אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בלוק - כתב עת לארכיטקטורה מדיה תאוריה ועיר


התמונה של דן לחמן

אני חייב להודות שאני אוהב מאוד כתבי עת. אני נוהג לדפדף ולחפש, לראות מה יתפוש לי את העין, מה יגרום לי לעניין חדש. כשהתחלתי לדפדף בכתב העת החדש בלוק קרה לי משהו טוב. לא ידעתי על מה להסתכל קודם. לא היה דבר אחד שמשך את עיני. העיצוב המיוחד התוכן המקיף היווה הבטחה מן ההתחלה. מכיוון שזו הופעת בכורה שלו התחלתי לעיין בו מן השורה הראשונה. ושם מצאתי את השורה הבאה:

"אני מודה שיש בי איזו אהבה לא מוסברת לכתבי עת. לא שאני קורא אותם בדקדקנות, או באיזה סדר מלומד. מספיק שהעין משוטטת בבליל המילים והאימאז'ים, מתעכבת פה ושם למסע קצר ואנרגטי... יותר מהכל אני מדמה כתה עת לאסופת מחשבות, קומפוזיציה של רעיונות, אני מאמין במחשבה, מחשבה שגוזרת מעשה, מחשבה כאופן פעולה"

ממש מרגיז, כמעט מה שאני הייתי כותב. עוד מדבר העורכים בגיליון הראשון:

"הייתי רוצה שהבלוק יהיה מסע חוויתי של מחשבה אשר אינו מחפש לתשובה לשאלה –האם זה אמיתי- אלא כזה המפתה במחשבות חדשות שהוא מעורר לחשוב"

אינני יודע מי זה יפתח אלוני החתום על הדברים אך דברי הפתיחה שלו מוצאים חן בעיני. כרמלה יעקובי וולק, שותפתו לעריכה כותבת על נקודת המבט שלה לעריכה:

"בלוק 01 מעלה את שאלת הגוף והחלל דרך תפיסות שונות המשוטטות בחופשיות בין הגוף הרפואי, הגוף האורבאני, הגוף הנוודי, הגוף הביולוגי והכלאותיהם... אנו כעורכים נעים על הרצף בין תפקידנו המסורתי לבין היותנו אוצרים הבונים אוסף על פי תזה"

עוד מהצהרת הכוונות הראשונית:

"בלוק יפעל ליצירת במה –חיה-, פלטפורמה לעשייה, אירועים ודיאלוג, על מנת ליצור מעורבות של הציבור במחשבה על המרחב העירוני וההקשר בין מרכז לפריפריה. כתב העת הוא –אובססיה- אורבאנית של המייסדים, ומשוגעים לדבר"

אין ספק יומרה גבוהה מאוד. מעלה רף ציפיות המעלה גם סימני שאלה. אני מנסה לחשוב על כתבי עת שהיו ממנו ציפיות מהסוג הזה. לא מ"אוקטובר" שהיה (המופיע עדיין?) אחד מכתבי העת החשובים לביקורת וחברה מתקופת המינימליזם. כריכה לבנה דפוס פשוט ומאמרים כל כך חשובים ועד לכתב העת החדש של יצחק לאור.

מדפדוף מהיר עוד לפני ששקעתי בתוכן אין ספק שכתב העת הוא אכן תענוג לעין, תענוג מהסוג של תערוכת אמנות מוצלחת שהיה לה אוצר טוב וחד עין. אוסף של יצירות אמנות מצולמות משטחי התבטאות שונים ממלאים את כתב העת בין המאמרים וכנראה קשורים ומקבילים למאמרים, וזו רק התרשמות מדפדוף ראשוני כאמור. נייר כרומו נותן תמיד תחושה נעימה לעין וליד ואין ספק שכל צילום ותמונה נראית בו בדרך כלל מצוין.

כעשרים וחמישה מאמרים מופיעים כאן. וכמו בכתבי עת, מאמרים לא ארוכים מדי, דחוסים ומנסים להעביר כמה שיותר רעיונות בכמה שפחות מלים. לא תמיד זה מגיע לעומק, אך עצם הזכרת נושא מעלה אצל הקורא הקשרים שבתוך כלל המאמר והתחברותו לאחרים איזו ראיה רחבה אחרת ממה שהיית לו קודם.

המאמרים בחלקם הם דו לשוניים. אלו שנכתבו אנגלית ותורגמו מוצגים בצבעים שונים זה מול זה. דבר הנותן דרך להתרשמות עמוקה יותר ובחינת התרגום.

בתוך המאמרים בין שורות הדפוס הכהות המהוות את המאמר עצמו מופיעות שורות נוספות בצבע חיוור יותר המהווה הערות ישירות לטקסט העיקרי. מעניין מרתק וחדשני. בין הדפים במקומות הנחוצים נמצאים חצאי דפים בצבע ורוד, עליהם מודפסות עוד הערות ולעתים חומר עזר למאמר. עוד חידוש עריכתי. המאמר היפה מאוד הנוגע לסדרה "הממלכה" של פון טרייר כבר פורסם אצלנו והוא מתייחס למאמר המופיע בחוברת זו.

המאמרים עוסקים ברובם ביחס בין העיר והגוף האנושי. השאלות מהו גוף בתוך החלל העירוני, בתוך החיים העירוניים. היחס בין העיר ובריאות הגוף.

אחת הדוגמאות הוא המאמר של אליזבת גרוס "גופים-עיר". גרוס מלמדת בחוג ללימודי נשים ומגדר בניו ג'רסי. היא כותבת על ארכיטקטורה, פמיניזם ופילוסופיה. ושפתה אכן משתמש בשפה הנוגעת בכל התחומים הללו.

"תחום שהזנחתי יתר על המידה –ואני מברכת על ההזדמנות להתחיל לתקן את המעוות- הוא היחס המכונן והמגדיר הדדית המתקיים בין הגוף האנושי והעיר. העיר היא בין הגורמים המכריעים בייצור החברתי של הגופניות {המינית} הסביבה הבנויה מספקת הקשר ונקודות ציון עבור רוב הגילומים המודרניים של הגוף המערבי....העיר מספקת את הסדר והארגון הכורכים יחדיו אוטומטית גופים אנושיים שלולא כן היו נפרדים.... העיר היא בבואה, השתקפות או תוצר של הגוף האנושי. הגוף נתפס במונחים נטורליסטיים, הוא קדם לעיר, והוא הסיבה והמניע לתכנון ערים ובנייתן..."

והיא הולכת הלאה ומנתחת את המרכיבים הפאלוצנטריים המתקיימים בעיר. בודקת פוליטיקה עירונית בהתאם לצרכי הגוף הנקבי-זכרי.

"העיר משפיעה על האופן בו רואה הסובייקט את האחרים [ אדריכלות חלל הפנים וההפרדה הביתית בין חדר השינה של הזוג הנשוי ובין יתר חללי המגורים והשינה, וכן הייעוד הייחודי של החדרים, הם המשמעותיים בהקשר זה לא פחות מאשר הצטמצמות המשפחה].. הצורות השונות של מרחבי המחיה משפיעות על הדרכים בהן אנו חיים את המרחב,וכך על התנהגותנו והאוריינטציה הגופנית שלנו, ועל צורת ההפעלה של הסובייקט."

זה איננו סוף המאמר, זו רק הדרך להסקת מסקנות משלה עם ההתפתחויות הטכניות שמסביב. במאמר הנושא את השם " סארס בעיר הגדולה: דיווח מהונג קונג" אומרת הכותבת ג'ולי רוז "בלקראת ארכיטקטורה" (1952) קישר לה קורבוזייה באופן ישיר בין ערכי הארכיטקטורה החדשה לבין ניקיון ובריאות חברתית ופיזית. מנקודת מוצא זו היא הולכת ובודקת את התפשטות מחלת הסארס במגהפוליס כמו הונג קונג.

במאמר "פרנויה וחללים אטומים" בודקת עינת מנוף את השינויים שחלו בפוביות השונות שהתפתחו עם יצירת "חדרי הביטחון" הפנים דירתיים בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה, עוד דברים שלא נתנו את דעתנו עליהם וקיבלנו דברים במובנים מאליהם בתוך מציאות החיים. איזה פחדים ממשיכים לעלות הן מהמרתפים הסמליים ממציאות חדר בטחון בדירות. גם באזורים שהם מוגנים היום ואינם נתונים באים טילים בכל רגע נתון.

רק מדוגמאות אלו ורבות אחרות שלא הבאתי דוגמאות מהן אפשר להבין את מכלול המחשבה של כתב העת. אם ניקח בחשבון שסביב כל מאמר ישנן עבודות אמנות ומאמרים על אמנות עירונית הרי שניתן לגיד לבטח שמי שמחשבה על רעיונות מסוג זה ימצא עניין רב וייהנה לדפדף. וכמו שנאמר בהתחלה, לא מוכרחים לקרוא כל מאמר וכל מלה אך יש בהחלט נחת עין ומחשבה בסוף העיון.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן