אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בוראט - סרט


התמונה של מתן אהרוני

נדמה כי בז'אנר הקומדיות ההוליוודיות האמריקאיות הקלילות והטיפשיות, שעד כה התרכזו בכמיהה חזרה לחיי הקולג' ההוללים, החלה מגמה חדשה, שאצלנו, בקולנוע הישראלי, הסתיימה כבר בשנות השמונים - סרטי מתיחות. אבל כמו שהאמריקאים יודעים לעשות, גם פה התוצאה היא מעולה. בוראט הוא סרט מתיחות פארודי משובח. הסרט בוראט הוא קומדיה מעולה, מומלצת לכל אלו הצעירים ברוחם שלא חוששים מקצת נונסנס. בוראט (סשה ברון כהן) הוא כתב מקזחסטן שמגיע לארצות הברית עם צוות צילום קטן המורכב בעיקר מהמפיק שלו, אזמט בגטוב, כדי להכין סרט תיעודי על האומה הגדולה בעולם, ארה"ב, למען מדינתו האהובה קזחסטן. הוא מתכון לצלם בעיקר ב-ניו-יורק, אך כשנחשף לתמונתה של פאמלה אנדרסון הוא מתאהב בה ומחליט לאתר את מקום הימצאה, עימה הוא מתכוון להתחתן. במהלך המסע לקליפורניה הוא עובר כל מיני חוויות בארץ הפלאות.. אמריקה של העיירות הנידחות והמדינות הדרומיות. הסרט הוא למעשה שיכלול של סרטי המתיחות. כנראה ש-סשה ברון כהן שלף את הרעיון מתוך הזיכרון הקולקטיבי הישראלי, שבו סרטי המתיחות הם חלק מהעניין. ויכול מאוד להיות שלא. אבל לא משנה כיצד עלה הרעיון, שהחל בכלל כפינה בתוכניתו, עלי ג'י, שמתבססת כולה על דמויות פיקטיביות וקצת משונות, דמויות מוקצנות שמנסות להבין מה מתרחש בעולם שסביבן, מבקשות להציג את הנורמות הקיימות על דרך הערעור עליהן, דרך הבחינה, בצורה קלילה, מה יעשה אדם שרואה את האחר נוהג שלא על פי הנורמה. בסרט מדובר על שיגועים שעושים לאנשים שונים ומשונים. הרעיון הוא להביא לסיטואציות לא רגילות ולראות מה עושים הנמתחים. למעשה, אנו צוחקים על תגובות האנשים שנמתחים על ידי בוראט. הדבר שהעלה בי תובנה זו הוצג בפתיחת הסרט, בה נראים אנשים ב-ניו יורק אשר בורחים מבוראט. הדבר הזכיר לי את אלי יצפאן מבריח מעליו מקומיים בכל מיני מדינות זרות, כשיגאל שילון נושף בעורפו ונשמע באוזנו. אם לנו היו את יהודה ברקן, מושון ודנוטה, לבוראט יש את אזאמט וגם איזה דובה שמגינה עליו מהיהודים המסוכנים. אך בניגוד לסרטי המתיחות הישראלים הפעם בוראט, מי שמנהל את העניינים, הוא דמות פיקטיבית בעצמה, דמות מוקצנת שמהתלת באמריקאים. אם יהודה ברקן מתח אנשים עם מושון ודנוטה המלאה, בוראט מותח משתתפים בכנס של וועידה כלשהי כשפורץ לתוכה ערום עם שותפו המלא והערום, אזאמט, כשהם נאבקים אחד בשני ברחבי האולם. עוד דוגמאות למתיחות כאלו לא חסרות - בוראט מותח את מוכר העתיקות, כשמועד בכוונה ומפיל את רוב תכולת החנות. הוא גם עושה את צרכיו בתוך שק בד ושואל את בעלת הדירה היכן הוא יכול להניח את החבילה. ויש עוד הרבה כאלו במהלכו. אלו השיגועים שבוראט עושה, שיגועים מצחיקים, שכעת, במחשבה שנייה ומפוקחת, הם נשמעים דיי הזויים, המגיעים לרמה של הפלוצים של איגור מ-"קומפוט נעליים".אך מה שיפה וחדשני בסרט הוא שבניגוד לקומדיות האמריקאיות המקובלות שממלאות את המסכים כבר כמה שנים, בלי הרבה שינויים, הוא שאין ציצים, אלא דווקא ישנם בולבולים מידלדלים, מכוסים בפסים שחורים או סתם כאלו שנעלמים מהעין (בשיפולי בטן גדולה ושעירה). דבר מאתגר שדורש הרבה תעוזה.

הקומדיות הקיימות כעת בהוליווד הן בעיקר על צעירים הוללים בזמן הקולג', צעירים שיוצאים למסעות של כיבושים מיניים, של מבוגרים שמפוצצים חתונות, של מבוגרים שחולמים ואף זוכים לחזור לימי הקולג' העליזים ועוד ועוד בסגנון... בסרטים אלו חשוב גם שייחשפו ויוצגו לראווה כמות ציצים נאה של בחורות יפות בלונדיניות שמקפצות. לעומתם, בוראט עושה דווקא ההיפך- הוא נמנע במכוון מהצגת ציצים, למרות שלא נמנע מלפנטז עליהם (כשהם יושבים על גופה של פאמלה), אך לא מתבייש לעשות את הלא מקובל – מציג בולבולים, חלקם מכוסים, אך יש גם חשופים (בתמונות ששומר בוראט בארנק - תמונות של בנו, המתפתח יפה לגילו). חוץ מזה הוא מציג בהומור ובפארודיה את מסע הכיבושים המיניים של ילדי הקולג'ים, שזה כל עניינם והתרפקותם של האמריקאים בכלל, כשיוצא למסע משלו – לכבוש את ליבה של פאמלה. אגב, גם אותם נערי קולג' לא נעדרים מהתמונה. הם מוצגים בצורה הכי משפילה.

לכן, כאנטי לקומדיות הקיימות, בוראט יוצא למסע שיקום ופריחה של סוג חדש-ישן של קומדיה - מתיחות והלצות על חשבון המוזרים בחברה. הסרט הוא גם פארודיה על הסרטים הביקורתיים והפוליטיים, הסרטים התיעודיים בסגנון מייקל מור. לכאורה, מדובר על סרט סאטירי שמבקש לחשוף את פרצופה המכוער של אמריקה, אבל זה לא העיקר ולא כך עושים את זה. אם היה זה מסמך ביקורתי, לא היה צריך את כל העמדת הפנים, את הדמויות המוקצנות, את העלילה הפתלתולה, אלא היו ניגשים, כמו מייקל מור, ישר למשימה - בוחנים את החברה בהיבטים השונים שלה. אך הסרט בדיוק על זה צוחק – הוא למעשה מהווה פרודיה על גישה זו. הסרט בכוונה פונה לאוכלוסייה שהכי קל לצחוק עליה- אל הדרומיים הטיפשים, הנוצריים המאמינים, ואל כל אותם טיפוסיים תמהוניים, צדקנים ומוזרים תוך עריכה מגמתית ועם תסריט ועלילה כתובה שמבוימת נפלא. למרות שהרוב הוא מבוים, הכל בכל זאת מנוהל מראש ובכוונה. אין שום דבר ואדם ש-בוראט לא "מנגן" עליו, שיעשה כפי שמצפים ממנו. לדוגמא: ברור שכשמציגים בפניך את צרכיו של בוראט בתוך שק בד, לא תהיה עוד נחמד. ברור שאם תאמר לקבוצת פמיניסטיות שהנשים הם יצורים נחותים לא תזכה לתשובה הוגנת וחכמה. ברור שאם תשיר את מילות ההמנון הקזחסטני במוסיקה של ההמנון האמריקאי בתחרות רודיאו לא תזכה לחיבוקים ולמחיאות כפיים חמים.

הכל ערוך ומכוון באופן מדויק למען המטרה. כלומר, הסרט הוא כתב האשמה כנגד סרטיו של מייקל מור, שבאותו אופן, רק לא לאותה מטרה, עורך ומכוון את הדברים באופן מגמתי כדי להציג את מה שהוא רוצה להציג. גם מייקל מור "מנגן" על האנשים כדי להוציא מהם את מה שהוא רוצה שייצא או עורך את הדברים כך שיצאו רע. כך לדוגמא, בסרטו האחרון על אירועי 9/11, "פרהנייט 9/11", הוא הציג את רמספלד מתאפר לפני שידור או את בוש מקריא סיפור לילדים בדיוק כשהתאומים נופלים. הדבר הוא מגמתי שמגמד אותם, בדיוק כמו ש-בוראט מגמד את המאמינים הנוצרים שחושבים שבעזרת שירים יצילו אותו מדיכאונו הרגעי או את הבורגנים הפטרוניים, כשמתנהג הפוך מהנוהג התרבותי, מהנימוס האמריקאי הבורגני.ולסיכום, הסרט הוא קליל, מצחיק עד מאוד. שעה וחצי של הנאה, של שחרור ובריחה מהחיים שלנו למחוזות אחרים, למוחו החולה של בוראט, הכתב הקזחסטני הטוב במדינה (שיש לה את כמות האשלגן הגדולה בעולם). הסרט בסולם מתן: מגניב!

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני