אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לגעת ביהלום


התמונה של מתן אהרוני

"לגעת ביהלום" (יהלום דמים / blood diamond. אדוארד זווק, ארה"ב, 2006)

על פי הסרט "לגעת ביהלום" (יהלום דמים / blood diamond. אדוארד זווק, ארה"ב, 2006) נדמה כי רק כאוס, בלאגן, מוות, אכזריות ושנאה קיימים באפריקה. זה, לצערנו, כנראה באמת המצב, אך מהסרט נעדר הסבר רציני ונכון למצב. הקשר ליהלומים, למערב, למלחמה הוא לא ברור, אלא רק מוזכר בתחילת הסרט, בשורה, כי שדות היהלומים מהווים סיבה למלחמת אזרחים במדינה. אך למה? ממתי? עד מתי? מה הפוליטיקה שעומדת מאחורי הדברים ומיהם השחקנים הרלוונטיים במצב? לא ברור וכנראה, על פי הסרט, לא באמת חשוב. העיקר שישנה התייחסות למערב, שבלעדיו לא הייתה סיבה לעשיית הסרט. והוא, כמובן, יוצא הכי טוב שאפשר – צרכן תמים, בעל חלק מהאדמה השחורה, שלא קשור באמת לזוועות, אלא הוא מסוגל להציל את המסכנים, וכמובן, המערב לא באמת נוגע ביהלומים הנגועים, יהלומי הדמים, אלא הם לבסוף נכלאים במרתפים סודיים.

הסרט "לגעת ביהלום" מציג את מסעם הקשה של שלושה אנשים זרים שאמונה, חמדנות והומאניות מחברת אותם: דני ארצ'ר (ליאונרדו דה קפריו), שכיר חרב וסוחר יהלומים דרום אפריקאי, סולומון וואנדי, אשר נחטף מביתו ומוכרח לעבוד במחצבת יהלומים, ומאדי בוון, עיתונאית אמריקאית אידיאליסטית. השלושה יוצאים למסע אחר יהלום דמים גדול וורוד, בערך של 100 קארט, אשר יוביל את שלושה להשיג את מטרותיהם השונות- סולומון יאוחד עם בני משפחתו, ארצ'ר יהיה עשיר ומאושר יותר ומאדי תזכה לכתבה שלה היא כל חייה ייחלה – לחשוף את מסעו של יהלום דמים ואת האנשים שעומדים מאחורי הקלעים, שמביאים את היהלום לייעודו – לארצות המערב העשירות והתמימות. ולמרות מראית העין של אכפתיות, הומאניות ואהבת אדם, טענתי היא כי הסרט סובל מאגוצנטריות מערבית מוכרת ורגילה- רק אם יש קשר למערב, הוא ראוי להתייחסות. לכן חייב היה גם להיות בראשו גיבור לבן, מייצג המערב, גיבור שעובר מסע של מוסריות והומאניות ראויה והוא, בסופו של דבר, גם יוצג כחלק ברור ובלתי נפרד מהאדמה האפריקאית, אליה פלשו ואותה כבשו המערביים לפני לא מעט שנים. בנוסף, משתמע מהסרט כי בתקופת שלטונם בקולוניות האפריקאיות הם רק הביאו לשלווה ושקט לעומת הכאוס והשנאה שמתרחשת במלחמות האזרחים הפנימיות שהתרחשו עם עזיבתם של המערבים (האם יש פה גם ניבוי והתייחסות ל-עיראק של היום? האם שיתוף הפעולה של הלבן והשחור, שנועד בסופו של דבר להציל את שניהם, מתכתב עם המצב בעיראק של היום?). חוץ מזה, נראה כי הסרט מציג בעיקר את מסעו האקזוטי של יהלום הדמים. מסע שמספק את הסקרנות שלנו, הצופים המערביים, להבין ולראות מאיפה מגיעים אלינו חלקם (הלא חוקי) של היהלומים, ולבסוף אנו מגלים כי גם אותנו מרמים תאגידים גדולים, שפשוט יוצרים מצב של היעדר אבנים. כך שמסעו של היהלום הלא כשר, שגורם להרבה סבל ולמוות סביב, לא נראה כקשור אלינו, הצרכנים של היהלומים, אלא המלחמה המתנהלת היא של האפריקאים בינם לבין עצמם, מלחמה חסרת מטרה, מוסריות, כיוון ואמונה, שרק מוסיפה ליחסי הציבור הרעים שיש לאפריקה. עלתה בראשי השאלה מדוע דווקא על סיירה לאונה ועל יהלומים הסרט מתעסק? הרי זוהי מלחמת אזרחים, שלדעתי, אם אני לא טועה, הסתיימה. לעומתה, דחוף וחשוב יותר להתייחס, אם כבר הגענו עד אפריקה עם סרט הוליוודי, שמסוגל להזיז עניינים ולהביא למודעות ואיכפתיות, למלחמת האזרחים ברואנדה וקונגו. שם המצב הרבה יותר חמור ובעייתי.שם מתברר כי בגלל הבדלים גזעיים, שהמציאו והפנימו הבלגים הכובשים, הובילו לשנאת אחים ולקטל מטורף בין השבטים, דבר שלמדתי בעיקר מהכתבה של איתי אנגל ב"עובדה".

ומה הקשר שלנו, המערביים, לאפריקה? כנראה היהלומים. בלעדיהם לא היו חושבים על יצירת הסרט, על מדינות אפריקה ועל הזוועות שמתרחשות בה. היהלומים מוצגים כמהווים רק אמצעי כספי שממשיך את המצב של בלגן לא ברור, שלו לא נראה פתרון, והאזרחים במערב מתגלים רק כלקוחות התמימים שמשלמים הרבה מאוד על המוצרים. אנו הם לקוחות, שגם עלינו עובדים תאגידים גדולים, אשר יוצרים מצב של היעדר מוצרים (הם מאחסנים במקומות נסתרים המון יהלומים, כדי שהשוק לא יצוף ושהמחירים ימשיכו להיות גבוהים). הצגה שכזו, שלא מאשימה איש (אלו חוקי המשחק בחברה הקפיטליסטית) מוצגת מכיוון שאסור להכעיס יותר מדי את האמריקאים, שהמציאו במסע פרסומי מדהים את הצריכה המאסיבית של יהלומים, ואסור, כמובן, לפגוע בתעשייה זו, שמשגשגת במדינות המערב.

לכן, מתוך הסרט נראה כי אנו לא אשמים ולא קשורים למצב, אלא מתוך הסרט מתגלה כי למערב אין כל קשר לעניין הזוועות באפריקה. אנו רק הצרכנים התמימים.

כלומר, מן הסרט עולה כי אנחנו רק צרכנים, שבכל מקרה צורכים את המשאבים ממקומות אחרים, כיוון שיהלומי הדמים לא מותרים למסחר. וכדי להקל על מצפוננו, בסופו של הסרט, כדי שכולנו לא נצא אשמים או אפילו קשורים לעניין, כדי שכל מי שרכש אי פעם יהלומים לא ייפגע, היהלום הסורר, שמניע את כל העלילה, בסוף "נכלא" בכלא שמיועד ליהלומי דמים- במרתף סודי.

שיתוף פעולה של הלבן עם השחור להצלת שניהם בתוך הכאוס ומלחמות האזרחים ב-סיירה לאונה (האם הסרט מתכתב עם המצב בעיראק של היום?). מתוך "לגעת ביהלום".

שיתוף פעולה של הלבן עם השחור להצלת שניהם בתוך הכאוס ומלחמות האזרחים ב-סיירה לאונה (האם הסרט מתכתב עם המצב בעיראק של היום?). מתוך "לגעת ביהלום".

לעומת סוף זה, סוף הרבה יותר קיצוני, שהיה מזיז קצת למערב ולרוכשי היהלומים, הוא סוף שבו יראו כיצד היהלום הורוד בסוף ענוד על צווארה של איזה אישה יפה ועשירה, אך אבוי לפגוע בזו התעשייה.

מלבד זאת, האפריקאים הוצגו, כרגיל, כפראיים ואלימים. באפריקה, כפי שעולה מהסרט, אין ציוויליזציה, תרבות, מוסר, ערך לחיי אדם ולאהבה, אלא שם "טבעו של האדם" נחשף לראווה – הוא אלים ואכזר. בקיצור- "זוהי אפריקה" (tia), כפי שטוענים הלבנים המעטים שנותרו באפריקה, שעדיין שם כדי להזכיר לכולם מה היה בזמן שלטונם ושגם להם יש זכויות אחיזה בקרקע, אשר מקבלים כעת, בהכנעה, את המצב במדינה.

ג'ניפר

לכן, זוהי עוד בעיה שהפריעה לי - על פי הסרט אפריקה שייכת באותה מידה גם ללבנים. הדבר הוצג בזכות מוטיב האדמה ובזכות מדינת האם של הקולוניה, אנגליה, שבסוף מצילה את האפריקאי המסכן: כפי שהקולונל הלבן מסביר לגיבור, לבחור הלבן שנולד בזימבבווה, כי אל האדמה הזו הוא שייך, תוך מעשה סמלי של נטילת חול לכף ידו הלבנה, כך גם הגיבור, לקראת סיום הסרט, חופן באותו אופן את האדמה בידו, בעשייה שמסמלת לכל את שייכותו אליה, לא פחות מהבחור השחור, שחלק עימו את המסע ליהלום הגדול. ולעומת הגיבור הלבן שנותר באפריקה, האב האפריקאי בסוף מצא עצמו ניצול בזכות המערב: מי שהייתה עד שנות השישים של המאה ה-20 מדינת האם של סיירה לאון, אנגליה, מוצגת בסיום הסרט כזו שעוזרת ומטפלת בדייג האפריקאי, שבסוף ניצל בזכות הכסף שניתן לו תמורת מכירת המשאב הטבעי ששייך למדינתו. כלומר, הוא ניצל בזכות אותה "עסקה מסריחה" שלבסוף התקיימה, אשר הצילה אותו והביאה אותו למדינה "שפויה", שתמיד עמדה בעמדת עליונות בסרט וכמעט תמיד הייתה מדינת האם של הקולוניה סיירה לאונה, מייצגת המערב.

האכזריות והיעדר ערך לחיי אדם באפריקה. מתוך "לגעת ביהלום"

האכזריות והיעדר ערך לחיי אדם באפריקה. מתוך "לגעת ביהלום"

לכן, המכירה של היהלום נותרה גם בסוף הסרט רלוונטית ואף טובה – היא, כאמור, הצילה אותו ואת משפחתו, כשהיהלום הביא אותו למדינת האם, למדינה שתספק לו רק טוב, מדינה שמייצגת את העולם המערבי הצרכני-קפיטליסטי שחיי בשלווה (יחסית), כשהיהלום עצמו לבסוף לא נסחר, אלא "נכלא" במרתפי היהלומים הנגועים, כיוון שלסוחרים המערביים יש כנראה קצת מוסר וערכים לעומת האפריקאים, שהוצגו כאלימים ופראיים שנלחמים בלי מחשבה וערכים. חוץ מזה, הסרט הוא סרט טוב. הסרט מספק רגעים של דרמה, אקשן ומתח, אך לא במינונים גבוהים במיוחד. המשחק הוא אמין וטוב. מלבדו אין הרבה חדש ומיוחד בצילומים ובאפקטים. סך הכל סרט מעניין שנחמד לראות. הסרט בסולם מתן: טוב.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני