אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לקדש ארץ: המקומות הקדושים היהודיים במדינת ישראל


כתבה על ספרו של ד"ר דורון בר: לקדש ארץ המקומות הקדושים היהודיים במדינת ישראל (הוצאת יד יצחק בן צבי ומכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב, 2007 , 274 עמודים) פורסמה כאן.

סלע החורבן באשתאול: אגדה שהולידה מקום קדוש

סיפור התקדשותו של סלע החורבן בקרבת המושב אשתאול קשור בניסיונותיו של כהנא להרחיב את מפת הקדושה במדינת ישראל לאזורים חדשים ובשאיפתו להציב גם את הדרך בין ירושלים לתל אביב במפה זו. מיד לאחר קום המדינה ובמשך כל שנות החמישים נעשו ניסיונות מצד גופים שונים במדינת ישראל להפוך את הדרך המובילה לירושלים למוקד הנצחה וזיכרון למלחמת העצמאות ולמעשה פריצת הדרך לירושלים, [1] ונראה כי יזמתו של כהנא השתלבה בניסיונות אלה. אל סלע החורבן אפשר לפיכך לחבר גם את אתר המשוריינים בשער הגיא, את דרך בורמה ואת יער הקדושים, אשר היה בשנות החמישים לאתר הנצחה לנספים בשואה. אתרים אלו ואחרים היו כולם חלק מהמגמה הכללית הרווחת בתקופה זו להציב את פולחן הנופלים במלחמת העצמאות במוקד הזיכרון. [2]

סלע החורבן פותח כאתר עלייה לרגל ב-1950. תחילתו בפרסום ידיעות ראשונות בעיתונות על כוונת המדור להווי דתי במשרד הדתות ´להחיות אגדות עממיות בעלות ערך מוסרי ולאומי´, בתוכן גם את אגדות ´הבור הבוכה´ ו´סלע החורבן´. [3] סיפורו של סלע החורבן, כך התברר, היה קשור באגדה מקומית מראשית המאה העשרים על חורבנה של ירושלים בשלהי ימי הבית השני. בסביבת אשתאול וצרעה, בצד הדרך לירושלים ועל ראש גבעת טרשים עירומה, ניצב סלע בולט מעל סביבתו שתושבי האזור כינוהו ´סלע החורבן´. כמו במקרים רבים אחרים, גם במקרה זה חיבר כהנא בין רכיב גיאוגרפי בולט, אותו סלע מרשים, לבין אגדה מקומית, וכך יצר אתר עלייה לרגל שהיה ספק מקום קדוש ספק אתר הנצחה. האגדה מספרת על אחד מתושבי האזור, מצאצאי שמשון הגיבור, שנקרא עם יתר תושבי הסביבה להביא אבנים כדי לבצר את חומות ירושלים לקראת המצור הרומי על העיר בשלהי ימי הבית השני. הוא נשא על כתפיו סלע ענק ובעודו צועד לכיוון ירושלים ראה ממרחק את העיר עולה בלהבות. מעצמת הצער והכאב הוא כרע תחת הסלע ומת. הסלע, כך סיפרה האגדה, מציין מאז את חורבנה של ירושלים.

האימוץ של אגדת סלע החורבן והפיכת המקום לאתר עלייה לרגל קשורים הן במפעלו של כהנא - הצבת אתרים דתיים-לאומיים על פני מפת מדינת ישראל הציונית - הן בהתחבטותו בשאלה כיצד יש לציין את ימי בין המצרים באין גישה אל הכותל המערבי. [4] בישיבות שניהל מיד לאחר ייסוד משרד הדתות הציע לציין תקופה זו בקיום טקסים במקומות הקשורים בירושלים ובחורבנה, ואתר סלע החורבן נמצא מתאים להנצחת החורבן. כהנא הכיר כנראה את הסלע עוד לפני קום המדינה, וחשב תחילה להעבירו לירושלים ביום שלפני ט´ באב ולהעמידו בהר ציון יחד עם אבן מאבני הכותל המערבי שהובאה אל מדינת ישראל באותה התקופה. [5] בהמשך הוא תכנן להעביר מדי שנה להר ציון סלעים מ´בקעת הסלעים´ הסמוכה לסלע החורבן כדי לציין את חורבן העיר. [6] ´הצופה´ כתב דברים נחרצים על יזמת משרד הדתות ועל אחריותו לטיפוח מקומות קדושים והיסטוריים בכלל ולהפיכתו של סלע החורבן לאתר זיכרון בפרט:

תקופתנו מכנסת בחיבה את כל אגדות ישראל ומשתמשת בהן כחומר חינוכי לנוער לקשרו למסורת העם ולהחדיר בלבו את הערכים הדתיים, המוסריים ולאומיים הבאים לידי ביטוי באגדות אלו. להשגת המטרה יש להפנות שימת לב מיוחדת לאגדות שאפשר לתת להן צורה מוחשית נראית. אחת מאגדות אלו היא האגדה הנהדרת על סלע החורבן שהודות לזאב וילנאי ניצלה מכיליון ושכחה [...] הדורה היא האגדה על סלע החורבן וטוב עשתה המחלקה להווי דתי שנזקקה לאגדה זו והחיתה. ישמש הסלע כמבוע רו חני בשביל הנוער בארץ. יש לכוון את טיולי הנוער ותיורי התיירים למקום זה המעיד על גבורת ישראל שלא פסקה מאז ימי שמשון ועד ימינו [...] צרעה ואשתאול, שני ההרים הגדולים שנעקרו ונטחנו על פי האגדה על ידי שמשון הגיבור, הולכים וקמים לתחייה. ההרים השוממים מתמלאים חיים על ידי יהודי תימן. גבורת שמשון מתגלה בעבודתם הקשה והמפרכת. [7]

זאב וילנאי אכן היה הראשון שהעלה את האגדה על הכתב לאחר ששמע אותה מתושבי האזור, כנראה מאנשי המושבה הרטוב, בסיור שערך במקום כבר ב-1926. [8] מעל דפי העיתונים הועלו טענות רבות נגד משרד הדתות ונגד וילנאי עצמו אשר ´אינו מדייק בקביעת מקום היסטורי לדורות. לא דיוק מקום, לא דיוק סיפור האגדה ולא דיוק בהזכרת השמות העיקריים הנוגעים בדבר´. [9] אף על פי כן, כמו במקרים רבים אחרים, למשל בפיתוח מערת האריה בירושלים, השתמש כהנא גם כאן באגדה קיימת, הפעם באגדת וילנאי, ועיצבה לצרכיו. האגדה שנשאה במקורה מסר לאומי, קיבלה כאן אופי דתי-לאומי ונקשרה לחורבן ירושלים ולט´ באב.

ד"ר דורון בר: לקדש ארץ המקומות הקדושים היהודיים במדינת ישראל. הוצאת יד יצחק בן צבי ומכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב, 2007, 274 עמודים.

ב-1950 החל כהנא בפיתוח סלע החורבן. מיקומו הבעייתי וקשיי הגישה אליו הצריכו סלילת שביל, ניקוי וגידור. טקס חנוכת האתר תוכנן למחצית השנייה של 1950 [10] ואכן, באמצע חודש יולי, בימי בין המצרים, נערך בפעם הראשונה טקס הזיכרון ליד סלע החורבן. ספר תורה שהובא מהר ציון קשר בין ירושלים לבין הסלע. כהנא פתח את הכינוס בהכריזו כי זה יהיה מעתה ´מקום תפילה ועלייה בימי בין המצרים´. במקום הודלק נר תמיד ושילוט מתאים הוצב בצד כביש ירושלים--תל אביב וכיוון את העולים לרגל למקום. [11] יצחק בן צבי, לימים נשיא המדינה, השתתף בטקס ודיבר על נס מלחמת השחרור ועל הקשרו לסלע החורבן. [12] כמעט כל המשתתפים באירוע היו תושבי המושבים שבאזור, רובם עולים חדשים מתימן, אשר קיבלו במהלך הטקס ספרי תורה ליישוביהם ושיתפו פעולה באופן מלא עם משרד הדתות בפיתוח המקום ובקידושו גם מאוחר יותר. [13]

יחסים סימביוטיים מעניינים נוצרו בין אנשי המושבים בסביבה לבין כהנא ושאר אנשי משרד הדתות בקשר לסלע החורבן. כהנא קיבל לגיטימציה מן התושבים הללו לפעילותו, והיא באה לידי ביטוי בהשתתפותם הפעילה בטקסים שנערכו במקום. תושבי מושבי האזור זכו במקום קדוש ובאתר עלייה לרגל בסביבתם הקרובה. סלע החורבן שימש בתקופה זו מעין בית כנסת ואתר התכנסות לשם התייחדות ´מרחוק עם הכותל המערבי והר הבית´. [14] תיאורי התקופה מלמדים על כך שתושבי האזור נהגו להתפלל במקום, לתקוע בשופר ולומר קינות בישבם על הקרקע. [15] פעמים רבות שימש המקום מעין בסיס יציאה לטקסי עלייה לרגל ולביקורים במקומות קדושים, למשל הר ציון בירושלים, שארגן משרד הדתות. [16]

מיד לאחר סיום טקס החנוכה של סלע החורבן ב-1950 נשמעו טענות בציבור לגבי המסורת המפוקפקת של המקום ולגבי הלגיטימציה שיש למשרד הדתות לייסד מקומות קדושים. הביקורת נשמעה הן מצד אנשי אקדמיה [17] הן מצד אנשים דתיים אשר ערערו על הבסיס הדתי-היסטורי של המקום. משרד הדתות מסר ´כי לאגדה יש מקור קדום ומוסמך [בספרות התלמודית] עד כדי כך שנוכל לבטא במקום זה את אבלנו ביום תשעה באב במקום בכותל המערבי´, אך רבים פקפקו בכך. [18] שמואל ייבין, מנהל מחלקת העתיקות, טען כי ´על סמך מעשייה זו [אגדת וילנאי] הקים ד"ר כהנא "מקום קדוש" חדש, הועיד שמה מתיישבים חדשים מיישובי הסביבה החדשים עם ספרי תורה ולהקות ילדים וברוב פאר "חנך" את המקום הקדוש בנאומים נמלצים, הדלקת נרות ותפילות. המקום עצמו הוא גת עתיקה ולידה בורות מים וכנראה כמה קברים עתיקים´. [19] גם בעיתונות יצאו נגד כהנא ´כי ספק אם יש בה [באגדת כהנא] להאציל קדושה על סלע החורבן אלמלא בא משרד הדתות והפכה למקום פולחן בצורה המזכירה לנו לא במעט את ר´ ישל משל "בעל הנסים". [20] [...] כלום מתפקידו של משרד הדתות והמדור להווי דתי "לייצר" מסורות ולשדל תימנים ופרסים תמימים לעבוד לאבני השדה?´. [21] בתגובה על הביקורת שהוטחה בפניהם ענו אנשי משרד הדתות כי ´המקורות לאגדת סלע החורבן הם איש מפי איש מדורות קדומים, כאשר האחרונים לקבל את האגדה היו זקני הרטוב [התושבים התימנים שאך הגיעו לאזור] [...] נמסר לנו [לאנשי משרד הדתות] כי רבנים שעברו במקום העריכו אותה וסמכו את ידם עליה [...] בהתחשב עם תוכן האגדה הנשגב, השואף להצלת ירושלים, מצאנו לחובה דתית-לאומית להחיותה, שהרי ירושלים לא ניצלה עדיין´. [22] גם כהנא הגיב באותה נימה על המחאות הנמרצות על פיתוח המקום וענה כי המקורות לאגדת החורבן ´נאספו מפי אנשים ורבנים המכירים היטב את הסביבה, אחדים מהם וביניהם רבנים תימנים ישישים סיפרו לנו את הדברים בעת שחנכנו את המקום בהשתתפות המלומד וכיום נשיא המדינה בן צבי´, מה גם ש´אגדת הגיבורים מובאת גם בספרו של וילנאי´. [23] ´יתכן שהאגדה על גבורת ישראל המשתזרת למקום חדשה היא´, ענה כהנא, ´אבל אין ספק שהסלע עצמו הוא עתיק מאד. גם שהנוף מסביב נהדר ונפלא מאד, המקום עלול לשמש נקודת משיכה בשביל מבקרים ומטיילים ונשאלת השאלה מדוע לא לתת מהלכים לאגדה שהיא נפלאה בתוכנה החינוכי ולפתח את המקום בהשראת קדושה של גבורת ישראל וחיבת ירושלים´. [24] בדומה למקרים אחרים, שכהנא היה הרוח החיה בהם ביצירתם של מקומות קדושים, גם במקרה של סלע החורבן הוא נמנע מלהודות באחריות ישירה ליצירת המקום הקדוש בכתבו כי זו טעות גדולה לראות במשרד הדתות כאחראי ליצירתם של המקומות: ´תפקידו של המשרד הוא אדמיניסטרטיבי פיקוחי בלבד ובהיות המקומות האלו מקודשים ומקובלים בעם ויש להם ערך מסורתי רב לכן על משרד הדתות לכוונם לאפיק הנאות והמתאים לצורכי הזמן´. [25] בדבריו אלו התעלם כהנא מן המקום שהיה לו ולאנשיו ביצירתו של סלע החורבן ומן החירות שלקחו להם בפיתוחו. יתרה מזאת, הוא המשיך לפתח את אגדת סלע החורבן וחיבר אותה לזמנו, התקופה שלאחר קום המדינה. בגרסה מאוחרת יותר של הדברים ערך חיבור בין מסיעי האבנים באגדה לבין הנוסעים בני זמנו אשר ´בדרכם לירושלים הגיעו בליל תשעה באב לאותה גבעה בהצטלבות הדרך וכאשר ראו את ירושלים עולה בלהבות במרחק [במלחמת העצמאות] כרעו לארץ עם הסלעים שהסיעו להגן על ירושלים´. אז ´נזדעזעה הגבעה. זעו הסלעים ועמהם הגיבורים הדרוכים מאז לקרב. שוב נחלץ העם להציל את ירושלים הנצורה [...] הפעם לא אחרו את המועד. הגיעו עד הר ציון, כבשוהו ושמו עליו את אבני המגן מול אש הלגיונות הזרים´. [26]

בהמשך שנות החמישים התמיד משרד הדתות בטיפוח העלייה לרגל לסלע החורבן בי"ז בתמוז וגם הקשר בין המקום לבין ירושלים חוזק. בימי בין המצרים המשיך מנהג נטילת אבנים מקרבת הסלע והצבתן תחת כתרי התורה שהיו מונחים בדרך כלל על קבר דוד. זו הייתה הדרך לציין את חורבן ירושלים ולבטא את ´אהבת העם לבירתו הנצחית´. [27] קהל רב הוסיף להגיע לטקסים מיישובי הסביבה, ממושבי פרוזדור ירושלים ומשיכוני ירושלים שבהם התגוררו עולי תימן וצפון אפריקה, [28] וסלע החורבן המשיך להיות נקודת כינוס של עולי הרגל מאזור תל אביב, השפלה ופרוזדור ירושלים בדרכם להר ציון בירושלים. [29] בראשית שנות השישים, לפני חג השבועות, הנהיג כהנא במקום ´מסורת´ חדשה: טקס מעמד הר סיני אשר נערך ב´בקעת התחנונים´, עמק קטן שנמצא למרגלות סלע החורבן ובסמוך למושב אשתאול, לשעבר ´בקעת הסלעים´, מקור הסלעים שהונחו על קבר דוד בט´ באב. בטקס זה העלו את ´זכר מעמד הר סיני´ בשירה, בתפילה ובמשחק ובהשתתפות מאות אנשים. [30]

נוסף על סלע החורבן לקח כהנא חלק בפיתוח ´מקומות קדושים´ אחרים לצד הדרך בין תל אביב לירושלים, ובעיקר הודגשה חשיבות האזור שבין צרעה לאשתאול בהקשר של מסורות הגבורה והקבורה של שמשון. כבר בימי הביניים הראו עולי רגל אבן מרובעת בקרבת תל צרעה, אשר נחשבה למזבח מנוח, אביו של שמשון, וגם קברו של שמשון זוהה בקרבת מקום. לאחר קום המדינה עסק כהנא בהצבת אזור זה על מפת הקדושה. בקבר בשיח´ ע´ריב, המזוהה היום עם קבר דן בן יעקב, נקבע שלט מטעם משרד הדתות ובו נאמר כי זהו מקום קברו של שמשון דווקא. [31] בצומת שמשון הקים משרד הדתות את ´פינת שמשון´, מעין חדר הנצחה לפעילותו של הגיבור התנ"כי, ותוכננה פעילות שיפוץ של ´מערות שמשון´. [32] אתרים חדשים אלו שולבו עם מקומות קדושים ´ותיקים´ יותר כמו ´מזבח מנוח´ ו´מזבח שמשון´, שגם אותם ציינו שלטים שהוצבו לאורך הדרך הראשית. [33] ניסיונותיו של כהנא לשלב בין מסורות לאומיות למסורות דתיות באו לידי ביטוי גם בפיתוח ´מערת הצדיק´, מערה שנמצאה בקילומטר ה-21 של הכביש המוביל לירושלים, בסמוך לקבר אימאם עלי ולא רחוק ממקום הריכוז של המשוריינים החרוכים, שהושארו במכוון בשער הגיא מאז 1948. כהנא, שעלילות הגבורה שנכרכו בפריצת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות הציתו את דמיונו, חיבר אגדה על אחת מן השיירות שהובילו אספקה לירושלים וניצלה מידם של הפורעים הערבים לאחר שמצאה מסתור בתוך מערה זו, שנקראה ´על שם הצדיקים העשוקים והנרדפים שהיו מוצאים בה מקלט מחמת מציקים בימי אנטיוכוס הרשע´. [34] על פי האגדה נסתמה המערה ברבות השנים, אך נפתחה בדרך נס בפני מגני ירושלים, וכך הם ניצלו. [35] בפתח המערה הציב עתה משרד הדתות שער ובסמוך אף הוקם בית כנסת עבור עולי הרגל והנוסעים לירושלים. [36]

--------------------------------------------------------------------------------

[1] על עיצוב הזיכרון בשער הגיא ראו: עזריהו, ´שלד הברזל´; על יער הקדושים ראו יד לשואה ולמרד, עמ´ 70--73.
[2] נטייתו של כהנא לאגדה ולמיסטיקה התחברה יפה עם אזור הדרך לירושלים והוא הרבה לקשרו לאגדות. הוא חיבר אגדות רבות על הגבורה שהפגינו חיילי צה"ל בעת הפריצה לירושלים ועל הנסים שאירעו בתקופה זו. אגדות רבות מופיעות בחוברות שכפול שמשרד התיירות הדפיס: כהנא, אגדות מהדרך. לאחת מהן, האגדה על מערת הצדיק, הייתה השלכה גאוגרפית.
[3] מפת האזור ובה ציון מקום הסלע המכונה ´מזבח´ ראו וילנאי, הרטוב, בפתח הפרק ´פתח החורבן´.
[4] על תכניות משרד הדתות בהקשר זה ראו ´מבקעת הסלעים להר ציון´, ידיעות אחרונות, 22.6.1950.
[5] שם . פרוטוקול ישיבת הוועדה להוויי דתי, 18.6.1950, א"מ, חטיבה 98, גל-6313/11 ; ´העליה למצפה הבית בהר ציון: היום´, הארץ , 2.7.1950; וראו לעיל עמ´ 000.
[6] כהנא למשרד הביטחון, 19.5.1950, א"מ, חטיבה 98, גל-6313/11 .
[7] ´לאגדה על סלע החורבן´, הצופה, 14.7.1950.
[8] נוסח ראשון של האגדה ותצלום הסלע וסביבתו ראו וילנאי, הרטוב, עמ´ 11 -- 12. ממראה הסלע בתצלום אפשר להניח שהוא שימש קורת בית בד בשיטה הטיפוסית לתקופה הרומית והביזנטית. נוסח מאוחר של האגדה ראו וילנאי, אגדות, עמ´ 8--9.
[9] חיים דרומי טען כי פרסם אגדה זו בשנת תש"ג בספרו ´תולדות המושבה הרטוב´, שנדפס בהמשכים ב´הד המזרח´. דרומי טען כי הסלע ה´אמתי´ נמצא בשדות המושבה הרטוב, על השביל בין צרעה לירושלים, ושמו האמתי ´אבן הגיבור´. ראו ח´ דרומי, ´ "אבן הגיבור" ולא "סלע החורבן" ´ הארץ, 19.7.1950.
[10] א"י לבנון למע"צ, 3.7.1950, א"מ, חטיבה 98, גל-14940/3 . פנייה למשטרת ישראל ולצה"ל לבירור סכנת מוקשים ראו א"י לבנון למשטרת ירושלים, 10.7.1950, שם.
[11] ´אתמול קודש סלע החורבן´, הארץ, 17.7.1950. סלע החורבן משולב היום בבית הקברות שהוקם ב-1964 על הגבעה הרמה ויועד לקבורת יהודי התפוצות. ראו מ´ סלעי, ´המתים ייקברו במקומות מוסתרים...´, ידיעות אחרונות, 8.10.1964.
[12] ´ספרי תורה לישובי תימן חולקו בטקס ליד סלע החורבן´, הצופה, 17.7.1950.
[13] הודעה מטעם משרד הדתות, א"מ, חטיבה 98, גל-14940/3 ; א"י לבנון לוועדים הדתיים במושבי פרוזדור ירושלים (למשל סאריס, בית מחסיר, רמת רזיאל), 9.7.1950, שם.
[14] ´ על יד "סלע החורבן" בהר טוב´, הצופה, 24.7.1950.
[15] ש"ס גמליאל לוועדים הדתיים במושבי האזור, 7.7.1953, א"מ, חטיבה 98, גל-14940/3 .
[16] ´ אתמול נערכה העליה לרגל לירושלים´, הארץ, 29.9.1950.
[17] פרופ´ משה אבנימלך יצא נגד פעילותו של כהנא בפיתוח הר ציון ומערת האריה בירושלים וסלע החורבן. ראו אבנימלך, ´זיוף´.
[18] מ´ גלבוע, תושב ירושלים, ביקש מכהנא להמציא לו את המקומות בספרות התלמודית שעליהם מסתמכת אגדה זו. ראו גלבוע לכהנא, ג´ באב תש"י, א"מ, חטיבה 98, גל-14940/3 .
[19] ש´ ייבין לשר החינוך והתרבות, 25.5.1952, א"מ, חטיבה 162, גל-44864/13.
[20] כאן הכוונה היא לסיפורו של חיים הזז על קבר של חמור שהפך למקום קדוש יהודי ולאחר מכן לאתר עלייה לרגל מוסלמי. ראו הזז, ´התייר הגדול´.
[21] מ´ מגן, ´סלע החורבן או אבן הטועים´, משא, 31.8.1953.
[22] תשובת א"י לבנון לגלבוע מירושלים, 31.7.1950, א"מ, חטיבה 98, גל-14940/3.
[23] ש"ז כהנא, מכתב למערכת העיתון ´משא´, 18.8.1953, שם.
[24] הנ"ל, תגובה לביקורתו של מ´ אבנימלך, בטרם, יט, (קפד), 1.10.1953.
[25] שם.
[26] כהנא, אגדות דאתחלתא, עמ´ 103--109.
[27] ש"ז כהנא, ´ט´ באב בהר ציון´, הצופה לילדים, ה, 19, 18.1.1951; ´טקס אבל ט´ באב ליד "סלע החורבן", הצופה, 10.8.1951.
[28] דוח על עלייה לרגל לסלע החורבן, 4.8.1957, א"מ, חטיבה 98, גל-4727/9 ; ´עצרת קינות ליד "סלע החורבן" ´, הצופה, 6.8.1957.
[29] כרזה גדולה בדבר העלייה לרגל לירושלים בחג הסוכות תשי"א, א"מ, חטיבה 98, גל-2932/16.
[30] הזמנה לטקס, [ללא תאריך], כנראה ראשית שנות השישים, א"מ, חטיבה 98, גל-6343/10 . את השם קבע כהנא.
[31] התייחסות ל´קבר המסורתי של שמשון או דן´ ראו כהנא לשר הדתות מ´ שפירא, 22.7.1954, אחצ"ד, חטיבה: ד"ר ז´ וורהפטיג, מחזור א; ייבין לקולק (לעיל, הערה 129 ). על פי מסורת מקובלת זוהה קבר שמשון בשיח´ סמאת, בדרום תל צרעה, הנמצא היום בתחום ´יער הנשיא´. התייחסות קצרה לקבר שיח´ סמאת ראו רבינוביץ, ´ארץ שמשון´. וראו אילן, קברי צדיקים, עמ´ 182--184. ויקטור גֵרֵן היה אחד מחוקרי ארץ ישראל היחידים אשר ציין במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, על סמך מסורות ששמע מערביי הסביבה, כי קבר שמשון שוכן בשיח ע´ריב. ראו גרן, ארץ ישראל, ב, עמ´ 265, ג, עמ´ 221. על מסורת זו בחיבור מאוחר יותר ראו גם פרס, ארץ ישראל, ד, עמ´ 809. על ההתפתחות המאוחרת יותר של המקום וקידושו כקבר דן בן יעקב ראו ששון, ´קבר דן´. מפת הדרכה של ד"ר כהנא למקומות הקדושים: האתרים ההיסטוריים המסורתיים והאגדיים, ושם כבר נזכר ´קבר דן´, [ללא תאריך], שם; גפנר ושטרנפלד, ציוני המקומות, עמ´ ט.
[32] תושב מושב נַחַם לכהנא, 28.8.1955, א"מ, חטיבה 98, גל-14940/3 ; מ´ אלנתן, חברת ´המשקם´, לכהנא, 7.1.1962, שם.
[33] ´היום: העליה לסלע החורבן´, הצופה, 1.8.1954. הטקס התקיים בסלע החורבן ומשתתפיו ביקרו גם בשאר המקומות המסורתיים שבין אשתאול לצרעה ושיפרו את הקבר העתיק שליד הדרך לצרעה, הקבר שמאוחר יותר זוהה כקבר שמעון. ראו ´העליה לסלע החורבן´, הצופה, 3.8.1954.
[34] כהנא, אגדות מהדרך, ב, עמ´ 17.
[35] ב´ כהנא לכהנא (לעיל, הערה 118 ). מפה ובה סימון של ´מערת הצדיק, מקום ההצלה´ ראו כהנא, מפת הדרכה (לעיל, הערה 242 ).
[36] לתכנית השער ועליו ראשי התיבות מ"ד. ראו תכנית מאת מ´ בן אורי, 21.7.1958, אב"א, 224.01. ידיעה על הריסת בית הכנסת וקבורת ארון הקודש שבתוכו כתוצאה מסלילת הכביש ראו מ´ ברש, "טונות אבן מכסות כנראה שרידי בית כנסת לתיירים שנעלם´, ידיעות אחרונות, 23.1.1967.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דורון בר