשפחה, שלמרות הכל, בזכות מסע זה של הארה, הם לומדים כי האידיאליים של יופי, של מהי משפחה "נכונה" ושל שמירה על המוסכמות הקיימות אינם בהכרח נכונים ולעיתים גם צריך לערער עליהם ולהציג את "שונותם" לראווה.לכן, למרות המשפחה הלא מתפקדת, דווקא הטיפוסים הגרוטסקיים בסרט הם אלה שנתפשים בדרך כלל כנורמטיביים – המשפחות של הילדות שמשתתפות בטקס מלכת היופי לילדות. הסרט גם משתמש בהרבה אלמנטים של סרטים קומיים פופולאריים אך, כאמור, המטרה היא שונה – לא להשתמש בצחוק כאסקפיזם ולשם בידור בלבד, אלא האלמנטים הקומיים משומשים בחוכמה כדי לחתור תחת המוסכמות, כדי להביא לתובנה כי הדברים הללו הם נכונים - כי אנו עבדים של תעשיית היופי ואנו מחונכים לחשוב על פי אידיאליים שקודשו בטקסטים תרבותיים שונים. לכן, הוא דורש לחתור תחת זאת, כשמציג את ההיפך מהנורמות המקובלות. הסרט משתמש בסיפור המסע המשפחתי עם המיניבוס כמו בקומדיות "פגוש את ההורים" ו-"פגוש את הפוקרס". הסרט משתמש באלמנטים הקומיים כמו הרכב המתפרק, שאותו לא מצליחים להניע בצורה רגילה, בחטיפת גופות ואחסונן בתא המטען, במשפחה של "לוזרים" (כמו משפחתו של אל בנדי ב"נישואים פלוס") ובעוד הרבה אלמנטים נוספים, שנועדו כדי להדגיש כי זוהי משפחה רגילה שלא מצליחה ליישם אף נורמה חברתית אחת בצורה ראויה, וזה דווקא לא נורא.הסרט גם מזכיר במאפייניו את הסרט "אמריקן ביוטי" המעולה, כיוון שהוא מציג את המשפחה האמריקאית הבורגנית האמיתית – זו שאין בה בהכרח רק טוב, אהבה ושלווה שמתנהלת בה, אלא החיים האמיתיים מוצגים לראווה עם כל הקשיים שעוברות משפחות בחברה המערבית. ולסיכום, הסרט הוא סרט טוב ויפה. המשחק של המשפחה כולה אמיתי וכנה. המסר החשוב לא בוטה ולא יותר מדי קשה (שיאו של מסר קשה ובוטה נמצא, לדעתי, בסרט המצוין "רקוויאם לחלום"), כך שאין הוא משתמש בשיטה של לגרום הלם, אלא של מבוכה ושל הפנמה עם הרבה דרמה שמשאירה צביטה בלב. הסרט בסולם מתן- טוב מאוד

באדיבות אתר tv-il

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני