אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השועלה הערמומית הקטנה / האופרה הישראלית


התמונה של דן לחמן

את השועלה הערמומית שמעתי פעם ראשונה ברדיו בתכנית שעה של אופרה. זאת אומרת ניסיתי לשמוע ולא נתפסתי. הייתי צעיר מדי ומוסיקה מודרנית לא דיברה אלי. לשנים הזמינו אותי חברים לסיטי סנטר אופרה. שם האופרה באנגלית לא אמר לי כלום. שכחתי מאותה פעם שניסיתי להאזין לה. וכן, זו הייתה השועלה הערמומית בהצגה בלתי נשכחת.כשהתחילה הפתיחה עלה המסך על יער. ילדים קטנים לבושים כתולעים זחלו על הבמה. חיות הציצו ונעלמו. השועלה הקטנה ניסתה לשחק עם החיות האחרות אך הן ברחו ממנה או דחו אותה. זו הייתה פעם ראשונה שראיתי אופרה שגיבוריה חלקם לא היו בני אדם. ומסתבר שחיות יכולות למלא את הבמה והרבה יותר קל להקשיב לראשונה למוסיקה מודרנית כשגם לעין יש במה להיאחז. אחרי זמן המנצח צ'ארלס מקאראס הקליט את רוב, אם לא את כל האופרות של ינאצ'ק. השועלה הייתה הראשונה שקניתי מהסדרה. למדתי לאהוב את ינאצ'ק ולאוסף התקליטים שלי נוספו המיסה גלגוליטה הסינפונייטה ורביעיית מיתרים. המוסיקה של יאנצ'ק הקדימה, או בישרה לפחות את ברטוק. אפשר להרגיש במוסיקה מישורים שונים.

את תפקידי האדם יאנצ'ק כתב בסולמות רגילים, הם אמורים להישמע כמו זמרים אנושיים באופרות אחרות, אך לחיות, בעיקר לשועלה ובן זוגה כתב מוסיקה בסולמות המזכירים מעט יללות שועלים, פחות אנושיים, ובעיקר הרבה מאוד קטעי מעבר נפלאים לתזמורת, שהיא עיקר העיקרים באופרה זו.למיטב ידיעתי זו האופרה היחידה שנכתבה בהשראת סיפור קומיקס. ינאצ'ק ראה סטריפ קומיקס שהתפרסם בעיתון ואחר כך כספר בצ'כיה. הקומיקס כל כך מצא חן בעיניו עד שהחליט לעבד אותו לאופרה הזו.האופרה היא שיר הלל לטבע. אך למעשה גם דרך האנשת החיות מבט על בני האדם. כמו במשלים רבים.יחסו של האדם לטבע מסביבו, לחיות, לחייו, למותו והמשכיות החיים הם הנושאים המרכזיים כאן. אצל החיות ה" אהבה" כלומר המין וההתרבות הם חלק טבעי מהתנהגותם, אין להם יחס למוות. ייתכן שהם מכירים פחד. בני האדם מסובכים הרבה יותר. למשל לכל הגברים באופרה כל מיני בעיות ביחסים שבינו לבינה. אפילו הכומר מאוהב בסתר באחת המתפללות הצעירות.חיות הבית מבויתות כבר. הן הכלב ואפילו התרנגולות הם חלק מחצר חייהם של בני האדם. השועלה היא היחידה הנושאת את תחושת החופש והשחרור. היא לא מצליחה לקומם את החיות האחרות מגורלן.הבמאי דיויד פאונטני כותב בתכניה על השועלה הערמומית הקטנה "כי זוהי האופרה המושלמת ביותר שנכתבה על-ידי המלחין המשמעותי ביותר של המאה ה-20. האופרה עוסקת בשני נושאים חיוניים ועמוקים: היחס בין האדם לטבע ומעגל החיים בטבע מלידה ועד למוות, באנושיות והומור. סיפורה של השועלה הוא סיפור של הישרדות. הצייד ההופך לניצוד אם אינו מחדד את חושיו, הטורף הופך לטרף, החיים זורמים, העונות מתחלפות, וגם כאשר השועלה הקטנה נתפסת על-ידי הצייד, הרי שבתה תופסת את מקומה והופכת לשועלה הערמומית הקטנה של יום המחרת".אי אפשר להגדיר זאת יותר טוב.הסיפור מתחיל כשיערן לוכד את השועלה ומביא אותה לחצר שלו. בחצר הבית, הכלב מטריד מינית את השועלה. ילדיו מציקים לה והיא מתפרעת כהגנה. לכן היערן קושר אותה. היא מתחילה לחוות התעוררות מינית ורוצה לפגוש בשועל. אך בינתיים מנסה ללמד את התרנגולות לצאת מעבדות חייהן, היא מטיפה להן פמיניזם וכשאינן נשמעות לה היא טורפת אותן ובורחת ליער.

בתמונה הבאה היערן שיכור נטפל לנערה בפונדק וכולם מציקים לו בעניין השועלה. הוא מחליט לצאת ליער לחפש אותה. ביער, השועלה מוצאת בן זוג ומתחתנת אתו. היא יולדת גורים, אחר כך מנסה לגנוב ארנבת ונורית מיריית רובה.שנים אחרי. היערן מתגעגע וחוזר ליער שם לפני שהוא נרדם הוא רואה מרחוק את השועלה הקטנה, אך זו איננה היא, זו בתה הקטנה. הוא מבין ומקבל את הזדקנותו, את ההמשכיות של הדור הבא. כך הולך ונמשך לו גלגל החיים. החיים ממשיכים הלאה.

כבר מקריאת הסיפור ברור שהאופרה הזו דורשת בימוי מיוחד, כזה המעורר לחיים את האגדה, את עולם החיות, את העימות בין עולם החיות הטבעי לחייהם של בני האדם.ובאשר ביצוע באופרה שלנו. ההפקה המקורית היא של האופרה הוולשית הלאומית.

דייויד פאונטני ביים הצגה שבעיני היא לא עובדת ממש. הכל בה נראה על יד, כמעט. הבמה כמעט יפה, הפרשנות כמעט מעניינת. אך בסך הכל לצערי הרגשתי סוג של אכזבה, אך אולי בגלל שהייתה לי בזיכרון הפקה נפלאה. המאמר שכתב הבמאי לתכניה מוכיח שהוא מבין היטב את האפשרויות הפנימיות של האופרה. חבל שלא הצליח, לפחות לדעתי, להביא הבנה זו בצורה מלאה אל הבמה.האופרה מתרחשת בעונות שנה שונות, ולמעשה לאורך שנים רבות. מילדותה של השועלה ועד למותה. מימי צעירותו של היערן ועד לזקנתו. דווקא חלקים אלו עברו היטב מן הבמה לקהל.

נכון שלחיות באופרה יש הרבה תכונות אנושיות אך מוכרחים לזכור שהן חיות ומוכרחה להיות הבחנה ברורה יותר בין בני האדם לחיות. גם אם יש הקבלה מסוימת בין החיות לבני האדם. היערן וידידיו בכפר כולם מייצגים היטב את משמעותם הפנימית שבסיפור, אך החיות מאונשות מדי.אני לא בטוח שזמרת לבושה בשמלה מתקופת הצ'רלסטון יכולה לסמל היטב את השועלה. וכך כל החיות המופיעות בהפקה. כולם בני אדם שהם רק סמלים חיצוניים לחיות. החיות המעופפות, כמו השפירית או היתוש הם בני אדם העוברים את הבמה כשבידם חכה ארוכה שבקצה תלויה החיה אותה מסמלים האנשים. וכך עוד ועוד.מה שיש לנו זו המוסיקה עצמה והיא נפלאה. ג'ונתן ווב ניצח היטב, אם כי לא ממש מסעיר. משהו בקצבים ובעומק הפרשנות היה חסר לי.לצערי החמצתי את ההודעה על שמות הזמרים בערב שהייתי בו, אך אומר שהזמרת ששרה את השועלה שרה היטב וזו לא אשמתה שבוימה לשחק בחלק אחד ילדונת ובחלק השני סוג של פאם פטאל. היערן והציד שכנעו בקולותיהם ויכולת הזמרה. לכל האחרים תפקידים קטנים מדי מכדי להזכיר אותם. בסך הכל מבחינה בימתית התאכזבתי מעט, זה לא אומר שלמי שאין פרשנות מוקדמת לא ייהנה. מבחינה מוסיקלית נהניתי יותר. צילומים: יוסי צבקר

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן