אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הוכחה/ תיאטרון הספרייה רמת גן


התמונה של דן לחמן

הוכחה היה יכול ליפול בקלות למלכודת המחזות על משבר בתוך משפחה מעורערת. כאן שתי אחיות. האחת רוצה למכור את בית אביהן שנפטר והשנייה רוצה להישאר בו.

נכון שהקונפליקט הזה מתקיים במחזה, אלא שדייויד אוברון כתב מחזה הרבה יותר מורכב ופרץ את גבולות הנוסחה. אותו עניינו דברים אחרים לחלוטין.

למה אנחנו אוהבים לראות את גאוני המתמטיקה כל כך פגיעים, שונים. אולי כי מתמטיקה נתפסת כסוג של ידע מסתורי שמשגע את העוסקים בו. כמו בסרט נפלאות התבונה על ג'ון נאש שהיה מתמטיקאי אך גם סכיזופרן. ועוד כמה שכאלה. על הפער הדק שבין מוזרות גאונות וטרוף, ומי קובע.

המחזה מתחיל בשיחה שבין רוברט לקתרין. אב ובתו, אלא שמהר מאוד מסתבר שרוברט מת ומחר הלוויה שלו. רוברט היה מתמטיקאי מבריק שעסק במספרים ראשוניים.

קתרין, נערה רגישה עזבה את לימודי המתמטיקה כדי לטפל באביה שהפך לחולה נפש. שנים שלא עזבה אותו נשארה בבית וויתרה על הלימודים.

בסצנה הבאה מגיעה קלייר, אחותה האסרטיבית שברחה מהבית לניו יורק, הצליחה בעולם הפיננסים, גם הוא קרוב בדרכו לעולם המספרים. היא אמנם באה ללוויה, אך היא רוצה גם למכור את הבית ולקחת אתה את קתרין לניו יורק.. לא סתם לקחת, אלא לאשפז אותה במוסד. קלייר מנסה לשכנע את קתרין שהיא איננה סתם נערה רגישה אלא שגם היא חולת נפש כמו אביהן. והרי לנו מהות של קונפליקט השואל מתי אדם רגיש יתר על המידה ומתי הוא מוגדר כחולה.

לתמונה נכנס הארולד. סטודנט צעיר למתמטיקה ביום וחבר בלהקת רוק מקומית המנגנת בבר מקומי.שעשוע לסטודנט במגלם את הבינוניות הזקוק להוכחה שיש בו יותר מהיבשושיות של המתמטיקאי. הרולד בא לבדוק אם רוברט כתב משהו בתקופת מחלתו. שאולי השאיר איזו וסחה חשובה בכל זאת.

הוא יודע שרוב המתמטיקאים הגדולים עשו את עבודתם החשובה עד גיל עשרים ושלוש והוא כבר בם עשרים ושבע. אולי משהו שהשאיר רוברט יציל אותו מהבינוניות.

הוא פוגש את קתרין ומתפתחים ביניהם יחסים, כשלא ברור אם הוא באמת רוצה אותה או רוצה ממנה רשות לחטט בניירות של אביה. בעיקר במחברת אחת בה גילה איזו הוכחה חדשה ומסעירה הנוגעת למספרים ראשוניים.

בשיחה ביניהם שואלת קתרין האם באמת רק גברים יכולים להיות מתמטיקאים. למה אין נשים מתמטיקאיות. ומעלה כהוכחה את שמה של סופי ז'רמן. (1776.) שמצאה את ההוכחה הקשורה למספרים ראשוניים. הוכחה הנקראת על שמה. ההוכחה של ז'רמן. שיחה מאוד חשובה לפיתול הבא במחזה.

כשהאמת כמובן, שאיננה חלק מהמחזה שהיו נשים מתמטיקאיות גדולות. אחד הפרטים הלא ידועים, שכנראה הוסתרו על ידי הגברים שאת המחשב הראשון, שתפס חדר שלם, נבנה על יד צוות של מהנדסים-גברים, שגם זכו לכל התהילה. אולם את התוכנה שגרמה לאוסף הקופסאות, המתגים והצינורות להפוך למחשב, פיתחה קבוצה של נשים-מתמטיקאיות, אותן שכר הצבא האמריקאי במקור כדי לבצע חישובים בליסטיים. והן שיצרו את התוכנה הראשונה.

אפשר להשאיר את הסיפור כאן ולא להמשיך ולגלות ספוילר נוסף בעלילה, עובדה שתהפוך לנושא מרכזי נוסף במערכת המשולשת. קתרין טוענת שהיא זו שכתבה את המחברת. שמצאה את ההוכחה.

ומכאן מסתבכים הדברים עוד יותר. כי השניים אינם מאמינים לה. הם בטוחים שהאב שכמה חודשים ששפיותו חזרה אליו כתב את המחברת. אפילו כתב היד נראה כשלו.

ומכאן מתחיל הלחץ הכפול על קתרין. מצד אחד הניסיון של קליר לשכנע אותה בערעורה הנפשי. להפוך את הרגישות הרבה שלה למחלה ומצד שני היחסים המשתנים כמה פעמים בין קתרין להארולד.

כמו שקורה לעתים במחזות, אפשר היה לסיים אותו אילו אוברון היה נותן לקתרין להסביר את ההוכחה ולהבהיר שהיא אכן שלה. אלא שאז המחזה היה מסתיים מוקדם מדי. כך שהוויכוח על המחברת הכתובה מתפתל והופך להיות עוד חלק במה שהמחזה מתעסק בו. ההוכחה המתמטית. ההוכחה שקליר איננה חולת נפש. ההוכחה שהרולד אכן רוצה את המחברת אך גם את קליר, ולא רק להשיג את המחברת ולפרסם אותה אולי בשמו. הוכחה על גבי הוכחה.

יגאל זקס שרק לפני כמה ימים ראיתי משחק במסיבה של אביגיל ביים את המחזה בעדינות והקפדה גדולה. הוא לא נתן לשחקניו להגזים במקומות שאפשר היה ליפול בהן.

הבמה של אולם אהוד מנור בתיאטרון היא קטנה למדי ויש לה רק כניסה אחת. עודד קוטלר שהצטרך לכל עומד הבמה פתר חלק מהכניסות בירידה לאולם. זאב לוי יצר לזקס פתרון יפה. הוא הקטין את הבמה, ובכך הפך את ההצגה לקאמרית יותר. באחורי הבמה בנה קיר המכוסה כולו במשוואות מתמטיות. ומכיוון שרוב המחזה מתרחש בחצר הבית נוצרה כניסה ויציאה אחת מתוך הבית ואחת נוספת מסביב לקיר. כניסה מהחצר. דבר שאפשר לזקס ליצור תנועה רחבה יותר על משטח קטן למדי.

את רוברט, המת המופיע בסצנות פלש בק משחק עמי וינברג בעדינות רבה. הוא איננו משוגע משתולל. השיגעון שלו מופנם ונוגע ללב.

את הארולד הסטודנט משחק גיל וייס. שחקן שמשך תשומת לב כשעוד היה תלמיד והשתתף בהצגות בית צבי. הוא מוצא את הנימה הנכונה בין הבוקיות של המתמטיקאי לבין דו המשמעות ביחסיו עם קתרין. הוא משכנע בשינויים המתחלפים בו כשהוא נקרע בין שני הדברים. קתרין או המחברת. ולמה לא שניהם בעצם.

קרן סולקין – אדלר משחקת את קלייר האסרטיבית. דמות שהייתה יכולה להיפך בקלות לאחות מרשעת מן האגדות, אך קרן מצליחה להכניס מידה של אנושיות כזו שאפשר להבין את הדאגה האמיתית שלה לקתרין.

את ליז רביאן שמרתי לסוף. גם ממנה כבר התרשמתי בעבר בהצגות בבית צבי. כאן היא מצליחה לגלם את הנערה הרגישה בצורה מעוררת כבוד. היא איננה נופלת למלכודות הצפויות. איננה מרעידה את שפתיה ומנפנפת בידיה. היא רגישה באמת המעברים שלה בין מצב אחד לשני שובר לב.

לא ראיתי את הסרט שנעשה לפי המחזה, אך כשנראה שהצוות המקומי מתחרה בכבוד באנתוני פרקינס, ג'יק גילנהול, גווינת פאלטרו והופ דייויס בהצלחה מרובה הרי זה אות כבוד.

צערי לא ראיתי את ההצגה בימיה הראשונים. כעת היא יצאה להפסקה ותחזור לבמה במרץ. ההצגה כל כך מהנה שאני יכול רק לקוות שהקהל יעקוב ויבוא לראות אותה.

עכשיו, אחרי סיפור הפרברים, המסיבה של אביגיל והוכחה תיאטרון הספרייה הופך להיות תיאטרון שצריך לעקוב אחריו ברצינות גדולה.תמונות באדיבות תיאטרון הספרייהצילום: אייל לנדסמן

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן