אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טוסקה באופרה הישראלית


התמונה של דן לחמן

שניים מתפקידיה הגדולים של שרה ברנאר על הבמה הפכו להיות אופרות מפורסמות, אם כי לא נכתבו על ידי אותו מחזאי. שני מחזות צרפתיים שהפכו לאופרות איטלקיות. את הגברת עם הקמליות כתב דיומא, את טוסקה כתב סקריב. את הגברת הלחין ורדי, את טוסקה פוצ'יני. המחזאי סקריב נשאר בזיכרון רק בזכות טוסקה שהפכה לאופר. המחזות שלו נעלמו מזמן.טוסקה היא כנראה האופרה היחידה המתרחשת. ביום אחד. בתאריך ידוע ה14 ביוני 1800. יום בו התחולל קרב בין שלש צבאות שעמדו לקבוע את עתידה של איטליה. נפוליון מצרפת עם סיסמת המהפכה חופש שוויון ואחווה, שהוא עצמו כבר לא התייחס אליה. בנאפולי שלטה המלכה מארי קרולין ששאפה להתפשט לחלקים גדולים יותר והכוח השלישי הוא האפיפיור פיוס ה7. כולם רצו להשתלט על רומא, המפתח לאיטליה.האם אי אפשר להבין את טוסקה בלי להכיר את היום ההיסטורי הזה? טוסקה לא שונה מאופרות אחרות. לוורדי יש אופרות פוליטיות יותר.בטוסקה שלוש דמויות מרכזיות. סקרפיה ראש המשטרה. מריו קוורדוסי, צייר. ופלוריה טוסקה, זמרת. מריו ופלוריה מאוהבים, סקרפיה חומד את טוסקה אך גם רוצה למלא את תפקידו ולאסור בוגד שמריו הסתיר.לא באמת סיפור פוליטי. הוא היה יכול להתרחש שבוע קודם או שבועיים אחרי. מספיק שסקרפיה השוטר המרושע רודף אחרי מישהו. השאלה מיהו לא מוסיפה חשיבות ענקית לצופה. אלא אם כן אתה איטלקי הבקי בתאריכים היסטוריים.

טוסקה היא אחת הדמויות הגדולות בעלם האופרה. היא מורכבת מאוד. היא דיווה, היא אישה מאוהבת וקנאית, והיא מוכנה להקריב הכל כדי להציל את אהובה. סקרפיה גם הוא דמות לא פשוטה. ראש משטרה, תככן שכל מעשה מתאים להשגת מטרותיו. ואם יתפוס את האסיר הנמלט הופכת להיות כמעט שאלה משנית כשהוא חומד את טוסקה. כך שתשוקה ותפקיד פוליטי נמצאים בדמותו. אך שוב, הוא היה יכול להיות ראש משטרה בכל מקום ובכל משטר ושום הבנה נוספת לא הייתה מצטברת לדמות.מריו הוא הדמות הפשוטה ביתר. צייר האוהב את טוסקה, נכון שהסתיר בביתו אסיר פוליטי נמלט אך זה אינו מוסיף לו מימד של עומק.במערכה הראשונה טוסקה באה לבקר את מרי בכנסייה ורואה את הציור שהוא מצייר. למדונה שלו עיניים כחולות, ושלה שחורות. בסוף דואט קנאה – אהבה היא מבקשת בקוקטיות, צייר לה בכל זאת עיניים שחורות.מבחינה מוסיקלית טוסקה כבר מושפעת הרבה יותר מהמודרניות. יש בה אמנם שתי אריות מאוד מפורסמות, צריך לתת לקהל סיבה למחוא כף, אך כמעט כל המערכה השנייה שלה היא רצ'יטטיב מזומר. דרמה מלווה במוסיקה, מלבד האריה הגדולה של טוסקה.כל העניין קצת סבוך. טוסקה באה לבקש מסקרפיה רחמים על קוורדוסי. הוא מנסה לפתות אותה. והם נמצאים בסוג של ריב – קונפליקט בלתי פוסק. אין מנגינות יפות. התזמורת היא זו שיוצרת ומרחיבה את המתח והדרמה, ואז פתאום מתיישבת לה טוסקה, וכמו איזה מונולוג פנימי שלה שרה "אני חיה בשביל אהבה, חיה בשביל אמנות, אני מאמינה באלוהים, למה מגיע לי כל זה" אבל מכיוון שזו אופרה והאריה יפה במיוחד זה עובר.טוסקה וסקרפיה הם שני בני אדם שהדרמה זורמת בעורקיהם, המפגש הזה, כל המערכה השנייה הוא התנגשות יצרים דרמטית שמגיעה לשיאה כשטוסקה הבלתי נכנעת דוקרת והורגת את סקרפיה, ושם מעל גופתו היא אומרת בבוז את אחד המשפטים הידועים בתולדות עולם האופרה " וזהו האדם שמפניו רעדה כל רומא".כמו ברוב האופרות של פוצ'יני גם טוסקה מתה בסוף האופרה. היא מתאבדת בקפיצה מהמגדל כשהיא מגלה שסקרפיה הצליח לרמות אותה לפני מותו והוציא להורג את מריו קוורדוסי.טוסקה באופרה היא אחת ההפקות המעצבנות שראיתי, ואינני מבין מדוע החזירו את ההפקה הזו.

הבמאי הוגו דה האנה רצה להמחיש את המקומות הספציפיים האמיתיים בהם מתרחשת האופרה, לכן צילם אוסף סרטים במקומות הללו. הסרט מוקרן הן על הקיר האחורי והן על מסך חצי שקוף בקדמת הבמה , דבר הנותן תחושה תלת ממדית לרגעים ואלו אכן רגעים יפים. בהתחלה המצלמה מרחפת ברומא ממקום למקום אחר כך בתוך הכנסייה. היא לא עוצרת לרגע, העריכה מחזירה תקריבים ש מקומות או דמיות ש מלאכים. בשלב מסוים ודי מוקדם קיבלתי סחרחורת, וכשהזמרים התחילו לשיר היה צורך לחפש אותם בתוך הקרוסלה הזאת. בנוסף זה, המסך הקדמי, הקוף, אך לא לחלוטין, נשאר תלוי לכל אורך ההצגה. דבר שמפריע לראות את הזמרים בבהירות. לא עושים דבר כזה לזמרים. גם למשוך מהם את תשומת הלב לתנועה בלתי פוסקת כמעט, וגם לא לגלות אותם לחלוטין. לרגעים חשבתי שהם עצמם יסתחררו ויפלו. דבר נוסף שהיה מוזר בעיני ונראה לי לא מקובל היא העובדה שרוב הבמה הייתה מכוסה בצלב גדול שעליו ציור של ישו. אינני חושב שקהל דורך על דמותו של ישו או על הצלבים. חוסר ההיגיון הזה הפריע לי בכל פעם שמישהו נעמד על פניו של ישו.טוסקה היא אופרה שצריך להפריד לשניים. הזמרה והתזמורת. כי בעוד אלו צועקים אחד על השני התזמורת מנגנת מוסיקה יפה להפליא, ודניאל אורן אכן הצליח להוציא מהתזמורת גוונים רבים. מליריות ועד דרמה סוערת.את מריו קוארדוסי שר פיירו גוליאצ'י. יש לו קול קטן אך במערכה הראשונה היה מרשים ומבטיח. דווקא במערכה השלישית, באריה המפורסמת ביותר שלו הוא זייף. משהו עצי בהופעה שלו לא גרם להאמין לו שהוא אוהב את טוסקה.הוי הה, שמרת סינית, היא בעלת קול מצוין. סופרן דרמתי בעל צבעים כהים ואפלים המתאימים לטוסקה. בהתחלה גם היא נשמעה כהבטחה גדולה, אך למרות יפי קולה, חסרה לה איזו יכולת דרמטית.

לאלברטו מסטר ומרינו גם קול טוב. אך לעתים נשמע כאילו גרונו מרוח בשמן. הקול החליק. אך מכולם הוא היה הטוב ביותר.ניצוחו של אורן היה חוויה בפני עצמה. חבל רק שאש הדרמה לא נדלקה בגרונות השחקנים.אי אפשר לדבר על משחקם של הזמרים בהפקה הזו לא נראו הבעות פנים. אולי בגלל ששרו מאחורי מסך והיה קשה להתרשם מהם באופן פיזי מלא. בכל מקרה חסד לא נעשה איתם אך אילו היו מציתים דרמה גדולה יותר בשירתם משהו טוב יותר היה עובר את המכשלה.צילומים: יוסי צבקר

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן