אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סוף טוב הכל טוב / תיאטרון בית צבי


התמונה של דן לחמן

כש-שייקספיר החליט להשתעשע או לשעשע את הקהל שלו הוא כתב קומדיות. ייתכן שאת הקהל בזמנו הקומדיות הצחיקו הרבה יותר מאשר את הקהל בימינו. כי בימינו הקומדיה של שקספיר היא מחזה קליל יותר מהטרגדיות, אף אחד לא מת בסוף ובל הבלבולים שנוצרו קודם לכן מסתדרים בסופו של דבר. אלו אינן קומדיות שבכל חצי דקה נאמרת איזו בדיחה והקהל משתולל מצחוק. אצל שייקספיר לכל היותר מגחכים פה ושם. אם כי יש לו כמה קומדיות מצחיקות באמת. שייקספיר תמיד התכוון למשהו עמוק יותר מאשר לבדר את קהלו. כאן המחזה סב על שני צירים שבזמנו נחשבו לנועזים בעיקר בהתחשב שהן המלכה אליזבט הראשונה והן בני האצולה היו בצופים, ולא רק הקהל הרגיל. כאן יש עיסוק בלתי פוסק בשאלת הבתולים. השאלה למה אישה צריכה לשמור לעצמה את הבתולים איזה טוב יוצא לה מזה.

זו שיחה בסצנה הראשונה במחזה.:פארול: את שקועה בהגיגים על בתולים?הלנה: אה-הה. אתה פחות או יותר חייל, נכון? תן לי לשאול אותך שאלה. הגבר הוא אויב הבתולים; איך נוכל לבצר אותם נגדו?פארול: תדאגו שיישאר בחוץ.הלנה: אבל הוא תוקף, והבתולים שלנו, גם אם הם עזים, בהגנה הם חלשים. פּרוֹש בפנינו איזה תכסיס מניעה. פארול: אין דבר כזה. כשגבר שם עליכן מצור, הוא חודר אליכן ומפגיז אתכן. הלנה: שאלוהים ישמור את הבתולים האומללים שלנו מחודרים ומפגיזים! אין שום אסטרטגיה צבאית איך בתולות יכולות להפגיז גברים? פארול: כשחומת הבתולים קורסת, תותח הגבר מפגיז; ואם תילחמי איתו עד שיתקפל שוב, אבוד: פערת חריץ בעצמך, ואיבדת את העיר שלך. לבורסה של הטבע אין שום רווח משימור הבתולים. איבוד בתולים הוא השקעה בטוחה, ואין בתולה שנולדה בלי שקודם יבוטלו איזה בתולים. אתן למעשה מין מניה שמנפיקה בתולות. בתולים, כשמפסידים אותם, מצמיחים ריבית פי עשר. אבל אם סוגרים אותם בחשבון-חסכון נצחי הם אבודים לנצח. בתולים הם בני זוג צוננים ביותר. שיעופו!הלנה: אני אגן עליהם עוד קצת, גם אם אגמור בגלל זה בתור בתולה.פארול: אין מה להגן עליהם; זה נגד חוק הטבע. לדבר בזכות הבתולים זה להאשים את אמא שלכן, וזו כפירה שאין לה כפרה. להיות בתולה זה כמו לתלות את עצמך; הבתולים רוצחים את עצמם, וצריך לקבור אותם מחוץ לגדר, כי הם פושעים נגד האנושות. הבתולים מייצרים תולעים, כמו גבינה; הם אוכלים את עצמם עד הפרוסה האחרונה, ומתים בגלל שניזונו מבטנם שלהם. חוץ מזה, הבתולים הם בטלנים, רגזנים, רברבנים, ועשויים מאהבה עצמית שהיא החטא הכי אסור בתנ"ך. אל תשמרי אותם; רק תפסידי מזה. להעיף, להעיף! ותראי, כל שנה ההשקעה תוכפל, שזאת ריבית לא רעה, וההון ההתחלתי לא יאבד הרבה ערך. תעיפי אותם!הלנה: איך יכולה נערה, אדון, לאבד אותם באופן שיהיה חביב עליה? פארול: תני לחשוב. הנה, בבקשה: אם יהיה חביב עליה מי שלא מחבב אותם. כי הבתולים הם חפץ שמאבד את הברק כשהוא שוכב לבד; ככל שהוא שמוּר יותר, הוא שווה פחות. תיפטרי מהם כל עוד יש קופצים; אל תפסידי את השוק כשהוא חם. בתולים, כמו אנשי-חצר זקנים, חובשים מגבעת שיצאה מהאופנה, מעוטרת אבל מיותרת, הצעקה האחרונה של העונה לפני שנה. אם יש לך פרי בשל, שימי אותו בעוגה או בלפתן, אל תייבשי אותו. כי הבתולים שלך, הבתולים הזקנים שלך, הם כמו אגס מקולקל; נראה רע, ויבש בפה; אלא מה - הוא אגס רקוב; הוא היה טוב לשעבר; אלא מה - עכשיו הוא אגס רקוב. למה לך להתעסק בו?אני מניח שהאצילים והקהל הבורגני הזדעזעו. שזה תפקיד שמחזאים לקחו על עצמם מאז ומעולם. לקעקע חומות של דעות קדומות.

צייר נוסף הוא דמותה של הגיבורה. אישה מעשית יוזמת ומניפולטיבית העושה הכל כדי להשיג את מטרתה. בניגוד לגיבורה חדת הלשון קייט מאילוף הסוררת שסופה נכנעת לאדון, כאן היא אינה נכנעת למקובלות, להיפך היא מביאה את האדון להיכנע לה. והיא למעשה זו המניעה את כל גלגלי המחזה.צריך לזכור ששקספיר כתב את המחזה בימים בהם שלטה באנגליה אישה אסרטיבית מאוד. אביה היה אמנם מלך אך אמה הייתה בת מעמד נמוך יותר. שאלת המעמדות הייתה מאוד חשובה. וזה רק נראה טבעי שברטראם לא רוצה להנשא להלנה הנחותה ממנו, למרות הבטחת המלך הנוזף בו:רק ממעמדה אתה סולד.והן אותו אוכל לבנות. מוזר איך דם כולנו, כאשר נשפך ביחד, מתמזג בלי הבדלי חום, צבע ומשקל, אבל לחודקנאי כל כך לַשּוֹני. אם יש בהכל טוב, לבד מסייג זה שמציק לך - בת של רופא עני - אתה בוחל בַּטוב למען שם. טעות.כשהברכות בתחתיות צומחות,התחתיות עצמן מבורכות.הילה ללא עילה אינה אלא כבוד פגום; הטוב הוא ממילא טוב; גם הרע: הוא לא רע בגלל שמו;לכל דבר יש ערך רק בזכות עצמו,ולא בזכות תווית. היא חכמה,יפה וצעירה. את כל זה בעצמהירשה מטבע, ובזה כבודה.בושה להתפאר בִּכְבוד לֵידהבלי הצדקה. רק אם המעשיםשלך יהיו לך עץ יוחסין - תפרח. כי המילה היא רק שפחה, זונה, מעל כל קבר מרוחה, מזכרת שקר, ואילמת. רק בנשיה הארורה ובאבק טמונות עצמות כבודה של הנשמה. מה עוד לומר? לא תאהבנה כעלמה - אוסיף לה. יושר יש לה, והמון. אני אתן כבוד וגם ממון. זו איננה קומדיה רומנטית של ממש. אם כי האהבה שרוחשת הלנה לברטראם היא המניעה את השתלשלות הדברים. הרומנטיקה נמצאת למעשה מאחרי הקלעים ככוח מניע אך לא מתבטאת רבות על הבמה.

גיבורת המחזה, הלנה, היא נערה יתומה ממעמד נמוך שאומצה על ידי גבירה ממעמד עליון. הלנה מתאהבת בבנה של הרוזנת, כשברור שאין לה כל סיכוי להתחתן אתו, כי הרי חתונה היא פסגת השאיפות. העלילה הולכת ומסתבכת כשאנשים שונים מתערבבים בעלילה וכל אחד מהם גורם לעוד אי הבנה או התרחקות.הלנה רודפת אחרי ברטראם אך הסצנות המשותפות שלהם מעטות, והאהבה היא חד צדדית. לברטראם אין עניין בהלנה ובוודאי לא להתחתן איתה. כך שאי אפשר להגדיר את המחזה "רומנטי".יש להניח ששקספיר הכיר את המחזה ליזיסטרטה של אריסטופנס. שם האישה מעוררת מרד מין של נשות אתונה עד שיחדלו הגברים ממלחמה. אני מניח שגם ביוון העתיקה לא חסכו בסצנה בה כל הגברים מתהלכים על הבמה כשאוהל סיירים מזדקר להם בין רגליהם, עניין שהצחיק מאוד. שקספיר העמיד את הסיפור על פיו. כאן האישה היא החשקנית. האוהבת והרוצה להתחתן עם הנער היהיר. שהוא חשקן לא קטן בפני עצמו, אך בנשים אחרות. בהלנה איננו חושק.הלנה יוצרת מצב בו היא מתחפשת לאישה שברטראם רוצה לשכב איתה. ברטראם איננו מזהה את הלנה שהתחפשה לאישה בה הוא חושק. אך כשהיא מוכיחה לו שזו הייתה היא ובתוליה נתנו לו הוא " מתאהב" בה ומוכן להינשא לה.את סצנת הפיתוי עצמה לא רואים. היא מתרחשת מאחורי הקלעים. על הבמה רואים רק את הפתרון. את ההתרה של הסבך.אפשר לומר ששקספיר מתגלה כאן כמחזאי חתרן במידה מסוימת כשהוא שובר את חוקי הז'אנר של הקומדיה הרומנטית. הסיפור על זוג אוהבים שהמציאות מרחיקה אותם עד לסוף הטוב. כאן אין זוג. יש כאן אישה שהיא יותר תככנית מרומנטית. מעשית יותר ממאוהבת עצובת עיניים. למעשה שיקספיר כתב מחזה מיני מאוד, כזה שלא האהבה מניעה את העניינים אלא הצורך במין. שקספיר הבין דבר מה קצת לפני פרויד. אלא שמשאת הנפש היו תמיד הנישואים. הם אלו שהרשו לצרכים המיניים להתקיים ברשות החברה.אינני בטוח שזה אחד ממחזותיו הגדולים של שיקספיר. הכוונות ישנן, אך דבר מה במבנה איננו פתור באמת עד הסוף, והתככים המרובים שלאורך המחזה גורמים לו סרבול מסוים. אני מניח שבביצוע גאוני אפשר להתגבר על המהמורות הללו בבית צבי הביצוע אינו גאוני. גם אם הוא ביצוע טוב, הוא ביצוע טוב של תלמידי משחק.

תרגומו של דורי פרנס נשמע שוטף מאוד ובהיר. מה ששחקנים קוראים לעתים, טקסט שיושב טוב על הלשון.סאשה ליסיאנסקי יצר במה יפה מאוד. קורות עץ עד לגובה התקרה עליהן תלויות מפות עתיקות. הבמה יפה לעין ונותנת מרחב גדול לשחקנים. הבמה הפתוחה מאפשרת לחילופי מקומות התרחשות במהירת גדולה ומזכירה בדרכה את תפאורת הקשתות בגלוב המקורי של שיקספיר. מיטקו בוזקוב העמיד מחזה שוטף מאוד. הוא משתמש בבמה ומצליח ליצור על במה לא גדולה תחושה של מרחב משחקי גדול. הוא לא העמיד את המחזה כמחזה תקופתי אליזבטני. אך בכל זאת ישנה איזו הרגשה כללית של הסתמכות על עבר תיאטרלי ומסורת שהייתה.חבל רק, ויתכן שאוזנו איננה רגישה מספיק לטקסט בעברית שלא האט מעט כמה מהסצנות כדי לעזור לשחקניו להשתלט על קצב הדיבור.שבחים מגיעים ליהודית אהרון שיצרה בגדים שהם יותר סוף המאה השמונה עשרה תחילת המאה התשע עשרה והם יפים מאוד. בעיקר השמלות. כי הרי בגדי הגברים או המדים הם כבר יותר בגדר המקובל. אך גם בהם הצליחה ליצור כתמים צבעוניים מעניינים העוזרים ליהנות מהתנועה על הבמה.יש במחזה הרבה מאוד תפקידים. מהם כשישה מרכזיים. לצערי עלי לציין ששלושה גברים בולטים הרבה יותר מהשאר, ובעיקר מהנשים. אפי ביבי משחק היטב את ברטראם המפונק והיהיר. גם כאן כמו בשני התפקידים הקודמים הוא מנצל את התכונות הפיזיות שלו. וייתכן שאין לו ברירה אלא להשתמש בכלי שחנן אותו הטבע. אני מתאר לעצמי שזו בחירת הבמאי. אך בכל זאת כעת הייתי רוצה לראות אותו מתנשא בתפקיד שאיננו דורש ממנו להיות יפה או סקסי. צריך לראות אם הוא יכול לשחק גם אדם " קטן" דמות של אנטי גיבור.גיל וייס משחק את פארול. ידיד שאיננו בדיוק ידיד. יהיר, פחדן, שקרן. הוא בעקיפין מין השתקפות חיצונית של ברטראם. כל מה שברטראם מסתיר בתוכו פארול מבטא בברור. גיל וייס עושה תפקיד מצוין. הוא מצליח להיות מתנשא וסנובי אך גם אנושי ומובן. הוא משתמש היטב בקולו והטקסטים הארוכים שלו מגיעים לצופים בכל משמעותם. כל רגע שלו על הבמה הוא רגע משובב עין. אריאל קוזלובסקי משחק את לאבאש. דמות השוטה המוכרת ממחזות אחרים של שקספיר. כאן הוא משרתה של הרוזנת, אמו של ברטראם.

הוא משחק את השוטה כאדם שאין לדעת אם הוא שיכור או מסומם. יש לו מבט שהוא עמום לכאורה אך רואה הכל. יש לו טקסטים שהוא מעביר באיזו נונשלנטיות נעימה. הוא איננו השוטה הליצן. קוזלובסקי משחק אותו כאיש חצר שכבר ראה הכל, מכיר הכל. ציני וסרקסטי אך הכל בצורה המתחבאת מעט מאחרי המלים שהוא אומר.לצערי לגבי האחרים אין לי הרבה שבחים. חלקם עוברים את הבמה בסדר. מי טוב יותר ומי פחות. הבעיה המרכזית היא בהעברת הטקסט. אצל חלק מהשחקנים הייתה לי הרגשה שהם מדקלמים מלים שאין בהן משמעות. כמו שאומר המלט מלים מלים מלים, דבר שיצר מעין פערים בזרימת המחזה. ולא תמיד הבהירו בדיוק מה קורה. לעתים אפילו עד כדי אי הבנת המלים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן