אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שלכם באהבה - גק המרטש / תסכית


קטגוריה: 

להלן טקסט של תסכית רדיו ששודר בקול ישראל בשנות השישים בסדרת תסכיתי המתח "בכוונה תחילה" בביום ובעיבוד מיכאל אוהד, הסדרה כללה עיבודים של סיפורי מתח ידועים נוספים כמו "הסרט המנומר". סיפור שרלוק הולמס מאת קונאן דויל עם שרגא פרידמן. "הרוצח הפעוט" מאת רי ברדבורי , "מירקהים" מאת רוברט לואיס סטיבנסון ו"בעלת הבית" מאת רואלד דאל. התסכית מוגש כאן באדיבותו של רפאל גורדון ששימר והדפיס אותו. א.א. 

 ג'ון: לאחר שביקשת ממני להיות גלוי לב, סיפרתי ללסטר על ה"תיאוריה" שלך, הוא שאג מרוב צחוק. סר גאי: (מגחך) ג'ון: אתה יכול להתכונן לערב של מתיחות. סר גאי: אינני דואג. ג'ון: נעלה במעלית? סר גאי: כן. (השניים נכנסים למעלית והדלת נסגרת אחריהם) ג'ון: לא ברור לי מדוע התעקשת לבוא איתי למסיבה הזאת. אתה לא תרגיש בנוח בקרב הבוהימה הצעירה והמשתוללת הזאת. סר גאי: דווקא זה מה שאני מחפש: אומנים ביטניקים, טיפוסים אקסצנטריים... יש לי יסוד להניח שידידנו נמנה עם חוגים אלה. ג'ון: כרצונך. תסביר לי: איך תזהה אותו? אפילו אם יעמוד מולך, האם הוא צעיר או זקן, גוץ או ענק, מיליונר או קבצן, איך תדע? סר גאי: אני אדע, אני אריח. העיקר שנמהר. ג'ון: מה החיפזון? סר גאי: תוך עשרים וארבע שעות הוא ימצא קורבן חדש, בטוח. כך כתוב בכוכבים. שכחת את מועדי הרציחות הראשונות בלונדון? השבעה באוגוסט, השלושים ואחד באוגוסט, השמונה בספטמבר, השלושים בספטמבר. ולבסוף: התשעה בנובמבר. השנה פתח במחזור חדש. זוכר את הגופות המרוסקות של קליבלנד? ואת שתי הגוויות כאן בשיקאגו שלך? אותה גישה, אותה טכניקה. והיום השמונה בנובמבר. הזמן דוחק, מר קארמודי. (המעלית מגיעה אל הקומה) ג'ון: הגענו. ודווקא בין ידידיי אתה מקווה למצוא אותו? (השניים עומדים בפתח דלתה של הדירה, מוזיקה קצבית נשמעת) ג'ון: אתה שומע אותם? עם כל השגעונות שלהם, הם צעירים, הם חמודים, נורמאליים. סר גאי: ממש כמו ידידי ג'ק. ג'ק נורמאלי כמוך וכמוני, ג'ון. אך בלילות מסויימים הוא הופך למפלצת היוצאת לחדש את נעוריה לאור הכוכבים. ג'ון: בסדר, בסדר, בסדר. המארח שלנו לסטר רוסטין הוא שד משחת ועליך להיות מוכן לכל מיני תעלולים. סר גאי: מוכן ומזומן! רואה? (מראה לו את האקדח) ג'ון: מה זה? אינך מתכונן להשתתף במסיבת רעים עם אקדח טעון בכיס מעילך! סר גאי: אני מכיר את שיטותיו של ג'ק, משום כך אינני נפרד מן האקדח. (מצלצל בפעמון, הדלת נפתחת ע"י לסטר) לסטר: הנה ההפתעה שהבטחתי לכם! עכשיו באמת יתחיל להיות שמח! (השניים נכנסים לדירה) לסטר: (אל הנוכחים) גבירותיי ורבותיי, כולכם מכירים את ידידנו ג'ון קארמודי-אספן הצדיקים הדגול-מי מכם עוד לא דיקלם מונולוג על הספה שלו? אך ידידו האלמוני בעל שפם סוס היאור הוא פנים חדשות אצלנו. גבירותיי ורבותיי: הרשו לי להציג בפניכם את סר גאי הוליס מן השגרירות הבריטית. ודאי כולכם סבורים שזהו ביקור נימוסין גרידא. אם כך, אינכם אלא טועים. פתח פיך, סוס יאור, ואמור לעמה של רומא מה הביאך הלום! סר גאי: אני מחפש את ג'ק מרטש הבטנים. לסטר: אתם סבורים שסוס היאור מותח אתכם? ושוב אתם טועים. דודננו האנגלי עוקב במלוא הרצינות אחרי ג'ק הידוע לשמצה, ולא מהיום! הוא יצא לציד עוד לפני שלושים שנה! אני מקווה שכולכם זוכרים את ג'ק החמוד.

איש לא ידע לחתוך סטייק אנגלי כמו ג'ק לאור הגל! (קול צחוק נשי נשמע) לסטר: מי זה צחק? האם היית זאת את, לידיה דאר? אין לך מה לצחוק. סר גאי בדעה שייתכן מאוד שג'ק המרטש איננו גבר, כי אם אשה: ג'יל המרטשת! לידיה: אתה רוצה להגיד לנו שאתה חושד באחד מאיתנו, סר גאי? אבל זה לא ייתכן! ג'ק המרטש נעלם מן האופק עוד במאה שעברה, בשנות השמונים או משהו כזה... לסטר: שמעת אותה, סר גאי? הודי על האמת, גבירתי הצעירה: מנין לך ידיעות מדוייקות כ"כ על עברו של ג'ק? אני במקומך הייתי שם עין עליה, סר גאי. ייתכן שאיננה צעירה כפי שהיא נראית. היא כותבת שירים, גם זה חשוד בעיניי. לדבריה היא בת שמונה עשרה. מה דעתך אם נוסיף לגילה איזה אפס קטן? ג'ון: (בלחישה) אולי נסתלק מכאן, סר גאי? הפרחחים האלה סתם מותחים אותך. סר גאי: להסתלק? דווקא עכשיו? כשמתחיל להיות שמח? לא בא בחשבון, ג'ון. ושלא לדבר על כך שהוויסקי משובח! "ג'וני ווקר" אמיתי! לסטר: מה? האשם אינו מוכן להתוודות? אם כך, על דודננו האנגלי לגלות את זהותו בדרך הקשה! לידיה: משחק חדש, לסטר? לסטר: לא בדיוק משחק: אני אכבה את האור לרגע, וסר גאי יעמוד במקומו, כשבידו: האקדח שלו. בדיוק כך! עיניכם הרואות, סוס היאור שלנו הוא טיפוס חשדן. ועכשיו: אם ג'ק האדום נמצא בחדר הזה כרגע, הוא יכול לחמוק מכאן בחשיכה, או: שישתמש בהזדמנות ויחסל את רודפו. נראה לכם? ג'ון: באמת, לסטר! זה רעיון אינפנטילי לגמרי! סר גאי: הנח לו, ג'ון! זה דווקא הולם את התכנית שלי. לסטר: אל תזוזו ממקומותיכם. במשך דקה אחת נישאר בחשיכה, תלויים ברחמי המפלצת. וכשתחלוף הדקה, אדליק את האור, ואספור את הגופות. גבירותיי ורבותיי: נא לבחור את בני הזוג שלכם! (לסטר מכבה את האור) ג'ון: (חושב לעצמו) כך, בדיוק כך, היה מהלך בחשיכה, כשבידו הסכין, ובמוחו מנקר הטירוף. (מתנער) עזוב שטויות, ג'ון! התולעים אכלו אותו לפני חמישים שנה! הוא מת! הלך בדרך כל בשר. כן...אבל כשהמדובר בג'ק האדום, שוב אי אפשר לסמוך על דרך כל בשר. בייחוד בחושך. כי בחושך, יורדת המסיכה מעל פניך, ואתה חש שמשהו מתעורר בליבך ומבקש לפרוץ החוצה, ואז... (נשמעת אנקה ונחיתת גוף נופל, האור נדלק) לידיה: שוכב על הרצפה בלי רוח חיים! ג'ון: אך את האקדח עודנו מחזיק בידו! אבל מי? כולנו כאן! איש לא נעלם! לידיה: אינני יכולה לשאת זאת! אינני יכולה! סר גאי: (מתרומם מן הרצפה) בסדר, גבירותיי ורבותיי! (צוחק) אפשר להמשיך בריקודים! לידיה: סר גאי! לסטר: ובכן, הייתה זאת רק הלצה! סר גאי: אני מקווה שלא הבהלתי אתכם יתר על המידה, רבותיי. הניסוי הקטן שלי נסתיים. לו היה ג'ק מרטש הבטנים בין הנוכחים, בוודאי היה מגיב בראותו אותי מוטל שכוב על הרצפה. (צוחק) אפשר לקבל עוד כוסית? (שותה) רוב תודות לכם, ידידיי! שכנעתם אותי שאתם חפים מפשע אחד אחד! (לג'ון) נלך, ג'ון. השעה מאוחרת ולפנינו עוד חתיכת עבודה הגונה. (השניים עוזבים את הדירה ויורדים אל הרחוב ומהלכים בו) ג'ון: ה"ג'וני ווקר" נותן בך את סימניו. מה, סר גאי? כמה שתית? חצי בקבוק? אולי בקבוק שלם. סר גאי: (בעייפות) אתה בז לי, ג'ון...ואני חשבתי אותך לידיד...הידיד האחד שנותר לי. ג'ון: אני ידידך, סר גאי. ובכל זאת לא ברור לי למה עלינו להסתובב בסמטאות אלה בשלוש לפנות בוקר! סר גאי: הסתכל סביבך, ג'ון: לילה, ערפל, כמו בלונדון. ג'ון: כן, והערפל הארור הזה נכנס לך לעצמות, סוף סוף נובמבר. סר גאי: כן, בוקרו של התשעה בנובמבר. המקום הנכון והזמן הנכון, חסר רק המרצח. ג'ון: הרשה לי להזכיר לך, סר גאי. שזוהי שיקאגו. שיקאגו, ולא לונדון, ואין זה נובמבר 1888! שבעים שנה עברו מאז! סר גאי: מהן שבעים שנה לגבי ג'ק האדום? הסתכל בסמטאות מתפתלות אלה. האין הן מזכירות לך את סוהו? ג'ון: לא. אינך בסוהו, אתה נמצא ברחוב קלארק, בלב הרובע הכושי של שיקאגו, והאל לבדו יודע מה אתה מחפש בחצרות אלה. סר גאי: טעיתי פעם, ג'ון. אסור לי לטעות בשנייה. לא נמצא את ג'ק במסיבות העליזות של הבוהימה, כי אם דווקא כאן! בין בקתות עלובות אלה!

ג'ק

ג'ון: מה, אתה אינך רואה שאין כאן נפש חיה? העיר ישנה! סר גאי: הוא יבוא...הוא מוכרח לבוא! המקום ימשוך אותו. ג'ון: ונניח שיבוא, נניח שכל התיאוריה המטורפת שלך נכונה: נניח שהיה אדם בשם ג'ק שגילה כיצד יוכל להאריך את חייו על ידי קורבנות אדם, ונניח שסייר בעולם והפיל קורבנות במשך שבעים שנה, ועכשיו נמצא כאן בשיקאגו, ועוד מעט הוא יצוץ בסמטה הזאת! מה תעשה לו? סר גאי: אתה עוד שואל? אתפוס את החזיר המטונף ואמסור אותו לידי המשטרה יחד עם כל העדויות שאספתי! את חיי ואת הוני הקדשתי לציד זה! ואם ייתפס, יימצא סוף סוף הפיתרון למאות פשעים מסתוריים! ג'ון: ואתה מאמין שירוץ לך ישר לתוך הידיים? סר גאי: הוא יבוא, ג'ון. אני מרגיש זאת! הוא יימשך אליי! (בצעקה אדירה) ג'ון: טוב, חדל לצרוח! עוד תעיר את כל הסביבה. סר גאי: (בבושה) אני מצטער... ג'ון: וחדל לנפנף באקדח שלך! עוד תפלוט איזה כדור ואז תבוא המשטרה לאסור אותך. תן לי את זה! נו, תן, אני אשמור את זה בשבילך! (נוטל את האקדח) זהו. ועכשיו אתה בא הביתה! סר גאי: (בלחישה) ג'ק האדום! ג'ון: פטפוטי ביצים! יש גבול לכל תחביב! סר גאי: תחביב, אתה אומר? ג'ון: ומה אם לא תחביב? ומדוע אתה רודף אחרי המפלצת הזאת שלא הייתה ולא נבראה? סר גאי: (נאנח) מדוע? מיד תשמע, ובכן: בלונדון, 1888... ג'ון: (בחוסר סבלנות) שוב 1888... סר גאי: אחת הנערות המסכנות ששחט הייתה אמי. ג'ון: מה אמרת? סר גאי: כשגדלתי, מצא אותי אבי, ואימץ אותי. נשבענו שנקדיש את חיינו לזיהוי הרוצח. אבי יצא ראשון לחפשו. הוא מת בהוליווד ב1926. אמרו שנדקר ע"י אלמוני, בתגרה. אבל אני יודע מי היה ה"אלמוני" הזה. אני המשכתי את הציד לבדי. הוא נטל את חיי אמי וחיי מאות נשים אחרות. ועכשיו הוא חי את חייהן כמו ואמפיר הניזון מדם. הוא ערמומי, רב תחבולות ועקשן. אך אני עקשן לא פחות ממנו! ג'ון: ו...לא תוותר? סר גאי: לעולם! עד שאתפוס אותו! ג'ון: כן...עכשיו גם אני מאמין שבסופו של דבר...תצליח. עם עקשנות כשלך, ושנאה כשלך. אתה פנאטי לא פחות ממנו. בוא. סר גאי: (נגרר אחרי ג'ון) לאן...אתה מוביל אותי, ג'ון? נכנסנו למבוי סתום. ג'ון: האם לא אמרת שהוא...אורב בחשיכה? סר גאי: חכה, ג'ון. החזר לי את האקדח שלי, ארגיש יותר בטוח כשהאקדח בכיסי. ג'ון: כרצונך, הנה הוא. סר גאי: אבל זה לא אקדח, זה סכין! ג'ון: נכון, סכין. סר גאי: ג'ון! (הסכין ננעצת בו) ג'ון! (מתמוטט) ג'ון: שכח את ג'ון, כל ידידיי קוראים לי ג'ק. סוף קריין: האזנתם לסיפורו של רוברט בלוך: "שלכם באהבה-ג'ק". השתתפו: סר גאי הוליס-אברהם בן יוסף.ג'ון קארמודי - יוסף בנאי.לסטר - מישה אשרוב. לידיה - דליה פרידלנד.

ג'ק המרטש 

עוד על תסכיתי רדיו :

נאווה בבית ?נאווה לא בבית

ימי הרדיו חלק א'

ימי הרדיו חלק ב'

עיניים באפילה

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת