אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מקרינים כוח, בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים / דוד שליט


התמונה של אלי אשד

מקרינים כוח, בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים / דוד שליט

חוקר הקולנוע דוד שליט פרסם את הספר "מקרינים כוח" הסוקר ומנתח את תולדות אותו מוסד, שנראה שנחרץ דינו לגווע בעתיד הלא רחוק, בית הקולנוע העירוני.

מוגרבי עולה בלהבות

לא פחות ולא יותר

וגברים עוברים

ובחורות מטיילות

ומוגרבי עולה בלהבות

לא יותר ולא פחות

ואתה יכול לעלות

ולרדת ולהתחתן

שבע פעמים במדרגות

ומוגרבי עולה בלהבות

לא יותר ולא פחות

והוא מדביק את סטודיו

ולהבות לוחשות לוחשות

ומוגרבי בלהבות כדאי לראות

סבי זוכר ממוגרבי

את פיגמליון

ואבי זוכר ממוגרבי את

נאסראדין

ואני זוכר ממוגרבי

שני קולות

שלושה פופקורן

ואחד לבנטין

(מתוך "מות סנדלרים"מאת רן יגיל)

כל שדבר שעומד לגווע, דווקא אז מתעורר בו עניין של אלה המנסים לשמר את זכרו ואת תולדותיו. והדבר נכון גם לגבי תולדות (בתי) הקולנוע הישראלי שנראים יותר מתמיד כמוסד שדינו נחרץ. כמו הדודואים באוסטרליה, כמו מכשירי הוידיאו, כמו הערוץ הראשון של הטלוויזיה. ולא רק כאן אלא בכל העולם, כתוצאה מההשתלטות הבלתי נמנעת של הטלוויזיה, והרבה יותר של הקולנוע הביתי, הדי. וי. די והצפיה בסרטים בעזרת אינטרנט – מחשב שמונעת את הצורך ללכת לבתי קולנוע למי שלא באמת מרגיש צורך לזוז מהבית.

על פי נתונים מעודכנים לסוף 2005 שפורסמו בארה"ב ישנה הערכה לפיה חלה ירידה נוספת של 11.5 % במספרי הצופים בקולנוע לעומת 2004. בסופו של דבר שנת 2005 הסתיימה בירידה הנמוכה יותר רק ב5% מההכנסות לעומת השנה הקודמת לה. פחות מהתחזית אבל עדיין השפל הגדול ביותר שחוותה התעשייה האמריקנית מזה 20 שנה.

וזה רק בארה"ב. באירופה נרשמות ירידות חדות עוד יותר בהכנסות בשנת 2005. בגרמניה למשל נרשמו ירידה של 20% בהכנסות בתי הקולנוע.

אמנם סביר להניח שבהודו בתי קולנוע ממשיכים להיות פופולאריים כפי שהיו תמיד אבל ספק אם זה מעודד מישהו בתעשיית הקולנוע במערב שהתבססה תמיד על ההליכה לבתי הקולנוע. בכל מקרה אלו נראים יותר ויותר כלא רלבנטיים לתעשייה.בעקבות פרסום הנתונים הכריז רוברט אייגר, מנהלה של חברת דיסני, שיש לאמץ צורת הפצה חדשה בבית הקולנוע בשוק הביתי במקביל.

אנשי איגוד בעלי בתי הקולנוע בארה"ב נזעקו בפאניקה אמיתית (ומוצדקת) והאשימו את אייגר שהצעתו כמוה כגזר דין מוות לקולנוע. אבל בשטח נראה שזה בדיוק מה שקורה.

ויש בכך משום אירוניה. שהרי פעם בעבר חזו שבית קולנוע יחליף לחלוטין את התיאטרון שאמרו עליו שהוא מוסד מת לגווע, כפי שכבר החליף את בתי אמנות הבורלסקה שפעם הייתה פופולארית מאוד בארה"ב.אבל היום ברור שבכל מקרה התיאטרון ימשיך להתקיים בעתיד. מה שאינו ברור כלל וכלל לגבי בית הקולנוע כפי שהכרנו אותו עד היום.

ובתקופה כזאת של גוויעה אין זה פלא שצץ מישהו כמו דוד שליט, שמנסה לתעד את מה שהיה. כמו רבים מאיתנו, דוד שליט הוא חובב קולנוע מילדותו כאשר צפה בסרט על מצרים העתיקה "בארץ הפרעונים" בכיכובה של ג'ואן קולינס שהשאיר עליו רושם בל ימחה והפך אותו ל"שפוט", לא רק של האמנות השביעית אלא גם של מקדשיה, בתי הקולנוע. הוא היה מבקר הקולנוע של ירחון 'מוניטין' בשנות השמונים. עיתונאי, חוקר קולנוע, כותב ב'גלובס' בנושאי תרבות, כתב ועורך ב'מוניטין', 'חדשות', 'הארץ' ו'מעריב'. כיום הוא מפרסם גם ברשת. הוא עוסק לא רק בביקורות ומחקרים על הקולנוע כפי שהוא בהווה אלא גם כפי שהיה בעבר בתקופה שפחות ופחות אנשים זוכרים אותו, בימים אלו של טלוויזיה רב ערוצית ושל די וי די ושל הרשת.

יש לי סימפטיה מיוחדת לנושאי מחקרו כי הם מקבילים במידת מה לשלי, חקר הספרות הפופולארית העברית. אני עצמי ביצעתי מחקר מקביל במקצת על תולדות הסרט התנ"כי בישראל ועל חייה של חלוצת הקולנוע הישראלית מרגוט קלאוזנר (שמהספר מסתבר שגם שליט עסק בה בדרך זאת או אחרת). כמה מהממצאים של שליט בהחלט נראים כרלבנטיים גם למחקר שלי .

לאחרונה הוא פרסם את הספר המעניין "מקרינים כוח" בהוצאת רסלינג. ספר זה הוא שילוב של היזכרות נוסטלגית של בית הקולנוע כפי שהיה בעבר, כוח חברתי אדיר ומעורר מחלוקות שונות, עם מחקר לא נוסטלגי בכלל של הדרך שבה החברה ואחריה המדינה, שניסתה לשלוט בכלי תקשורת אדיר כוח זה. שליט משתדל לפחות להיות גם ביקורתי לגבי מושא מחקרו.

פעם בעבר חזו שבית קולנוע יחליף לחלוטין את התיאטרון שאמרו עליו שהוא מוסד מת לגווע, כפי שכבר החליף את בתי אמנות הבורלסקה שפעם הייתה פופולארית מאוד בארה"ב.אבל היום ברור שבכל מקרה התיאטרון ימשיך להתקיים בעתיד. מה שאינו ברור כלל וכלל לגבי בית הקולנוע כפי שהכרנו אותו עד היום.

פעם בעבר חזו שבית קולנוע יחליף לחלוטין את התיאטרון שאמרו עליו שהוא מוסד מת לגווע, כפי שכבר החליף את בתי אמנות הבורלסקה שפעם הייתה פופולארית מאוד בארה"ב.אבל היום ברור שבכל מקרה התיאטרון ימשיך להתקיים בעתיד. מה שאינו ברור כלל וכלל לגבי בית הקולנוע כפי שהכרנו אותו עד היום.

בספר יש פרקים מעניינים מאוד של מחקר בנושאים שונים שאינם בהכרח קשורים זה לזה. הם נראים כמו שורה של מאמרים שונים שחוברו יחדיו תוך ניסיון ליצור להם חוט מאחד אבל הניסיון לא צלח לחלוטין.

כך למשל שליט דן בפרק מיוחד בשאלה עד כמה צפו מדינאים כמו בן גוריון בקולנוע? שליט מראה על סמך ניתוח מסמכים שונים של בן גוריון (שהם זמינים ברשת, מה שהקל מאוד על מחקרו ) שלמרות מחקרים קודמים בנושא שטענו שבן גוריון לא צפה מימין בסרט והיה כמו מרבית מקורביו איש ספר מהחל ועד כלה, מחקרים שבוצעו כנראה לפני שהטקסטים הרלבנטיים הועלו לרשת). הרי הוא דווקא צפה גם צפה בסרטים, אם כי ספק אם המדיום השפיע עליו השפעה רבה. וכי דוד בן גוריון התנגד, ובתוקף, להכנסת הטלוויזיה לשימוש ומסיבות שכיום, בעת הדיבורים על ההשפעה המזיקה של הטלוויזיה על התרבות ועל הנוער, כבר אינו נראות כה מגוחכות.

בכל אופן שליט מראה שכיום הפוליטיקאים כמו נתניהו וברק הם אנשים שהושפעו עמוקות בידי בתי הקולנוע אבל גם מצב זה השתנה שוב בעשורים האחרונים וכיום הגורם הדומיננטי המשפיע עליהם הוא הטלוויזיה .

דוד שליט מראה שדיון רציני בקולנוע לא נראה כשייך ל"תרבות הגבוהה" בישראל לפני שנות השישים. בארץ החלו לעסוק בכך רק במגזינים אוונגרדיים כמו "קשת" בעריכת אהרון אמיר, שפרסם גליון מיוחד שעסק בקולנוע כאמנות לכל דבר, התייחסות שהייתה עד אז בגדר בל ימצא בכתבי עת תרבותיים. כיום כמובן העיסוק המחקרי בקולנוע הוא בגדר דבר לגיטימי מכל בחינה אם כי יש כאן דבר מוזר: דומה שכל המבקרים היום ובכלל זה דוד שליט מסכימים שהישגיו הגדולים ביותר של הקולנוע הושגו דווקא בתקופה שבה הוא נחשב לכלי תקשורת נחות היאה רק להמונים הנבערים.

כיום, אם לסמוך על הביקורות המקוננות של חובבי קולנוע כמו שליט ורבים מעמיתיו, נראה שהקולנוע ההוליוודי נמצא בירידה מתמדת ומבקרים כמו שליט מתלוננים כל הזמן שחלק מהסיבה לירידה בחשיבותו היא שכל אחד מסוגל לצפות בסרטים בביתו במקום לצאת ביראת הקודש הנדרשת לבית הקולנוע השכונתי ולהעריך את הסרט כפי שהוא ראוי לו, במקום היחיד המתאים לכך - בית הקולנוע, שרק שם אפשר לחוות את החוויה הקולנועית כראוי כחוויה קולקטיבית.

פרקים מעניינים נוספים בספר עוסקים במאבקים בין חילוניים ודתיים על נושא פתיחת בתי קולנוע בשבת, החרדים כידוע התנגדו מלכתחילה לבתי הקולנוע בכלל מחשש שיביאו לביטול זמן ולפגיעה בלימוד תורה. עוד פרק שעורר בי עניין מיוחד, מאחר שעסקתי בנושא בעצמי אם כי בהרחבה פחותה מזו של שליט, הוא על הצנזורה וכיצד טיפלה בסרטים מסוגים שונים ובהם סרטים שעסקו בברית החדשה ולכן נחשדו במיסיונריות נוצרית (אם כי האמת הכואבת היא שרובם נעשו והופקו בידי יהודים הוליוודים למהדרין). כיצד עסקה בסרטים מוקצים מחמת מיאוס, במיוחד בסרטים דוברי גרמנית.

שליט חושף פרט לא ידוע על יחסה של הצנזורה לסרטי מדע בדיוני ואימה. מסתבר שהמועצה לצנזורה דחתה כמעט את כל סרטי האימה שהגיעו לישראל והמעטים שכן התקבלו שווקו תמיד לקהל עם ההזהרה "לבעלי עצבים חזקים בלבד" (שהשתמרה בשנות ה-70 על כריכות ספרי "סדרת האימים "של הוצאת רמדור). שליט מביא ציטוט מיושב ראש המועצה גרי לוי שקבע ב-1964 ש:

"הסרטים האלו מעוררים פחדים אצל הצופים, והם גם בבחינת הוצאת כסף חינם מאזרחי המדינה... לסרט כזה אין כל נקודת מגע עם המדע (זה כנראה לסרטי מדע בדיוני .א.א) לסרטי אימה אין כל תועלת ציבורית והם מזיקים לבריאות ולחינוך... אנו כמעט המדינה היחידה בעולם המפעילה איסור מוחלט על סרטי אימים, אולם אני סבור שזו עמדה נכונה. והראייה: סרטים אלה הולכים ונעלמים, בהדרגה מתעשיית הסרטים הבינלאומית".

הוא לא ידע כמה שהוא טעה. עניין כואב במיוחד שהוא שדוד שליט מראה שהיום בתי הקולנוע חוזרים להיות מה שהיו בראשיתם: מונופולין של מעטים. בית הקולנוע "עדן". הקולנוע הראשון בתל אביב היה המונופול במשך 13 שנה. אבל אחר כך המצב השתנה בצורה דרסטית וקמו לו מגוון מתחרים. כיום לעומת זאת בתי הקולנוע הקיימים הם כולם בשליטתן של רשתות מועטות כגון "גלובס" ואין כל סימן שמצב זה ישתנה בעתיד, שהרי גם בישראל בתי הקולנוע ותרבות הבילויים הקשורה עימם נמצאת בשקיעה מתמדת. דוד שליט מסמן אירוע מפתח סמלי במיוחד עם שקיעה זאת, שריפתו של בית הקולנוע "מוגרבי" ב-1986. דומה שעם חורבנו של בית הקולנוע הזה, שפעם היה מרכז הבילוי העיקרי בתל אביב, המקום שאליו הלכו כולם לבלות ולהראות במשך עשרות שנים ואחד מסמליה העיקריים של העיר, רואה שליט (אם כי הוא לא אומר זאת במפורש) את התחלת הסוף של עידן בתי הקולנוע.

סך הכל זהו ספר מרשים בעומק המחקר והידע וכמו תמיד חבל שמחקרים כאלה מבוצעים רק כאשר הנחקר כבר נראה כתם לגווע אבל כנראה שרק אז אפשר לחקור את הנושא באובייקטיביות הנדרשת, ואולי רק אז חשים בצורך הדחוף לחקור את הנושא לפני היעלמותו הסופית והמוחלטת.

דוד שליט מסיים את הספר בשלל היזכרויות נוסטלגיות על חווית הצפייה בקולנוע בתקופת הילדות של אישים שונים כמו הסופר יצחק בן נר, מבקר הקולנוע שמוליק דובדבני ועורך "מקור ראשון" אמנון לורד שהם מעניינים אם כי לא מוסיפים הרבה לתכני הספר. ומה הולך להיות בעתיד? שליט קובע:

"מתחילת שנות האלפיים בטלביזיה בישראל מעניק האכסניה לאירועי הקולנוע וגם מחזיקה בבעלות על סרטי הקולנוע בעצמם. את מרביתם היא ממנת ומקרינה לאחר מכן, כמו הייתה בית הקולנוע הגדול במדינה. בתעשייה הזאת פועלים אנשים שאינם זקוקים עוד להגנת ולאישור האליטות הישנות. ניסח זאת היטב המבקר אוהד אשרי בדבריו על תוכנית הטלביזיה "מסך הזהב" בערוץ 2 שבה חולקו פרסים לגיבורי המדיום: 500 סלבריטיז סגורים בתוך עולם... כולם עוסקים בעצמם מקדמים את עצמם. הם המשפחה הכי מורחבת במדינה, האצולה החדשה, אוליגרכיית הזוהר".

אכן, אבל אם יורשה לי להתנבא גם אוליגרכיה זאת לא תאריך ימים יותר מאצולת הזוהר הקודמת זאת של הקולנוע שעדיין מראה סימני חיות. באופק כבר מופיע כלי תקשורת חדש ומאיים גם על הטלוויזיה לא פחות מאשר על הקולנוע - האינטרנט.

לו יש את הסלבריטיז שלו ואנשי הזוהר שלו שהם עסוקים בעצמם בצורה אובססיבית לא פחות ואולי הרבה יותר מאשר אנשי הקולנוע והטלוויזיה לפניהם. ומצליחים להחדיר את העניין בסלבריטאים שלהם גם לכלי התקשורת האחרים (למשל כאשר בלוגרית ידועה מתאבדת).

מי יודע, אולי בעתיד נראה טקסים מפוארים של הענקת פרסים לגיבורי המדיום הזה בנוסח טקסי האוסקר והאמי הישנים שהראו את הלגיטימציה ולמעשה את ההשתלטות התקשורתית שלהם זכו מדיומים אלו בעבר.

ואולי בעתיד נקרא ספרים של אנשים שיקוננו עלהימים הטובים של העבר כאשר משפחות שלמות התכנסו סביב מסך הטלוויזיהכטקס קולקטיבי, ויתקפו את האינטרנט כהורס החברה והקולקטיביות.

אתר של דוד שליטשליט על הספר הספר "מקרינים כוח"בהוצאת רסלינג עידית אברהמי על "מקרינים כוח"

מתי שמואלוף על מקרינים כוחיאיר רווה על מקרינים כוחאמנון לורד על מקרינים כוחעוד ביקורתוגם קולנוע רקס לא קיים דוד שליט על זהירות ספויילרים בלוגר על מקרינים כוח בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי: חלק ב' מרגוט קלאוזנר:חלוצת קולנוע ישראלית

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד