מערת הקבורה של ישו

מתוך ידיעה חדשותית אחת, שהופיעה בשני עיתונים שונים, על סרט קולנוע תיעודי שמציג את גילוי מערת קבורתו של ישו ומשפחתו, עולות שתי מסקנות מעניינות ומפתיעות - ביחס לגורם המפרסם (לאינטרסים של עיתונים היריבים) וביחס לתוצאותיה של הידיעה (מהותו של הסרט) – ידיעה עיתונאית זו חושפת את האינטרסים המנוגדים, שבדרך כלל נסתרים בידיעה החדשותית, שמובילה לשתי ידיעות שונות. אותה ידיעה גם מובילה למחשבה חדשה על הכתיבה ההיסטוריוגרפית ועל המדיום הקולנועי - הוא הפך להיות טקסט מדעי.

עיתונות אובייקטיבית? עיתונות יריבה!

העיתונות נתפשת כאובייקטיבית ונטולת פניות, שתפקידה הוא יחסית פשוט – היא מספקת לציבור ידיעות חדשותיות שמעניינות את רובם של האנשים בחברה. בעשייתה כן, היא מקדשת ומחזקת את הדמוקרטיה, שבה לכל אדם יש את הזכות לדעת מה מתנהל סביבו. היא גם מהווה "כלב השמירה" של הדמוקרטיה, כשבוחנת בביקורתיות את המתנהל במדינה. אך למרות האובייקטיביות שהיא מקרינה, לעיתונות יש גם אינטרסים משלה, שמכשילים אותה בדרכה, הנובעים בראש ובראשונה מהיריבות בין העיתונים ומהקשרים שיש לעיתונים לגורמים אחרים.

לאופן של הסיקור העיתונאי יש חשיבות רבה: הוא משפיע על איך הידיעה התמימה תיתפש. אופן הסיקור הוא זה שמערער על האובייקטיביות של הידיעה ומעניק לעיתונות כוח מסוים – כיצד הוא יוצג, מעבר לכוחה להחליט מה יוכנס ויופץ לעם.

ידיעה אחת, שאת הציבור הישראלי לא אמורה להרעיש ולחולל מהומה, הסבה את תשומת ליבי לאופן הסיקור השונה בין שני עיתונים יריבים, שעיקרו הוא הרטוריקה השונה אך גם המיקום, גודל הידיעה, נקודת מבטה ואופן ההתייחסות אליה, שנובעים מאינטרסים שונים שמתנגשים בין שני מתחרים:

הידיעה היא על סרט תיעודי שנעשה במשך חמש שנים בשיתוף פעולה בין במאי ישראלי, שמחה יעקובוביץ', למפיק אמריקאי, שידוע גם כבמאי מוערך, קמרון ג'יימס, על חשיפת קברו של ישו במערת קבורה ששוכנת בשכונת תלפיות בירושלים.

הידיעה פורסמה לראשונה בעיתון "ידיעות אחרונות" בתאריך 26.2.2007 בעמוד הראשי, אשר הכריז כי זהו גילוי בלעדי וראשוני שלהם. לפיכך, העיתון המתחרה העיקרי, "מעריב", לא ידע על קיומה ולא פרסם דבר אודות הסרט, שעמד להיחשף לראשונה רק יום למחרת עבור העולם במסיבת עיתונאים בניו-יורק.

הידיעה פורסמה ב"ידיעות" בעמוד הראשון והמשיכה בשני עמודי האמצע של העיתון. ממנה משתמע כי התקיים סגירת מעגל היסטורית - כעת יודעים היכן ישו נקבר, מי היו קרובי משפחתו ומה עלה בגורלם.

כותרתה הייתה "חוקרים: חשפנו ממצאים ארכיאולוגים מרעישים". בעמוד הפנימי הכריזו: "המסע בעקבות הקבר של ישו". לעומת זאת, יום למחרת, לאחר מסיבת העיתונאים שחשפה את הממצאים, עיתון "מעריב" לא נשאר חייב – הוא הציג את הידיעה המרעישה אך בנימה הרבה פחות ראויה. בין העיתונים המתחרים, שכאמור, רק אחד מהם זכה להיות הבלעדי על הידיעה ועל ראשוניות פרסומה נמצאו הבדלים רבים:

תחילה, ברמה הרטורית היה שוני רב: "מעריב" הכריז כי מדובר בשערורייה, כלומר, במשהו רע: הכותרת של הידיעה, שהפעם הוצנעה רק בעמוד 25, זעקה: "שערוריית קבר ישו". בנוסף לכותרת זו, מעליה הייתה כותרת עליונה שגם היא השתמשה ברטוריקה לוחמנית וקיצונית, שמעידה על הסלידה מהידיעה - בעיקר בזכות השימוש בפעלים כמו מאיים ומערער: "הסרט שמאיים לערער את יסודותיה של הדת הנוצרית".

כלומר, אנו למדים כי "מעריב" סקפטי ולא מתרשם מהסרט, שמבקש להציג ממצאים חדשים על ישו ומשפחתו. הוא משתמש ברטוריקה מתלהמת ושלילית שטוענת לשערורייה, לאיום ולערעור על יסודות יציבים.

לעומת "מעריב", "ידיעות אחרונות" הציגה זאת ברטוריקה הרבה יותר חיובית ואוהדת, שמשתמשת בפעלים כמו "חשיפה", "מסע" וכד', שמדגישים כי זהו סופה של חוסר וודאות ושל מסע בין אלפי שנים.

מלבד הרטוריקה המנוגדת בכותרות, היו גם נקודות מבט שונות ומנוגדות - ב"ידיעות" הורגש כי מדובר על משהו שלנו, של חלק מהחוקרים, על נקודת מבט מאוד קרובה, אוהדת ושותפה לממצאים, כשמצטטים את החוקרים. לעומת זאת, ב"מעריב" עלו תהיות ומשפטים כמו "מי היה מאמין" וזלזול בממצאים כמו המשפטים: "הכרזות מעוררות מחלוקת" וטענות כי- "ניסו החוקרים" (ניסו אך לא בהכרח הצליחו).

בנוסף, הורגש ריחוק ב"מעריב", שנובע בעיקר מההתעלמות המוחלטת של ההקשר הישראלי, שהוא, בדרך כלל, מקור לגאווה, שמוסיף להיבט החיובי, שנעדר. לעומת "מעריב", ידיעות, הדגישה את ההקשר הישראלי, שיוצר תחושה שאנו, הישראלים, גילינו ממצאים מדהימים:

ב"מעריב" שמו של הבמאי, שמחה יעקובוביץ', לא הוזכר ואף לא פעם אחת, אלא רק קמרון, המפיק, הוזכר כעומד בראש הסרט. הגדילו ועשו ב"מעריב" למען הריחוק מהישראלי, כשאת תמונתו של הבמאי הישראלי-יהודי-קנדי הציגו אך לא כתבו במי מדובר, אלא כותרת התמונה הייתה סתומה ולא קשורה: "ממצאים מתוך מערת קבורה".

בעמוד הידיעה ב"מעריב" נוספו עוד כתבות שמתייחסות לסרט, אשר גורמות לתחושה של חוסר רלוונטיות כלפי הממצאים, כשטענו ש"המומחים חולקים על המסקנות" וש"הממצאים נלקחו והקברים נאטמו". כלומר עולה התחושה כי אין פה עניין וחשיבות רצינית ולכן ניתן לסתום את הגולל על הפרשה. ב"ידיעות" לעומת זאת, גם כן הציגו את הצד שכנגד אך בצורה שונה, על פי ארכיאולוג ישראלי (שגם הופיע בסרט וטען את טענותיו), אשר טוען "אין הוכחה מדעית" (למרות שרוב הסרט מציג הוכחות מדעיות רבות).

כלומר, אותה ידיעה, שלגביה יש אינטרסים מנוגדים בין שני עיתונים מתחרים, מקבלת משמעויות שונות – ב"מעריב" משתמע כי זוהי חשיפה לא רצינית ולא אחראית וב"ידיעות" מדובר על תגלית חריגה שמשנה את כל התמונה ההיסטורית הידועה.

לכן, עלינו, הקוראים, רק לדעת לקרוא בין השורות, שלעיתים מאוד סמויות, כיוון שאין אנו מכירים ונמצאים מאחורי הקלעים של מערכות העיתונים.

על מה כל המהומה? כמה מילים על הסרט המדובר

ישו - אמנות ביזנטית

ב-1980 נמצאה בירושלים, במהלך עבודות לבניית שכונה ירושלמית חדשה, תלפיות, מערת קבורה בת 2,000 שנה. במערה נמצאו עשר גלוסקמאות (תיבת קבורה), שעל שש מהן נמצאו כתובות מעניינות במיוחד, עם שמות אנשים שבטח כבר שמעתם עליהם כמו ישוע בר יוסף (המוכר לכולנו כ-ישו), פעמיים השם מריה, ויהודה בן ישו (הבן האובד).

הסרט "מערת הקבורה של ישו" מתעד את שלבי הגילוי והמחקר של הממצא המדהים, ומשולבים בו קטעי שחזור, שבהם משתתפים שחקנים ישראלים כמו רונית אלקבץ, ג'וליאנו מר ו-גילי שושן. בין המשתתפים בהפקה גם ערוץ 8, לצד פיגורות כמו הבמאי זוכה האוסקר ג'יימס קמרון וחתן האמי שמחה יעקובוביץ', שביים את הסרט (ושלרגל ההקרנה זכה בשומר ראש, מחשש קיצונים דתיים). הסרט שודר בערוץ 8 בכבלים ביום שני, ה- 5.3.2007 בשעה 21:00 (כמעט במקביל לשידורו בארצות הברית).

הסרט עצמו היה מדהים! ממש סיפור מסע מותח שגם מלמד ומציג פרטים חדשים על הנצרות, כמו ה- וי ההפוך עם הנקודה באמצע, שהיה הסמל הקדום של הנצרות, על הקשר המשפחתי של ישו, על אשתו (מריה מגדלנה) ועל בנו של ישו (יהודה), על הימצאותה של המערה של משפחתו של ישו בתלפיות ועל מציאתה של הגלוסקמה של ישו ומשפחתו.

הכל התחיל בקצת הגיון ורציונאליות של היוצר, אך עיקר העבודה הושגה בזכות המדע, שמוסיף על היות התגליות הרבה יותר מדהימות, משהו שמזכיר את CSI - זירת פשע, רק הרבה יותר אמיתי ומציאותי. אין ספק כי זוהי המערה וזוהי משפחתו של ישו. הסרט עשה עבודה יסודית בהסברים עבור ההדיוטים, בקצב מתאים, בהעלאת הבעיות והפתרונות האפשריים ברמה שכל אדם מן היישוב מבין.

אך חשוב יותר, הסרט גם עשה משהו חדש-ישן מעבר לחשיפת המערה ולחשיפת ממצאים חדשים על ישו ובני משפחתו – הוא הפך לחלק מהמחקר המדעי.

ההיסטוריה נכתבת בפילם

הצגת המסע המדעי לחשיפת מערות הקבורה של ישו ומשפחתו בסרט תיעודי מציג, אולי לראשונה, שיתוף פעולה בין סרט קולנוע למחקר אקדמי-ארכיאולוגי. במקרה זה, הקולנוע אינו מהווה רק עניין של תיעוד, אלא הוא מקבל משמעות חדשה-ישנה – הקולנוע הפך לטקסט מחקרי או למסמך מדעי כשלעצמו.

במקרה זה, המחקר נערך במשך חמש שנים ונכתב בעזרת פילם.

יש פה מעין סגירת מעגל נוספת עם התפתחות שנעשתה: הקולנוע נולד, למעשה, ככלי מחקרי, ככלי עזר שבעזרתו קיוו המדענים יתגלו דברים שעיניים אנושיות מתקשות לעשות. כך למשל, פתרו את החידה כיצד סוסים דוהרים – האם עם שתי רגליים כל פעם על האדמה או שמא כל הארבע לא נוגעות בקרקע?

אך מכאן הקולנוע הפליג לעולמות שונים, בדיוניים, כשיצר מרחבי בריחה עבור הצופים, שחולמים במשך שעה וחצי בממוצע על עולמות אחרים.

וכאן, עם הפקת הסרט "המערה", או בשמו המלא "מערת הקבורה של ישו", שוב חוזרים לנקודת התחלה רק עם התפתחות חשובה – הקולנוע הדוקומנטארי הפך למסמך מדעי. לא עוד יוצר חלומות, לא כלי עזר מדעי ולא רק כלי לתיעוד, אלא חלק מהמדע.

לאתר הסרט
לטריילר הסרט

באדיבות אתר tv-il