אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מאיר אשל: ראיון עם מעצב הבולים


התמונה של הרצל חקק

"כל בול הוא פרויקט של החיים שלי"

בולי הכתובות העתיקות שיצאו לאחרונה – הפנו את הזרקור למעצב הבולים, מאיר אשל. שלושת הבולים הם מלאכת מחשבת של אמן אמיתי. בשלושת בולי הסדרה מוצגות דוגמאות של מכתבים קדומים, שהתגלו באתרים ארכיאולוגיים, ומאירים פרקים חשובים בתולדות ארץ ישראל. כל אחד מן המכתבים מהווה עדות היסטורית רבת חשיבות לתקופה סוערת בקורות הארץ, וממחיש את שיטות הכתיבה וצורת המכתב בתקופות השונות. הבול הראשון הוא מכתב מאוגרית, הבול השני בסדרה הוא בול המתעד את מכתבי לכיש מתקופת הבית הראשון והבול השלישי מאיר את מכתבי בר כוכבא.

מעצב הבולים מאיר אשל נחשב זה שנים למעצב מוביל והישגיו הבולאיים זוכים להערכה גם מעבר לים. שמו מתנוסס על בולים עטורי פרסים, על מדליות של החברה למדליות, על מטבעות של בנק ישראל, על כרזות ממלכתיות, על שטרות הכסף של מדינת ישראל. לפעמים יש תחושה, שאלמלא היה לנו דגל לאומי, היו פונים לאשל שיעצב אותו...

לי זכור אישית עיטור מיוחד, שאשל זכה בו. היה זו פרס שזכה לתהודה בינלאומית, בתחרות "עיצוב הזהב" על עיצוב בולים. אשל קטף את המקום הראשון בשנת 2004 והבול שעיצב היה לציון 50 שנה ל"יד ושם". אשל אינו מנופף בפרסים שזכה, אך עבודותיו המוקפדות קוצרות את התהילה, וכך זכר גם בפרס הראשון בתחרות לעיצוב הכרזה לציון "60 שנה לגמל המעופף", וכן בפרס הראשון לעיצוב סמל לבנק ישראל – ופרס מיוחד חובק עולם: מדליית זהב בתחרות בינלאומית בנושא "בולי המוסיקאים היפים ביותר בעולם". היד עוד נטויה.

לפני שהלכתי לראיין אותו, עקבתי אחר שלל העבודות שלו. שבתי אל בול "יד ושם" ונדהמתי מהעוצמה שבו: הבול שובה את העין בצבעי כחול-צהוב-שחור. הפסים השחורים-כהים של רכבות המוות נקטעים בדרכים והופכים לפסים כחולים, פסים המסמלים ריבונות ועצמאות. "הטלאי הצהוב" בתחתית הבול משנה פנים במעלה הבול והופך להיות "מגן דוד" בוהק שמסמל תקופה אחרת. הבול מעיד על ראייה היסטורית רחבת היקף – פסים שחורים של שואה ההופכים לפסי תכלת של עצמאות, טלאי צהוב ההופך לסמל של קוממיות.

איך זה התחיל

מאיר אשל, נולד בפולין שנתיים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ואת חותם השואה קשה להסיר ממנו. לאחרונה, כאשר ערך תחקיר לצורך עיצוב בול "יד ושם" גילה שם ספר המתאר את המקום, שבו עבדה אמו כעובדת כפייה בפולין בזמן המלחמה. הזיכרונות של הוריו עדיין מלווים אותו והוא מגדיר את עצמו "שורד מלידה". בול "יד ושם" שעיצב, היה מבחינתו סגירת חוב, סגירת מעגל.

כשסיים לימודיו בבית ספר יסודי נאלץ לצאת לעבוד כדי לסייע בפרנסת הוריו בבית דפוס גדול, "אחדות", ואת רזי המקצוע לא שכח. במשך השנים שעבד כדפס חלם על היום שבו יסיים בגרות וילמד ב"בצלאל", והחלום דחף אותו קדימה.

בשנת 1973 החל לימודיו ב"בצלאל" . בתום לימודיו, לאחר 4 שנים, התקבל כמתמחה לשנת לימודים חמישית, שבה פיתח פרויקט ייחודי בעולם – מפות ניידות והתמצאות לעיוורים. פרויקט זה הפך מבחינתו ל"עמוד אש ההולך לפני המחנה". אשל נפגש עם עיוורים והציג את הדגמים וזכה לתגובות מרגשות.

כל בול הוא ראי של תקופתו

את עיקר התהילה קיבל אשל כמעצב בולים, אך המוניטין שלו מוכר גם בתחומי עיצוב אחרים: מדליות, סמלים, מערכות תדמית, כרזות, עטיפות לספרים. יש בולים שעיצב, שקשה מאד לשכוח. כך, למשל, הבולים שעיצב כהצדעה ליישובים עבריים כמו מנחמיה, כפר תבור, יבנאל. כל בול הוא מלאכת מחשבת שיש בה מראית של התקופה, צבעים של פריחה, אור של חזון ציוני. כל בול מכיל פריטים מן ההיסטוריה של היישוב, תמונה של מקום בולט ביישוב, צמחיה אופיינית. "כאשר תושבי יבנאל ראו את הבול", מעיד אשל, "הם שאלו אותי איך ידעתי כי הכלניות פורחות כאן וכובשות את הנוף".

לכל בול מקדיש אשל זמן מיוחד ותחקיר מעמיק. את בולי המוסיקאים עיצב, תוך שילוב של קלסתר המלחינים הדגולים בצד תמונה מן המיתולוגיה המאפיינת את יצירתם, ותוך שילוב חתימותיהם המקוריות על שובלי הבולים. הסיפור כיצד הגיע לחתימות שווה סרט דרמטי בפני עצמו...

סיפור חייו וסיפור תהליך היצירה שלו שווים סרט בפני עצמו. לכו לראות, למשל, את המצבה שעיצב על קברו של שמעון ויזנטל צייד הנאצים. אשל בחר שש אבני בזלת, וקבע אותן על המצבה. על כל אבן חקוק בתוך שקע מגן דוד. שש אבנים כנגד ששת המיליונים. המצבה מהממת ומעבירה את המסר.

לאחרונה יצאו בולי מכתבים עתיקים, וסיפור עיצובם יכול ללמד על השקעה ועל תפיסה מעמיקה של תולדות עם ישראל. בעיני אשל, היצירה היא דרך להעביר מסרים – וכך גם ההוראה וההשקעה בטיפוח דור מעצבים חדש.

בין השנים 1994- 2001 שימש אשל כמרצה בכיר וחבר ועדת ההוראה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. ההמלצות מן המכללות שבהן לימד מעידות על דרכו כמורה. מנכ"ל רשת אורט כותב עליו: "מורה מסור...בעל כושר מנהיגות, אלתור ודמיון". הנהלת בנק ישראל משבחת את השטרות שטביעת חותמו ניכרת בהם, ומברכת את אשל וזוגתו באותם ימים על עיצוב הלוגו של הבנק ועל עיצוב השטרות. מר בילצקי, מנהל מחלקת המטבע בזמנו כותב: "זכיותיו של אשל מדברות בעד עצמן".

שבחים מורעפים עליו במכללת ויצ"ו חיפה ובמכללת אמונה – ובזכותו גילו שם כישרונות מבורכים. אשל מרבה לדבר על החשיבות בהקניית פילוסופיית העיצוב המעמיקה לתלמידיו והוא רואה בזה שליחות: "פשוט צריך לחנך אותם למקצועיות ולראיית העיצוב כדרך חיים, חייבים לתת את הנשמה".

נאה דורש – נאה מקיים: מי שעוקב אחר סדרות הבולים שלו ואחר עבודותיו המדהימות בתחום המטבע והכרזות, תופס כי מדובר במעצב שמודרך על ידי פילוסופיה של עיצוב: חשוב לו להעביר מסר, חשוב לו להציג את הנושא דרך זווית ראייה מקורית ואישית.

אחד הבולים המרשימים שיצר, היה הבול לזכר מוצרט. אנו צופים במוצרט בלב התמונה וברקע צללית גדולה שמותיר קלסתר פניו של המלחין הדגול. התחושה הבולטת מציירת בפנינו את המסר שאשל רצה להעביר: מוצרט הותיר חותם לדורות, מוצרט השאיר צל גדול על כל ההיסטוריה.

יצירות שמעלות...חרס

כאשר אנו מתבוננים, למשל, בכרזה שלו לציון 3000 שנה לירושלים, אנו מבחינים בשבר חרס, כביכול, שנמצא בתוך חשכה, במעבה מערה, ועליו מגולפים סמלי שלוש הדתות. אשל נדרש לעבודת קרמיקה מיוחדת של גילוף הסמלים, שבר את החרס שעליו גולפו הסמלים והערים עליו ערימת חול. התוצאה הסופית מדהימה – ולצד החרס הכביכול היסטורי, שעליו סמלי שלוש הדתות – הניח אשל שלוש שורות בכתב יד: ירושלים שלושת אלפים שנה, והכיתוב הוא בשלוש השפות, בעברית, באנגלית, בערבית.

מגוון העבודות שווה עבודת מחקר ואני מקווה שאשל עוד ימצא תקציב להוציא אלבום קטלוג של מבחר עבודותיו השונות. אחד הדברים שהתרגלנו אליו הוא שטר הכסף. גם כאן אשל הוא המעצב המוביל: שטרות בנק ישראל המוכרים לנו ועליהם דיוקנאות של עגנון, שרת , יצחק בן צבי וזלמן שז"ר הם פרי עיצוב של מאיר אשל, ומעבר לקלסרי האישים אנו צופים בתמונות סמליות המעידות על מפעליהם של האישים.

כדאי לשים לב לאחד החידושים של אשל בתחום השטרות: השטרות מעוצבים לאורך, ובכל שטר מוטבע סימן זיהוי לעיוורים, וכל דיוקן מעוצב באמצעות שימוש בראשי תיבות של כל אחד מהשמות. את השטרות עיצב עם אשתו באותם ימים, נעמי, ולאשל יש תחושה טובה כאשר הוא יודע, שהעבודה שלי נמצאת באופן קבוע ...בכל ארנק.

התחושה של אשל, שהוא חייב להעביר מסר אישי נראית גם בעבודותיו בתחום המטבעות. מי שצופה, לדוגמה, במדליה שלו שהוקדשה לתחרות הכדורגל העולמית בשנת 2006 מבחין מיד שאשל הותיר את הכדור על מגרש ומעבר לו באופק ניבטות כל היבשות. הכדור עומד להיבעט אל העולם, וזווית הראייה המקורית הזו מעניקה עוצמה למדליה המיוחדת הזו, ולא פלא שפיפ"א ראתה בה מדליה מובילה לתחרות העולמית.

"מהו האני מאמין שלך?" – שאלתי אותו, ואשל ענה מיד: "העולם שלנו איבד מתמימותו, העולם הפך לעולם קר וציני, ולכן חשוב לי להעביר לצופה מבט אחר, ליצור הזדהות רגשית. בולים ועבודות עיצוב הם מבחינתי כלים להעביר ערכים, כלים לחנך בני אדם לראות את היופי בעולם, אמצעי לחנך לאסתטיקה וראיית הטוב שבעולם".

קריאה נוספת אימגו

- הסיפור שמאחורי הבול של בית הספר למל

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל חקק