אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קרום / חנוך לוין בפולין הקאמרי


התמונה של דן לחמן

קרום הוא אחד ממחזותיו הראשונים של חנוך לוין. אחד מכמה שיצרו לא רק תמונת עולם אחרת אלא עולם שיסודותיו בשכנות העמלות של תל אביב הישנה. חפץ, קרום. כל הנבכים שחיו בפאתי העיר ונלחמו על טיפת אוויר פרטי. טיפת אויר היא טיפת אושר.הייתה בי סקרנות גדולה כיצד יפרשו שחקנים פולנים את הפולניות המקומית של לוין.אך הם לא היו צריכים להתאמץ, הם הרי פולנים ואם צריך לתת דוגמה אז הרי שהאם היא ממש התגלמות האימא הפולנייה כמו שאנחנו מתכוונים אליה כשמשתמשים בדימוי הזה.חשבתי לעצמי שלשם "דופה" אחת מגיבורות המחזה יש משמעות שתצחיק קהל פולני ותעבור בלי תשומת לב את הקהל העברי. דופה זה תחת. אך בעניין השמות תהייתי לעצמי אם ישנו את שמו של תוגתי, כדי שהפולנים יבינו את משמעות השם ויוכלו להקשר אותו לאופי הדמות. תוגתי הישראלי נשאר תוגתי גם בפולנית.לרובנו, קהל צופי התיאטרון בארץ, יש כבר איזו ציפייה לראות מחזה לויני בצורה מוכרת, הישראלית. במה קטנה, ספה עלובה, דמות שהעליבות כתובה עליה באותיות גדלות. ואישה ( זהרירה? רות סגל?) שרועה עליה במלכותיות עלובה.בתיאטרון המשוחרר ממסורת הבימוי של לוין עצמו יש אפשרות לתת פרשנות רחבה יותר, להראות את הדברים אחרת וזה מה שעשה כריסטוף וורליקובסקי, הבמאי הפולני. למעשה המחזה מתחיל בשדה התעופה כשקרום חוזר מטיול בחו"ל הישר לזרועות אימו. "לא הבאתי כלום, לא עשיתי כלום, לא השגתי כלום. לא התחתנתי. לא התארסתי. במזוודה שלי יש רק לבנים משומשים. ועכשיו תעזבי אותי במנוחה."וורליקובסקי העביר את אחד המונולוגים האחרונים, זה שקרום אומר אחרי מות אמו לתחילת המחזה. על מסך הוידיאו הגדול נראות פניו של קרום אומר את הטקסט:"קומי לתחייה. נבלה יקרה, והעירי בי מחדש את אמונת ילדותי שכוחותיך הם בלתי מנוצחים...." מהסוף הזה חוזר המחזה לסצנת הפתיחה בשדה התעופה ומשם לכל גלגולי האכזבות.תוגתי שכנו, האיש רב התוגה מתלבט מתי כדאי לו להתעמל, בבוקר, שאז אולי יגיע עייף מדי לעבודה, או בערב, שאז יתמלא מרץ ולא יוכל להירדם. הוא רוצה לבכות. אך הוא איננו יכול לבכות בלי מוסיקה עצובה. ומוסיקה הוא שומע רק כששכניו טורחים לשים משהו על הפטפון ולהשאיר חלונות פתוחים. אבל עכשיו בניגוד לו, הם שמחים. הם הולכים לחתונה. יהיה אוכל. ופליציה אומרת לעצמה " רק לנצל הם יודעים. אפילו את המוסיקה שלנו. אנשים שאין להם פטפון שילמדו לבכות מהדממה"

כך הולכת ומתפרשת מפת עליבות האנושית. כל אחד מוצא מישהו נמוך ממנו לדרוך עליו. טרודה מחכה לקרום. פעם היה ביניהם איזה רומן קטן. לא מסעיר, אבל רומן, אך הוא נסע וכעת היא מנהלת איזו פרשיה עם תכטיך, שיוותר עליה מיד ויחזיר אותה לידיו של קרום, שיבטיח לה נישואים ולא יקיים.חנוך לוין עצמו סיכם בזמנו את המחזה כך: ''שכונה ישנה בתל אביב. המרפסות,חדרי המדרגות,בית הקפה השכונתי,אולם הקולנוע,בית חולים, בית קברות.קרום שחזר מחו"ל וטרודה חברתו שמתחתנת עם תכטיך,שמקנא בקרום שהוא חבר של שקיטא ושל תוגתי שמתחתן עם דופה,שרוצה את ברתולדו האיטלקי שרץ אחרי צוויצי,שאותה בעצם רוצה קרום שבסופו של דבר נשאר עם אמו שיושבת על המרפסת שהודפת התקפות של השכנה פליציה, שממהרת עם בעלה דולצ'ה מבר מצוה לברית מילה,מחתונה ללויה''.והרבה לפני הסרט בעל השם הדומה נתן למחזהו כותרת משנה " מחזה עם שתי לוויות ושתי חתונות". אנחנו מכירים את המחזה, גם מי שלא זוכר אותו לפרטיו מכיר את המחזה, הוא ראה אותו בווריאציות אחרות אצל לוין המוקדם. זה סוג המחזות שבנה את לוין כמבטא הגדול של עליבות הישראליות. ואנשים אהבו את המראה.הפולנים לא מחויבים.לשמור את המסורת. וורליקובסקי הזיז סצנות הוסיף קטעי מעבר ומתח את המחזה להצגה בת שלוש שעות כמעט..הבמה הגדולה של הקאמרי פתוחה לכל אורכה ורוחבה ונראית ענקית. כמה ספות, שורת כסאות קולנוע, שולחן. זהו. במרחב הגדול הזה מסתובבות רוחות הנכאים הללו.את ההצגה מלווה לכל ארכה עבודת וידיאו שלעתים היא מהירה מהממת. אי אפשר שלא להתפעל קודם כל מההשקעה של הפולנים, צולמו קטעי וידאו בתל אביב, כאלו מישהו בוורשה מזהה או מבדיל. אבל זה סוג של נאמנות למקור מצד אחד ומציג תל אביב אחרת לחלוטין מצד שני. תל אביב סואנת מהירה ורועשת. ולעתים מדגיש הצילום פנים ומגדיל אותם.הנשים יפות, באופן סינטטי, לבוש מוזר, פאות נושרות הגברים יללניים, כולם סביבו מפסידנים, אבל לקרום עצמו יש אולי דרך להינצל. קרום רוצה לכתוב רומן על העליבות שמסביבו. ואם יצליח ינציח את העליבות אך הוא עצמו יינצל. האם חנוך לוין חזה אז את חייו. כי במעגל בו הוא סובב, הוא היחיד בעל החלום הממשי. האחרים לא היה שום סיכוי מראש. מה שיש להם, נישואים עלובים חיי המשפחה גרוטסקיים.במקום אחר מנוצל הוידיאו כמלאכת מחשבת. שלושה זוגות יושבים זה מול זה ומדברים.קרום עם טרודה, דופה עם תוגתי וצויצי עם ברטולדו. צויצי היא היחידה שיצאה מהשכונה. תפסה מאהב איטלקי. ונוסעת לקאפרי.הבמה ערכה כך שקרום וטרודה יושבים מול דופה ותוגתי, אך צויצי וברטולדו יושבים עם הגב לקהל, בדיוק מול מצלמת הוידיאו המקרינה על המסך הגדול את ההתרחשות ביניהם. צויצי המאושרת ברטולדו החרמן שלא מבין מלה מהנאמר. האושר יושב אלינו עם הגב. אנחנו רואים רק תמונה מוגדלת שלו. סרט. כמו הסרט שכולם הולכים לראות יחד. סרט שבו יראו חיים מאושרים ונשים יפות.וורליקובסקי משתף את הקהל במתרחש. כשיש איזה מונולוג פנימי המדבר על החיים באופן כללי, נדלקים האורות באולם והשחקן פונה אל הקהל ומטיח בו את הדברים. כאילו אמר, זה נועד לכם, בכם, בכולם.ברגעים אחרים יורדים שחקנים אל הקהל. אחת השחקניות עוברת ומפלרטטת עם הגברים. עם אחד מהם היא מתנשקת ממש. ( יש לי הרגשה שהוא היה חבר בתאטרון ולא קהל סתמי)דבר אחד שוורלינסקי הרשה לעצמו, דבר שהיה בלתי אפשרי אפילו לחשוב עליו ב1975, בפעם הראשונה שהמחזה מוצג. לקראת הסוף תוגתי אכן מת. החברים מתאספים לסעודת פרידה וקרום מופיע עם צנצנת ובתוכה אפרו של תוגתי. קרום מכסה את השולחן באפר, ולבקשתו האחרונה של תוגתי להתפזר בבית. הם נאספים סביב ונושפים באפר לכל הכיוונים.

יש לשבח את השחקנים, אלא שהם רבים מדי, שמותיהם לא מוכרים לנו ורק לכתוב שמות כמו מלגוז'יטה רוז'ניאטובסקה, או, אנה ראדדבן גאנצאריצ'יק הייתי צריך למלא מאמר שלם. יסלחו לי הפולנים שאינם מוכרים בשמם אצלנו, אם אומר שכולם מצוינים ואני מקווה שתהייה בזה נחמה. תוגתי הנהדר זו המשחקת את האם שהיא נפלאה, תכטיך המצוין, טרודה ודופה. קרום הארגטי ובעצם מי לא. כולם מהווים צוות המבין ועושה בדיוק מה שרצה מהם הבמאי. גם אם הם משחקים את הדמויות במידה מנוכרת מעט ומעובדת כיאה לסמלות שלהם הם יותר ממרשימים.אני יכול להבין למה וורליקובסקי נחשב לבמאי גדול. הוא מבין את החלל הוא יודע להפעיל אנשים. הפרשנות שלו מעניינת מאוד.אני חייב להודות שפה ושם כשהייתי צריך להרים עיניים אל הכתוביות התנתקתי קצת מההצגה ולקח לי רגע להתחבר אה מחדש, ולרגעים חשתי עייפות מהקצב האיטי ואורך ההצגה. אך הקהל דובר הפולנית שמילא את האולם צחק והגיב בחדווה גדולה.

תגובות

מה הן השאלות הפוריות שעולות

מה הן השאלות הפוריות שעולות מן המחזה ומה בכלל הרעיון או הביקורת שהוא מעלה? האם יש ביקורת חברתית?

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר