אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי בתל אביב


התמונה של דן לחמן

פסטיבל סרטים בינלאומי שיוקדש ליצירה קולנועית הומו-לסבית יפתח ב-13 ביוני באולמות ההקרנה החדשים של סניף "האוזן השלישית " בתל-אביב.

במאי הקולנוע יאיר הוכנר בעזרתו הפעילה של גדי לשמן החליטו להרים לכבוד הקהילה פסטיבל קולנוע לסרטים קוויריים מהטובים ביותר שנעשו בזמן האחרון. סרטי שהשתתפו כבר בפסטיבלים זכו בפרסים בתשומת לב וביקורות טובות. אי אפשר שנהיה רק קהילת בליינים. בעולם יש תרבות גאה ובארץ אין לנו הזדמנות לצרוך אותה. אז הנה יצרו לנו את ההזדמנות ואני מקווה שהטורח העצום בלהביא שבעים סרטים לארץ יצדיק את עצמו ואולמות ההקרנה יתמלאו. ושימו לב, אולמות ההקרנה הם די קטנים. תאבקו על כרטיסים ומקומות ישיבה. הפסטיבל יתקיים באולמות ההקרנה של "האוזן השלישית" בביתה החדש שמול דיזנגוף סנטר.

ראיתי ארבע וחצי סרטים בהקרנה מוקדמת. שני סרטים קצרים. חלק מסרט ארוך ושני סרטים ארוכים.

חצי הסרט הארוך שראיתי, "סקס גאה בשנות השבעים" סרט דוקומנטרי היסטורי עוסק בימים העליזים שבין ימי סטונוול הראשונים ועד להתפרצות מגיפת האיידס. לא ראיתי את כולו כי באותם ימים הרביתי לבקר בניו יורק וחוויתי את החיים הפתוחים הללו בזמן התרחשותם. העיר הייתה חגיגה של סקס. המתירנות המינית הראשונית חגגה. ההמשך ידוע. כל מי שרוצה להתרשם ולהבין איך נראית עיר בחגיגה בלתי פוסקת לא יפסח על הסרט.

"השנים הבלתי נראות" סרטו של גדעון בועז, ישראלי שצילם באמריקה, סרט קצר בן 25 דקות הראוי למאמר נפרד שלא במסגרת דיון על קולנוע. הסרט כולו ראיונות עם שישה אנשים שבין גיל 60 לערך ועד שבעים או קצת יותר. הם יושבים ומדברים, אין שאלות. כל אחד אומר ברהיטות את מה שש לו להגיד על חייו בגיל מבוגר והסרט מרתק ומרגש. אנשים חכמים אומרים בו משפטים נוגעים ללב על כל מה שנוגע לחיי הומוסקסואלים מבוגרים. אלו שנמצאים בגיל הבלתי נראה. כמו שאומר אחד האנשים "אין לי בעיה עם ההזדקנות, מה שקשה לי זה שאף אחד לא מסתכל עלי בכלל. הפסקתי להיות קיים. פעם כמובן הסתכלו עלי במועדונים, ברחובות, בכל מקומות ההיכרויות. היום אני פחות משקוף. אני איננו"

אחרים מדברים על השינוי שחל בחייהם עם התפרצות האיידס, כשבתי חולים הפכו להיות להם בית שני כשהלכו לבקר ולטפל בחולים. אחד מהם משעשע במיוחד אמר בבדיחות דעת "להביט כל החיים על הזין זה טיפשי. כשמגיעים לגיל שישים אתה מגלה שאם אתה ממשיך לחיות בהסתכלות על הזין בעצם אתה יושב על ביצים רקובות". כנראה שהיוצרים הקווירים חשים שבכל מה שנוגע להומואים מיינסטרימיים הכול כבר נאמר שאין מה לחדש. הנושא החם היום הוא נערי ליווי וחייהם.

ב-סרט קצר "גולד" (15 דקות) של ארמן קאזאיאן הקנדי עוסק בצייר זקן ועיוור המחזיק נער ליווי שימשיך לצייר לפי הוראותיו. הספר עוקב אחרי מערכת היחסים בין הזקן הנרגן והנער. והסרט מצליח לגעת בנימי לב.

הסרט סוף הקשת" של יוכן היק הגרמני עוקב אחרי הגופים העוסקים במאבקים לזכויות הקהילה בכל מיני מקומות בעולם. החל מגרמניה, בעיקר ברלין שראש העיר שלה הוא הומו מוצהר. עובר לאומות המאוחדות לכינוס בנושא זכויות הלה"טב בעולם. מראה את הנציגים מהמדינות הידועות כעוינות. דיפלומט ערבי אחד אומר שם לאחד מנציגי "אילגה" ארגון הגג המאחד את כל ארגוני הלהט"ב בעולם, אנחנו לא יכולים להתייחס למעשה שהוא לא נורמאלי. אני לא אומר שאתה לא נורמאלי. אבל הדברים שאתה עושה לא נורמאלים.

רגע אחרי נגלה שבלבנון יוצא עיתון מקומי. זמן וורוד ביירותי. ומסתבר שאין להם מלה מקבילה להומו. גבר הוא "אחר" אישה היא" אישה אחרת" ויותר קל לנו לדבר עםהחיזבללה הוא אומר, מאשר עם נציגי הממשלה. בחוץ נישאים שלטים הקוראים להפסיק דיכוי נשים ו-הומוסקסואלים.

משם עוברים ל-אמסטרדם ולבעיות שיש למהגרים הומואים צפון אפריקאיים עם מהגרים אחרים מאותו מוצא. כל חלונות הדירה של ההומו שמרואיין מסורגים ברשת כדי שאבנים הנזרקות פנימה לא תפגענה בו. ורק דרך אגב, שמחתי לראות שהארגון הוותיק c.o.c הארגון הראשון והוותיק ביותר בהולנד, זה שדאג לפתוח את המועדון הראשון באמסטרדם עדיין פעיל מאוד ובראשו עומדת אישה לסבית לוחמנית.

במעבר קל לגרמניה אנו רואים שני גברים הדנים בצורך לצאת למצוא להם שותף מיני. הם מתפשרים לחפש אותו באינטרנט במקום לצאת למקום בילוי. הם נכנסים בטעות לאתר העוסק בפוליטיקה הומוסקסואלית. כשהאחד רוצה לעבור לאתר חיפוש גברים השני אומר לו בחצי בדיחה "בפלשתינה רוצחים הומואים ואתה רוצה לחפש סקס?"

וכך הסרט עובר ממקום למקום. בלונדון הוא עוקב אחרי מהגר מאוקראינה החי עם בן זוג אנגלי ועומד להיות מגורש. הם מנסים לארגן התנגדות. ההפגנה שלהם מתרחשת ביום החתונה של הנסיך צ'ארלס וקמילה. ולעצמי חשבתי שאם לגבר הזה מותר להתחתן עם סוסה למה אסור לזוגות חד מיניים להתחתן במדינה הזאת לפחות. למה לצ'ארלס מותר להתחתן פעמיים, זועקים השלטים, ולנו אפילו לא פעם אחת. המפגש הבא בין בני הזוג המאוהבים יתרחש באירוויזיון ששניהם יגיעו אליו ממקומות שונים כי האוקראיני אכן גורש. בלונדון נפגוש פקיסטני שהוצאה נגדו פטווה הדורשת לרצוח אותו.

בקטע הבא עוברים לפולניה. שם מנסים פעילים לארגן את המצעד הראשון. הפולנים הם הקולניים ביותר במלחמתם נגד הקהילה. גלוחי ראש פשיסטיים עומדים מולם במועל יד וקוראים הייל היטלר. ואחר כך כל הפעילים נוסעים יחד לביקור ב-אושוויץ. לאזכר את ההומואים שנרצחו ב-שואה, שם הם יפגשו גם קבוצת הומואים ולסביות מישראל. וגם שם, אין רגע אחד של פתיחות. הפולנים חשוכים ואלימים. הם נוסעים גם לעירו של האפיפיור הקודם. שם מגרשים אותם.

חוזרים לרגע לאומות המאוחדות לעצרת כדי לראות את שיתוף הפעולה בין הקתולים למוסלמים משתפים פעולה נגד מאבק זכויות האדם וההומואים. הסרט מצליח להראות שההומופוביה משתוללת בכל פינה. גם באלו שעשויות להראות מרחוק כאילו הן מקבלות ופתוחות. יש על מה להיאבק עדיין. זמנו של המאבק לא תם.

סרטו של גרג אראקי "עור מסתורי" הוא סרט מדהים ואני מקווה שיגיע להקרנות בקולנוע מסחרי. לצד אלמודובר וואן סנט, אראקי הוא בין היוצרים הקוויריים החשובים ביותר.

סרטו של גרג אראקי "עור מסתורי"

הסרט עוסק בשני ילדים מעיירה קטנה בקנזס שעברו התעללות מינית על ידי מאמן הפוטבול שלהם. האחד הדחיק את האירוע ופיתח פנטזיה שבזמן שאינו יכול לזכור ולשחזר הוא נחטף על ידי חייזרים. השני הופך לנער ליווי, ל-זונת רחוב.

בתחילת הסרט חשבתי שהסרט איטי שאין בו דרמה, שהוא לא ממוקד, אך ככל שהתקדם נסחפתי לתוכו והרגשתי מהופנט ומרוגש. סרט לא קל ומשאיר מועקה אחריו. אינני רוצה להרחיב עליו יותר מדי. כדאי מאוד לראות שבעים סרטים זו כמות לא מבוטלת. אין הרבה פסטיבלים המתברכים כמות כזאת. הבמאי הגרמני יוכן היק יהיה אורח הפסטיבל ויביא אתו עוד שני סרטים שלו.

לצערי באולם שהייתי בו לא הוקרנו סרטים לסביים אך הפסטיבל משופע גם בסרטי נשים.אל תחמיצו ואני מקווה שאם תגלו עניין הפסטיבל ייהפך לאירוע שנתי.

דף הפסטיבל באוזן השלישית

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן