אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סיפורה של הגדת העצמאות בישראל 2009-1948


אם תרצו – יש גם הגדה

סיפורה של "הגדת העצמאות" בישראל 2009-1948

פתיחה

ב- ה' באייר תש"ח הוכרז בתל אביב על הקמתה של מדינה יהודית יום הכרזת המדינה היה ליום העצמאות על פי החלטת הכנסת ב – 1949. סיפור החירות ובסוס הגאולה המדינית זכה לביטוי כתוב בדמות טקסט לחג העצמאות. מוטיב "היציאה מעבדות לחרות" לא נותר רק במרחב המשפחתי של חג הפסח ושולב כבר בתשי"ב בניסיון הממלכתי להבנות טקסט לאומי ששימר את זיכרון גאולת הפסח ב"הגדת העצמאות" שחיבר הסופר אהרון מגד. הניסיון הממלכתי הוליד עם השנים טקסטים נוספים של "הגדה", שחלקם ממלכתיים וחלקם האחר פרי יוזמות פרטיות במגזר הקיבוצי וגם בקרב הקהל העירוני. מקצת מהגדות אלה ממשיך להתקיים גם כיום חרף השינוי הרב שחל באופי ובלהט הלאומי של חג העצמאות.

צבא הגדה לישראל

ראשיתו של טקסט לחג העצמאות היתה "מגילת העצמאות" שהודפסה כדף חגיגי שעוטר באיורים וחולק כמתנת חינם לקוראי עיתון בראשית שנות החמישים. עוד התפרסמה גם "מגילת קוממיות ישראל" בה שמשו פרקי ההכרזה על הקמת המדינה נדבכים לטקסט שאויר בשלל ציוריו של דוד גלבוע ובתצלומי הימים הראשונים למדינה.

באווירה זו נולדה גם היוזמה ל"הגדה" מיוחדת שאמורה היתה להשתלב בתבנית כוללת של ארוחת סדר של יום העצמאות. בהגדה זו, שכתב אהרון מגד, הובלט מאד הצבא בטקסט ובאיורים בניסיון להעתיק את רוח הגדת הפסח אך לשנות את דגשיה מנס אלוהי לגאולה חיילית ולהתאימה למציאות הישראלית. תבנית המיתוס הקדום שהולאמה, שימשה כמסגרת להצגת עלילות הגבורה של הצבא הישראלי כשמגד החליף את שם אלוהים במספר קטעים שנלקחו מטקסט ההגדה לפסח בשמו של צה"ל. כך בישרה ההגדה כי "...לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח הכינו את האויב ויכולנו לו, כי אם על ידי צבא הגנה לישראל, שרוחו דרוכה וזרועו עזה ואשר חרף נפשו במערכות המלחמה בגליל בהר ובנגב. הבה נרים כוס שלישית לחיי צה"ל אשר נלחם באויב והביא לישראל את הניצחון...". "הגדת העצמאות" שהבליטה את החייל הגואל זכתה לשבחים רבים בעיתונות, אך עוררה את כעסם של החוגים הדתיים ולפיכך נגנזה בקרב יחידות הצבא. פרסומה המלא בעיתון "מעריב" הביא רבים בציבור לקרוא בה ביום העצמאות אך ליוזמה לא היה המשך. היום מהוות ההגדות המעטות ששרדו פריט אספני יקר ונחשק.

האידיאולוגיה הציונית עמעמה את המעשה האלוהי העמידה במרכז את האדם הקובע את עתידו ומקרב את גאולת העם באמצעות המעשה הציוני. למן הקמת המדינה הוצג צה"ל, על חיילותיו השונים, כמכשיר ליצירת הגאולה בדמות המדינה הריבונית. הגדת יום העצמאות תשי"ב נתנה ביטוי לתפיסה זו, שמצאה ביטוי בטקסטים עממיים רבים. בשלהי שנות החמישים למשל, ניתן היה לקבוע שהרכיב התמטי הפופולארי ביותר בעולם כרטיסי הברכה הוא החייל הישראלי.

תהילתו של החיל הישראלי המשיכה כמובן להדהד בקרב הציבור הישראלי על כל מרכיביו כשמצעד הצבא השנתי מדי יום עצמאות חיזק את מרכזיותו בהוויה הישראלית. מגמה זו בלטה במיוחד בטקסטים שחוברו לילדים במקראות, חוברות ואף ב"הגדה". לוין קיפניס כתב ברוח זו בראשית שנות החמישים לילדי ישראל את "מדינתי ישראל", בו שילב גם הוא טקסט בשם: "הגדה של עצמאות". הילדים שהוזמנו להסב לשולחן סדר יום העצמאות למדו כי "ארבעת הבנים" בהגדה היו לחיילים בצה"ל שהסבו גם הם לשולחן וסיפרו מעוללות גבורתם. ב- 1973 אף הפך הטקסט שעודכן למסמך נבדל בשם "הגדה של עצמאות" שתמציתה סיפור ישראל הלוחמת לעצמאותה.

הגדות הקיבוצים

במגזר הקיבוצי היתה ההצלחה גדולה יותר ומספר רב של הגדות ו"מקראות חג ליום העצמאות" הוכנו והודפסו בקיבוצים רבים. מקראות אלו היו חלק ממסורת ותיקה של סעודת חג ונבעו מן הצורך הקיבוצי לצקת תוכן למפגש החגיגי בחדר האוכל בערב חג יום העצמאות החדש. השם "הגדה" מלמד כמובן על זיקה לליל סדר פסח ולקריאת טקסט כחלק ממסורת האירוע החגיגי. כך נחגג בקיבוץ חג הפסח, כך נחגגו חגים אחרים שעברו הסבה ציונית, וכך היה גם טבעי וקל יותר להפוך נוהג זה למסורת יום העצמאות במגזר זה.

תוכנן של ההגדות מכוון לסיפור המאבק על הקמת המדינה כשדגש מרכזי מושם על מלחמת העצמאות הן בתיאור אירועיה, הבלטת שלבי המלחמה השונים על מבצעיה ו"חיזוקם" באמצעות שירי מלחמה מוכרים של התקופה, כמו "באב אל וואד" ו"דודו" המדגישים את זיכרון הנופלים במאבק לעצמאות. עוד בלטה המגמה לשלב קטעים ממגילת העצמאות המאפשרים ההתייחסות למאבק העלייה על הקרקע, למאבק המדיני להקמת המדינה ולסיפור השואה כדי לייצר את קו ה"חורבן – גאולה" המסורתי יהודי ולבסס את הטיעון הישראלי ציוני שקשר בין שואה ולקחה הצורך במדינה עצמאית.

"לא אגדה רעי" בשנות החמישים

מבצע סיני ב – 1956, שב ועורר שיח של גאולה חיילית לנוכח שיבה מחודשת, גם אם קצרה, להר סיני וחיזק שימוש במונחים שהתקשרו לסיפור הגאולה הקדום בזמן הזה. "הגדת סיני" קרא דוש לספר קריקטורות שערכה הוצאת "מעריב", שתמציתם "שרוליק" הבלתי נלאה המפליא מכותיו במצרי (איור 6). "ויקם "מלך" חדש על מצרים, הוא עבדול נאצר, ויתנכל למדינת ישראל להשמידה.." - נכתב בפתח "ההגדה". "... עד שקם צה"ל והנחית את מהלומתו המוחצת. ביד חזקה ובזרוע נטויה הוכרע צבא מצרים ע"י חיילי ישראל".

ניסיון ממלכתי מחודש להפקת טקסט לחג נעשה ביוזמתו של שר החינוך, בן ציון דינור, באמצע שנות החמישים ונקרא: "מקראי חג לסעודת יום העצמאות". הרעיון להעתיק את דגם סדר הפסח חייב הצעת תפריט סעודת חג וטקסט חינוכי שילווה אותה וישמש כמדריך לניהול הטקס. הטקסט הציג תבנית סיפורית שהדגישה את המערכה הכבדה וזיכרון הנופלים שנחתם בשיר "מגש הכסף" ולאחריו קריאת מגילת העצמאות שמילותיה הודפסו בהגדה שנחתמה בדבר "זקן המסובים": "מקראי חג העצמאות קראנו, אכלנו וגם שתינו, היטבנו לבנו, מי יתן ונשוב לשמוח מסביב לשולחן זה ביום חג עצמאותנו בשנה הבאה".

ההגדה פורסמה ואף חולקה לאזרחים, אך לא זכתה להד רב. גרסה זו הופקה שוב ב - 1957 ופורסמה כחלק מ"אלבום ישראל" שהופץ לאחר ניצחון מלחמת סיני. שוב בלט החיבור בין הגאולה לחייל הישראלי המנצח, שהונצח בעשרות תמונות. אף שהיוזמה להפקה היתה פרטית ניכרה גם תמיכת הממסד מכח התודה הכתובה בראשית הספר למשרד החוץ ולמערכת "במחנה" על עזרתם בהפקת האלבום.

בשנת תשי"ז הופיע טקסט נוסף שנכתב בידי הרב מרדכי הכהן בשם: "אגדה זה היום ליום העצמאות". ספק אם מדובר בהגדה ליום העצמאות אף שבודאי מדובר בטקסט שנועד להיקרא ובו סופר בסגנון פיוטי על גאולה שנעשתה לעם ישראל ותמציתה עצמאות וריבונות: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו...".

ניסיון מעניין נוסף ליצירת טקסט מיוחד בשם "הגדת העצמאות" נעשה על ידי המשמרת הצעירה של המפלגה הדתית לאומית בשנת העשור. לכבוד "עצרת הנוער הדתי" ביום העצמאות תשי"ח, נכתב שם: "... סדר התפילה ליום העצמאות נקבע כבר על ידי הרבנות הראשית לישראל... חוברת זו – לקט פרקי גאולה בהלל והודיה ממקורות קודש מיועדת לעצרת עם ונוער... הננו מקווים כי היא תתרום את תרומתה להווי הדתי של יום העצמאות..."

אגדת 1967 - הגדות מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים שבה והדגישה את מימד הגאולה במעשה החיילי. קו של "גאולה חיילית" בלט בגל נרחב של תוצרי אמנות פופולאריים שנתנו ביטוי לשמחת הניצחון, בו הובלט מראה הכותל יותר מן החיילים סביבו. אם במלחמת סיני הוענקה לניצחון משמעות צבאית בלבד, הרי שניצחון ששת הימים נתפס במשמעות דתית- ניסית של מראה גאולה היורדת משמים ושל דמות הרב גורן התוקע בשופר ומבשר את בואה. משק פעמי הגאולה השיב דמויות מיתיות מן העבר היהודי ציוני כמו יהודה המכבי אל הזירה החזותית הפופולארית כדי לבטא את נס ה"מעטים מול רבים". מראה של גאולה חיילית שב לעטר גם את הגדת הפסח – "הגדת ירושלים" 1968 של שמואל בונה, בה הוענקה פרשנות חזותית למבשר הגאולה: צנחן בשערי העיר ירושלים.

רחשי הגאולה דרבנו גם ניסיונות מחודשים להחיות את מסורת קריאת "הגדה ליום העצמאות". ברוח הגדת הפסח כתב ישראל צבי כנר את "הגדה ליום העצמאות" שחוברה לכבוד שנת העשרים למדינה: "מה נשתנה בין פסח ויום העצמאות? בפסח אנו נזכרים כיצד אבותינו שוחררו, ביום העצמאות אנו נזכרים כיצד אנו בעצמנו שוחררנו... " "אחד מי יודע? אחד אני יודע: אחד הוא צה"ל".... "והוא שעמד לאבותינו ולנו. שלא פעם אחת בלבד קמו הערבים לכלותינו והקדוש ברוך הוא וצה"ל הצילנו מידם. בשנת 1948 היה צה"ל גדול, בשנת 1956 הוא היה כביר, אולם בשנת 1967 הפך צה"ל לאגדה".

הכותב ביקש לשמח לבב היושבים לארוחת החג והשקיע מחשבה בסידור השולחן ובתפריט ברוח ובטעם המאכלים הטובים שהכינה זוגתו. ו"בתום השיחה החופשית, אף הציע לחוג בטיול בצוותא ברחובות העיר והשתתפות בשמחת ההמון (ריקודים עממיים, ריקודים סלוניים וכו').

הגדה אחרת הודפסה על ידי "ההסתדרות הכללית של הנוער העובד והלומד העברי" בעזרת "הסוכנות היהודית". גוף זה הפיק מקראות לכל החגים ובהם יום העצמאות לטובת המזכיר והמדריך בידיו הופקדה משימת הפעלת החניכים. כמו בהגדות הקיבוצים היו גם בה אזכור זיכרון השכול, הצגת הישגיה של המדינה והצלחתה הצבאית בתמהיל של קטעי קריאה ושירה. במבוא להגדה כתב העורך כך:"...יש להכין מסיבה ממש כסדר ליל הפסח ובה יסופר במקרא ובשירה על תקומת ישראל.... לאחר המסיבה ריקודים והצטרפות להמוני העם בשמחה ברחובות העיר".

עיקר ההגדות למן 1967 המשיכו להדפס במגזר הקיבוצי. רבות מהן עודכנו כדי לכלול גם את מלחמת ששת הימים ותוצאותיה. ברבות מן ההגדות הקיבוציות מודגשת שמחת הניצחון, שיבה אל המקומות הקדושים והשלמת משימות צבאיות של מלחמת העצמאות. תחושת המעגל שנסגר נרקמת באמצעות חיבור סיפור עוללות לתש"ח למבצעי "ששת הימים". מרבית הטקסטים בנויים בעיקר מחומרים ישראליים חילונים: השיר "ירושלים של זהב", דבר אלוף הפיקוד עם שחרור ירושלים, נאום רבין על הר הצופים, ומילות של תקווה לבוא שלום משולבות פעמים רבות בחזון השלום המקראי של ישעיהו הנביא.

עצמאות שלושים - שישים

למן שנות השבעים דעך העניין והצורך בהגדת יום העצמאות, בין של יזם ציבורי ובין של מאמץ ורצון טוב פרטי. בפרוס העשור הרביעי לקיומה היתה גם ישראל למדינה "נורמלית" שתושביה מקבלים את עצמאותה כמובנת מאליה. הרצון לאחד את המוני בית ישראל בסעודת חג עצמאות לאומית וקריאת ההגדה התחלפה בתרבות של פיקניק +מנגל משפחתי. מספר הגדות שבו בכל זאת ונתחברו למן שנות התשעים ועד היום.

"הגדה ליום העצמאות" הופקה בידי הסוכנות היהודית בשיתוף "מרכז פרנקל לחינוך יהודי במשפחה" בשנת 1997 (איור 12). ההגדה משלבת קטעים ממגילת העצמאות עם שירים וסיפורים מהמקורות ומתולדות הציונות. "אנו מקווים...", כותב יו"ר דירקטוריון הקק"ל בפתח ההגדה, "...שהשימוש בהגדת יום העצמאות יחזק את התודעה הציונית ויסייע לעם היהודי להעמיק שורשים במדינת ישראל". ההגדה מציעה לקהל הקוראים הפוטנציאלי שעיקרו בודאי עולים שזה מקרוב באו, גם מגוון של פעילות חג ליצירת "צלחת ציונית", מילוי "המזוודה ציונית" ואף לחיבור "ברכה אישית".

מפקדת קצין חינוך ראשי בשיתוף עם הקק"ל הפיקה בשנת תשס"ב את "הגדת יום העצמאות לחיילי צה"ל. ההגדה ערוכה על פי נושאי מגילת העצמאות ומבקשת להנחיל ידע בנושאי הקמת המדינה, המאבק לביסוס חברה דמוקרטית והתקווה לשלום. הטקסט רצוף שירים רבים בחלקם שירי להקות צבאיות. ההגדה רחבת היקף ומיועדת בודאי להיות בחזקת מקראה לחייל ולא רק הגדה של חג. ביחידות מסוימות קראו בה אך ספק אם הפכה לסמן של חג אפילו בצבא.

עוד חוברה לפני מספר שנים בידי "שיטים" – מכון החגים הקיבוצי - "מגילת חג ליום העצמאות". ה"מגילה" היא תוצר יוזמת השנים האחרונות של המכון המבקש לשמר בארכיון את ביטויי תרבות החגים הישראליים ולהפיצם לכל ואף לחדש מסורות באמצעות טקסטים עכשוויים. המגילה מציעה קיום טקס בנוסח סדר הפסח וכוללת הצעות לקישוט ולמאכלי חג ברוח שבעת המינים. יש בה קטעי קריאה ושירה והיא כוללת שבעה פרקים של כיסופי גאולה, ציונות ועליה, הגנה על הארץ, אור למדינה, לבניין הארץ ושמירה על נופה, תרבות ושפה עברית ואור לשלום.

ספק אם רבים קוראים בה אך היא ביטוי לרצון ממסדי לקיים טקסט חילוני מוכר ומוסכם וסימן מכוון אפשרי לחידוש מסורת מעט נשכחת של "הגדת יום העצמאות".

תגובות

התמונה של אביגיל אגלרוב

לא כל חג צריך להיות דתי

אפשר סתם לצאת לרחובות ולהשתגע משמחה.

יש טקסט אחר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת חיים גרוסמן