אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מה כבר עשיתי... (סיפור)


נולדתי אחרי המלחמה וגדלתי כאן אז אני חושב שאני בר מזל, דוקטור. לא מאושר אבל שבע רצון. אם תכתוב שבע רצון מהסוף להתחלה תראה שזה נוצר עבש. האם נוצרתי עבש? סוגיה מעניינת. הייתי ילד סגור ולמדן, אולי באמת קצת עבש הא הא.. רזה, תמיד רזה. רק ספרות ומתמטיקה עניינו אותי...אתה מרים גבה? בדרך כלל זה או זה או זה, מה? לא אצלי, אדוני. עשיתי תואר בשניהם וגם במדעי המוח, הכל מתועד בתיק שלי. חברים? לא היו לי ממש חברים. מישהי בתיכון נטפלה אלי, סיפרתי לה סודות וכמובן הצטערתי... הרומנטיקה מסוכנת...למה? כי היא פוגעת בשלמות התבונה ומשבשת את הכושר שלנו לפעול בשיקול דעת. כל אדם הגיוני יסכים איתי...אף פעם לא רציתי ילדים אבל התחתנתי פעמיים. שני קטבים של אותו רצף...הן היו נשים הגונות, נפרדנו כידידים. לא, לא נשארו שום משקעים, התייחסנו לזוגיות שלנו כאל תרגיל מועיל ביחסי אנוש. מה יש פה להסביר? למדנו דברים חשובים על ההתנהגות במצבים של תלות וקשר יום יומי. מבחינתי, זה היה כמו סמינר ארוך עם מוסר השכל...קודם שאלת על הילדות שלי...לא משהו יוצא דופן...בן יחיד. הורים ניצולי מחנות.

לא דיברו על זה. שום דבר. גרנו בפרדס כי אבא שלי עבד שם בתור שומר...בחצר היו שיחי צבר ובולבולים...על הדלת של המטבח רשת...כל פעם כשצירי הדלת חרקו הבולבולים התעופפו. זה היה משחק חביב. לטרוק את הדלת...לטרוק את הדלת...אחרי שהפרדס נעקר אבא פוטר והלך לעשות משמרות לילה במפעל לקופסאות שימורים. בשעה שש היינו אוכלים יחד ארוחה של בית חולים כי אמא עבדה שם במטבח והיתה מביאה עודפים. מרק עוף, כדורי בשר, מחית תפוחי אדמה. אוכל משביע בהחלט. חשבתי שיום אחד היא תביא משם גם תינוק ויהיה מישהו שאוכל לדבר איתו. הייתי בגיל שבו רוצים לדבר. אחרי שלמדתי איך עושים ילדים, זנחתי מהר מאוד את הרעיון. ההורים שלי ישנו במיטות נפרדות והיו מבוגרים, אז מה נישאר חוץ מלחכות לנס? תראה, זה לא היה גרוע להיות לבד. קראתי הרבה. הספרנית בספרייה הציבורית היתה משאילה לי שלושה ספרים בבת אחת. אחד הייתי קורא במקום, על מדרגות הבניין, חוזר ולוקח ספר נוסף. הספרנית הזאת היתה יפה אבל מגמגמת וצולעת בגלל איזו תאונה שהיתה לה. זה מה שסיפרה לכולם. לפעמים, אחרי שהיתה תסלח לי על הביטוי, ממזמזת אותי במטבחון, היא היתה מרשה לי לקחת גם דוסטוייבסקי וקפקא ורומנים מאגף המבוגרים. אבל מה שעניין אותי בעיקר זה למצוא נוסחה לחידת הקיום, בניגוד לאחרים שדיברו רק על בנות. אני רואה שאתה רושם כל מילה, זה בסדר, הנוהלים מוכרים לי. עשה מה שעליך לעשות בתנאי שלא תראה להם...אתה יודע. כביכול לא קיימים ואורבים בכל פינה. אני צודק? טוב. הלאה. הבטחתי לדבר היום ואני מקיים הבטחות...אבא שלי היה בוכה לפעמים. בלי שום סיבה. צורח פתאום ביידיש, זורק חפצים. ככה הוא שבר גם את הרדיו, היה פיצוץ אבל אף אחד לא שמע כי לא היו לנו שכנים. הבית עמד בפרדס כמו שאמרתי קודם ואחרי שכרתו את העצים מסביב, הוא נישאר תקוע שם כמו שלד מצהיב במידבר. אמא אף פעם לא בכתה. היא דיברה בסטקטו. קום. שב. תאכל. תביא. תיקח. פעם היא אמרה מישפט שלם שנשאר לי בתודעה...היא אמרה, עכשיו אתה ילד בלי דאגות אבל עוד מעט תגדל והחיים יחטיפו לך. שאלתי, איך זה? כולם חוטפים, היא אמרה. חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאם כך, חייב אדם להכין את עצמו בעוד מועד. באיזה אופן? אחח! לא ברוח עת להרוג ועת לרפוא ולא ברוח לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם...אני זוכר הכל בעל פה, התנ"ך מבלבל עליך את היוצרות...ברוח התבונה הטהורה אני מדבר, דוקטור, כמי שחצה את גבול הספק וזכה בחרות... חרות ממה? אגיד לך.

חרות מבחירה בין טוב ורע. בין אל כזה או אחר. מה שקובע, דוקטור, זאת התאורמה האבסולוטית...היחס הנכון בין המולקולות ביקום. סימטריה, אני מדבר על סימטריה בסיסית שנוגעת לאנושות כולה ואין שום קשר בינה לבין מה שמכנים מוסר...מוסר! איזו מילה מקוממת!...לשתות מים?...אני לא רוצה לשתות מים...אני רגוע. לא מתרגש. רגוע. אני מנסה להבהיר את העמדה שלי בדייקנות כדי שלא תהיה לך דיעה קדומה עלי כמו לאלה בחוץ...ברור מה שאמרתי? חשוב לי שזה יהיה ברור...באמת?טוב...אחזור לילדות...הכי שנאתי את יום השואה. לא הלכתי לטקסים. לא עמדתי דום. לא רציתי לדעת על זה כלום. המילה שואה היתה בשבילי כמו ערפד. סקרנות? דמיון? מה אתה רומז? אני לא מבין. לכל ילד יש דמיונות, נכון? אתה מנסה להוציא ממני הודאה שבסתר בלעתי כל מה שקשור לזה...לא דוקטור! לא לא! איך יכולתי אז לדעת שמחכה לי תוכנית גדולה? יום אחד הגיע אלינו אדם זר. אחיין חורג מצד אבי שאף פעם לא שמעתי עליו. חשבתי שההורים ישמחו, אבל הם לא שמחו. אבא הסתלק מהבית ואמא יצאה לעשן בחצר. היא היתה מאוד עצבנית. בתור ילד זה נראה לי חשוד ואפילו עלה על דעתי שיש לנו עניין עם פושע שמחפשים אחריו. הוא אמר שקוראים לו זליג ושהוא יילמד אותי לשחק קלפים. היה לו ילקוט מלא תצלומים ישנים, רובם בלי צורה, רקובים כאלה, גועל נפש. הזליג הזה שפך הכל בערמה ואמר, תכיר את המשפחה שלך. עכשיו נבחר עשר תמונות ונזרוק אותן אחת אחת עם הפנים למעלה. מי שיזרוק הכי הרבה חיים, יינצח. לא הבנתי. הוא התעקש שאלה תמונות של בני המשפחה שלי והיה מזועזע שלא סיפרו לי כלום. מה חשבת, שההורים שלך נפלו מהשמיים, שאין להם עבר, איזה אנשים אלה שמסתירים הכל מהילד שלהם. הוא רטן ורטן ונראה שעוד רגע הולך להרביץ לי. כאילו גרמתי לו עוגמת נפש. הפנים שלו היו מלאים קמטים כמו שק שישנו עליו, ביד ימין היתה חסרה לו זרת. ראה שאני מסתכל. הוא שאל מה אני מסתכל, לא ראיתי אף פעם אדם עם תשע אצבעות? אמרתי שלא. הוא אמר, זאב גרמני אכל לי את האצבע לפני שחנקתי אותו. זה מצא חן בעיניי אבל לא שאלתי כלום. הייתי רגיל לא לשאול. זליג אמר שאני כמו קרפיון. הוא בחש את התמונות בזריזות. פרשתי את העשירייה שבחרתי וראיתי גלריה של ילדים בבגדי חג, נשים, גברים, תמונות מחזור, כל כך הרבה אנשים חומים צהובים קרועים שקיבלתי כאב ראש. זרוק, אמר זליג. בחרתי ילדה בחליפת מלחים. הוא העיף מבט, חייך ואמר, מתה. וכן הלאה.כל תמונה, מת, מתה, מתו. הוא בחן את התמונות שלו ואמר בצער שאין לו מזל. זרקנו תמונה אחרי תמונה וכולם בתמונות היו מתים. אני נשארתי בלי תמונות. זליג חשף את הקלף האחרון שלו, זוג בבגדי כלולות ואמר שניצח. היא מתה, הוא אמר, אבל הוא חי. זה אבא שלך. אמרתי לו שלא יכול להיות כי אמא שלי בחיים. זליג אמר שאני טמבל. זאת האשה הראשונה של אבא שלך, אמר. היו להם שלושה ילדים וכולם מתו בתאי הגזים. הוא חיטט בערימה המכוערת והוציא שלושה תצלומים. הוא אמר, אתה רואה? אלה היו האחים שלך.תאומות בנות שש ותינוק. נישאר מהם רק עשן...מה הרגשתי? הייתי מהופנט. אני לא זוכר איך פגע הקומקום הרותח בחזה של זליג, במשטרה טענו שזרקתי בזדון...הכניסו אותי למוסד, ברחתי, חזרתי הביתה. הצמידו לי עובדת סוציאלית, היא כבר זקנה מאוד אבל בטח שמעת שהעידה במשפט לטובתי...ההורים שלי המשיכו לשתוק. אמא עבדה ביום...אבא עבד בלילה...מקרה זליג לא עלה אפילו פעם אחת...לא, דוקטור, אתה יכול להאמין לי. באותה תקופה הבית שלנו התחיל להתקלף.

הגג דלף בחורף, היה המון עובש על הקירות. הדלקנו תנור נפט, אכלנו טוסטים. שתקנו כי זה מה שידענו לעשות הכי טוב...מה הרגשתי?...התחלתי להסתייג מהוריי. חשבתי שאולי הם אנשים מתים שמעמידים פנים של אנשים חיים...רוחות רפאים? לא, אף פעם לא האמנתי ברוחות. אני מעדיף להתייחס לתופעה במונחים פיסיקליים...מבחינתי, השדה האלקטרומגנטי שלהם השתנה פתאום. למה הכוונה? הם הפקירו אותי. נשארתי לבד. רק הספרנית שמה לב לשינוי בהרגלי הקריאה שלי. ספרות יפה לא עניינה אותי יותר. רק היסטוריה ומדע...פסיכולוגיה?...מדעי ההתנהגות, אם לדייק. כן, בהחלט. המכניזם של מוח האדם עמד במרכז המחקר שלי. קראתי כל מה שהיה בהשג היד על השואה. כולם שאלו למה ואני רציתי להבין, איך. איך המציאו הגרמנים מכונת השמדה שיטתית ומאורגנת כזאת...איך הצליחו להפר את האיזון הקוסמי ולפגוע בחוקי הסימטריה...הייתי כמו מנוע ששכחו לכבות, הייתי שרוף מרוב מאמץ, לא יכולתי לישון...קולות? איזה קולות?! אני לא משוגע!תן לי לנחש...אתה מתכוון לקולות המצפון! איזה מצפון, דוקטור? כל הזמן זורקים לי בפרצוף את המילה הזאת...אני נאמן לעקרונות שלי ולא עושה חצי עבודה...האם זה מצפון? שנינו יודעים מה מצב העניינים בעולם ואם לא נעמוד על המשמר ולא נעשה מה שנחוץ כדי להגן על השלמות, מי יעשה את זה בשבילנו?!...מי ידאג להמשכיות הסימטריה?!...כל אחד צריך לתרום את חלקו היחסי...עכשיו אתה מופתע. אתה לא מופתע? אתה כן מופתע. אני רואה על הפנים שלך שאתה מופתע. אמרתי משהו שמפריע לך? לא? אני לא לגמריבטוח...חשבתי שאפשר לתת בך אמון...לדבר כאיש מקצוע אל איש מקצוע...אני בן חמישים ושש דוקטור ומאז הביקור ההוא לא הפסקתי ללמוד ולחקור וליישם...חיכיתי הרבה שנים לתוצאות...זאת עבודה אחראית וקשה! מישהו שם לב לדבקות שלי? להתמדה? מישהו הביע הערכה למחקר? אתה יודע את התשובה...אגלה לך משהו...מצאתי חור אינסופי של תולעת ואני זוחל בו...שם תכננתי הכל ושם גיליתי את הנוסחה...אין לך מושג, דוקטור, כמה מרחב יש בחור צר כזה...אתה מוקף גופים שמימיים, הכל עגול ומושלם עד הפרט האחרון, לא שבור לא פגום לא עקום לא מקולקל...אני יכול לקום רגע? אני יכול ליישר את התמונה ההיא על הקיר? מאז שנכנסתי לפה זה מפריע לי, תודה, עכשיו בסדר...אני לא עייף אבל שכחתי על מה דיברנו...רגע רגע...להמשיך מאיפה? הילדות?...שוב הילדות...הייתי בן ארבע עשרה ובדיוק התחיל משפט אייכמן בירושלים...אתה בטח עוד לא נולדת אז...כבר ידעתי הכל. מתחת למזרן החבאתי את השואה בתמונות ובכתובים...הלכתי לחבר לשמוע רדיו...לנו לא היה רדיו כי אבי שבר אותו, סיפרתי, טוב...אמרתי שלא היו לי חברים...בגלל התרופות אני אומר כל מיני דברים...אמרתי, לא ממש...יש הבדל...אתה מנסה לתפוס אותי בשקר? מקווה שלא. היה לי חבר אחד, תימני, אספן בולים. סיפרתי לו על השואה. לא מה שלימדו בבית הספר. יותר. אני מתכוון לפרטים. איך השיטה עבדה. איך לא היו כמעט תקלות. הקשבנו יחד לדיווחים מהמשפט ואספנו המון אינפורמציה חדשה. סיפרתי לו שאני חוקר את הנושא ובונה משוואה. השבעתי אותו לשמור סוד. הרגנו בולבול ברוגטקה, שרפנו אותו על מזבח קטן בביצה וככה כרתנו ברית. הוא שתק כל השנים ורק במשפט פתח את הפה...לא אמרתי שהעיד נגדי אבל קרא לי בשמות לא מחמיאים...נכון שהוא מכונאי אבל מה הוא יודע על המנגנון של טבע האדם?מה הוא מבין בכל זה לעומתי? אפס. אני גיליתי לו עולם שלם והוא בגד בי...ובכן, כמו שאמרתי, נפתח פרק חדש בחיי. הייתי טוב בשפות אבל לא היה לי כסף לקורסים אז למדתי לבד לאטינית אנגלית וגרמנית כדי לרדת לשורש העניין. אין ספרן בארץ שלא מכיר אותי...קראתי כל כך הרבה שהרסתי את הראייה, תראה איזה עדשות יש לי...מה?...מדע בדיוני? הס וחלילה. דע לך שזהו הז'אנר הכי כוזב. פונה אל החלק האנליטי ובו בזמן משתלט על הרגש.

איך אני יודע? נכוותי פעם ולא ניסיתי יותר. היה לי עניין מיוחד בתולדות האנטישמיות כמובן והאסכולות שעסקו בזה מאז הקדמונים כי עם כל הכבוד לנוצרים לא הם שהמציאו את זה...ובכלל, מהם מקורות הנצרות? חשבת על זה פעם, דוקטור? אני יודע משהו שרק מעטים יודעים אבל לא אדבר על זה עכשיו...לא, זה לא הנושא...באותה תקופה הבנתי סוף סוף למה שתקו הוריי ולמה אני לא שאלתי כלום...זיכרון כזיכרון עושה פעולה הרסנית ומפר את שיווי המשקל בין האונות...צריך ללמוד ולהבין ולתקן ולא סתם לזכור...משהו לא ברור לך?...חשבתי, כי עשית מין תנועה כזאת עם הכתף...לא הייתי רוצה לגלות שדיברתי סתם...שהשיחה הזאת היא כמו השיחות עם שני הרופאים הקודמים והסניגור הטיפש שהמדינה מינתה בשבילי כאילו שאני לא מסוגל להציג טיעונים מסודרים ולהגן על עצמי...מתי עשיתי תואר בספרות ופסיכולוגיה?...אמרתי שעשיתי תואר?...במילה תואר התכוונתי לבקיאות...דע את האויב, חא חא...הכל על דרך המשל. אני מקווה שזה לא הזיק לאמינות שלי...בגלל המוסד לעבריינים וכל הפרשה ההיא סרבו לגייס אותי לצבא אבל לא וויתרתי ובסוף נחש מה? בעצם זה מופיע בתיק...הייתי צלף מצטיין והלכתי ללמוד הנדסה...מה חשוב התואר? העיקר הידע...החלפתי מקומות עבודה, נכון, זה היה טבעי בשביל אדם כמוני עם תוכנית ספירלית שדורשת תכנון וכסף...הייתי פקח, מנהל חשבונות ונהג משאית במפעלי ים המלח... חסכתי פרוטה לפרוטה, לא אכלתי בשר ולא שתיתי אלכוהול...קניתי מחשב כדי להכין טבלאות ולעשות חישובים סטטיסטיים...תאר לך את הנאצים עם מחשבים...איזה חישובים? היו לי קרטריונים ברורים למה שאני מחפש והייתי חייב לחשב את ההסתברויות, נכון?...מה יצא?...התוצאות לא היו מעודדות, אבל אני רץ למרחקים ארוכים, דוקטור. היה לי רעיון לנוסחה, התאורמה היתה מופיעה בחלום וכותבת את עצמה כאן, על האישונים, בזמן השינה...מה הרגשתי?...הייתי מרוכז...מאוד מרוכז...יכולתי לחשב את מספר גרעיני החומוס בקערה ששמו לפניי...לא. לא רציתי להיות קוסם. אתה מניח שכל אדם עם כישורים מיוחדים נועד להיות קוסם?...זאת חשיבה שגויה, דוקטור. אני נועדתי להיות מתקן...תסתכל עלי. אני נראה לך פושע? אני מתקן. אני מתקן!...אני...בסדר...רציתי רק להבהיר שאני מתקן...לא קשה לי להמשיך...זמננו תם?...אני לא דואג במקומך, השיחה הזאת חשובה לי...אם חוט המחשבה שלי נקטע זה רק בגלל הכדורים...דיברתי על הנוסחה...כן...חסכתי כסף והתחלתי לנסוע הרבה...באותו זמן הייתי מבקר איכות של תשלובת כימית גדולה, שלחו אותי לאירופה...הסתובבתי כל כך הרבה במחסנים של חומרי הדברה שלא הפסקתי להתקלח...בגרמניה הכרתי את אשתי השנייה...מי היתה הראשונה? ניצולת שואה, מבוגרת ממני כפליים...היא היתה רוקחת ועקרה בגלל הניסויים שעשו עליה באושוויץ... התחתנתי איתה מייד אחרי הצבא ועד שהתגרשנו בהסכמה משותפת כעבור שנתיים, לא הצטערתי לרגע...היא התאימה לתוך המטריצה שלי וסיפרה לי דברים שאפשר ללמוד רק ממקור ראשון...גידלנו יחד נמלים, זה היה התחביב שלה והיא הוכיחה לי שלאנשים ונמלים יש אותה מטרה...אולי פעם אכתוב על זה...בפרנקפורט הכרתי את אשתי השנייה...כן, היה לי נוח שם, חזרתי שוב ושוב. אני מעריך דיוק סדר ונקיון...הייתי קשוב לסביבה והכל התנהל לפי התוכנית שבניתי...אי אפשר להבין את כל זה לעומק בלי כלים מדעיים מסוג מסויים שאני לא בטוח שיש לך, דוקטור...לא התכוונתי לפגוע...לא פגעתי?...טוב...היושר שלי מסבך אותי לפעמים...שם אשתי? לא משנה, אני מעדיף בלי שמות, זליג זה משהו אחר, כינוי לתהליך כימי מתמשך במאיץ החלקיקים הפרטי שלי, שרשרת זליג קראתי לזה...אשתי השנייה היתה בת לשושלת אצולה ניאונאצית ידועה...היא רצתה לכפר ולהתחתן עם יהודי מישראל ואני חיפשתי אחרי אשה כמוה...כן, היא התגיירה וניתקה את הקשר עם המשפחה שלה...התחתנו בירושלים ובילינו את ירח הדבש בסדום...מה אמרו הוריי?...הם כבר לא היו בחיים, עשו מעשה נמהר מבלי לבקש את עצתי הרי סיפרתי לך...לא סיפרתי?...מוזר...הייתי בטוח שכן...נדלג על זה ברשותך...כן, אחר כך...הקשר עם אשתי השנייה היה שונה מהראשון אבל רק במהות, לא בתוכן...היא הקפידה מאוד על אמצעי מניעה כי לא רצתה להביא ילדים לעולם פגום...היו לי סיבות משלי להסכים איתה...היא עודדה אותי לקבל את הגוף שלי כאובייקט טהור ולקחה אותי לחופים של נודיסטים...בהתחלה היה לי קשה, כן, אבל מהר מאוד התרגלתי...היו לנו חיים נוחים. עבדנו יחד לפעמים כי גם היא עסקה בביקורת איכות. איכות הסביבה...זיהום אוויר ומים, אתה יודע, אם לא נשלוט בזה לאן כדור הארץ יגיע?...היינו יחד חמש שנים וניפרדנו לפני שנשלחה לטיבט...לא רציתי לנסוע לשם, היו לי תוכניות אחרות...נתתי לה את האקוואריום במתנה אבל קשה לי להאמין שהדגים שלנו החזיקו מעמד בגובה כזה...לא, לא שמרנו על קשר. זה היה פרק סגור, השלמתי שני תיקונים במסלול הפרטי שלי ולא היה זמן להסתכל אחורה...

שני הניסויים עלו יפה, דוקטור. עבדתי על פיתוח הנוסחה הסופית יום ולילה...רק מי שהיה מתבונן כמוני ליקום בעיניים והיה רואה מה שראיתי, היה מסוגל להעריך את העמל שהשקעתי בניסוח המשוואה...אבל אני לא חושב שיש אדם כזה...נכון, זה היה נטל, דוקטור, לשאת את התוכנית הגדולה לבדי כפי שנשא ישו, לפי האגדה, את הצלב על השכם...איזו שאלה? בוודאי שקראתי את הברית החדשה, איך יכולתי לצאת בלי זה לדרך?...הנה, הצעה בשבילך...תכין תמיד את שיעורי הבית...אני הכנתי וחבל רק שלא השלמתי מה שתוכנן...אם הייתי עושה שוב הכל מחדש?...הממ. הרי נתתי מה שנידרש ממני ועכשיו תורם של אחרים...לא בטוח שאתה יורד לסוף דעתי, דוקטור. אתה חושב במונחים של בריאות הנפש במקום לבחון את הסיפור שלי מנקודת מבט עניינית...גם השופטים משוחדים...כולם נופלים בפח הרגשי... לא היה באולם אחד שיקום ויגיד, הנה המדען שהמציא את הנוסחה...הם מקנאים...אני יודע שהם מקנאים כי רק מעטים זוכים לפירסום כזה...לכן אני זהיר בהחלט ולא מגלה שום דבר חיוני לאיש...מאין לי שאתה שונה מהם? אני חושב שכדאי שנסיים את השיחה הזאת. כן. התעייפתי... כרצוני? כרצוני?!...אתה רואה?...איבדת עניין ואתה מגלגל את האחריות עלי...אני הולך... עכשיו אתה מבקש ממני להמשיך אבל למה לא ביקשת קודם? קשה לי עם המסר הכפול הזה...אתה רוצה לשמוע הלאה או לא...מה?...מה?...אני מוכן לדבר בתנאי שאתה מוכן לשמוע ומבטיח שהכל נישאר בארבע עיניים.לא, זה לא מובן מאליו, שום דבר לא מובן מאליו בחיים דוקטור וכל הישג הוא פרי של עבודה קשה...אני מעריך שאתה מסכים איתי...מאיפה אתה רוצה להמשיך?...טיבט...אף פעם לא הייתי בטיבט. התחלתי לנסוע הרבה לגרמניה. למרחצאות. בזכות אשתי השנייה לא היתה לי בעייה עם עירום אבל החיפוש היה מתסכל...כמובן שהיו לי חישובי הסתברות לפי מספר המתרחצים וגם גישה חופשית אל המסמכים של עיירות המרפא בגלל העבודה שלי כמבקר איכות...איכות של מה? איכות הצנרת, מתקני הסינון...כל מעין מינרלי הוא ייחודי והתפקיד שלי היה לפקח על רמה יציבה של התנאים הסביבתיים...הייתי מומחה לחלודה...כן, רבים הכירו אותי. עזרו לי. היו אדיבים מאוד.חישובי השחיקה כללו גם נפח, כך וכך מתרחצים על כך וכך מטר מרובע, נשים גברים, ילדים, הרבה משפחות שבילו את החופשות שלהם בבריכות...היו מנויים קבועים ונופשים מתחלפים, אורחים, קבוצות, בתי ספר...נכים... זוגות של הומוסקסואלים...אני בסדר, דוקטור...הידיים שלי רועדות בגלל התרופה, כידוע לך...אחרי שנתיים מצאתי את הצירוף...כל הקריטריונים התאימו...איפה?...ביער, בצפון המדינה...כפר נופש קטן...הכרתי היטב את המנהל...שאלתי מי הם, הוא אמר לי. היית פעם במקום כזה, דוקטור?...טוב, אל תענה...בכל מקרה, כדאי לך...הרבה ירק ושיש...נקי, מטופח...המתרחצים דומים למלאכים בגלל האדים על המים...הם טובלים ושוחים וצפים בהתמסרותכזאת שלא ראיתי בשום מקום אחר בעולם...כן, יש להם סבלנות והם נהנים ומתייחסים אל הגוף שלהם בכבוד...לא עושים עניין מעירום. אני מניח שככה נהגו בעת העתיקה לפני שהמצאנו את חוקי הצניעות והרסנו הכל במו ידינו.אמרתי משהו שדורש הסבר?...אין סיבה מיוחדת רק משהו במבט שלך...אני לא רוצה לעשות הפסקה, לא, תודה, אני שותה רק בחדרי...אז כמו שאמרתי, היתה התאמה והתחלתי לעקוב אחריהם...הם גרו בסביבה ובאו כל סוף שבוע...לבסוף הכרנו במזנון. הצגתי את עצמי...כמובן שהם התעניינו בישראל. רצו לראות את המקומות הקדושים...הצעתי לעזור להם עם העלייה לרגל, הבאתי חוברות של סוכנויות נסיעות ובאחד הביקורים שלי גם בקבוק של מים קדושים מן הירדן וצלבים מעץ זית לתאומות...הם אמרו שהחליטו להשאיר את התינוק בבית ולא היה קל לשנות את דעתם שייקחו אותו...הממ...איך שכנעתי אותם? אמרתי להם שכאן זה גן עדן לילדים...הם קבעו תאריך...אני נסעתי הביתה והתחלתי לבנות...מה הרגשתי?!..קרוב למטרה...לפני קו הסיום...הרגשתי שהנוסחה עובדת...זה לא רגש? מצידי אתה יכול לקרוא לזה איך שאתה רוצה, אני לא נעלב, אם כבר אז אני מאוכזב שאני חייב לקטוע את הדיבור בגלל שאלה קטנונית...כפר סירקין הוא ישוב קטן והשכנים התחילו לרחרח, מה אני בונה, האם יש לי רשיון, אתה יודע, אנשים דוחפים את האף...אמרתי להם שבהמלצת הרופא אני בונה סאונה וזה הרגיז אותם...מה אני, סקנדינבי? גר בקוטב? שאלות כאלה.כולם ידעו שדיבור זה לא הצד החזק שלי והיו כאלה שפחדו ממני שלא בצדק, התרחקו ולא אמרו אפילו שלום כאילו אני מצורע...בלילה ראיתי אותם מציצים מאחורי התריסים, מסתכלים במשקפת, עם הידע שלי בקליעה למטרה יכולתי לחסל אותם אחד אחד אבל אני בן אדם הגון, לא מפלצת...ביום שהמשפחה באה לבקר אצלי הייתי צלול וממוקד, לא עצבני אבל דרוך כי הייתי חייב לשלוט בכל הפרטים בלי עזרה...הם סיפרו על הביקור שלהם בכנסיית המולד והוויאה דולורוזה ואני הכנתי ארוחת ערב...התאומות היו בנות שש אני מתכוון זה היה ערב יום ההולדת שלהן והם התכוננו לחגוג את זה למחרת עם טבילה בנהר הירדן ושאלו אם לקחת את התינוק או להשאיר אותו בביתי אמרתי קחו גם אותו שיוטבל כהלכה ואז אכלנו והבאתי שני נרות חנוכה ושמתי בצלחות של הילדות פרוסת עוגה עם נר והן מחאו כפיים וכיבו את הנרות בנשיפה אחת כיבו את הנרות בנשיפה אחת ואני בינתיים חשבתי שאולי הצינור קצר זה מה שחשבתי בעיקר אבל שאלתי גם שאלות והם נראו מרוצים מאוד מהביקור הילדות היו עייפות והתינוק בכה אז אמרתי להם שיש לי סאונה בחצר היתה לי תוכנית גם למקרה שלא יסכימו אבל הם הסכימו מייד והתחילו להתפשט והאשה אמרה איזו הקלה אחרי יום עמוס כזה היא היתה בת שלושים ושש עם שיער חום וגוף אתלטי ארוך בעלה היה מבוגר ממנה בחמש שנים שרירי כזה בגלל שהיה מאמן כושר עיניים כחולות כמו פנס של ניידת הילדות היו יפות ושזופות גם ההורים והתינוק היה שזוף שיזוף אחיד הם סגדו לשמש היה תשע בלילה נכנסנו לסאונה הילדות צחקקו והאשה אמרה לי אתה יהודי בלי עכבות ואמרה למה אתה לא מתפשט אמרתי שאני הולך להביא מגבות יצאתי ונעלתי את הדלת מבחוץ שמתי את מוטות הברזל בהצלבה לכל מקרה ברור שלא השגתי ציקלון בי אבל אשתי הראשונה שהיתה רוקחת לימדה אותי איך להפיק חומר דומה מתחתי את הצינור בכל הכוח פתחתי את הברז היה חושך הם קראו בשמי וצעקו מה עם האור עדיין לא הבינו ופתאום בבת אחת התחילו צרחות הגבר ניסה לפרוץ את הקיר שחיזקתי אותו עם בטון מבחוץ שמתי את הרקוויאם של מוצארט בטייפ של המכונית שלי אף אחד לא שמע כלום אבל מישהו צעק לסגור את הרדיו הסתכלתי על השעון לפי המחקר שערכתי היהודים שהיו במשלוח יחד עם אשתו הראשונה ושלושת הילדים של אבי נחנקו רק אחרי עשרים ושתיים דקות בגלל תקלה במסנן אצלי זה לקח שמונה וחצי דקות בדיוק מה שאומר שהמשפחה הגרמנית מתה ארבע עשרה וחצי דקות מהר יותר פתחתי את הדלת ורק בקושי הצלחתי להוציא אותם עד כדי כך הם היו לגוש אחד עם התינוק באמצע ואני מניח שכך נראתה פחות או יותר גם משפחתו הראשונה של אבי אולי היו דבוקים אליהם עוד אנשים אתה יודע איך זה במצבים כאלה רציתי כמובן לשרוף אותם אבל לא הצלחתי לבנות משרפה בזמן לכן צילצלתי מהטלפון הנייד שלי למשטרה וביקשתי שיבואו לפנות את הגופות שמו עלי אזיקים הרחוב היה מלא אנשים עם פחד איום על הפנים אשה אחת הקיאה וכולם צעקו כמו מטורפים מה כבר עשיתי דוקטור בסך הכל הייתי בשליחות קוסמית לתיקון הסימטריה עשיתי מה שהוטל עלי ואני מצהיר בזאת שאני שפוי אני שפוי כן אחרי ששמעת את הסיפור מהתחלה עד הסוף דוקטור לא תוכל לבגוד בי אתה תסביר להם את עיקרי התיאוריה שלי ותציל אותי ותעזור לי להסביר לאחרים איך להמשיך במה שהתחלתי...

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה קרן