אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

רוברט אלטמן


התמונה של דן לחמן

רוברט אלטמן נפטר בגיל שמונים ואחת. רוברט אלטמן הוא מחשובי הבמאים האמריקאים של כל הזמנים. קצת מוזר להגיד שרוברט אלטמן נולד בקנזס, העיר שממנה התחילה דורותי את מסעה אל הקוסם מארץ עוץ. והנה המקום הזה הוליד את אחת הדמויות המסעירות בתולדות הקולנוע המודרני. בתחילת דרכו לא נראה שיהיה חדשן גדול. הוא עשה כמה סרטים קטנים מקובלים ביותר. ב1957 עשה את אחד מסרטיו הראשונים, "חיי ג'יימס דין" היה סרט קטן ולא מלהיב שהשתמש בחומרים דוקומנטאריים מחיי הכוכב הצעיר. קודם לכן שיחק תפקידון בסרט של דני קיי. השתתף בכתיבת מיוזיקל שלא הצליח בברודווי. הוא הצליח למשוך את תשומת לבו שלאלפרד היצ'קוק שנתן לו הזדמנות לביים כמה אפיזודות בסדרת סיפורי המתח שלו בטלוויזיה. בהמשך הוא נכנס לעבודה בסדרות אחרות וביים כמה אפיזודות בסדרות כמו בוננזה. הוא חוזר להוליווד ועושה כמה סרטים שלא משכו תשומת לב גדולה מדי. למרות שהסרט "יום קר בפרק" מ1969 כבר משך יותר תשומת לב, עדיין לא ניבא את מה שמתקרב ומתבשל אצל האיש. בתחילת 1970 הוא מצלם את "ברוסטר מקלאוד" עוד צעד קדימה.אך לקראת סוף השנה פורץ למסכים הסרט מ.א.ש. וגורם לזעזוע באמריקה. לראשונה סרט על מלחמת קוריאה שאיננו אחד מאותם סרטי מלחמה פטריוטיים אלא סרט שהוא גם פוליטי וגם פרוע ומצחיק בצורה מטורפת על חיים בבית חולים שדה בקוריאה בתוך המלחמה ומעמיד את ההרואיות על ראשה והופך אותה למגוחכת.סרט שנראים בו לראשונה מספר רב של משתתפים ואין בו גיבור אחד או שניים מרכזיים. סרט עליו היה מועמד לראשונה לפרס הבמאי הטוב ביותר של אותה שנה.בשנה שאחרי 1971 הוא מוציא את סרטו הבא "הקלפן והיצאנית" (mccabe & mrs. miller ) סרט מופלא. סוג של בלדה קולנועית על המערב הפרוע. ושוב לא מהסוג המוכר. זונות היו כבר בסרטים רבים לפני סרט זה, אך מעולם קודם לא סופר סיפורה דרך חיי ועיני הפרוצה החלוצית. הגיבורה שלו (השחקנית האנגליה הנפלאה ג'ולי כריסטי) היא פרוצה השואפת להגשים חלום כלכלי אמריקאי והופכת את המערב הפרוע ופרוצותיו לעניין קפיטליסטי. וורן ביטי הוא הנוכל הקטן אותו היא משכנעת לשתף פעולה. ויחד עם זה צילומיו המופלאים של וילמוס זיגמונד הופכים את המקום לחלום מסוג אחר לחלוטין. סרט שכולו אווירה. מערב פרוע העוסק בזונות וקלפנים ובכל זאת פואטי. שני סרטים שאין ספר ש-ג'ון ווין שהיה סמל לסוג זה של סרטים, מערבונים וסרטי מלחמה פטריוטיים, לא היה עושה בשום מחיר.

סרט אחר בו הוא שובר קונוונציות רבות הוא "שלום ולא להתראות" (the long goodbye) סרט לפי ספרו הגדול של ריימונד צ'אנדלר שבו רוברט אלטמן שבר את מסורת הסרט האפל. את רוברט אלטמן לא מעניין סיפור המתח. האווירה, הצורה ו-לוס אנג'לס מעניינים אותו יותר, אליוט גולד הוא כל מה שהמפרי בוגרט לא היה. הוא פטפטן, לא נוקשה, מוזר ולא ממש בלש אמיץ. ואם יש דבר ש-רוברט אלטמן הצליח להעלות במלואו הוא את המשפט שכתבריימונד צ'נדלר לסוכנו "כל אדם החי ב אל אי ומנסה להיות כנה ומוסרי נראה בסופו של דבר סנטימנטאלי או סתם טיפש". אצל רוברט אלטמן אליוט גולד הוא גם זה וגם זה וזה אינו מוריד מאנושיותו דבר. הסרט התקבל בחילוקי דעות אך גרם לסקרנות רבה להמשך דרכו.

הקלפן

הקלפן והיצאנית. סוג של בלדה קולנועית על המערב הפרוע

הוא עושה עוד כמה סרטים בשנים הבאות עד שב1975 פורץ לעולם הסרט נאשוויל. כאן נולד לראשונה סגנונו החדש והמיוחד. ואם יש משמעת למושג סופר (auter) שנתנו אנשי הגל החדש הצרפתי ליוצר כותב מביים הרי ש-רוברט אלטמן זוכה בהכרה כאחד מאלו שהביאו את המושג לאמריקה ולהיות מחשובי היוצרים "הסופרים" בהוליווד. הוא כתב את רוב התסריטים שלו בעצמו. חלק גדול מסרטיו הפיק בעצמו שלא לדבר ביים.

אליוט

אליוט גולד, שלום ולא להתראות. רוברט אלטמן שבר את מסורת הסרט האפל

ושוב מתגלה שאת רוברט אלטמן לא מעניין סיפור ליניארי. הוא מרכיב מוזאיקה המספרת את סיפוריהם של 24 אנשים שאין קשר בינם אלא זה שבו כולם רוצים להגיע באותו יום לעיר נשוויל. אין גיבור אחד. ישנן דמויות נעות לקראת דבר מה. הוא נתן למוסיקת הקאנטרי דחיפה ענקית קדימה בכל העולם כשהשתמש בה כגיבור נוסף ולא פחות חשוב מבני האדם בסרט.

נשוויל.

נשוויל. נתן למוסיקת הקאנטרי דחיפה ענקית קדימה בכל העולם כשהשתמש בה כגיבור נוסף ולא פחות חשוב מבני האדם בסרט.

הסרטבפאלו ביל והאינדיאנים היה מערבון מסוג שלא הובן ולא התקבל. גם כאן הוא שבר צורות מקובלות והופך את גיבורי המערב לפרודיות על עצמם.סרטו שלוש נשים נכשל גם אצל הביקורת וגם אצל הקהל דבר שהחזיר את רוברט אלטמן לנקודת התחלה. אני חייב להודות שיש בסרט כמה סצנות מעבירות צמרמורת ובעיני הוא נחשב כסרט מרתק שדווקא בו רוברט אלטמן מנסה להיכנס לסיפור ומערכת יחסים עמוקה יותר מאשר בסרטיו האחרים, ואולי זו אחת הסיבות שנכשל בעיני הביקורת.שנות השמונים היו לו שנים קשות. הוא נדחף לביים סרטים קטנים רחוקים מדרך עבודתו האישית והיה נראה שהקריירה שלו תתפוגג. אם כי הוא ביים הצגות וגם אופרה או שתיים, עד שנת 1990 לא עשה שום עבודה חשובה במיוחד בקולנוע אם כי לא הפסיק לעבוד היה נראה שההשראה התפוגגה. אך אז הוא מביים את וינסנט ותיאו, סרט העוסק ביחסים הפנימיים בין האחים ואן גוך והראה שם יכולת התמקדות ביחסים פנימיים. זו הייתה התחלת הדרך שלו לחזרה לשורה הראשונה של הקולנוע.ב 1992 עשה את סרטו שחקן. סרט הבוחן את החיים בהוליווד. את המוסריות של העיר אותה הוא היטיב להכיר. סרט זה ממשיך מסורת שהתחילה כבר ב1950 בסרט שדרות סנסט שלבילי ווילדר. ואז מגיע סרטו הגדול ביותר - תמונות קצרות. סרט המבוסס על כמה וכמה סיפורים של ריימונד קארבר. כעשרים דמויות שונות מאכלסות אוסף סיפורים ההופכים למארג מופלא של תושבי לוס אנג'לס.

כעשרים

כעשרים דמויות שונות מאכלסות אוסף סיפורים ההופכים למארג מופלא של תושבי לוס אנג'לס. תמונות קצרות.

משם המשיך למקומות שונים, לעולם המחול ברקדנים, לעולם האופנה במשהו ללבוש, למקום כמו אנגליה של האדונים והמשרתים ב-גוספורד פארק. לא כל הסרטים היו באותה רמה. אך כמי שכתב וביים אוסף נפלא שכזה שהיה מחדש וממציא בצורת הסיפור ובצורת הצגת דמויות מקומו שמור ברשימת גדולי הקולנוע.רוברט אלטמן הוא המורה הרוחני של הרבה במאים מהדור החדש. זה התחיל עם אלן רודולף שהיה אחד הראשונים לאמץ את דרכו. מאז נולדו צעירים רבים שסרטיו של "הזקן" היו להם בית ספר לעשייה מודרנית. פול הגיס וסרטו התנגשות או סרטיו של פול תומס אנדרסון.הוא היה מועמד חמש פעמים לפרס הבמאי הטוב ביותר, על מ.א.ש, על נאשוויל, על השחקן, ועל תמונות קצרות. באוסקר לא זכה אף פעם. אך השנה זכה בפרס על מפעל חיים. רוברט אלטמן הודה שעבר השתלת לב. דבר שבהוליווד לא מודים בו בדרך כלל.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן