המלט בקאמרי

בכל זאת

1

אז יש מה להגיד אחרי 400שנה.
ניתוח מעניין מזווית קצת פחות מקובלת. אני מכירה את המחזה היטב ולא חשבתי על עניין היתמות.
ועניין גילו של המלט. יפה לעורר ולהאיר דברים אחרת.

Re: בכל זאת

2

המלט כראוי לאומנות הוא נצחי. לעולם יהיה מה להגיד ומה ללמוד מיצירת המופת הזאת. מעניין אותי
לראות תמיד הפקות חדשות של המחזה ופרשנויות שבימאים נותנים לשיקספייר. עם זאת על מנת להנות
ממחזה כזה, יש להכירו היטב לפני שצופים בו. אין תחליף לקריאה . ההצגה היא אקסטרא.
אני מתכוון לחרוג ממנהגי וללכת לתיאטרון (מה שלא עשיתי הרבה מאד זמן) ולהתחיל בהמלט. לתיאטרון
מודרני קשה לי להתחבר

Re: בכל זאת

3

אני חושב שכאן אתה טועה קצת. מחזה נכתב להיות מוצג. הוא מקבל את משמעותו המוחלטת רק על
הבמה. בניגוד לספרות שבה הקורא מפעיל את דמיונו וטעמו האישי. נכון שישנם מחזות כמו אלו של
שקספיר שאפשר להנות מהן בקריאה אך חלק גדול מהקוראים לא אמון על קריאת מחזה הבנוי רק
מהדיאלוגים ובלי סיפור עלילתי. צריך להיות אמון על קריאת מחזות כדי להנות מהם.
ואין, אבל אין באמת שום יכולת להנות לעומק בלי לראות מחזה על הבמה, לשמוע את הדברים נאמרים
על ידי שחקן ומבטאים דברים נוספים שקורא לעצמו לא יכול להפיק מהמחזה כי הוא סגור בתוך עולמו ולא
נפתח לפרשנות התיאטרלית.

שיקספיר כמחזאי או סופר?

5

יש דיאלוג מדהים לקראת סוף המחזה בין לארטס לקלדיוס שבו יש משחק מילים מאד יפה בין מוות
לאהבה. משחק מילים מניקיני זה מופיע לראשונה בדבריו של המלט לקלאודיוס בתחילת המחזה. אי
אפשר להתרשם ממשחק מילים זה מבלי לקרוא את המחזה כספר לכל דבר. המשמעויות ומשחק מילים
השיקספרי ניתן להבנה רק באמצעות קריאה.
יש לזכור ששיקספיר כתב בתקופה שההמונים לא ידעו לקרוא ולכן המדיום של תיאטרון הייתה הבחירה
השנייה הטובה אחרי קריאה.
נשאלת השאלה, האם שיקספיר היה נולד במאה ה 18 , עת הולדת הרומן , האם הוא היה מחזאי הוא
סופר. לדעתי הוא היה סופר. אבל אני אומר את זה בזהירות רבה.

אם

9

אם שיקספיר היה נולד היום הוא היה עושה סרטים כמו המטריקס או מד"ב
או על שאלת הפלשתינים וישראל

אתה יודע?

11

שיש אומרים ששיקספיר לא היה שיקספיר אחד אלא כמה. אפילו בעבר כתבנו - חברים ואני- מאמר קצר על זה שאולי
נפרסם מתישהו.

קונספירציות

Re: אתה יודע?

14

האמת שהווכוח הזה קצת תמוה בעיני.
וכי חשוב אם אותו איש שאנחנו מכירים איזה דיוקן שלו וקוראים לו שקספיר כתב את המחזות
או שזה היה גאון אחר ששמו האמיתי נסתר מאיתנו כבר. העיקר שהיה גאון וכתב
הרוסים טוענים ששיקפירה היה רוסי
הערבים טוענים שגנב להם את הסיפורים
נדמה לי שהוא בכלל היה אביו של הבע"שט
למה זה חשוב? חשוב מה שכתוב. אחרי 400 שנה כשכבר לא צריך לשלם זכויות לסופר.... :) שיהיה מי
שיהיה

המלט בקאמרי

4

האם המלט הוא דמות מוסרית ? הוא רצח בדם קר , אנס את אימו ( בפרשנות פרודיאנית),
גרם לאהובתו להתאבד, זמם מזימות וכו´. אבל בסוף הוא מת והורציו שרד את כל הטבח בסצנה
הסופית. ממלכת דנמרק ירדה לאבדון.

מענין

6

מאמר מענין, אני הולך לראות את ההצגה.
חבל רק שלא פורסם לפני כן, ההצגה עלתה כבר לפני זמן מה.

המלט

7

כמה דברים:
גם אני נהניתי מאוד מההצגה, המשחק מרשים, העיבוד מעולה.

המלט, בבימויו של עמרי ניצן, ניתן לסכם בשתי מילים : זו המציאות. עמרי ניצן גורם לקהל להיות
חלק מהעלילה (פיזית- הקהל יושב על כסאות מסתובבים ב"מרכז העניינים") ,ניצן אף משחק עם הזמן
והמרחב לאורך כל ההצגה, ואט אט מטפטפף לקהל כי לא רק "משהו רקוב בממלכת דנמרק" - הרחוקה בזמן
(400 שנה) ומרחב ( דנמרק- ישראל) , אלא שהכל קורה כאן . בזמננו אנו ( המלט הולך עם אוזניות,
רוקד מייקל ג´קסון, אופליה רוקדת לצלילי MTV, המלך נואם כמו פוליטיקאי מוכר וכ´ו וכ´ו ) כאשר,
שיאו של הצגת המציאות הזו- בזרקור שמעביר המלט על פני הקהל- האם להאיר עלינו או לסנוור
ולהפחיד אותנו??

המוטיבים הניטשיאניים : "מות האלוהים",הניהליזם והרצון לעוצמה ששולטים בכל, מובחנים היטב
בהצגה . אותו מטורף ( פיכח) שמתרוצץ וקורא בכל - מת האלוהים- ניתן בבירור לראות את המלט
מסתובב וזועק את אותה אמרה מפורסמת, הניהליזם - תוהו ובהו, אין חוקים אין ערכים- אין נורמות
חברתיות , הכל הבל הבלים - הדם כמו יין נשפך. וכן אותו רצון עז (המלך, המלט) לעוצמה-
להתגברות, לשליטה ולכח.
"רק מטורף יכול להוכיח את החברה"- נאמר בפרשנויות על כתביו של ניטשה. ובצורה ברורה - ניתן
לאמר כי המלט אותו צעיר (ומבוגר) חכם ( וטיפש) המכיל בתוכו אנרגיות, תעוזה , כח וחוכמה גם
יחד - יכול להוכיח את הממלכה הדנית ולמעשה את החברה האנושית.

דעה אחרת

8

אני ראיתי את ההצגה לפני שבוע ודעתי האישית זה היה ביזבוז זמן וכסף
לא נהנתי בכלל

המלט

10

זכותך המלאה..

כמה נקודות מעניינות

12

מהמאמר:
>>>"בראיון איתה סיפרה לי אורנה פורת שכולם שנאו את הבמאי והוא שנא אותנו. כשחזר לפולין נפרד
מאנשי התיאטרון במלים "אני מקווה שבפעם הבאה אני אבוא עם הכובשים הערבים". ההמלטים הבאים
היו משה בקר, שולי רנד, דורון תבורי וכעת איתי טירן, שעליו עוד ידובר."<<<

חה חה חה. שיעשה הפקה של המלט בתיאטרון הקסבה של שכם. מצטער אבל האימרה של אותו פולני
מקוממת אותי.

>>>"גם נשים שיחקו את המלט בהפקות שונות לאורך השנים החל משרה ברנארד ועד להפקה מפורסמת
של ואידה בפולניה שזכתה לשבחים בעולם"<<<

אם מקבלים את הפרשנות הפרודיאנית של המלט כמוטיף אדיפאלי , זה לא מסתדר עם אישה בתפקיד.
בכלל ב"המלט" יש דמויות גבריות ונשיות. גבריות כמו המלט , קלאדיוס והורציו. ונשיות כמו אופליה
שטובעת באגם (וכך מחזקת את המוטיף הנשי של מיים - מי שפיר, מחזור)

>>>"המלט גברי מאוד של מל גיבסון"<<<

לדעתי המשחק של מל גיבסון היה אדיר. ככה אני רוצה לראות את המלט. דמות חזקה ומחוספסת
שמסוגלת לתובנות עמוקות מעבר לחזות החיצונית הקשה. אני משוחד באהבתי למל גיבסון בהיותי חובב
מושבע של סירטי פעולה.

>>>"שאלת הגיל שלו חשובה גם לתפיסת הגיל. האם יתכן בכלל שהוא ילד שלמד שנה פילוסופיה וכעת
הוא מברבר כדרכם של צעירים מדי"<<<

שוב בפרשנות פרודיאנית, המלט מזכיר בשם בן שהיה לשיקספיר. לכן אני רואה את המלט כצעיר. גם
קשה לי לדמיין אדם מבוגר שסובל מתסביך אדיפאלי.

>>>"ואם הוא בן שלושים בת כמה אמו? אם היא מבוגרת מדי אזי הסצנות המיניות שלה עשויות להתקבל
כמגוחכות במקצת ואפילו לא נעימות לעין ואכן השחקנית המשחקת את גרטרוד לרוב נראית לא
במקום"<<<

השחקנים במחזה הניצחי שהזמן לא יכול לו הם כמו אלים. צעירים לנצח. צריך להבין ש"המלט" הוא בדיוק
כמו השורות :
But thy eternal summer shall not fade
Nor lose possession of that fair thou ow´st;
Nor shall Death brag thou wander´st in his shade,
When in eternal lines to time thou grow´st:
So long as men can breathe or eyes can see,
So long lives this, and this gives life to thee.



>>>"עיקר המעמסה היא כמובן על כתפיו של איתי טירן. הוא המלט מדהים לחלוטין, הוא גם אנרגטי, גם
רגיש, גם חושב וגם מנגן להפליא על פסנתר לאורך ההצגה שלא לדבר שהוא, וגם אמיר קריאף כלארטס
אינם נראים מגוחכים כשהם מניפים חרבות ונלחמים. ממש לבעוט בו על כל עצמת כישרונו, אסור להיות
רבגוני כזה עד כדי כך. זה מרגיז את אלי התאטרון."<<<

עשית לי חשק

Re: המלט בקאמרי מאת: דן לחמן

13

לא מסתדר לי המלט בעיבוד מודרני. זה לא זה המלט עם ג´ינס כמו שלא נצפה לראות את יוליוס קיסר עם
נעלי התעמלות של נייק ומקשיב לראפ. יש גבול לפרשנות. יש דברים בסיסיים שצריך להצמד אליהם

תעקוב

15

אם אתה מנוי ביס במקרה מדי פעם מקרינים את הגירסה הסופר מודרנית עם איתן הוק והיא נפלאה.
אם אפשר היה להפוך את המלך ליר למירלה אפרת האידית אפשר הכל :) ובתנאי שזה עשוי טוב ומשכנע.
תקרא את הביקורת שלי על אכזר ורחום עיבוד לטרגדיהיוונית עתיקה שהועברה לימינו והיא בהחלט
תופסת. כמו מדיאה. נכון שלא כל עיבוד מצוין. אפשר לבוא בטענות לעיבוד של המלט שיותר משליש
נחתכו ממנו. ובכל זאת זו הצגהנפלאה. טיב העשיה קובע. במקום כל מני שמנים מבוגרים ( הבימה
1946) ששיחקו המלט ויש להניח שנראו מגוחכים כשהניפו חרבות ובבגדים תקופתיים.
לעומת זאת הסוחר מוונציה של טיירון גתרי בחליפות ערב מודרניות היה נפלא.

אין בימינו מי שיקרא מאמרים ארוכים כאלה

16

"אין בימינו מישהו שראה את כל המחזה המוכר בשם המלט. המחזה הכתוב עשוי להמשך כחמש שש
שעות הצגה על הבמה וקהל בן ימינו יהיה חסר סבלנות"

הקביעה הזו כל כך מעצבנת, ולא מבוססת שאין לי זמן לקרוא את ההמשך.
זו זכותם המוחלטת של הבמאי והתיאטרון להגיש גירסה מעובדת ומקוצרת לילידים חסרי
סבלנות, ואם זה טוב, יופי עם הצלחה לא מתווכחים. ושעתיים פנויות זה משהו.
אבל מאמר ביקורת המבוסס על ההנחה הזו כאילו תורה מסיני, למרות שהיא שגוייה בעליל, ולא
רק באנגליה בכל מקום בעולם מציגים את המלט ואת שאר המחזות השקספירים באורך מלא ויש
הרבה קהל שצופה בהם. הבטחון הזה שהקהל לא ראוי לחסדי האמנות, יוצר תיאטרון נמוך
ומעליב. למה בעצם שהקהל שיושב שעות מול הטלויזיה לראות כל מיני שטויות לא ישב
בתיאטרון עם יהיה לו מעניין? ניסיתם?

Re: אין בימינו מי שיקרא מאמרים ארוכים כאלה

17

תרשה לי להעמיד אותך על טעותך הקטנה.
גם באנגליה, בה ראיתי כמה וכמה הפקות של המלט לא מציגים יותר את כל הטקסט. כל במאי עורך את
הטקסט לטובת הפרשנות האישית שלו. יתכן שזה ילדותי ונורא, אז לשם זרם כל העולם. כל שומרי
המסורת המכובדת קיבלו את צו הזמו.
אגב גם ההמלט של אוליביה גילגוד ואחרים מאז שנות השלושים לא נמשכו חמש שעות שש שעות. כולם
בלי יוצא מהכלל מעבדים.
אתה תמיד יכול להסתפק, כמו מר קג´טי שלנו להנות מהמחזה המודפס.

אתה יכול לתקן, זה פשוט לא נכון,

18

אתה טועה ומטעה, אתה לא מבסס את טענתך על שום דבר,
יש במאים שעורכים, יש יותר במאים שמתמודדים עם המחזה במלואו, וזה לא
לוקח חמש שש שעות, יותר כמו ארבע ארבע וחצי, תוציא את התכניות שקנית
באנגליה, בגרמניה, ברוסיה, ותראה, אני מקווה בכל ליבי שחלק ממה שאתה
כותב מבוסס יותר

חבל עד שמישהו כותב על תיאטרון באהבה

19

חבל, נראה בעליל שאתה כותב על תיאטרון באהבה אמיתית - אבל היחס
שלי למאמריך התהפך מיד בגלל הקביעה השטותית הזו, שאמנם משרתת את
יחסי הציבור של הקאמרי אבל חוטאת לאמת, ואגב, ילדותי וילידי זה
לא אותו דבר, ילידי יותר מעליב, לזה בדיוק התכוונתי
ומאחר שממש עצבנת אותי בהתעקשות שלך
הנה קטע מתוך ההסטוריה של הפקות המלט, מתוך האתר של התיאטרון
השקספירי המלכותי,

Over the last 25 years, both directors and actors have been
able to draw on a wide and varied tradition. The period has
seen regular productions of the uncut text and equally
frequent radically cut versions as well as occasional
revivals of the First Quarto. The sexuality of the ´30s and
the politics of the ´60s and ´70s have become commonplaces.
Hamlets have included madmen, anti-heroes and ´sweet
princes´, though the latter have been in the minority.
Staging has continued to be generally minimal, and modern-
dress has remained popular. Ophelia´s madness continues to be
realistic and disturbing.

אני מקווה שהמילים uncut text ו regular productions מספיק
ברורות. לגבי הגרסאות האחרות ה"ערוכות" כלשונך, ברובן העריכה
לא נעשתה רק מן הטעם של הקיצור, אלא כדי להדגיש רעיונות כאלה או
אחרים. אין רע בהפקה עם בחירה רדיקלית, אבל למה צריך בשביל
זה להאשים את הקהל בטמטום או חוסר סבלנות? ולמה צריך לטעון
ש"כולם עושים את זה?"

והנה כל האתר אם זה מעניין אותך
http://www.rsc.org.uk/hamlet/about/stage.html

Re: חבל עד שמישהו כותב על תיאטרון באהבה

20

תודה על חצי המחמאה
ובכל זאת גם אם התלהמתי, העובדה שבימינו, כל הבמאים נוטים לקצר ולערוך לא משתנה. אפשר
להתווכח על הסיבות ולא להכליל את הקהל. ואז נאמר, הבמאי אשם. זה ישנה?
אולי אני טועה אבל נדמה לי שזה היה יאן קוט בספרו על שקספיר שנתן יד חפשית לעיבודים. ( קראתי
יותר מדי בנושא ויתכן שאני מחליף אותו באחר, אל תכעס)
ראית ברויאל שיקספיר שלשוה המלטים והם היו דומים אך לא זהים מבחינה טקסטואלית. סצנות קוצרו
מנולוגים נעלמו או קוצרו בהתאם לתפיסת הבמאי. אפשר לומר שזה נוהג מגונה, אך כזה שכבר השתרש
ומכאן אפשר רק לבדוק כל הפקה לגופה.

כן, זה ישנה מאוד, בואו נחזור לכבד קהל

27

עזבתי את הויכוח הזה לזמן מה, כי אין עניין בהתכתשות של צדקתי
לא צדקתי, והבנתי מתשובותיך שאין אפשרות מבחינתך, שטעית,
מקסימום התלהמת קצת.
העניין הספציפי לא ממש חשוב, ראית שלוש הפקות המלט בלונדון, זו
אסמכתא מגוכחת, כל שבוע יש באנגליה מספר הצגות שקספיריות,
בלונדון, בסטראטפורד, בפרינג´ באוניברסיטאות ובתיאטרונים
אזוריים, המלט נמנה על המחזות המוצגים הרבה. גילגוד למשל שיחק
אותו שלוש פעמים, במאים אנגלים חוזרים אליו שוב ושוב, צופה
תיאטרון אנגלי ראה וקרא אותו בבית ספר בתיאטרון ובקולנוע, הוא
מגיע להפקה לראות שוב, ולכן ברור שבחלק מההפקות יש קונספציות
שונות, להכליל מזה שהקיצור הברוטלי הוא הסטנדט? שטויות.

אבל להפסיק להאשים את הקהל זה עניין עקרוני וחשוב, אם הבמאים
והמנהלים האמנותיים יחזרו לכבד את הקהל, לא נראה הפקות
שמעליבות אותנו. אם לעמרי ניצן כמו לפיטר ברוק יש סיבות
אמנותיות לתמצת את המחזה, שילך על זה. הכל מותר, אבל אם הוא
מייצר לנו איזו גירסה לילידים מפגרים שטווח הקשב שלהם מוגבל,
שילך לביים ג´ינגלים ופרומואים לטלויזיה.
זו לא ביקורת על ההצגה, כאן כפי שאמרת כל הפקה לגופה, וכל אחד
יחזיק בדעתו.
זו ביקורת על הגישה המתנשאת, המעליבה של מנהלי התיאטרונים,
שבטוחים שהם יודעים מה הקהל רוצה, ובטוחים שתפקידם לשרת את
המולך הזה של הקהל הנמוך, ובמקום לייצר אמנות מאתגרת
חדשנית מצויינת, מספקים סחורה.
"אם הצלחה לא מתווכחים" והם וודאי צודקים, ולכן גם מקדונלד
צודקים וכל מי שמאחד ומשווה ומרדד למכנה הנמוך ביותר צודק,
ונבחר שוב ושוב את בוש ואת נתניהו, ואף פעם לא נחשוב לבד,
בוודאי שלא נחשוב במילים קשות או במאמרים ארוכים.
את ההמבורגר אפשר להקיא אחר כך, מזון רוחני נשאר בתוכנו לתמיד.
כן זה מאוד ישנה אם תפסיק להאשים את הקהל.

Re: כן, זה ישנה מאוד, בואו נחזור לכבד קהל

29

מפגרת זה לאע אכאוגסטרכסד צד צקר

Re: חבל עד שמישהו כותב על תיאטרון באהבה

36

הייתי בהצגה בקאמרי "שרותים ציבורים" לגבי ההצגה רציתי להביע את צערי על זה שלא הצלחתי לראות
את המשחק כי היתי צריכה ליבחור בין לקרוא את הכתוביות מעל הבמה או לראות את השחקנים.כמה
אנשים החליתו לנצל את הזמן ונירדמו ,שמעתי ביציאה שלכמה אנשים היתה להם אותה בעיה כמו
שלי.בקאמרי עדין לא התעדכנו שיש תירגום סימולתני דרך אוזניות.ביקשתי פיצוי על עוגמת נפש אבל
הנציגים מהקאמרי נענתי בשלילה "שהבעיה היא שלי"

המלט

21

לאן כל התגובות נעלמו???? התגובה שלי למשל שכתבתי לפני מספר ימים?

בעיה טכנית מסוימת

22

בעיה טכנית כי התגובות מופיעות בפורום כרגיל:

http://www.e-mago.co.il/phorum/read-6-22337-22337.htm

תודה על ההערה

גילו של המלט

32

יאה, בקריאה של המחזה מצאתי את הגיל של המלט! שקספייר נותן שם רמזים!

[%sig%]

אתה בטח צוחק ?!

23

דן , אתה בטח צוחק ?! המלט אחת ההצגות המזעזעות שנעשו פה . שיטחית , ועל כן כאילו קיצבית ,
מודרנית ועל כן לא אומרת מאום !!! פשוט התרתחתי . איפה המחזה ? מי לעזאזל ההמלט הזה ? לא יכול
להיות שהאנטיגיבור הראשון והמפורסם שבמחזאות העולמית יהיה כה שופע ביטחון , כריזמטי , ועוד כל
מיני איכויות שאין להם ולהמלט דבר , וןחצי דבר . ככה זה שלוקחים כוכב של גרי בילו ומנסים לעשות
ממנו סטאר . בסוף נקבל עוד דורון תבורי . הצגה מזוויעה , אני אדרוש את כספי בחזרה (ולא מתביישים
לבקש על הצגה זו מחיר גבוהה יותר) . ולסיום בכל זאת אמליץ על הפקה בקאמרי : "ביבר הזכוכית"
בעיקר בשל משחקם המופלא של מיכה סלקטר , ואולה שצ´ור - זה תיאטרון !!!

אכן כך .

24

מסכימה עם כל מילה . היטבת לבטא את תחושותי ... גם בקשר לביבר הזכוכית

אני בבעיה

25

אני בבעיה
ראיתי את המלט בקאמרי ואפשר לאמר שנהנתי... אבל אני נהנתי גם מטלנובלה בע"מ אז מה? מה שאני
רוצה לאמר זה , שכן המלט של עומרי ניצן הוא מהנה ומלא בתזזית. אבל בעצם ,כאשר יוצאים מן ההצגה
וחושבים " נו אז מה היה לנו כאן?" לא עולה שוב תשובה לראש. כל מי שכתב הילולי הילולים על
ההצגה לא כתב על מה בעצם הייתה ההצגה. כיוון שהיא נחמדה לעין אבל לא מחדשת או מעוררת עיניין
אינטלקטואלי כולשהו. אז כן היום בתאטרון חייבים ליצור עיניין לעיני הצופים כדי שיבואו . אבל
זה לא אומר שצריך לאבד לחלוטין את ה"למה?" למה להציג את המחזה? למה בצורה כזו? כולם אומרים
שעומרי ניצן עיבד את המחזה שתתאים לקונספציה שלו אבל מה לעזאזל הקונספציה שלו?

Re: אני בבעיה

26

אני חשבתי שההבלטה של הצד הפוליטי במחזה היה מאוד מעניין וזאת בהחלט קונספציה שדברה אלי.
השתלטות היצר הפוליטי על כל שיקול אחר. מאוד רלוונטי לי. הדרך ךקרב את המחזה הזה אל אזני, לתת
לי להנות מהקרבה והבלתי אמצעיות ביחס שחקן-=קהל מאוד דברה אלי.
שלא לדבר על הביצוע הטוב במיוחד.
אבל יתכן מאוד שראית ערב לא טוב. היה לנו כאן ויכוח על בביבר הזכוכית שאני מאוד לא נהניתי ואחרים
מאוד אהבו. יתכן שצדק ג´ון גילגוד שאסור להעלות את המלט יותר ממאה פעמים רצוף. שאחר כך הוא מת
בפנים. כמו שהייתה לי בעיה בערב שראיתי אתביבר הזכוכית בגלל שתי כיתות בית ספר שהפריעו
לשחקנים ולקהל, יתכן שהעובדה שהמלט הוצג תקופת מה לפני תלמידי בית ספר בשעות היום שחקה את
ההצגה. כי לשחק לפני ילדים משנה את ההתיחסות שלך לתפקיד, לדרך בה עבדת על ההצגה כי לרתק
חבורת צעירים רעשניים דורשת משהו אחר לגמרי ממשחק לפני קהל מבוגר וקשוב.
כל הוא רק בדרך האולי. כי זכותך הטבעית לא לאהוב ולחשוב שאפשר לעשות יותר טוב.
אני בהחלט בעד לבוא בדרישות לתאטרון ולגרום לו להעלות רמה.

נ נ נ נ נ נ נ נ נ נ נ נ נ

28

התמונות האלה יפות למה לא עשיתה אוד הם מוצה חנות בעניי

Re:

30

אני מסכימה איתך, ראיתי את המלט בקאמרי והיה ממש טוב, נהנתי מכל רגע!
איתי טירן פשוט שחקן דגול!! הוא כישרון!

סוף-סוף הייתי בזה.

31

אתמול. יש לי הרבה שבחים. למשל השחקנים כמעט כולם, בעצם כולם, לא רק ששיחקו טוב אלא שהיתה
גם התאמה ראשונית ממש-נפלאה בינם לבין התפקידים (מה שנקרא טייפ-קאסט). לגבי הקונספציה
הזאת של כמה מוקדים-פלטפורמות, נראה לי שאפשר ליישם אותה לא רק ולא דווקא ב"המלט", אלא
שבמחזה שהרוב מכירים-מראש הבמאי יותר יכול להרשות לעצמו אקספרימנטים.
הסצינה שבה המלט דוקר את פולוניוס היא מטושטשת מדי - חוששני שמי שלא מכיר-מראש-זוכר את
עלילת המחזה יתקשה להבין מה הולך שם.
ישנם קטעים במחזה המלא שבשבילי חסרונם היה משווע.
הפרשנות הכל-כך אדיפלית לגבי היחסים של המלט עם אמו, היתה בעיניי מוגזמת על גבול הגסות. כאילו
מה, אדיפוס במודע?
הסכמתי עם רוב ביקורתך, מר לחמן, אם כי בסך-הכל לא התלהבתי עד כדי כך.
אתה טועה לגבי מה שכתבת על המלט של קנת בראנה, על כל פנים בגירסה הקולנועית. זה לא "קלאסי"
מה שהוא עושה, הבחור הוא אצלו טיפוס מודרני-נאורוטי, וודי-אלני. אלא שבמונולוג המפורסם הוא עושה
סוויץ´ לרטוריקה קלאסית, דיקלום איטי כמו בקריאת שירה, וכנראה שזה מה שאתה זוכר. אם אתה רוצה
אשאיל לך את הקלטת ותראה שטעית.
פון שוורצה (בתפקיד גרטרוד) קצת בולעת את המילים, קשה לקלוט מה היא אומרת. עומרי ניצן ישב
בכיסא שמאחוריי והתכוונתי להעיר לו על כך עם הסיום, אבל באמצע מחיאות הכפיים הוא נעלם, ולא נותר
לי אלא לומר זאת לזאת שישבה בכיסא שמימיני (הבת שלי, בעצם זה יותר חשוב, לא?). אם פון-שוורצה
תמשיך לבלוע את הטקסט אז אני מזמין אתכם בזאת להאשים אותי, רק אותי, על שלא רדפתי אחריו, כי
הרי כמו המלט גם אני נוטה להאמין שבאתי לעולם בשביל לתקן את קילקוליו.
ביציאה כמעט שסחבתי לעצמי כיסא אחד - הכיסאות האלה נראים לי הכי טובים שיש בשביל מי שבגלל
המחשב יש לו כאבי גב כמו שלי.

רשימה שכתבתי פעם על המונולוג "להיות או לא להיות", שכוללת את הטקסט במלואו:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=2355652
זה בתוך האתר שלי. אתם מוזמנים לקרוא בו גם דברים אחרים, בייחוד את מה שפירסמתי בו בחודש
האחרון, בעמוד הכניסה:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991

[%sig%]

הצגה נהדרת

33

לפני כשבוע ראינו את ההצגה, אין מילים לתאר את גודל ההנאה שחוינו .איתי
שחקן מוכשר מאוד ,ובכלל כל השחקנים עשו עבודה יוצאת מהכלל.ואין מה לדבר
על הבמה והכסאות המסתובבים, בשבילי זו פעם ראשונה שנוכחתי בדבר כזה.אכן
הנסיעה ממיתר בדרום לתל אביב היתה טובה.ממליצה בחום על ההצגהץ

המלט, שקספיר והנקודה היהודית

34

מה עוד לא נאמר על המלט, גיבור המחזה המפורסם בעולם? מסתבר שניתן
להתבונן בדמות הטרגדית באספקלריה של עיניים יהודיות. מרים ניק, מחברת
הספר "היומן הסודי – של המלט" (הוצאת "צבעונים" 2006 ) מציגה את המלט
באור שונה מהמקובל והמוכר. לדעתה, הדמות המהוללת אינה כה מושלמת. הפסקה
השגורה כל כך של "להיות או לא להיות" היא בנאלית למדי בקונטקסט של המלט
וזאת כאשר משווים אותה לבעיות קיומיות אמיתיות. במחנות הריכוז של תקופת
השואה היתה לתהייה זו משמעות אמיתית... בספר "היומן הסודי" המלט עורך
חשבון נוקב עם יוצרו.

Re: המלט, שקספיר והנקודה היהודית

39

גישה מקורית ביותר

הצגה פשוט נהדרת ונפלאה!!

35

הייתי בהצגה וברצוני לומר שהיא בהחלט
מדהימה ונהדרת חוויה פשוטט נפלאה
הצגה עם הרבה עוצמה רגש רב
פואנטה ומפנה בעלילה..
כמובן שהכישרון המדהים של איתי טיראן ראוי לשיבוח רב
באמת כל הכבוד על הכניסה לתוך הדמות
היכולות המשחקיות המעולות האלו
אני לומדת תאטרון וממך בשעתיים האלו למדתי הרבה !!

מצוין - רוצו לראות !!!

37

באמת הצגה מושלמת.
ליהנות כל הדרך-
אל הסוף הידוע

צר לי אבל חייבת לומר את שלי בעניין...

38

בזמן ההצגה עברתי חוויה חזקה ומטלטלת, אבל במבט לאחור הרגשתי ש"עבדו"
עליי.
באמצעות שלל אפקטים, ´פירוטכניקה´, מתקפה חזיתית משולבת על חוש הראייה
והשמיעה ´נכפתה´ עליי חוויה מועצמת, אבל הרגשתי שהכול מניפולציה. אולי
העובדה שזה עלה כבר 700 פעם לא סייעה לרגישות בביצוע ולניואנסים.

הנה דוגמה לבימוי קונקרטי מאוד: כשהמלט אומר את המונולוג הכי מפורסם,
זה הופך משאלה פילוסופית-אקזיסטנציאליסטית לאקט טרום-התאבדות. המלט
מצמיד סכין לפרק ידו, וכמה פעמים במהלך to be or not be, הוא או-טו-טו
כמעט מבצע... זה חזק מאוד מבחינה דרמטית. אבל גם קצת קונקרטי מדי, על
גבול הפשטנות.

לא כל כך הבנתי את הפרשנות של עמרי ניצן. היו רמזים שהוא אכן לקח את
הדברים לכיוון הפוליטי, ופחות הדגיש את המימד הפסיכולוגי של המלט ושל
שאר הדמויות. אולי כי כבר נכתבו על כך תלי תלים, ונעשו אינספור
פרשנויות, וייתכן שהוא רצה לחדש משהו בהקשר פוליטי אקטואלי יותר...(?)

בקיצור , לדעתי זה היה סוג של גרסה קולנועית, א-לה MTV. בידור נטו.
אבל הטקסט נפלא...:-)

האם השחקנים התעייפו? משחק משמים

40

ובכן - חדור ציפייה התיישבתי באולם המעניין והמתנתי להמלט....
אז ככה -
ההפקה מרשימה; התרגום מדהים; הפרשנות מעניינת; איתי טיראן - מהוקצע
למדי -
אבל - היכן הרגש???
צר לי מאוד אבל המדובר באחת מתצוגות המשחק המאכזבות בהן אני נתקלתי -
כשמדובר בהצגות שזוכות לכל כך הרבה סופרלטיבים, וגם בכלל.

חלק מהשחקנים הפגין אתמול, בעיני, משחק ירוד ממש ומדהים לכתוב זאת
כשמדובר בלימור גולדשטיין ששיחקה את גרטווד או בגיל פרנק - המלך הרוצח.
גם דמויות המשנה מאכזבות למדי - ואת הורציו של אתמול יכל לשחק כל עובר
אורח או כל מאן דהוא מהקהל.
וגם בנוגע לאיתי טיראן - אני מצטער אבל בעיני - לפחות ממה שראיתי
אתמול - הביקורות המשבחות מופרזות בצורה קיצונית.
אכן - המשחק מהוקצע. אכן - הוא טוב מהאחרים ומצליח לשדר אמינות ולצקת
תוכן משלו לדמות, אבל שוב - והכי חשוב - מדובר במשחק נטול רגש לחלוטין.
אתה יוצא מהצגה עם טקסטים מדהימים, אירועים סוחפים שמוצגים בצורה
עלילתית ולכן קלה יותר לעיכול - ובכל זאת - דבר לא "נוגע" בך, דבר לא
מותיר בך חותם רגשי - וכל כך חבל.
ולמי שתוהה האם אפשר להעביר רגש במחזה עתיק ופילוסופי עם טקסטים כל כך
לא פשוטים - טלו את יבגניה דודינה במדיאה של גשר ותבינו לאיזה עוצמות
רגשיות יכולה שחקנית אמיתית לקחת אותנו...
היה כל כך מעניין לראות חלק משחקני גשר מבצעים את ההפקה הזאת...
בקיצור - אני התאכזבתי.

עייפות ו"חוסר רגש"

43

כבר חמש שנים שההצגה רצה וכאחד שהתאכזב מכל ההצגות שראה בשנים
האחרונות, וכחובב תאטרון( למרות האכזבות ) שמעולם לא ראה את "המלט" אבל
מכיר את המחזה הכתוב על דקויותיו הפילוסופיות והשיריות/אמנותיות,
התפתיתי ו.....נהניתי בצורה בלתי רגילה. בסוף ההצגה אמנם השחקנים נראים
ממהרים למנוחת הצהריים ( ההצגה הסתימה בשתיים וחצי ביום ששי), ופתאום
אתה מבין אותם שההתלהבות של הקהל ( לפעם הראשונה )כבר אינה מדביקה
אותם לאחר 700 הצגות. ובאמת ( במיוחד לאחר שאני כבר ראיתי אותה ) הגיע
הזמן לרחם על השחקנים ולהוריד אותה, בעיקר כשניכר שהאומללות של המלט
ואופליה נדבקה להם לחיים והם ממהרים להסיר אותה לקראת תפקידים אחרים.
אבל, כפי שכתבתי, נהניתי מאד. דוקא המשחק המאד מנוכר וכמו חסר רגש, מצא
חן בעיני ונראה לי שהוא תואם להוראות הבימוי ומחייב את הצופה להאזין
לטקסט ולהבין את המסרים, שבהעדר חלקים שלמים של המחזה המקורי, הם שונים
ממה שהכרנו ומחייבים תשומת לב לכל מלה ומשפט.

כל מילה בסלע

41

אתמול הייתי בהצגה של המלט - פעם ראשונה בהצגה עם הרבה רתיעה מתאטרון
ובייחוד מהסגנון השקספירי ואני חייב לומר שהייתי מרותק לכל אורך ההצגה.
משחק משובח של כולם בכלל ושל איתי בפרט.
חובה להגיע.

ודעתי...

42

המלט

כניראה הייתי צריכה להיוולד ברנסנס-מחשבה זו ועוד בסגנון עולות לי כבר
שעה,שזה הזמן שיצאתי מההצגה בקמרי האהוב שלנו.´´המלט´´ בגרסה המענינת
הזאת.
חבר וותיק, מלחין, נעלב ממני, לאחר שבתשובה לשאלתו בנוגע ליצירה
שהילחין, בעת שיצאתי מהקונצרט, עניתי ´´מעניין´´- באותו רגע לא הבנתי
מדוע נעלב.

היום שוב פגשתי את אותו הרגש,שגורם לי להגדיר כך יצירה, וגם להבין את
רגשותיו של החבר הוותיק שלי, בנוגע להתרשמותי.

אני כותבת את זה, לא כביקורת הפעם אלא כדי לפרגן לשחקנים, שנתנו מעצמם,
ולצערי, לא מהרתי למחא כפיים בעוצמה, כפי שידיי מבקשות מייד לאחר
שמסתימת לה הצגה שאני מאוד אהבתי.
יותר מכך,אני חשה שעלי להרגיע את נישמתי, אולי עם סרט של קאפרה אפילו,
או מוזיקה של דאולנד או מונטרוורדי.

האולם עצמו, 3 , המאפשר ניידות הכיסאות, כבר מכתיב לנו ניכור,כי יש
הפרדה בין הכיסאות, כמובן שלא נח ככה לזוג לצלוב ידיים (לא נורא אבל
מעצבן משהו) יחד עם זאת, בהחלט מוסיף עניין ומינון של עצמאותלהניע את
הכיסא בקצב שנרצה, אך,לפי מוקד המשחק הדינמי.

למרות המשחק המאוד טוב, והמאמץ שנאלצתי להתרגל אליו, בקליטת השפה הגבהה
(אני לא ילדית הארץ)חיפשתי לא פעם את דרכי החוצה, לפחות ניסיתי לחשוב
על איך לעשות זאת מבלי שיפריע להצגה.
פשוט, התעייפתי מהמאמץ ומהניכור.
היה מגוון, הן בקטעים המפתיעים בנגינה ועוד.
אך..מה לעשות, יתכן ואני רומנטית מדי, למרות שאוהבת אומנות אוונגרדית,
אך בטעם.
לא ידידה של יומרנות וניסיון להרשים .
שחקנים טובים יש לנו בארץ, זה תענוג אמיתי לחוות אותם..אז למה להתאמץ
על הצגה בגרסה כזאת לא מרגשת?
הולכת לשמע צלילי נבל קלטי..או צלילי לאוטה..