אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יוסקה מאיור: הקומיקס הישראלי כאפוס היסטורי


התמונה של אלי אשד

יוסקה מאיור דף פתיחה

יוסקה מאיור' של דב זיגלמן וגיורא רוטמן הייתה סדרת הקומיקס הארוכה הפרטנית והריאליסטית ביותר שהופיעה אי פעם בעיתון ילדים בישראל ולמעשה סידרת הקומיקס הישראלית ההיסטורית השאפתנית ביותר שהופיעה כאן עד השנים האחרונות.הסדרה מספרת על קורותיהם של לוחם המעלה מעפילים ויתומים מאירופה, עוזר לפרוץ את הדרך לירושלים, ובסיום הסיפור מגלה עם כמה חברים את 'דרך בורמה'. זאת הייתה סדרה יוצאת דופן שכיום ומזה שנים רבות, אין כמוה יותר .

היום, כשחוגגים שישים להקמת מדינת ישראל ולסיום מלחמת העצמאות כדאי להיזכר בסיפור הקומיקס החשוב והמקיף ביותר שפורסם אי פעם על תקופת קום המדינה, 'יוסקה מאיור' שכתב דב זיגלמן ואייר גיורא רוטמן.

זהו סיפור מצויר שפורסם בשבועון הילדים 'הארץ שלנו' במשך שנתיים, בשנים 1972 – 1973. חלק א' החל מ-24.1.1972 חוברת מס' 20 ועד לחוברת מס' 51, וחלק ב' חוברות 1 – 50, סה"כ 81 פרקים.

'יוסקה מאיור' הוא סיפור הקומיקס הרציף הארוך ביותר שפורסם אי פעם בעברית בעיתוני הילדים. אם ניתן לומר על קומיקס ישראלי שביצע צעדים לכיוון 'הסיפור ההיסטורי האפי' הרי זהו הסיפור.

נכון, קומיקס אינו מדיום מוערך ביותר בחוגי התרבות 'הנחשבים' אולם הוא זוכה לכבוד גדל והולך בשנים האחרונות. לאחרונה הוקם לכבודו מוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון שמציג כעת תערוכה על תולדות הקומיקס העברי משנות השלושים ועד שנות השבעים של המאה העשרים. בתערוכה מוצגות גם דוגמאות מ'יוסקה מאיור' ביחד עם סיפורים אחרים של זיגלמן ורוטמן.

'יוסקה מאיור' הוא סיפור עלילותיו של פרטיזן לשעבר בשואה שהעפיל לארץ ישראל והפך לקיבוצניק ולוחם בפלמ"ח. בחלק הראשון של הסיפור, 'יוסקה' מצטרף לפלמ"ח לאחר שהוא עובר מבחנים שונים לבדיקת אומץ ליבו ויכולותיו, בידי מפקדו יצחק (הלא הוא יצחק שדה). לאחר מכן הוא משתתף בפעולות העפלה ולבסוף נשלח למשימה מיוחדת בפולין: הוא מבריח 150 ילדים יהודיים ממנזר שבו הם כלואים, ואגב כך הוא פוגש את האחות היפה 'מירי' שהופכת להיות חברתו אם כי אין לומר שיש לה תפקיד מרכזי מעבר לכך בסיפור.

החלק השני של הסיפור, מתאר את במלחמת העצמאות . בסיפור משתתף 'יוסקה' במשימות מיוחדות ושונות של הפלמ"ח, בקרבות על גוש עציון ובמסעות השיירות לירושלים הנצורה תחת פיקודו של משה דיין. בסיום הסיפור 'יוסקה' מגלה עם ידידיו את דרך בורמה המאפשרת אספקה לירושלים ומשחררת אותה מהמצור.

יעקב אשמן עורך 'הארץ שלנו" (ובעצמו יוצר של דמות לוחם אחר במלחמת העצמאות 'גידי גזר' שהתפרסמה בעיתונו) כתב בהקדמתו לפרק הראשון של הסיפור שהופיע בגיליון מס' 20 של 'הארץ שלנו': "..מול מבול הסופרים המצוירים (קומיקס) הזרים המתפרסמים לאחרונה אצלנו אנו שמחים להגיש לקוראי 'הארץ שלנו' את הסיפור המצויר המקורי החדש 'יוסקה מאיור'.

דוב זיגלמן וגיורא רוטמן מחברי הסיפור, בחרו בגיבורם בנער יהודי שנלחם בנאצים בהיותו בשורות הפרטיזנים ועלה לישראל, אך גם כאן לא מצא מנוחה, והתנדב לפלמ"ח, למאבק למען ההעפלה, ואף השתתף במלחמת השחרור. דמות הגיבור 'יוסקה מאיור' היא ספרותית, אך הרקע והמאורעות לקוחים ממש מן המציאות. כך תהיה לכם הזדמנות לקרוא חומר מעניין ומותח וגם ללמוד קצת את ההיסטוריה שלנו". הגיבור הוא דמות הרואית ללא כל תסביכים, פטריוט אמיץ לב וחסר פשרות כפי שהיו פעם גיבורים וכפי שכבר אינם עוד. זוהי אולי הדוגמה האחרונה של סוג גיבור שכבר אינו קיים בתרבותנו בשום סוג של מדיום. 'יוסקה מאיור' מעניין במיוחד מאחר שזהו הסיפור הריאליסטי, והמפורט ביותר על התקופה שלפני קום המדינה ובמלחמת העצמאות בקומיקס העברי, המקפיד על אמינות היסטורית יחסית. סיפור שעליו בוצע תחקיר היסטורי מדוקדק ומפורט ביותר. הוא שייך לסוגה נדירה ביותר בקומיקס העברי, סוגת הסיפורים ההיסטוריים שפורסמו בקומיקס על תקופת קום המדינה ברמה הגבוהה של איורים (כשפניו של 'יוסקה מאיור' הם פניו של המאייר גיורא רוטמן). 'יוסקה מאיור' הוא הבולט שבכולם, מעין נקודת שיא של סיפורי הקומיקס בעיתוני הילדים הישראליים.

להלן ראיון עם היוצרים: המראיין: איך נוצר יוסק'ה מאיור?

גיורא רוטמן: הסיפור על 'יוסקה מאיור' נולד כתוצאה מחסר. חסר במידע היסטורי על התקופה ההיא. מידע שמערכת החינוך של אז, ולגמרי ביודעין, מנעה מאתנו. צריך לזכור ששנינו, גם דובי וגם אני תוצרים של אותה מערכת חינוך. מה שאנחנו ידענו על הימים שקדמו להקמת המדינה לא בא מבית הספר, למה? מפני שלפני שמלמדים על מלחמת העצמאות, צריך ללמד על המחתרות. וכשמלמדים על המחתרות מוצאים כל מיני שלדים בארון: רצח ארלוזורוב, 'ארגוני הפורשים', הסזון, אטלנה ועוד.

דובי זיגלמן: למורים שלנו היה נוח לסיים את ההיסטוריה במלחמת העולם השנייה... מה שקרה אחר-כך כנראה שלא היה חשוב להם. שנינו אוהבים היסטוריה וחשבנו שכולם היו אוהבים היסטוריה אילו ידעו ללמד את זה בבתי הספר כמו שצריך, וזה אולי יותר מכל דבר אחר מה שהביא אותנו ליזום סיפור כזה.

זיגלמן: הרעיון מאחורי הסיפור הוא פשוט, להמציא גיבור דמיוני ולהעביר אותו דרך אירועים היסטוריים אמיתיים ובכך, להטמיע את האירועים ההיסטוריים אצל הקוראים. עובדה, שעד שליאון יוריס לא המציא את ארי בן-כנען, בעולם לא הכירו את הסאגה של ישראל. מאחר והרקע ההיסטורי של הסיפור היה אמיתי, שנינו היינו מחויבים להעביר לקוראים 100% אמינות. ומה יותר אמין מהשם 'יוסקה מאיור'. לדעתי, יוסקה, מוטקה ודומיהם הם השמות הכי פלמ"חניקים שיש.

גיורא: התחלנו במחקר היסטורי. ראשית, חיפשנו בספרי ההיסטוריה אירועים שיהיו מעניינים ומותחים גם לקורא הצעיר. שנית, חיפשנו מספר אירועים שיכולים ליצור רצף עלילתי הגיוני, רצף שיהיה נאמן לאמת מחד, ושישרת את העלילה מאידך. בנוסף ובקשר למה שאמרנו קודם על הרגישויות, האירועים שבחרנו היו חייבים להיות 'קורקטים' מבחינה פוליטית. כי לא רצינו לדרוך לאנשים על היבלות. כשידענו באיזה אירועים נשתף את 'יוסקה', התחלנו במחקר החזותי ויזואלי...

דובי: בקשר לדריכה על יבלות, כדאי להזכיר כאן תקרית קטנה. בשנה השנייה, כשהתפרסם הפרק שסיפר על טבח השבויים בגוש עציון, הגיע למערכת השבועון מכתב זועם מפרופסור כלשהו מאוניברסיטת חיפה שטען שאנחנו מסלפים את האמת וזורעים שנאה בין יהודים לערבים. כנראה שכן דרכנו לו על היבלות.

גיורא: העורך, יעקב אשמן ז"ל מאד כעס כשקרא את המכתב. הוא לא היסס וענה לפרופסור מעל גבי העיתון. בקיצור, הוא דחה את כל האשמות שלו...

דובי: התחנה הראשונה שלנו במחקר החזותי הייתה במוזיאון ה'הגנה' בבית גולומב. רצינו לדעת, אילו כלי נשק הפעילו לוחמי תש"ח. גיורא הביא איתו כלי רישום ועברנו ממוצג למוצג ורשמנו סקיצות. כמו שאמרנו קודם – אמינות. שנים אחרי זה, כשהייתי סטודנט לתקשורת בארה"ב והתמחיתי באיורים, הבנתי עד כמה אמינות חזותית חשובה למסר. לדעתי, האמינות בעצם עשתה את הסיפור לכל-כך מוצלח.

גיורא: חיפשנו רפרנטים לא רק לכלי נשק. חיפשנו תצלומים של משוריינים, מטוסים, לבוש, מקומות ונופים, ולא רק שלנו. חיפשנו גם תצלומים שלימדו אותנו איך נראה האויב ובאיזה כלי נשק הוא נלחם. שום דבר שקיים היום הרי לא דומה למה שהיה פעם – לפני שישים שנה, הכול היה נראה אחרת ואנחנו רצינו לדעת איך אחרת... היו דברים שמצאנו והיו דברים שלא. עד כמה שזכור לי, תצלום של 'משוריין פורץ מחסומים' לא מצאנו ונאלצנו להמציא – על בסיס תצלום של משוריין רגיל.

 

דובי: המחקר שלנו היה מאד יסודי. לדוגמה, בסיפור על חילוץ הילדים היתומים מהמנזר בלובלין (שמבוסס על סיפור אמיתי), הצלחנו למצוא תצלום של האתר עצמו. משום מה, התצורה של הבניין הזה נחקקה עמוק בזיכרוני. שלושים שנה מאוחר יותר, כשהגעתי עם משלחת קציני צה"ל ללובלין, ראיתי את המנזר הזה וזיהיתי אותו. עד כדי כך היה המחקר שלנו היה יסודי.

גיורא: הגישה לכל איור ואיור הייתה כמעט כמו לסרט קולנוע. כלומר, נקודת המבט של המאייר לא הייתה תמיד אופקית ובגובה העיניים. ולשם כך, בחלק מהתמונות ביימנו את הסצנה. דובי היה נעמד בתנוחה מסוימת ואני הייתי ממקם את עצמי כך, שזווית המבט שלי לא הייתה קונבנציונאלית. זה הכניס הרבה דרמטיות לסיפור. אבל לא רק התנוחה. גם הבעות הפנים, מאמץ, כאב, או פליאה חייבו אותנו לביים.

דובי: לגיורא היה חשוב לשבץ גם נשים. כך נכנסה לסיפור 'מירי', חברתו של 'יוסקה'. אבל, כדי לאייר את כל 'הדמויות המזדמנות' האחרות שהופיעו בסיפור וכדי ליצור שוני חזותי בין דמות לדמות, השתמשנו בדמויות של כל החברים שלנו – ואסור היה לנו לפסוח על אף אחד. בהתחלה, זה קצת היה מוזר כשחבר היה פונה אלי בשאלה: "מה עשיתי השבוע בסיפור?" החבר'ה שלנו – שהיו אז סטודנטים מגודלים, היו מעורבים רגשית בעלילה.

דובי: הפרק השבועי של 'יוסקה מאיור' היה מודפס בשער האחורי של השבועון, כך היה נהוג במרבית העיתונים לנוער. יום אחד בא אלינו אשמן ז"ל ואמר שהפרק הבא יודפס בעמוד פנימי. באותו רגע חשבתי שאולי משהו קרה לפופולריות של 'יוסקה'.

גיורא: מאוחר יותר התברר, שחברת פרסום מסוימת בדקה את הרגלי הקריאה של הנוער. הם מצאו שהפרק השבועי של הסיפור המצויר נקרא בקיוסק עצמו ברגע שנרכשה החוברת. במילים אחרות, הסיפור יצר מעין רפלקס מותנה אצל הילדים. קונים עיתון והופכים אותו כדי לקרוא את הסיפור. אותה חברת פרסום ייצגה יצרן משקאות קלים מפורסם שדרש שהמודעה שלו תמוקם במקום 'יוסקה'. המערכת הסכימה. כך אילץ היצרן את הקוראים להיחשף למסרים שלו. לדעתי, זה לא היה הוגן.

דובי: אבל זה היה חד פעמי.גיורא: לקראת יום העצמאות, הציע אשמן ז"ל להפיק את הפרק החגיגי בצבע.

דובי: אם אינני טועה, באותו שבוע, הופיע אחד הפרקים שנגעו בגוש עציון, שכידוע נכבש על ידי הלגיון הירדני ביום העצמאות. זה ריגש אותנו מאד.

גיורא: צריך לזכור, שבימים ההם לא הדפיסו עיתונים בצבע. אז הגדירו לנו שני צבעים (כחול וכתום). בכלל, הנושא הזה של מעברי צבע ורשתות לא כל-כך היה מוכר לנו אז. ולכן, נאלצנו לעשות הפרדת צבעים ידנית, שחייבו אותנו לעבוד בשכבות. אני חייב לציין כאן, שהציור המקורי של כל פרק ופרק נעשה על בריסטול בגודל 'חצי גיליון'. כלומר, פי 4 ויותר מהגודל שבו הוא הודפס.

דובי: הרבה עבודה השקענו. אבל התוצאה שהתקבלה לא הייתה מדויקת. מפני שהעיתונים הודפסו אז בשיטת בלט/רוטציה על נייר גס. בעצם, התוצאה הייתה די מאכזבת. היה ניסיון נוסף של המערכת 'לשדרג' סיפורים שלנו על ידי הכנסת מלל שהוכן בסדר דפוס ולא כמו שגיורא היה כותב ביד. זה לא צלח. אחרי ניסיון אחד חזרנו לשיטה הישנה – כתיבה ביד.

המראיין: היו תגובות על "יוסקה מאיור" ?

רוטמן: בהחלט, הילדים בשכונה במקום מגורי אז בחיפה למדו איך שהוא שאני זה שעושה את הקומיקסים האלה שהם היו קוראים ב'הארץ שלנו'. הם רצו אחרי והציקו לי כל הזמן, בכל מקום, בשאלות מה יהיה בהמשך, בשבוע הבא .אבל אשקר אם אגיד שלא נהניתי מהעניין הזה. עם זאת אני מודה, שעד להמצאת האינטרנט, לא ידענו עד כמה הסיפור הזה נגע וריגש את בני הנוער. שם, בתוך הבלוגים והפורטלים למיניהם מצאנו כמה התייחסויות מרגשות מאנשים שהם היום הורים לילדים לסיפור הזה והבנו שבאמת עשינו משהו לאנשים... רוטמן וזיגלמן אכן שוקלים עכשיו לחזור לקומיקס באתר אינטרנט.

דובי: הייתי רוצה לראות את 'יוסקה' חוזר... יהיה מדויק יותר לומר: אותנו. בדיעבד, ברור שמדובר בסיפור שלגבי הקומיקס הישראלי הוא היה סיפור אפי של ממש בפרטנות ובעמקות שבה הוא תיאר את האירועים ההיסטוריים של קום המדינה כשבהם שולבו דמויות אמיתיות כמו משה דיין (שר הביטחון של ישראל בעת פרסום הסיפור) המופיע כמפקדו של 'יוסקה מאיור' ביחד עם דמויות ידועות אחרות. כיגאל אלון, יצחק שדה ואחרים . הסיפור הביא גם תיאורים של אירועים אכזריים שכמוהם לא תוארו באותה התקופה, כמו הרג השבויים הישראלים בידי הלגיונרים הירדנים בגוש עציון.

במהלך פרסום הסיפור פרצה מלחמת יום הכיפורים ואם כי הסיפור תוכנן עד סופו עוד לפניה, היא נתנה לקוראים הצעירים, נופך נוסף לאירועים האכזריים שאותם תיאר הסיפור על מצור ועל הרג כשהם קראו בו זמנית על הלחימה האמיתית בתעלה וברמה והרגישו תחושת מצור אמיתית .

הסיפור מסתיים בגילוי דרך בורמה בידי 'יוסקה' וחבריו ועל הפריצה הסופית של המצור על ירושלים, פרק שפורסם בזמן מלחמת יום הכיפורים.

( גילוי דרך בורמה בגירסת מרדכי אלון )

זהו אגב האירוע האמיתי היחיד שאירע במלחמת העצמאות שתואר בצורת קומיקס יותר מפעם אחת. הוא כבר תואר בסיפור 'דרך בורמה' של מרדכי אלון בשבועון 'דבר לילדים' בשנת 1967, בזמן מלחמת ששת הימים, וגם אז הסיפור סימל את תחושת הפריצה מהמצור.אמנם לא כולם אהבו את 'יוסקה מאיור'. הקוראת דליה רימר מאורים כתבה מכתב טענות נגד 'הארץ שלנו': "עוד לא פגשתי אדם כ'יוסקה מאיור' שמצליח בכל מעשיו ושיהיה נועז וגיבור ושום רגש של פחד אפילו לא צץ בו".

קוראים ענו לה בתשובה ש'יוסקה מאיור' הוא סיפור בלבד וסיפור יכול להיות דמיוני.

והייתה הקוראת רות גרנובסקי שהשוותה את 'יוסקה מאיור' עם המלאך סיימון טמפלר שהוקרן אז בטלוויזיה וכמוהו כ'יוסקה מאיור' יוצא לכל פעולה, אינו מפחד לעולם וידו תמיד על העליונה. ומסקנתה הייתה 'יוסקה מאיור' זהו רק סיפור מצויר בהמשכים כפי שהמלאך הוא סיפור מצולם . למכתב שלה צורף ציור של 'יוסקה' עם הילת המלאך סימון טמפלר...

דהיינו לא תמיד תחושת האמינות שלה שאפו היוצרים בכל מאודם ושעבורה הקפידו כל כך במחקר ההיסטורי דבקה בקוראים .

המראיין: למה בעצם הפסקתם את יוסקה מאיור ?

רוטמן: 'יוסקה מאיור' נפסק אחרי שנתיים כשדובי עבר לארה"ב אבל באמת הרגשנו אז שהסדרה כבר מיצתה את עצמה. שנתיים של פרסום רציף זה בהחלט פרק זמן ארוך מאוד. מאז סיפור זה שהביא למעשה את ז'אנר הסיפור ההרואי בקומיקס העברי לא פורסמו כמעט סיפורים כאלה והוא נשאר בגדר ציון דרך.

לפרסום הסיפור היו תוצאות לא צפויות עבור המאייר גיורא רוטמן. 'יוסקה מאיור' הפך אותו לצייר הקבוע של סדרת ספרי חסמבה של יגאל מוסינזון ולצייר הקבוע של דמויות כמו 'יואב צור' מפקד חסמבה 'רחל' סגניתו ו'שרגא השמן'.

רוטמן: יגאל מוסינזון ראה את 'יוסקה מאיור' שלי ב'הארץ שלנו' והתרשם. כל-כך התרשם שהוא טלפן אלי ביוזמתו יום אחד בהפתעה מוחלטת עבורי ואמר לי "מהיום אתה הצייר של חסמב"ה". נדהמתי, אתה לא מצפה לקבל סתם ככה שיחה כזאת בלי הודעה מוקדמת, וזה בהחלט ריגש אותי מאוד כי אהבתי את החסמבות ואת הציירים שלהם שמואל כץ ומ.אריה. לדעתי מוסינזון נשאר ילד עד יום מותו, זה היה סודו הגדול. אחרי שני ספרים שציירתי שהוא פיקח עליהם הוא כבר סמך עלי ונתן לי יד חופשית לעשות כרצוני.

רוטמן צייר עבור מוסינזון למעלה מעשרים ספרי חסמבה, יותר מכל מאייר אחר, ופרק בספר חסמבה האחרון שפורסם אף מתרחש במשרד האדריכלים שלו!

המראיין: המשכת לכתוב מאז ?

רוטמן: מאז כתבתי גם רומן על מלחמת העולם השנייה עם לוחם יהודי אבל לצערי גם עם זה לא קרה הרבה וזה תקוע לי מאז במגירה.

היוצרים אינם שוללים כלל אפשרות שאולי יחזירו את 'יוסקה' לפעולה מבצעית בסיפור נוסף אבל כרגע לא ברור מתי.

בין המאורעות שהוא מתאר ופרסום הסיפור חלפו 24 שנים. מאז פרסומו של 'יוסקה מאיור' ועד היום חלפו 35 שנה. זהו זמן ארוך מאוד שבמהלכו השתנתה החברה הישראלית בצורה דרסטית והסיפור ההרואי נראה כשריד של תקופה שחלפה לא פחות מהאירועים שאותם הוא מתאר. לאחר מכן שוב לא פורסמו יותר סיפורים מסוג זה. 'יוסקה מאיור' היה ככל הנראה הגיבור הפטריוטי הישראלי המשכנע האחרון בספרות הפופולארית. ואחריו, בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים כבר לא הופיעו כאלה. את מקומו תפסו מאז מגוון של דמויות מתלבטות שלחימה למען העם והמדינה היא הדבר האחרון שמעניין אותם. אבל נחמד לשוב ולהיזכר בו בימים אלו של חגיגות השישים למדינה שעבור הקמתה לחם 'יוסקה מאיור'.

מגידי גזר ועד יוסקה מאיור :מלחמת העצמאות בקומיקס העברי

דרך בורמה

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד