אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תיבת נוח פרויקט מיוחד


התמונה של דן לחמן

המבול בסיפור המקורי היה יכול להיפך לסופו של העולם. נוח הציל את בעלי החיים ובני האדם. העולם שהתפתח מאז, הפך להיות זה שאנו מכירים אותו היום. אבל היום אנו עומדים בפני מבול מכיוונים שונים. טכניקה, טרור, השחתת כדור הארץ על ידי בני האדם ועוד מיני צורות של הרס. יאנוש וישנייבסקי כתב וביים פרויקט מיוחד המערב שחקנים שישה מתיאטראות שונים באירופה. להצגה קרא "תיבת נוח הסוף השני של אירופה". אחרי קרום ואחרי תיבת נוח אפשר להאמין שלתיאטרון הפולני יש רמת תיאטרון יוצאת מהכלל ברמתו. וכוחות בלתי נדלים. מאז שנות השבעים לאורך כל עשור לערך אנו רואים עבודות של במאים פולנים. אנדזי ויידה, קאנטור. ועוד כמה שראינו עבודות שלהם לאורך השנים. או קרום של חנוך לוין שביין וורליקובסקי וביקר בארץ קודם לכן. וישנייבסקי הוא אחד ממשיכי הדרך המיוחדת. מאוד קשה לכתוב על מה שראיתי. כל מה שאומר יהיה בגדר האולי. אולי לא הבנתי, אולי לא היה צורך להבין אלא לשקוע בתוך ההצגה. מבחינה דרמטית אין כאן מחזה של ממש. אין למעשה בני אדם, השחקנים הם בעלי חיים סמליים, אולי. אין דו-שיח. אין מעמדים דרמטיים אין מערכות יחסים. יש אוסף של אמירות, כנראה מאוד פואטיות המתחילות בעולם פורח וצבעוני ונגמר במוות של כולם, עד לפרולוג ששם אולי ניצלת אם האנושות החדשה.

הכל כנראה. על הבמה מדברים באותו זמן שחקנים בשש או שבע שפות שונות. פולנית, צ'כית, איטלקית, עברית, הינדית, ואולי עוד שפה שלא זיהיתי. יש אמנם כתוביות תרגום לעברית – אנגלית אך האמת שבניגוד לאופרה בה הטקסט מתעכב וחוזר על עצמו במחזה הרבה יותר קשה לעקוב אחרי הכתוביות. כי מרגע מסוים צריך לעשות את הבחירה בין הטקסט לבין הבמה. וכאן, משלב מסוים הדיוק של הטקסט הפך להיות פחות חשוב לי. ההתרחשות על הבמה נעשתה חשובה לי יותר. מה שקרה על הבמה השליטה הפיזית המדויקת. ציור דמויות סמליות בתנועה מרהיבה והמוסיקה שהשחקנים הללו יכולים להפיק מקולם הפכו להיות חשובות לי מן המלים. כך שאם אומר שלא הבנתי הרבה, זו אשמתי המוחלטת. קשה לי לדבר על המשמעות של המחזה, על העומק שלו. אם כי מכר שלי אמר שזה היה מחזה נפוח וחסר משמעות, הצלחתי פה ושם לקרוא שורות ולהבין שהטקסט מאוד פואטי ומלא כוונות עמוקות. כך שייתכן מאוד שוישנייבסקי הוא לא רק במאי בעל מעוף אלא גם כותב ואולי אפילו משורר מצוין. אך אני נמשכתי יותר להתרחשות על הבמה מאשר למלים שאותן ממילא לא הבנתי. אבל מה שראיתי היה מרשים.אין ספק שאם וישנייבסקי רצה לומר לנו בין השאר שתיאטרון מדבר בשפה כל עולמית הוא הצליח. צ'כית ופולנית דומות מאוד למי שאיננו מדבר את אחת משתי השפות אך איטלקית, גרמנית ועברית מובחנות לכל אוזן.ההצגה כל כך ויזואלית, כל כך מעובדת ומרתקת בתנועה באור בקולות. האם הם סוסים, חיות אחרות, רקדני קברט. הם קצת מכל דבר והם הכל. הדיוק שלהם בתנועה בכניסות וביציאות. ואם בהתחלה הכל מרהיב לאט לאט הכל הופך להיות מעיק, האנשים חיים עם בובות המוות מגיע אל האנשים- חיות. אל הבמה.לויישניבסקי דמיון חזותי ענק ויותר מזה, מה שהוא עושה על הבמה בעזרת השחקנים זו פנטסיה תיאטרלית צבעונית ומדהימה. הוא הפך את הבמה למשהו דמוי במת קרקס, מרובעת, אולי קברט, אולי תיאטרון בובות ואולי הכל יחד.בהתחלה עומדים כמה שחקנים לרוחב הבמה ושרים בשפות שונות שיר שנשמע כמו קינה על העולם, על מה שמתרחש בו, ואז הבמה מוארת כמו סוג של קרקס, או תיאטרון וודוויל השחקנים נכנסים בתנועה מאוד מעובדת. כולם בבגדים צמודים מאוד, כולם לבושים שחור, מצד אחד משהו דמוי סוסים בקרקס מצד שני כמו להקת מיוזיקל בקברט. וישנייבסקי מחלק אותם לקבוצות שונות. לבמה יש כמה וכמה כניסות ( יציאות) והם עולים לבמה בשורות של שניים ארבעה או יותר. לרגע עלתה בי אסוציאציה לסצנה שרולנד פטי עשה ברוויו הגדול שלו במולין רוז' וחסרה רק אשתו, זיזי ז'אנמיר עם הנוצות הענקיות..אבל הם גם, אך לא בדיוק ולא באופן מוחלט קברטיסטים. יש בהם איכויות ממינים שונים, שימוש נכון בגוף, בתנועה ובקול.

ועכשיו שאלת השאלות. האם הייתי רוצה שמישהו ברמה הזאת יעבוד בארץ ויעלה הצגות כאלה כל חודשיים? התשובה שלי כנראה תהייה לא. כאן אני פוגש את השמרנות שלי. אני זקוק למחזה עם בני אדם. עם סיפור עם אמירה על משמעות אנושית אישית.הצגות כמו תיבת נוח היא בדיוק ההצגה שפסטיבל צריך להביא לי. להפעים אותי ולרגש אותי. לראות עוד הצגות על אידיאות מופשטות תהיה מעל כוחי. רק לשם השוואה.לפני כשבוע ביקר כאן במסגרת הפסטיבל תיאטרון צ'כי שהעלה את המחזה רוק'נרול של טום סטופרד. לא כתבתי עליו בזמנו כי נתקלתי בבעיה. הטקסט היה הרבה יותר חשוב ממה שנראה על הבמה, והמחזה כל כך חכם ואינטלקטואלי שהייתי עסוק לקרוא את הכתוביות יותר מלהסתכל על הבמה. אני עדיין מעדיף מחזות מורכבים כמו זה של טום סטופרד שהוצג בימים אלו בצ'כית אם כל הויכוחים האידיאיים על ההבדלים בין מיני קומוניזם שונים ובין הקומוניזם לקפיטליזם והשפעת הרוק'נרול על המהפכה. מחזה שבו כל מלה חשובה ונדמה לי שאפילו מי שאנגלית איננה שפת אמו היה נתקל בקושי מסוים. בחוכמתו סטופרד כתב מחזה. זה תיאטרון על אנשים מובחנים אחד מהשני. בעלי סיפור ומחשבות ואמירות אישיות. גם אם מה שהתרחש על הבמה היה בעיקר ויכוח אידיאי. שלא לדבר על בקט ומחכים לגודו. גם שם למרות הכתיבה הכל כך שונה עדיין עוסקים בבני אדם ממשיים ומערכת היחסים ביניהם הנושאים בתוכם משמעות כללית. תיבת נוח היא מחזה לעין. כמו מוסיקה כל אחד יוכל להפיק ממנה משמעות או להתבדר ברמה פשוטה יותר, אם כי להתבדר איננה ההגדרה הנכונה, בוודאי לא לפי מה שמתרחש לקראת סוף ההצגה בה כולם מנהלים יחסים עם בובות ולא עם בני אדם כולם מתים בדרך כזאת או אחרת.נראה לי שוישניייבסקי חשב מראש על הצגת פסטיבלים. כזאת שתוכל להחיות מוצגת בכל מקום.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן