אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אבי עורי ראיון


את פרופ' אבי עורי הכרתי לפני שנים, כשהגעתי למחלקת שיקום בביה"ח שיבא בתל- השומר, במסגרת עבודת הסטאז' שלי שם. אני זוכרת עד כמה היה נערץ על ידי חוליו שרבים מהם היו נכי צה"ל במצב קשה. לא פחות מהטיפול הרפואי המקצועי לו זכו במחלקה זכורות לי שיחותיו עם החולים. הוא נסך בהם ביטחון ותקווה. פרופ' אבי עורי שימש, אז כמו היום, דוגמא ומופת לדורות של סטודנטים לרפואה ומתמחים.אבי עורי, יליד 1948 (נתניה) סיים את הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל- אביב בשנת 1973 שם גם התמחה ברפואה שיקומית. הוא פרופסור מן המניין לרפואה שיקומית באוניברסיטת תל- אביב .בשנים 1985 ל-1999 שימש כמנהל המחלקה לשיקום ניאורולוגי בביה"ח שיבא ומאז 1999 משמש כמנהל האגף לרפואה שיקומית במרכז הרפואי "רעות", תל- אביב, המוכר להתמחות ברפואה שיקומית והמסונף להוראה בחוג לשיקום בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל- אביב. הוא פרסם חמישה ספרים מקצועיים ועשרות מאמרים. שימש כיו"ר החברה הישראלית לתולדות הרפואה, יו"ר ועדת הלסינקי של אוניברסיטת תל-אביב, יו"ר ועדת האתיקה וחבר המועצה הישראלית לשיקום. ב- 2005 נבחר לייצג את ישראל במיזם: caring physicians of the world publication, on behalf of the world medical association .וכן שימש כיועץ למשרד הביטחון, משרד החוץ , משרד הבריאות וצה"ל וכן לארגוני נכים וספורט נכים בארץ ובחו"ל. מחקריו בנושא תוצאות מאוחרות של השהייה בשבי ותוצאות מאוחרות של אנשים בעלי נכות מתפרסמים כיום גם בספרות המחקרית הבינלאומית.

היום אתייחס בנוסף גם לאבי עורי האדם, אישיות רחבת אופקים, המתעניין מלבד ברפואה השיקומית גם באתיקה, היסטוריה, שירה, ספרות, פילוסופיה של הרפואה ומוסיקה. הוא פרסם מאמרים בנושא הקשר בין הרפואה לאומנות ולספרות ומאמרים המתייחסים לסופרים־רופאים בין השאר אודות מיכאל בולגקוב, ארתור שניצלר ומרקס נורדאו. לאחרונה כתב שני פרקים אודות רפואה וצבא ורפואה ומוסיקה בספר חדש שיצא זה עתה לאור: "גופי הקרוע מלבלב"- על מחלה ורפואה, בעריכת ד"ר יהושבע בנטוב שהוציאה את הספר לזכר בנה, לוחם השייטת צחי בנטוב, שנפל באסון השייטת בלבנון.אבי עורי הוא ממקימיה של להקת ג'ז בשם "הסיבוב השני" שחלק מחבריה רופאים במקצועם והוא עצמו משמש בה כמתופף.אבי עורי, מדוע בחרת בלימודי הרפואה? היית סטודנט לרפואה בעתודה האקדמאית. כאדם עתיר כישרונות הרי יכולת לבחור בכל מקצוע אחר?"אמנם הורי לא רופאים אך היו רופאים רבים במשפחת אמי ואבי. בנתניה הקטנה, רב מכריהם היו רופאים, ביניהם יעקב רותם, שהיה גם רופאי בשנותי הראשונות. כך שהאווירה הרפואית שרתה תמיד והלכתי לאורה. מלבד הורי היו מורים בולטים שהשאירו את חותמם עלי בתקופת לימודי הרפואה כמו: ישעיהו ליבוביץ, יהודה פריד, פרנץ בריל, רפי רוזין ועזרה זוהר יבדל"א".במלחמת יום הכיפורים כשהיית בסוף הסטאז' ושרתת כקצין רפואה נפצעת ונפלת בשבי המצרי. כיצד התייחסו אליך שוביך המצרים?"יחס השובים- תלוי מי, מתי וכמה. אנשי המודיעין הקרבי קשוחים, חלקם אלימים וחלקם לא. הרופאים היו בסדר גמור. השומרים-רובם בסדר". איזו פציעה הייתה זאת?"סבלתי מכוויות חמורות בדרכי הנשימה. כל החיילים שהיו בסביבתי נהרגו ואני היחיד שנותרתי בחיים לאחר תקופה ארוכה של אשפוז ושיקום".כיצד השפיעה עליך שהותך בשבי מהבחינה האישית, מבחינת ראיית העולם והגישה לחיים?"לגבי החזרה מהשבי המצרי וההחלמה מהפגיעות שאירעו במעוז בתעלה לפני הנפילה בשבי: אין ספק שההישרדות מהסיטואציות הקשות בקרבות, הקרבה ללוחמים שמתו ונרצחו לידי, חוויות השבי: בידוד, רעב, צמא, חוסר ידע, קור/חום , חוסר תנאים היגייניים, חסר בשינה, עינויים, חוסר טיפול רפואי תואם, חקירות אין סופיות, נותנים (לפחות לי, לא לכולם) כוח ואנרגיות מרובים. לא האמנתי באלוהים לפני המלחמה ובוודאי גם לא אחריה. גורלי שפר עלי, אך לרבים אחרים- לא! תחושת הזמן הרץ, תחושת ניצול הזמן בצורה הטובה ביותר, דחפו אותי לקריירה רפואית ואקדמית מהירה. גם ניצול הזדמנויות נעשה אמיתי יותר ויעיל. חבל לבזבז זמן על כעס ותסכול. זמני מתחלק בין משפחה, חברים, בין הרובד הקליני למחקרי/אקדמי, בין המוסיקה להיסטוריה של הרפואה, בין האתיקה לאומנות ועוד ועוד. לפני המלחמה חשבתי להיות רופא מרדים. הפציעה גרמה לכך ששיניתי כיוון. ברפואה השיקומית בחרתי בעקבות השפעתו של מורי ורבי רפי רוזין ז"ל. ההצבה במחלקת השיקום הצבאי בתה"ש נעשתה ע"י הקרפ"ר דני מיכאלי. בדיעבד הוא צדק. אין ספק הענף הזה מתאים לי: רחב אופקים, קיים קשר בלתי פוסק עם בעלי מקצועות רפואיים מגוונים. אין ספק גם שהרפואה השיקומית הגדירה מראש שאין כוונתה לרפא את מה שלא ניתן. בהרבה מקצועות אחרים ישנה שאיפה "לרפא" שלא תמיד מצליחה.

נראה, שבמהלך חייך המקצועיים, אתה מערב מידי פעם נגיעה באומנות לסוגיה וזוהי נטייתך הקבועה . נודע לי שאף הופעת בשני סרטים וגילמת את התפקיד שאתה עוסק בו ברפואה? "כן. הופעתי בסרט "לא שם זין" על פי ספרו של דן בן אמוץ ובסרט "דנה לא רוקדת כבר" ששודר בטלביזיה בערוץ השני. בשניהם הופעתי כרופא שיקומי".ספר על להקת הג'ז שהקמת הנקראת "הסיבוב השני""זה שנים שאני חובב מוסיקת ג'ז ותיפוף. לפני חמש עשרה שנים התחלתי ללמוד נגינה (תופים). בשנים האחרונות חברו אלי חברי, חלקם רופאים במקצועם ואחרים ממקצועות אחרים ביניהם גם מהנדסים, עורכי דין, אנשי חינוך וכימאים כשהמכנה המשותף בינינו היא אהבת המוסיקה. כל אחד מנגן בכלי אחר. לפני שלוש שנים הקמנו את להקת הג'ז "הסיבוב השני". בשנה האחרונה הופענו באחד עשר אירועים שונים: במועדון "שבלול" בנמל תל- אביב, במועדון "הקתדרה" ברמת השרון, בקפה סָלונה ביפו ובכנסים רפואיים. הופענו בכנס הבינלאומי של ה"רי שהתקיים במלון הילטון בתל- אביב, בכנס החברה הישראלית לנוירולוגיה שנערך במלון דן פנורמה בתל- אביב ועוד". אתה יכול לנקוב בשמות של כמה יצירות שאתם מנגנים במסגרת מופעיכם?aiut misbehaving"" my foolish heart""no more blues"" ""autumn leavestake the a- train"""בחודש דצמבר השנה אנחנו מתכננים הופעה נוספת. בעתיד יצא דיסק שיכלול את הרפרטואר של להקת "הסיבוב השני".אני מאחלת לאבי עורי ולהקתו הצלחה ומחכה בכיליון עיניים לשמוע אותם בדצמבר 2009 ב"שבלול".ליצירת קשר: פרופ' אבי עורי: aohry@bezeqint.net

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת לימור שריר