אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מוטי שקלאר - ראיון


קטגוריה: 

מרדכי (מוטי) שקלאר (1954) היה ממייסדי ביה"ס לקולנוע "מעלה" בירושלים, מנכ"ל "רדיו קול חי", ויו"ר ומנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. מאז 2006 מכהן שקלאר כמנכ"ל רשות השידור ולאחרונה התמנה גם ליו"ר וועדת העורכים. הוא מתגורר ביישוב עפרה, נשוי ל-לאה שקלארואב לחמישה.

עמיר: מוטי, מי אתה? איך אתה תופס את הזהות שלך? מוטי: איזו זהות? האישית? הלאומית? הזהות שלי היא יותר מזה... בכל מקרה, העיקר בזהות שלי הוא מה שמחייה אותי, מה שמניע אותי, והוא הרצון לתת ביטוי לרוח בעולם. הרצון לממש את הצלם האלוהי שלי. זה הדבר שהכי מניע אותי. עמיר: זה נהדר. אתה בעצם אומר שהזהות שלך היא הרצון לתת ביטוי לרוח בעולם? מוטי: כן, בדיוק. בבסיס, במקור, זה מי שאני. אבל יחד עם זאת אני גם מאד יהודי. כלומר, אם היית בא ושואל אותי "מוטי, מי אתה, אדם? ישראלי? יהודי?", הייתי אומר לך יהודי, כי הזהות היהודית מבחינתי מכילה בתוכה את הרצון לתת ביטוי לרוח בעולם ומאפשרת לי לממש אותו. כי יש משהו ביהודי, בעיני לפחות, שנותן המון מקום לרוח. זו גישה עם המון מרחב, שאומרת "סבלנות, חביבי, אתה התחלת לפני המון שנים, ואתה עוד תמשיך המון שנים. ומי אתה בכלל? כולך רוח!" אתה כולך רוח בשני המובנים, גם במובן הקיומי העמוק ביותר וגם כרוח נושבת.מרכיב נוסף ביהדות הוא זה של החיפוש וההתחדשות הבלתי-פוסקים, שנמצא במתח עם היסוד של שימור והמשכיות. המתח הזה נובע מההבנה שערכים מסוימים הם ערכי נצח, ומצד שני שהם חייבים להתחדש כל הזמן. לא בכדי הסיפור של אברהם אבינו נמצא בבסיס הזהות שלנו כעם – זהו סיפור של חיפוש שנמשך כל החיים. אם אתה מסכים שערכים מסוימים הם ערכי נצח, ומצד שני שעליהם להתחדש כל הזמן, אתה נמצא בתהליך של חיפוש והתפתחות בלתי פוסקים. כך אני גם רואה את הישראליות – כעוד צעד בחיפוש ובהתפתחות של התרבות היהודית. עמיר: הדבר הראשון שאמרת היה ש"הזהות שלי היא הרצון להביא את הרוח לביטוי בעולם", ואחר-כך אמרת שאתה יהודי. האם יש היררכיה מסוימת מבחינת עומק או חשיבות הזהויות האלו, או שהן חופפות?מוטי: הן חופפות, כי נולדתי יהודי ואני לא יכול לעשות את ההפרדה הזאת. אבל אם היית שואל אותי אם הזהות שלי היא דתית, הייתי אומר לך לא, בוודאי שלא. המרכיב הדתי הוא בעיני בסך הכל קונקרטיזציה של הרוח. עמיר: מהם האידיאלים, או הערכים הגבוהים ביותר שלך? מוטי: אני רוצה קודם כל לומר לך מהי בשבילי הבעייה העיקרית ביחס לשאלה של אידיאלים או ערכים גבוהים. כשכל אחד מאיתנו נפגש עם התובנות הפנימיות או האידיאלים או השאיפות הרוחניות שלו, ורוצה לממש אותם, נוצר מתח פנימי. זהו מתח קיומי, והוא עוד מתעצם כאשר אתה רוצה ליישם אותם בתוך הקהילה. ובשבילי, הוא מתעצם עוד יותר בעולם התקשורתי שאני חלק ממנו. כשאני מנסה להפגיש את המקום האידיאי-רוחני הפנימי שלי עם עולם התקשורת, אני נתקל הרבה פעמים במסך של ציניות או אפילו של עוינות. עמיר: כי אנשים לא רוצים להרגיש את המתח הזה?מוטי: כן, והרבה אנשים אכן לא מרגישים אותו. והסיבה לכך שהרבה אנשים לא מרגישים את המתח הזה היא שככל שאתה יותר אינדיבידואליסט, ככל שהקיום האישי שלך הוא חזות הכול, כך אתה לא חש צורך לגעת בשדה של אידיאלים חברתיים. בעפרה, לעומת זאת, הרבה מהשיח שיש לי עם החברים שלי הוא כן אידיאולוגי, ערכי.עמיר: אתה חושב שזה קשור בכך שהחברים שלך בעפרה הם דתיים? מוטי: אני לא חושב שאנשים דתיים הם בהכרח יותר רוחניים או אידיאליסטים. אמנם יכול להיות שכשאדם חי עם נוכחות של אלוהים בהווייתו, אז באופן טבעי השיח הזה מתקיים בו. עם זאת, יש קבוצות בחברה הלא-דתית, שלעיתים אני יכול לנהל איתן שיח הרבה יותר עמוק מאשר עם חלקים מהעולם הדתי. בעולם התקשורת, בכל אופן, זה עוד לא קורה, וזה קשה לי. הערך החברתי-תרבותי, שהוא בעצם הביטוי לשיח הרוחני שאנחנו מדברים בו, נעדר ממנו כמעט לחלוטין. עמיר: נראה לי שחשוב ליצור רשת שתחבר את כל האנשים שמעוניינים בשיח הזה. מוטי: אני יכול לומר לך שרק עם פרטנרים שמדברים איתי את השפה הזאת אני יכול להוציא את הערכים והאידיאלים שלי מאיזושהי תחושה פנימית ולתת להם ביטוי. אם היה לי מקום, נאמר, שבו הייתי נפגש עם עוד עשרה אנשי מפתח, שנמצאים כמוני במתח בין עולם האידיאות והעולם המעשי, ויחד היינו חושבים איך ליצור דפוסי פעילות שיאפשרו לערכים הללו לחלחל למטה ולרוחב, יכול להיות שהיינו כבר במקום אחר. אנחנו צריכים את החיבורים האלו כדי שנוכל להשפיע על התהליכים שקורים בחברה. עמיר: התהליכים שקורים בחברה כיום מונעים בדרך-כלל על ידי חשיבה לטווח קצר, ואילו אנשים שמונעים על ידי אידיאלים רוחניים תופסים את עצמם בהקשר ארוך-טווח, בהקשר של כיווניות. חשוב שלתפיסה כזו תהיה יותר השפעה על מה שקורה בעולם. מוטי: כן, אבל זו הבעיה, שהציפיות של החברה לא מאפשרות למי שהוא בעל חשיבה רוחנית להצליח בדיוק בגלל שהחשיבה שלו מכוונת לטווח ארוך. כשאתה אומר "חשיבה רוחנית מביאה תוצאות הרבה יותר טובות כי היא רואה לטווח ארוך", את זה יכול להבין רק מי שיש לו את האינטליגנציה הרוחנית הזאת. מי שאין לו לא יבין אותך. עמיר: בעצם יכול להבין את זה רק מי שתופס את הקיום שלו בהקשר נצחי. מוטי: זו ההוויה הרוחנית, שאומרת "אני חושב ורואה הרבה מעבר לשנות חיי כי אני קיים הרבה מעבר לשנות חיי". אתה יכול להניע את עצמך בצורה כזאת רק אם אתה באמת יודע שנבראנו בצלם אלוהים ושיש בנו את המרכיב הנצחי הזה. אז אתה גם יודע שהעולם בנוי משניוּת, מדואליות, ממורכבות, וזה מאפשר לך לקבל את האחר והשונה, לפרגן לו וליצור תרבות של שיח במקום תרבות של שחיטה ועריצות. אתה מכיר בכך שיצר לב האדם טוב מנעוריו, וזה מאפשר לאנשים סביבך להשתנות ולפרוח.עמיר: איך אתה צריך להשתנות כדי שתוכל לתרום יותר להתפתחות החברה? מוטי: איזו שאלה! אתה מבקש ממני לעשות פה אנליזה של הנפש ממש... טוב, אני אנסה לענות עליה. אז דבר ראשון הייתי רוצה להבין ולהכיל יותר בתוכי מספר תכונות שמאפיינות יותר את העולם הנשי. אני חושב שנשים מחוברות למקור שממנו נובעת הדינאמיות, התנועה קדימה, יותר מאשר הגברים. הבעיה היא שרוב הנשים לא מודעות לכך. הן עדיין שבויות בתפיסה הגברית, שלא מאפשרת להן להיות הן עצמן. במישור אחר, ואני יודע שזה נשמע נדוש, אני צריך לחשוש פחות ממה שיאמרו אחרים. כלומר, אני לפעמים יותר מדי טקטיקן, יותר מדי זהיר. אני מת ללכת עם האמת הפנימית שלי עד הסוף, בלי לזייף, בלי להתפשר. זה עניין של יושרה. ועוד דבר. כדי להיות מסוגל להוביל תהליכים, להנהיג אחרים, צריך ענווה וצניעות. ענווה מאפשרת לך להיות סבלני, להבין שאתה בעולם תהליכי. זה הצירוף הנכון בעיני: מנהיגות עם ענווה. אז אם אתה שואל אותי מהן המידות שהכי הייתי רוצה לעבוד עליהן, באופן הכי אמיתי, הן אלו: יושרה וענווה.

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת