אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דיר-יאסין - הטבח שלא היה


 פרשת דיר-יאסין שראשיתה ב-9באפריל 1948, מוכרת בעולם כולו יותר מכל אירוע אחר במלחמת העצמאות*1.הפרשה היתה למיתוס יסוד מכונן בתודעה הפלסטינאית וממילא בתרבותהפלסטינאית* 2. היא משמשת דוגמא מבססת לטענה שהיהודים ביצעו בפלסטינאיםרצח עם ב-1948, ויזמו, במודע ובמכוון, גירוש של מאות אלפי פלסטינאים מהשטחשהיה מיועד למדינת ישראל, מהשטחים שהיו מיועדים למדינה הפלסטינאית ונכבשועל ידי ישראל, וממדינת ישראל לאחר שהוקמה [1]. לפי הפלסטינאים, "הטבח"בדיר-יאסין היה ל"תקרית קפואה" באבולוציה של מדינת ישראל ועיצב אותהבעיניהם כמדינה טרוריסטית שאינה חדלה לטבוח בפלסטינאים - בקיביה ב-1953,בכפר קאסם ב-1956, בסברא ובשתילה ב-1982, בג'נין ב-2003 ובלבנון ב-2006.חוסר נכונותם של הפלסטינאים לעשות שלום עם ישראל, או לפחות לכונן יחסי אילוחמה, חמישים ושמונה שנים אחרי מלחמת העצמאות, נובע במידה לא מבוטלת מןהמקום שתופסת פרשת דיר-יאסין בתודעתם הלאומית העכשווית. לפיכך, פרשת דיר-יאסין איננה רק פרשה היסטורית, אלא פרשה עכשווית מאוד, שתעסיק אותנובכל עתיד נראה לעין. היא מבהירה למשל מדוע דחה ראש הרשות הפלסטינאית, יאסר ערפאת, בשנת 2000, את הצעתו של ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, להקים מדינהפלסטינאית כמעט על כל שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה. היא מבהירה מדועממשלת החמאס היום דוחה כל פשרה. השלמה עם "רוצחי" דיר-יאסין אינה באה בחשבון שהרי השלמה איתם תהיה בבחינת "הרצחת וגם ירשת?!" *3.פרשת דיר-יאסין איננה רק מיתוס מכונן של הפלסטינאים אלא גם מיתוס מכונן שלהשמאל הישראלי החדש, המערער על הצידוק להקמתה ולהמשך קיומה של מדינת ישראלכמדינת לאום יהודית, ופועל גם להחזיר לפלסטינאים את זכויותיהם "שנגזלו עלידי היהודים" וגם להפוך את ישראל למדינת כל תושביה.

ראש "אסכולת טלביה" והאב המייסד של השמאל האנטי-ציוני הישראלי, אישה אוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ' מרטין בובר*4 , רתם את הטבח שלא היהבדיר-יאסין למאבקו ב"פשעים" שביצעו הציונים במלחמת העצמאות.

יחד עם חברו להשקפה, איש אותה אוניברסיטה, פרופ' עקיבא ארנסט סימון, ואישים נוספיםמאותה אסכולה, הוא שלח עוד ב-1949 מחאה לבן גוריון נגד מגורים של עוליםחדשים בדיר-יאסין: "עניין דיר-יאסין הוא כתם שחור על כבודה של האומההעברית... מוטב להשאיר לעת עתה את אדמת דיר-יאסין בלתי מעובדת ומוטב להניחאת בתי דיר-יאסין בלתי מיושבים, מאשר לחולל פעולה אשר חשיבותה הסמליתהשלילית עולה לאין ערוך על תועלתה המעשית[2].ב-7 באפריל 2005, יומיים לפני יום השנה לאירוע דיר-יאסין, פרסם המשוררהיהודי-ישראלי שמואל ירושלמי*5 את שירו באתר "חברה צודקת"*6 עלבתי דיר-יאסין, פתאום, ירד אופל. הכול רתח ורעד סביב. היד המרצחת, פשטה לעבר כל צוהר. מבוע אחרון של התקווה, הֵכזיב. נזכור את דיר-יאסין! את הקורבנות, אשר נִטְבוֹחוּ, נזכורה. את נרצחי הנכבא התמימים, לעולם לא נשכח! מראה נהרות דם, הנשפך לשווא, לא יסור מעינינו. אֵימֵי דיר-יאסין, מליבנו לא יִמחַ! מוסכם כמעט על הכול כי כדי שניתן יהיה להגיע להסדר עם הפלסטינאים יש לפתוראת בעיית הפליטים. פרופ' בני מוריס, שהתמחה בגורמים להיווצרות תופעתהפליטים, כתב: "למרבה האירוניה, המבצע שהיתה לו ככל הנראה השפעה מרחיקתלכת יותר מכל אירוע אחר במלחמה על מנוסתם של כפרים ערבים מארץ ישראל לאהיה מבצע של ה'הגנה', כי אם מבצע משותף של האצ"ל ולח"י" – ההתקפה עלדיר-יאסין"[3]. אם נבסס את התזה של ספר זה, שלא היה כלל טבח בדיר-יאסין,יתברר לכול שהשמאל הציוני, ברצונו לקעקע את כוחם הפוליטי שלהרוויזיוניסטים "המיליטריסטיים" ו"חסידי ארץ ישראל השלמה ההזויים" תרם,יותר מכל גורם אחר ביישוב ובמדינה, להחרפת הסכסוך בין יהודים לפלסטינאים,ולמותם של אנשים כה רבים מקרב שני העמים. תובנה זאת אולי תועיל לנטרל מקצתמן הגורמים המזינים את הסכסוך ולהתקדם להסדר.

1.מניפולציה שחוללה אירועי שער היסטוריים

ו אלה עיקרי הדברים כפי שהתפרסמו עלהפרשה, אותם אנו עומדים להפריך, אחד לאחד:

א. הכפר דיר-יאסין, שנמצא ממערב לירושלים, סמוך לשכונתגבעת-שאול, היה כפר שקט. לתושביו היתה ברית אי-התקפה עם אנשי שכונתגבעת-שאול. תושביו לא פעלו נגד היהודים במלחמת העצמאות ולא סיכנו אותםבשום צורה שהיא. לפיכך, לא היתה ליהודים שום עילה לתקוף את הכפר ולגרשממנו את תושביו.ב. אנשי האצ"ל ולח"י תקפו את הכפר ללא אישור המוסדות המוסמכיםשל היישוב היהודי, ובניגוד לאינטרס הצבאי של היהודים באותו זמן. ג. במהלך הקרב רצחו אנשי האצ"ל ולח"י נשים, ילדיםוזקנים, שלא סיכנו אותם בשום צורה שהיא.ד. אחרי הקרב הובילו הכובשים את התושבים שנותרו למחצבה שביןהכפר לירושלים ושם טבחו רבים מהם.ה. בסך הכול טבחו אנשי האצ"ל ולח"י 254 תושבים*7."עובדות" אלו הן נכסי צאן ברזל במורשת מלחמת העצמאות של רוב היהודים,במורשת "אל נכבה" של הפלסטינאים והעולם הערבי, ושל הנרטיב של אותה מלחמהבעולם כולו. בשנת 2002 הורו שלטונות צה"ל להפסיק את הרצאותיו של אחדמלוחמי הקרב בדיר-יאסין, איש לח"י לשעבר - שנהג להרצות, במשך שנים, עלנושא זה לפני חיילי צה"ל - משום שהכחיש את עניין הטבח. צה"ל נקטצעד חריף זה בעקבות תלונתה של חברת הכנסת נעמי חזן, פרופ' למדע המדינהבאוניברסיטה העברית בירושלים[4]. זהות כזאת של חשיבה אודות נרטיב יסוד,בין הפלסטינאים לבין צה"ל, לא קיימת בשום תחום אחר.

אנחנו נטען שרוב הדבריםשהתפרסמו על פרשת דיר-יאסין, אינם מבוססים ורובם אף שקריים. הטיעון העיקרישלנו הוא שמנהיג היישוב, יו"ר הנהלת הסוכנות ומחזיק תיק הביטחון בה, דודבן גוריון, ידע על ההתקפה המתוכננת של האצ"ל ולח"י על דיר-יאסין, אישראותה, וקיבל דיווח מפורט על כל האירועים, גם ממפקד מחוז ירושלים, נאמנו,דוד שאלתיאל, וגם מסוכן סמוי של "ההגנה" בלח"י, שהשתתף בקרב, שמעוןמוניטה. הוא גם ידע שבדיר-יאסין לא היה טבח ולמרות זאת שתק בפומבי, גםב-1948 וגם לאחר מכן, עד מותו. אבל, לעומת זאת, הוא אישר שידע את האמת עלפרשת דיר-יאסין בפגישה עם הסוכן שמעון מוניטה, בתחילת שנות החמישים[5]. בפרקים הבאים נבסס טענה זאת.אם טענתנו זאת לא תופרך, הרי שהיא מערערת את כל מה שנכתב עלפרשה זאת בחמישים ושמונה השנים מאז. טיעון זה שופך אור חדש על דוד בןגוריון, על מקורביו, על חקר מלחמת העצמאות ומלחמות אחרות, ועל התרבותהפוליטית, הביטחונית, המחקרית והאקדמית של היישוב היהודי ושל מדינת ישראל.

שהרי אם בפרשה זו הצליחו בן גוריון וחבריו להונות את כל העולם, אזי בפרשותאחרות, פחות מזיקות לתדמיתה של ישראל, על אחת כמה וכמה.

ביסוס התיזה

א. היו פיגועים שיצאו מכפר דיר-יאסין והכפר שימש בסיסליחידות חצי סדירות שפעלו נגד ירושלים העברית. לכן לא היה הבדל ביןדיר-יאסין לבין כפרים אחרים שהותקפו ונחרבו בערך באותו זמן, ותושביהםגורשו על-ידי ארגון "ההגנה" וצה"ל בגזרת ירושלים: קסטל, קולוניה, סריסובית מחסיר, כמו גם כפרים אחרים ברחבי הארץ.ב. חיסול הכפר דיר-יאסין נכלל בפקודת מבצע נחשון (1באפריל 1948) של אגף המבצעים של "ההגנה". שכן פקודה זאת קבעה כי יש לחסלאת כל הכפרים החולשים על הדרך לירושלים.ג. ההתקפה על דיר-יאסין תואמה עם מפקדת"ההגנה" בירושלים במסגרת "מבצע נחשון", שנועד להבטיח את התחבורה העבריתלירושלים. בפקודת המבצע של "נחשון" נקבע שכוחות "ההגנה" יהרסו כפריםערביים הסמוכים לכביש לירושלים, המאיימים על התחבורה העבריתלעיר. תושבי הכפרים יגורשו בכוח. בזמן המבצע אירעו בכפרים הערבייםהתרחשויות דומות להתרחשויות שאירעו בדיר-יאסין*8. ד. בכיבוש הכפר השתתפה יחידת פלמ"ח, והיא שהשלימה אתהכיבוש*9, ולא רק סייעה בחילוץ נפגעים, כפי שפורסם לאחר שנים רבות בהןהוסתרה גם עובדה זאת. ה. בדיר-יאסין נהרגו, לכל היותר, 110 ערבים וייתכן גםשהרבה פחות. הטבח, כביכול, אחרי הקרב, במחצבה או במקום אחר, לא היה ולאנברא, ורוב ההרוגים נפגעו במהלך הלחימה על-ידי לוחמי האצ"ל, לח"י, חטיבת"עציוני" ופלמ"ח.ו. במהלך הלחימה התברר כי בניגוד למידעשהיה ללוחמים, היו דלתות הבתים לא מעץ כי אם מברזל, וכדי לפרוץ אותןהצמידו אליהן מטעני חבלה ופוצצו אותן. מפיצוצים אלה נפגעו ונהרגו חלקמיושבי הבתים. ז. חלק מן ההרוגים נפגעו ביריות מכונתירייה, שנורו מרחוק על ידי אנשי ארגון "ההגנה", שעה שהערבים ניסו לברוח מןהכפר המותקף לעבר הכפר עין-כרם, שנמצא מדרום לירושלים. אש מכונת ירייה זאתפגעה בעיקר בלא-לוחמים, וכן פגעה מהגב גם בלוחמי האצ"ל שתקפו את הכפר.ח. מפקד האצ"ל בירושלים, מרדכי רענן, פרסם ביום הקרבגוזמא על מספר ההרוגים - 240 - כדי להפחיד את הערבים ולפאר את התוקפים.מספר מוגזם זה שימש עילה לחלק מאמצעי התקשורת לפרסם שהיה טבח ושמפקד באצ"למודה בכך, שהרי אם לא היה טבח איך נהרגו אנשים כה רבים? ט. "גיבורו" האמיתי של עלילת "טבח דיר-יאסין" הואאלוף משנה, חבר כנסת לשעבר, מחנך מצביאי צה"ל, ד"ר מאיר פעיל. הוא המקורהעיקרי לסיפור הטבח. פעיל פיקד בפרוץ מלחמת העצמאות על יחידת סזון מיוחדת של ארגון "ההגנה", שלחמה באצ"ל ובלח"י. יחידה זאתהיתה חלק מיחידה ארצית, פוליטית באופייה, שמפקדהּ אז היה חבר קיבוץ ביתאלפא של השומר הצעיר, דוד כהן, ואחד מתפקידיה היה לנהל לוחמה פסיכולוגיתולהפיץ דיסאינפורמציה על האצ"ל ולח"י. פעיל הועבר מתפקידו זמן קצר לפנישהאצ"ל ולח"י תקפו את דיר-יאסין ומונה למפקד המשטרה הצבאית בירושלים. מאחרוביקש להמשיך ולפקד על יחידת הסזון ולהתחמק מפיקוד על המשטרה הצבאית, סבירלהניח שהוא חיזק את בקשתו ע"י פברוק מעשה "טבח איום ונורא" של"הפורשים". אחרי המלחמה הוא הפך ליחצן של הפלמ"ח ומחנך לערכיהשמאל, והתיימר להיות היסטוריון צבאי. חבריו בפלמ"ח, שהשתלטו על צה"ל ואחרכך על המדינה, סייעו לו להשיג את מטרותיו האישיות שתאמו את מטרותיהם שלהם.לפיכך, טיפוח הנרטיב של הטבח בדיר-יאסין תאם גם את מטרותיו האישיות, וגםשרת את יוצאי הפלמ"ח, את מפלגות מפא"י ומפ"ם, ואת השמאל בישראל.י. למרות שחלק מעובדות אלה היו ידועות גםבמלחמת העצמאות וגם אחריה, הן לא נחשפו, לא ב-1948 ולא מאוחר יותר.יא. לאחר שחשפתי מקצת מעובדות אלה לראשונה, בתחילת שנות התשעים,וחזרתי והתייחסתי אליהן פעמים אחדות מאז, לרבות בכנס מדעי באוניברסיטתבר-אילן, התעלמו מהן רוב החוקרים ואנשי התקשורת הישראלים ונצמדו לגרסההמניפולטיבית.

 

לטענתנו, היו מספר טעמים להפיכתפרשת דיר-יאסין לאבן יסוד בתרבות של ישראל:

1. גם בןגוריון ויורשיו וגם מפ"ם וממשיכיה, ביקשו לפגוע פוליטית במפלגת "חרות" שבראשה עמד מנחם בגין, ומאוחר יותר ביקשו לפגוע בגח"ל ובליכוד.2. בשניםהראשונות אחרי מלחמת העצמאות ביקש בן גוריון להרתיע את ערביי ארץ ישראלמלחתור נגד מדינת ישראל, באמצעות סיפור דיר-יאסין, שעלול היהכביכול להתחולל שנית.3. ראשימפ"ם השמאלנית, מחד גיסא, ומפקד ירושלים, דוד שאלתיאל, "הבנגוריוניסט",מאידך גיסא, ביקשו להוציא את דיבתם של אנשי האצ"ל ולח"י, בארץ בכללובירושלים בפרט. היה זה חלק ממאבק על דעת הקהל בירושלים שבו המריאה יוקרתםשל האצ"ל ולח"י, עקב הצלחותיהם לגרש את הערבים משכונות אחדות.יוקרת ארגון "ההגנה" היתה אז בשפל, עקב כישלונותיו הרצופים בעיר ובמרחב,בארבעת החודשים הראשונים של המלחמה (שריפת המרכז המסחרי, נפילת הל"ה, טבחאנשי שיירת הר-טוב ושיירת עטרות, תבוסה בקרב שיירת נבי דניאל).4. ראשיארגון "ההגנה", ובייחוד אנשי הפלמ"ח ופטרוניהם ממפ"ם, ביקשו למנוע אתהצטרפותם של האצ"ל ולח"י לצה"ל, כמסגרות צבאיות, ולכפות עליהם להתפרק, כךשחבריהם יצטרפו לצה"ל רק כיחידים בלא שום דרגה ותפקיד. הם קיוו שהדבקתתדמית של רוצחי נשים וילדים לאנשי האצ"ל ולח"י תסייע לפירוק ארגונים אלהלפני הכרזת העצמאות.5. בשניםמאוחרות יותר דאגו רוקמי העלילה למנוע את תשלום המחיר הפוליטי והאישי(חברתי, אקדמי, כלכלי) שעלולים היו לשלם יוזמי המניפולציה ומבצעיה, לונחשפו מעשיהם. 6. לאליטותהוותיקות בישראל היה עניין לכסות על פרשה זאת, כי חשיפתה עלולה היתה לערעראת הבסיס המוסרי, החינוכי והאידיאולוגי של רבות מהן. לפיכך, אמצעי התקשורתלא טיפלו בה והאוניברסיטאות לא חקרו אותה. [1] israel shamir, genocidal depopulation: the deir yassinmassacre, israelshamir.net[2] . בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינאים, תל אביב: עם עובד,1991, עמ' 261-260.[3] . שם, עמ' 158.[4] מעריב באינטרנט, 10 בדצמבר 2002.[5] . ארכיון המחבר, ראיון עם שמעון מוניטה.

תגובות

עלילת דם הטבח בדיר יאסין

עם כל הכבוד לכותב שבא להראות את האמת ולהסביר מדוע שיקר מי ששיקר, "טבח דיר יאסין" ככל עלילת דם כנגד יהודים אחרת מבוססת על שקר בלבד, זה מעולם לא הפריע לעלילת הדם להחשב כאמת מוחלטת ע"י אנטישמיים (נקראים היום פעילי שלום) ותומכיהם היהודים האוטו-אנטישמיים (נקראים היום שמאל ), היהודים מבצעים טבח עם בפלשתינאים (אז איך עדיין יש כ"כ הרבה מהם?), היהודים לא מוכנים לשלום ( הפלסטינאים סרבו שוב ושוב לכל הצעה), היהודים מפרים את אמנות המלחמה ופוגעים באזרחים ( החמאס, דעא"ש, חיזבאללה, הסורים, המצרים, הלובים, הלבנונים, האיראנים, הסודנים, התימנים, הטורקים, הרוסים כולם שומרים אדוקים של אמנות המלחמה ).

יהודי עדן

במסגדים בעדן הפיצו את השמועה על ״טבח דיר יאסין״ וקראו לפרוע בנכבדי העיר היהודים ובני משפחותיהם שנשחטו והושלכו מבעד לחלונות ביתם . ברחוב היהודים שהיה גם המרכז המסחרי נבזזו החנויות ובמשך כשבוע שלט טרור ואיש לא העז לצאת לקבור את המתים שהיו מוטלים ברחובות העיר.
כדאי לדעת !!!

עדות ראיה של מי שהיה ילד בן 8.5 תושב גבעת שאול בעת הקרב .

מר מילשטין 1 אני מבין שאתה לא היית שם ולא ראיתה במו עיניך את אשר אני הילד (שגם כיום איני בשמאל) ראיתי בעייני. וכל להט "הפרכתך" את המדו"ח ע"י השמאל הוא פרי דמיונך.! כך אתה רוצה שנקבלך כה"היסטוריון" ?.
מאחר שגרתי בשכנות לדיר-יסין .שמעתי בלילה את קולות הקרב. בבוקר ניגשתי ליד המחצבה שבקצה השכונה בקירבת דיר-יסין (כיום "כנפי נשרים")
ליד הבנין שלפני המחצבה היתה מונחת גווית גבר על מזרון שהודלק.ישבתי על סוללת עפר ממול כאשר שני לוחמים חמושים בתת-מקלעים מובילים קבוצה של 5-6 ערבים שידיהם מורמות אל עורפם,לאחר שהם ירדו למחצבה נשמעו צרורות ירי ולאחר מכן עלו שני הלוחמים החמושים לבדם....

השקר של דיר יאסין, כמקבילו של השקר של אושויץ.

שקר שחוזרים עליו פעמים רבות, נהפך לאמת. על פי פסק ההלכה של גבלס.
שקרים שחוזרים עליהם, ושהם טובים ליהודים, לציונות ולמדינת ישראל, נהפכים לאמת. (הערבים נוהרים באוטובוסים), של השקרן נתניהו. שקר שקר תרדוף.
שבתאי לוי

בקרוב תופרך "התיזה"של מילשטיין בנושא זה

בקרוב בערוץ 8: "נולדתי בדיר יאסין " סרט דוקומנטרי בנושא (עבודתה המרתקת של נטע שושני )ובו עדויות היסטוריות מרתקות ובהן זאת של יהודה פדר שהיה ממשתתפי האירוע- טבח

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורי מילשטיין