אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פינק פלויד: ריק רייט


קטגוריה: 

שותה עם שוטים

“live, but don’t leave me” roger waters

ריצ'רד רייט נולד בלונדון ב-28 ליולי 1945. הוא למד בבית הספר היוקרתי haberdasher, ששורשיו מגיעים עד 14 ורוב הביוגרפיות מציינות שהיתה לו השכלה מוסיקלית קלאסית.

ב-1962, בגיל 17, החל ללמוד ארכיטקטורה בפוליטכניון ברח' ריג'נט, שם הכיר את ניק מייסון, לונדוני אף הוא, ואת רוג'ר ווטרס שהגיע מקיימברידג.

ריק רייט, יחד עם ג'ולייט גייל חברתו, איתה התחתן מאוחר יותר, ואף התגרש, החל דרכו המוסיקלית כחבר בלהקה סיגמה 6 (שנקראה על-שם תקן איכות חדשני של מוטורולה, שדגל בשיפור מתמיד של ביצועים). התפתחות ואוכלוסיית ההרכבים היא ככל הנראה כדלקמן:

להקה

רייט ווטרס מייסון

בארט

אחרים

sigma 6

v

קלייב מטקאלף

t-sets

screaming abdabs (פירוש השם הוא הלם קרב)

architectural abdabs

v

קלייב מטקאלף

קית' נובל

ג'ולייט גייל

leonard lodgers

v

בוב קלוז

the pink floyd sound

v

דחק החוצה את בוב קלוז (1965)

pink floyd

v

v

מקובל שסיד בארט, שכתב לבדו כמעט את כל הטקסטים של התקליט הראשון של פינק פלויד, thepiperatthegatesofdawn, עודד את חברי הלהקה לכתוב שירים בעצמם.לאחר שני סינגלים, שכללו ארבעה שירים פרי עטו של בארט, השיר הראשון שריק רייט כתב היה paintbox, שיצא לאור כצד ב' של applesandoranges, הסינגל השלישי של הלהקה, ב–11/1967. יש לזכור שבתקופה שבה יצא השיר, רייט ניגן עם ווטרס ומייסון כבר חמש שנים.

יתכן שהדומיננטיות של בארט לא היטיבה עם שאר חברי הלהקה. לא הצלחתי לברר מתי נכתב השיר של רייט. אבל, ידוע שווטרס, למשל, עשה מאמצים להראות שהוא משורר מבטן ולידה (“poet,everyone.”). מהשוואה שאערוך בהמשך בין השירים שלהם, אפשר יהיה לתארך גם את השירים של רייט.

השיר paintbox כולל רמז, שבוודאי נחשב באותם ימים לסתמי, ליחסים בתוך הלהקה ולבעיות שהטרידו את רייט. "קופסת צבעים", שמו של השיר, היא כמובן קופסה לתוכה מערבבים מספר צבעים מקוריים כדי לקבל גוון אחיד.משהתקבל הגוון האחיד, שוב לא ניתן להבחין בצבעים המקוריים.

בחמש השנים בהם ניגנו יחד עוד לפני הוצאת השיר, הלהקה עברה שינויים תכופים בהרכבים, כולל כניסתה ויציאתה של זמרת הליווי ג'ולייט רייט. בנוסף, כשסיד בארט הגיע ללונדון, הוא נכנס לגור ב"בית של לאונרד", מעונות סטודנטים בהם גרו אז חברי הלהקה האחרים. עקב זאת, מייסון ורייט שהיו לונדוניים, עברו לדירות אחרות – רייט עם אשתו ומייסון חזר להורים. אפשר להניח שהשיר הזה מתעד את מה שאירע סביב התגבשות הלהקה לכדי פינק פלויד סביב בארט.

אם כבר אני ממילא עוסק בניחושים לגבי מה שאירע באיזו דירת סטודנטים בלונדון לפני ארבעים שנה, אני טוען שלמרות הגרסה הרשמית, ווטרס אינו האחראי היחידי ללחץ שהיה קיים בלהקה.

סיד בארט היה ילד גאון שהחליט ש'ל.ס.ד.' יעשה ממנו אפילו יותר גאון. למרות שכבר עסק באמנות באופן עצמאי, משנחת בלונדון הוא לא פצח בקריירת סולו, אלא הצטרף ללהקה קיימת תוך שהוא דוחק החוצה את בוב קלוז. בשנתיים שעברו בין הצטרפות בארט לחוזה המיוחל עם emi, באו ווטרס ורייט, ילדים טובים יחסית אליו, ובוודאי כאלה שלא צריכים להשתמש בכימיקלים אקזוטיים, והראו שהם כותבים לא פחות טוב ממנו, רק בלי לטגן את המוח. סינגלים למילים ולחן של ווטרס ורייט יצאו כבר במהלך 1967, במקביל לסינגלים מאת בארט. מן הראוי לבדוק מאיפה מגיעה התיאוריה – הגם שהיא רווחת – שהם התחילו לכתוב רק בהשראת בארט.

בחזרה לרייט ולקופסת הצבעים:

last night i had too much to drink sitting in a club with so many fools playing to rules, trying to impress but feeling rather empty i had another drink

ניתן היה לצפות מאנשים שמנגנים יחד כבר חמש שנים, שלא יצטרכו "לשחק לפי הכללים" או לנסות ולהרשים אחד את השני.

what a way to spend that evening! they all turn up with their friends playing the game

רייט מספק אמנם אמירה כללית מאוד על כך שהוא לא אוהב קהל ושלהיות בחברת הרבה אנשים פירושו "לשחק את המשחק", אלא שהכוונה היא לאנשים שהתגודדו סביב בארט ו"סצנת הריתם-אנד-בלוז" שרווחה אז בלונדון.

they're in the scene oh i should have been far away

ואכן, אחרי חמש שנים בלהקה (על גילגוליה), הגיע הזמן ללכת.

getting up, i feel so bad remembering what's been before i open the door to an empty room then i forget

מהחלק השני של השיר מבינים שהאלטרנטיבה שניצבה בפני רייט היתה ג'ולייט, שכבר עזבה את הלהקה וכנראה רצתה שגם הוא יעזוב. רייט מספר שאינו החלטי. לא נדיר אצל זוגות נשואים, הוא מספר שג'ולייט יודעת מה הוא רוצה גם כשהוא עצמו אינו יודע. בעצם השארותו בלהקה, רייט בוגד בה (as cross as she can be).

the telephone rings and someone speaks she would very much like to go out to a show so what can i do? i can't think what to say she sees through anyway

על כך שהוא מעדיף לברוח לשתיה מאשר להתמודד עם המציאות בה הוא חי, רייט כתב כבר כמה שורות מעל. אני נוטה לפרש את "אני פותח דלת לחדר ריק ואז שוכח" לא רק כתיאור משלים של השתיה, אלא כהתייחסות ישירה לשיר julia dream של ווטרס.

i open the door to an empty room then i forget

יהיה נחמד

i am most obliged to you for making it clear that i am not here syd barrett

אחרי ההתחלה לעיל, הסינגל הרביעי של הלהקה, שיצא ב–3/1968, היה it would be so nice של רייט (julia dream היה צד ב' שלו). השיר הזה כבר מדבר בפירוש על עזיבה והוא הראשון מבין שלושה שירים באותו נושא שנכתבו באותה השנה על-ידי שלושה חברים בלהקה. שני השירים האחרים הם point me to the sky של ווטרס, ו–judgeband blues של בארט.

צד ב' של הסינגל הרביעי של פינק פלויד הוא, כאמור, julia dream של ווטרס. אפילו לנוכח ניגודי הדעות ביניהם, קשה להבין למה ווטרס כתב שיר לאשתו של רייט. לא נתקלתי בשום סימוכין לכך שהיה שם עניין כלשהו שאפשר להצביע עליו. בכל זאת, גם לנוכח השיר בלבד, קשה להבין איך רייט המשיך לעבוד עם ווטרס באותה הלהקה.

שני השירים שונים מאוד ממרבית השירים של פינק פלויד מאותה התקופה. השירים האחרים נכתבו כמעט כולם על ידי בארט ועסקו בנושא החביב עליו: הכימיה שמאפשרת לאנשים בני שבע עשרה להיכנס לתוך אגדות ילדים. בעוד בארט שר על המציאות וכיצד אפשר לברוח ממנה, רייט ווטרס שרים על המציאות וכיצד ניתן להתמודד איתה ולהעיז מולה פנים.

paintbox ו– julia dream הם שירים "פנומנולוגיים". כמובן, פנומנולוגיה אינה המילה היחידה שמתארת אותם היטב ואני עושה בה שימוש כדי לרמוז על סוף שיתוף הפעולה בין רייט לווטרס ב–1971. שני השירים, בעברית מעט יותר פשוטה,עוסקים במה שקורה בתוך הנפש פנימה. בעוד בארט עסוק עד מעל לראשו בטשטוש ההכרה, רייט ווטרס חופרים לתוכה. ווטרס, מסתבר, ייחס חשיבות רבה מאוד למילים. עדויות (ראיונות, כולל איתו) מספרות שהוא מעולם לא ייחס חשובה רבה מדי למוסיקה, שמח להתמקם בעמדת הבס ואף שפינק פלויד הגיעו להישגים מוסיקליים יפים גם בנגינת בס, ווטרס בלט והצטיין במילים שכתב.

מעניין להשוות את it would be so nice ל-point me at the sky (שיצא אף הוא כסינגל בדצמבר 1968). גם השיר של ווטרס מדבר על עזיבה, אך בעודו מהתל בשומע ומפנה אותו לטכנולוגיה החדישה בה משתמש הנרי מקלין, שלא לדבר על כך שהוא מבקש מג'ין להצטרף אליו, הרי שרייט עוזב לבד ולא מפרט כיצד.

but no one knows what i did today

מאפיין ראשון של העזיבה של רייט: אף אחד לא יודע מה עשיתי היום. העזיבה של רייט היא פעולה חברתית שמקבלת משמעות רק משום היחס שבין רייט לשאר חברי הלהקה. היא לא פעולה עצמית ועצמאית שלו.

there can be no other way

מאפיין שני: אין דרך אחרת. רייט לא עוזב כי הוא רוצה לעזוב. הוא עוזב כי אין ברירה אחרת. הנרי מקלין, לעומתו, עוזב בטיסה, כלומר, העזיבה שלו מזניקה אותו.

but i would just like to say: it would be so nice

מאפיין שלישי: רייט רק מדבר על עזיבה ולא מממש אותה.

everybody cares about the weather everybody should know better

מאפיין רביעי: אנשים צריכים לדעת בעצמם, בלי שרייט יגיד להם, מה טוב. רייט, אף שהעזיבה שלו היא פעולה חברתית ותלותית, מצפה מאנשים שיבינו מעצמם ובדרך פלא כלשהי, מה הפתרון הנכון לבעיה של הלהקה. מוטיב פתרון הפלא לבעיות בין אישיות חוזר, כמובן, שלוש שנים מאוחר יותר ב–echoes. אף שהשיר הנפלא נכתב על-ידי ווטרס, ברור שההשראה לו היתה גם נחלתו של רייט.

בהמשך לרמזים שזרק ווטרס לכיוון ג'ולייט רייט, גם שיר העזיבה של ווטרס רומז, ככל הנראה, לרייט – שהיה ידוע כשתיין – כשהוא משתמש במילה stout ל"עקשן".

and if you survive till two thousand and five i hope you're exceedingly thin for if you are stout you will have to breathe out while the people around you breathe in

השיר השלישי שמדבר על עזיבה, judgeband blues, נכתב על-ידי בארט לכבוד פרידתו מהלהקה ונכלל בתקליט האחרון לו היה שותף, asoucerfulofsecrets, שיצא ביוני 1968. בניגוד לווטרס ורייט, מדובר כאן בפרידה אמיתית, שהתרחשה בפועל. חלק מהמקורות טוענים שבארט ממש נזרק מהלהקה שעמדה בפני שוקת שבורה לאחר כישלון מסע הופעות בארה"ב. אלא, שבניגוד לרייט הרציני והמלנכולי, ווטרס המהתל בטקסט, בארט פשוט לועג לחברי הלהקה ולמצבו שלו כאחד.

עוד באותו אלבום, רייט כתב את remember a day ואת see saw. השיר הראשון עוסק באותו הנושא, אך מציג דעה הפוכה, ל-set the controls for the heart of the sun של ווטרס. שני השירים, של רייט ווטרס, משתמשים במוטיב השמש – המציין את מושג ה"טוב" בפילוסופיה שלאפלטון – כדי לחוות דעה על מפעלם המשותף. בעוד ווטרס שואף להגיע אל השמש, הרי שרייט מתחקה במיוחד אחר צעדיו של אפלטון וטוען שהגעה אל השמש למעשה אינה אפשרית.

מוטיב הבית הראשון הוא "החטא הקדמון". אפשר למצוא אותו גם אצל ווטרס עצמו, אבל הרבה יותר מאוחר (remember when you were young, מ–1975).

remember a day before today a day when you were young free to play along with time evening never comes

לבית השני מסר מעורב. החלום מתגשם אם רק רוצים, ומיד אחר כך, חפש את מלכך. הגשמת החלום תלויה בכפיפות לסמכות עליונה. זאת, כמובן, בניגוד למה שבארט כבר הדגים ווטרס היה עתיד לקיים בעצמו, מספר שנים אחר כך.

singing a song that can't be sung without the mornings kiss dream - you shall be if you wish look for your king

רייט מורד במה שהוא רואה גם כחובה וגם כתנאי למימוש החלומות שלו. מדובר במרידה אקזיסטנציאליסטית 'תיקנית' לפיה האדם יכול לבחור בין חיים אבסורדיים ולא מאושרים לבין מוות חף מאבסורד ומאושר (מוות אצל רייט הוא כל מה שנמצא מחוץ ללהקה). הפתרון שהוא מציע, הוא לוותר על מימוש החלומות ולהישאר כמות שהוא.

why can't we play today? why can't we stay that way?

הטיפוס על עץ הדעת הוא החטא הקדמון, נושא שהעסיק גם את ווטרס (שכתב גם עליו ב–1975: you’vereachedforthesecretstoosoon).

climb your favorite apple tree try to catch the sun

מי כאן האח הקטן עם האקדח ומי הוא זה שחולם עצמו מכאן? ב–1968 רק בארט חלם את עצמו מהלהקה החוצה. קיימות שתי אפשרויות:

הראשונה, לפיהבארט חולם עצמו מכאן ווטרס הוא האח הקטן שמאיים עליו. רייט בעצם טוען שווטרס הוא זה שזרק את בארט מהלהקה. אם כך הוא הדבר, הרי שלווטרס היתה סיבה לא רעה בכלל לנטור לרייט ולעשות לו את מה שמפורט בהמשך המאמר. פרט שולי שמעכיר את הניחוש הזה, הוא שבארט צעיר מווטרס בשלוש שנים.

השנייה, ווטרס הוא זה שחולם עצמו מכאן (ובארט כבר מחוץ לתמונה). רייט הוא האח הקטן של ווטרס, שמאיים עליו. הפתרון הזה מנוגד לחלוטין לרייט הפסיבי והמנותק כפי שפגשנו ב–paintbox והוא משקף על כן התקדמות רצינית שלו לקראת עזיבה את הלהקה. רייט צעיר בשנתיים מווטרס, כך שלפחות בפרט הזה, האפשרות הזו סבירה יותר.

אפשרות נוספת, שמאז ומעולם נראתה לי הסבירה מכולן, היא שהאח הקטן הוא האח שנרצח בסיפור קין והבל, שמתקיים מיד לאחר החטא הקדמון של אדם וחווה, הוריהם. היום אני זונח אותו לחלוטין. רצח הבל לא שייך לחטא הקדמון (הוא כמובן נושא חשוב מאוד בעצמו, אך לא שייך) ולא ברור למה מתרחש היפוך התפקידים, אם אכן לו התכוון רייט.

hide from your little brothers gun dream yourself away

השיר האחר של רייט שהופיע באלבום ב–1968 הוא see saw, המדבר על אח שדבק באחותו הקטנה, ומסתיים בכך שהיא מתבגרת ואילו הוא שוקע. שוב, רייט מציין שבחר בדרך הלא נכונה. הפעם, הוא מציין את התוצאה העגומה של הבחירה שעשה. בניגוד ל–paintbox, התוצאה אינה מתבטאת ביחסיו עם אישתו או עם חבריו, אלא בחייו שלו. כמעט. לא קשה לנחש איזו מילה היתה זו שהוחלפה ב–down (רמז: היא צריכה להתחרז עם cries ובמקום cr, היא מתחילה בעיצור d).

all the way, she cries she grows up and he’s down

סיכום ההבדלים בין השירים המוקדמים של רייט ווטרס

נושאי השירים

פנומנולוגיה

עזיבת הלהקה

פילוסופיה

יחס חיובי לעולם

רייט

paintbox

v

-

it would be so nice

v

-

remember a day

v

-

ווטרס

julia dream

v

-

point me to the sky

v

v

set the controls for the heart of the sun

v

v

שיא ההרמוניה

שנה אחת אחר כך הוציאו פינק פלויד את more ו-umma gumma. בפסקול לסרט בשם הזה, רייט משתתף כמבצע בלבד, כשווטרס וגילמור מלחינים בעצמם שירים שכתבו ומשתפים את רייט ומייסון רק בכמה מהקטעים האינסטרומנטליים.

umma gumma מעניין, כמובן, הרבה יותר. למרות האסוציאציה שמעורר שם האלבום, והפרנסה הרבה שסיפק לעיתונאי התקופה, התקליט השני מתוך התקליט הכפול umma gummaמוקדש דווקא לניסיונות מוסיקליים שמשקפים סגנונות עצמאיים של חברי הלהקה. האלבום מהווה את שיא שיתוף הפעולה בתוך הלהקה כשהוא מגיש תקליט אחד של מיטב היצירות של הלהקה דאז ותקליט שני עתיר ניסיונות עצמאיים, שאינם יצירות סולו טהורות, אלא יצירות של הלהקה כולה כשכל אחת נותנת ביטוי לדעה המוסיקלית של חבר אחר בה. למרות שזו, כנראה, נקודת השיא של שיתוף הפעולה וההרמוניה בין חברי הלהקה, רייט כתב את sysyphus, על שם גיבור מהמיתולוגיה היוונית שלעולם לא משיג את מטרתו.

האלבום הבא,atom heart mother, הווה הזדמנות מצוינת לרייט, בעל ההשכלה המוסיקלית הנרחבת, להביע את עצמו. במקום זאת, פינק פלויד עירבו את רון גיסין שתרם רבות ליצירה המופלאה שנעשתה, ככל הנראה, שלא על דעתו של רייט. רמזים לכך ניתן למצוא בשיר שכתב רייט לאותו אלבום, בו הוא אומר:

we say goodbye before we've said hello i hardly even like you i shouldn't care at all

שנה אחת אחר כך, רייט נחשב לאחראי העיקרי ללחן של echoes, ואף שר אותו יחד עם גילמור. כפי שכבר הזכרתי לעיל, ובהינתן היחס שבין שלושת השירים המוקדמים של ווטרס לטקסט של echoes, ניתן רק לשער מה היה קורה אם רייט היה ממשיך לכתוב שירים ב–1971 והיה מצליח לשכנע את הלהקה לבצע אותם כרצונו וכהבנתו.

פריט טריוויה שלא נכנס לרצף הסיפור אבל חבל להשליך סתם כך: הכלבה "מדמואזל נוב" שהוקלטה ב-live in pompeii היא בת משפחה מדרגה ראשונה (אמא או אחות) של seamous.

וגר חזיר עם כבש

אחרי יצירתechoes, הלהקה התקדמה ויצרה את dark side of the moon, אלבום קונספט שהיה מבוסס על מקשת טקסט אחת פרי עטו של ווטרס. כשניגשה הלהקה להלחין את האלבום, רייט הגיש קטע אינסטרומנטלי, שאף שתאם את רוח האלבום, לא קיבל טקסט שילווה אותו. רייט נתן את הלחן לקלייר טורי, זמרת הליווי של הלהקה, על מנת שתעשה איתו משהו וכך נוצר the great gig in the sky. אף ש"מקשת" הטקסט שהגיש ווטרס כללה שישה שירים בלבד, ללחן של רייט לא נמצא מקום והוא לא השתלב בין הקטעים האינסטרומנטליים האחרים. מצוין כשלעצמו, הוא בולט ושונה מהם.

קצב היצירה של הלהקה פחת מאוד בשנים הבאות. שישה שירים בשנה זה משהו שווטרס סיפק כבר ב–1967. אך, בעוד שהשנים 1967-1972 אופיינו ביצירה אינטנסיבית ביותר, הרי שלמרות העליה במיומנות המוסיקלית והיכולת לספק יצירות מגובשות באורך 45 דקות, הלהקה יצרה אותן אחת לשנתיים, במקום אחת לחודשיים.

שני האלבומים הבאים, wish you were here שיצא ב-1975 ו-animals שיצא ב-1977, הוקדשו לחבר להקה שעזב ולתכונות האופי הרעות של בני האדם.

התקליט הראשון מביניהם, שהוקדש לסיד בארט, נכתב אף הוא כולו על-ידי ווטרס. היצירה, המגובשת מבחינה מוסיקלית יותר מ-dark side of the moon, מבוססת על גיטרה ובס וכוללת קטעי סולו ארוכים מאוד שלהם. ווטרס מביע דעתו על עזיבת הלהקה:

pile on many more layers and i'll be joining you there

כלומר, מי שעזב את הלהקה הוא זה שעשה את הדבר הנכון. בנוסף, לועג ווטרס לכיוון אליו התפתחה הלהקה. לא רק שהיא כבר לא נאמנה לדרכה המקורית,כבר אי אפשר למצוא בה את האנשים הפרטיים שהקימו ויצרו אותה.

the band is just fantastic, that's really what i think oh by the way which one is pink?

למשפט הבא משמעות כפולה. הרבה לפני שידעתי מה זה gravy ואיך מכינים אותו (שופכים שמנת למחבת שנשארו בה המיצים של הסטייקים), הבנתי דווקא את המשמעות הלא טריוויאלית, שהלהקה יורדת לקבר. בין אם נקבל את הפירוש הפשוט לפיו ווטרס חוזר על המשפט הקודם ושר על פינק פלויד שהפכה ללהקת שמנת, ובין אם נייחס למשפט גם את המשמעות השנייה, ברור מה ווטרס חושב על הלהקה.

and did we tell you the name of the game, boy we call it riding the gravy train

התקליט הבא שיצרה פינק פלויד עוסק, לראשונה בתולדות הלהקה, בפוליטיקה ולא באדם הפרטי. האידאל האינדיוידואלי מ-1971, המבוטא במילים:

strangers passing in the street by chance two separate glances meet and i am you and what i see is me

התחלף לא רק בדיסטופיה, אלא בכזו קולקטיבית:

you have to be trusted by the people that you lie to so that when they turn their backs on you you'll get the chance to put the knife in

פטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל. הכוונה היא שאנשים שרע להם מוצאים מפלט מעצמם על ידי כך שהם עוסקים בעניינים ציבוריים. כלומר, כשרע לך, אתה מבטא את זה באמצעות יחסך לזולת. (בחיקוי מושלם שעולה על רבו, יש אפילו זמר ישראלי שמעריץ את ווטרס עד כדי כך שהלך יום אחד להופיע עם ראש הממשלה שלו בכיכר מלכי ישראל.)

הכלב, החזיר והכבש הן כמובן דמויות מחוות החיות. הן גם דמויות שנבחרו בקפידה רבה. בעוד שבספר של אורוול שלושת החזירים הם הדמויות המרכזיות, והכלבים והכבשים, כמו גם חיות אחרות, הן דמויות משנה שטוחות שמביעות רעיון אחד בלבד כל אחת, הרי שווטרס בחר בחזיר אחד בלבד ושם אותו בין הכלב לכבש כדי לספק את הפרשנות שלו.

חוות החיות היא כמובן פינק פלויד. החזיר, המנהיג האחראי למצב אליו היא נקלעה, הוא ווטרס עצמו. הכלב, שחושב שהעולם חרא וששכח כל מה שלמד מ-echoes, הוא ככל הנראה גילמור. הכבש הוא כמובן רייט:

you better watch out there may be dogs about

…..

what do you get for pretending the danger's not real

…..

have you heard the news? the dogs are dead! you better stay home and do as you're told get out of the road if you want to grow old

חוץ מהטחת האשם למצבו של רייט בגילמור, ווטרס גם "מציע" לרייט לעזוב את הלהקה, לטובתו.

חלום רטוב

חמש השנים שחלפו מאז1973 היו קשות מאוד עבור רייט. מסופר, כי ב-1978, משיקולי תכנון מס, נשלחו חברי הלהקה להפיק אלבומים עצמאיים מחוץ לגבולות אנגליה. באותה השנה, גילמור ורייט יצרו אלבומים עצמאיים בצרפת.

wet dream, של רייט מדבר, סוף סוף, בפירוש על אי שביעות הרצון שלו מהכיוון שתפסה הלהקה ועל רצונו לעזוב אותה. against the odds, שכתבה עבורו אשתו, לא מחדש הרבה כשהוא מספר על המצב הקשה של הלהקה, אבל הוא שופך מעט אור על תפיסתו של רייט. כך למשל, רייט הפסיבי, לא מטיל את האשםבמצבה של הלהקה על אף אחד. בהמשך ישיר להשפעה האפלטונית מ-1968, הוא קובע כי אף אחד לא אשם, בעצם, במצב (כזכור, סוקרטס טען שאנשים עושים מעשים רעים מתוך בורות ולא מתוך רוע):

each time we return to this crazy place we break the promise made, face to face easy to make easy to break something's here we don't understand

בהמשך, רייט נוקט עמדה פסיבית, ומאשים גם את עצמו. בשירים שכתב, הוא נוקט עמדה מעט יותר תקיפה ומספר על כוונתו לעזוב את הלהקה, משום שאינו יכול יותר.

הן מוסיקלית והן מבחינת הטקסטים, עשר השנים שעברו מאז remember a day ו-sysyphus לא קידמו את רייט בהרבה. בולט לנוכח ההתקדמות של ווטרס וגילמור – כל אחד בתחומו – רייט נשאר בעבר. אמנם הלחנים שלו אופייניים לו ומזוהים איתו, והעדרו מורגש מאוד בתקליטים המאוחרים של הלהקה. אבל, wet dream לא מתקרב באיכותו לתקליטים האחרונים שעשתה הלהקה. רייט אכן נחנק בלהקה, לא נתן כל ביטוי שהוא לכשרונותיו ולא פיתח כלל את יכולותיו.

אין ספק שהיה מרתק לשמוע עוד תקליטים של רייט, לו היה מסוגל ולו היה יוצר באינטנסיביות של 1968. אפשר רק לנחש מה היתה התוצאה לו היה יוצר תקליט אחד או שניים בשנה במשך כל העשור שלאחר 1978.

חיתוך סופי

פינק פלויד הלכו לעשות את the wall עם רייט כנגן שכיר ואת the final cut בלי רייט בכלל. בעוד שthewall– היה ערב רב של רעיונות, החל מהשפעת ההופעות באיצטדיונים על ווטרס, איזכור לאבא שלו שנהרג כשהיה רק בן שנה, קטנה על בית הספר (תמוהה מאוד, כשזוכרים ששני הוריו של ווטרס, ואמא של בארט, היו מורים), עבור דרך צד שני שמוקדש להתמוטטות נפשית, עם אזכור מאורעות שקרו לבארט, צד שלישי שמוקדש לאשפוז פסיכיאטרי וצד רביעי ואחרון שמוקדש להיחלצות ממנו.

טענתי בעבר (במאמר שאינו נגיש און-ליין) שהשירים שכתב ווטרס מבטאים גישה אקזיסטנציאליסטית שמתחילה מset the controls for the heart of the sun– ומסתיימת במילים:

all alone, or in twos the ones who really love you walk up and down outside the wall

בעיה שלא התייחסתי אליה אז, היתה מה קרה לווטרס שאחרי התחלה כה אופטימית, הוא שקע לרצף של חמישה תקליטי דיכאון (אתייחס בהמשך לאלה שעשה בעצמו). אני רוצה להציג עכשיו טיעון שונה, שמבטל את הקודם. ווטרס אינו אקזיסטנציאליסט. הוא פשוט אדם עם כוונות טובות שהרס את הלהקה שהיתה לו.

כמובן, ניתן להלביש על המשפט הזה הסבר אקזיסטנציאליסטי לעילא. לא קשה למצוא תיאוריה שטוענת ששאיפת הגדלות הורסת (ניטשה) שווטרס ללא בארט נדון לכישלון (קירקגור) ושווטרס הרס את הלהקה כי לא יכול היה אחרת (סארטר, קאמי). אבל זה לא ההסבר הנכון.

ווטרס, במידה שהוא מצטט באופן ישיר מאיזה פילוסוף, הלך דווקא על הוסרל (iamyouandwhatiseeisme). כשביטא את הרע שעשה לרייט, הוא לא נצמד לפילוסוף כלשהו, כי אין מקום למעשים בפילוסופיה שלו. הוא הלך לאורוול, המפרש האינטואיטיבי של הטוטליטריות במאה העשרים, משום שווטרס עצמו לא הבין מה הניע אותו להתנהג כפי שהתנהג.

למרות שלעג לדת ביצירותיו המוקדמות, ווטרס הקדיש אלבום שלם לרגש האשמה שלו עצמו. לכאורה,thefinalcutעוסק במלחמת פוקלנד ובחייל שחזר ממנה עם הלם קרב ומגיע עד סף התאבדות. למעשה, האלבום הוא בקשת מחילה מרייט.

מבחינה טקסטואלית, האלבום מהווה את שיא יצירתו של ווטרס. מבחינה מוזיקלית, המגע של רייט חסר מאי פעם. זה כבר האלבום החמישי שפינק פלויד עושים בלי רייט, אבל בעוד שבwishyouwerehere– הגיטרה והבס היו מלודיים, הרי שבthefinalcut– הלחנים מחווירים ליד הטקסטים, ולא רק בגלל שהטקסטים כל כך טובים.

שבר כלי

פינק פלויד התפרקה מיד אחרי the final cut. גילמור ומייסון שמרו על שם הלהקה והוציאו את momentary lapse of reason החיוור, ווטרס הוציא את the pros and cons of hitch hiking ואילו רייט הקים הרכב בשם zee שהוציא אלבום בשם identity ב–1984.

מעולם לא שמעתי את האלבומים של גילמור ומייסון וגם לא את זה של רייט. הגם שמילות השירים זמינות לי קשה לנתח אותן באותו עומק שזוכה לו, נניח, paintbox אותו אני מכיר כבר עשרים שנה. מקריאה ראשונה, בניגוד לגילמור ווטרס שהמשיכו את הקו בו נקטו גם כשהיו בלהקה, רייט עדיין כותב אל חבריו לשעבר, מתעמת איתם ואף קורא תיגר על echoes.

השיר voices מנוגד לחלוטין לechoes– ברעיון, לפיו האדם מונע על ידי רגשות ולא מניע את עצמו.

voices - that call you through feelings inside you within your soul you feel them burning they take control in you

ב–1987 רייט הצטרף לגילמור ומייסון והשתתף בתקליטים האחרונים של הלהקה. בשנת 1996 הוציא את האלבום broken china שמסכם את דעתו על עצמו ומסביר מדוע, בניגוד למה שהיה צפוי ב–1978, הוא לא פנה ליצירה עצמאית.

ליל אלף הצעצועים הפרוותיים, השיר הראשון, הוא המשך ישיר של why can’t we reach the sun שנכתב 28 שנים קודם לכן.

welcome to the world of random noise where you simply haven't got a choice when they push your levers and pull your strings.

מבוגר ועשיר מעט יותר, רייט דוגל בבריחה להדוניזם:

in a world of a 1000 furry toys you can hear the screams of little girls and boys it's a charming noise if you really want that kind of thing, mama.

בשיר נוסף, רייט מרים ידיים באופן רשמי:

woman of custom just severed ties what had never changed had always died

ריק רייט ידע שעליו לעזוב את הלהקה מיד כשהצטרף אליו סיד בארט. מתערובת של שיקולים לא ענייניים הוא לא עשה כן והוא שילם על כך בקריירה שלו ובחייו כאמן.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת