אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

היום בו עמדתי מלכת / בית צבי


התמונה של דן לחמן

כשהמחזאי הרולד פינטר כתב את מחזהו "בגידה" היה בזה חידוש. לא בסיפור עצמו. המחזה היה מחזה רומנטי רגיל, כמעט, כי הוא בכל זאת של הרולד פינטר. זוג נשוי ידיד המשפחה ורומן המתפתח בין הידיד לאישה. לכאורה לא מי יודע מה. אלא שפינטר בחר להציג את הסיפור הפוך. מהסוף להתחלה. ותסלחו לי אם אינני זוכר את הפרטים בדיוק אך זה רוח המחזה.

הסצנה הראשונה היא סוף הסיפור. גבר ואישה נפגשים ומחלקים ביניהם רכוש מדירה משותפת. אנו מבינים שהיה ביניהם קשר שנגמר. בתמונה השנייה רואים אותם משתעממים קצת בתוך שגרת היחסים שלהם. בתמונה השלישית הם מאוהבים ומאושרים ובאים לשכור את הדירה בה יחיו את אהבתם הסודית. בתמונה הראשונה הם מתאהבים. ואם לא היינו יודעים את הסוף לבנו לא היה נשבר. כך שניצול הפוך של זמנים יכול להביא לנקודת הסתכלות חדשה על מה שיודעים ברגעים אחרים. בסרט שיחק ג'רמי אירונס. אינני חושב שהייתה באולם אישה אחת שלא הייתה רוצה שמישהו יגיד לה בשכנוע עמוק כל כך "אני אוהב אותך" אבל כן, זמן מה אחר כך נפרדים כזרים.

קווין אליוט לא ממש עשה את כל הדרך בעקבות פינטר. שתי התמונות הראשונות עוקבות אחת אחרי השנייה במרחק של כתריסר שנים האחת מהשנייה ורק התמונה השלישית נתקיימת לכאורה כמה שנים לפני התמונה הראשונה. בעוד שאצל פינטר החזרה אחורה בזמן נתנה איזו פריזמה מיוחדת לכל סצנה, כאן זה לא ממש היה חשוב. רוב הדברים כבר היו ידועים ושום שינוי לא חל ברגשות של הצופים כלפי הדמויות.הבעיה במחזה היא שהדמויות לא מספיק מעניינות. מלבד הוראס גיבור המחזה שנמצא כמעט כל הזמן על הבמה כל התפקידים האחרים הם אפיזודיים.

המחזה מתחיל כשלדירתו של הורס מגיעים בהפתעה ג'וי וג'י. היא ידידת ילדות שלא היה ביניהם קשר אמיתי והוא המחזר הנוכחי שלה. הוראס מצליח להסביר מבעד למלל הרב של ג'ודי שהוא מחכה לאורח. מתוך שיחות טלפון שג'ודי עורכת מהדירה אנו מבינים שעזבה את בנה בן החמש עם המטפלת שלו. כשהאורח מגיע נוצר רקע של מבוכה, עד שהאורחים מסלקים ואז מסתבר שהאורח, טרנס הוא נער ליווי. הוראס הנרגש מגלה שלא קיים יחסים מזה זמן רב. ובסופו של דבר נער הליווי מסתלק בלי למלא את שליחותו המקצועית.בתמונה השנייה מופיע בדירתו של הוראס המופתע נער צעיר ג'ימי, שכעת הוא כבר בן שבע עשרה ומסתבר להיות בנה של ג'ודי. הוא בא לנסות להבין את הקשר שהיה להוראס עם אביו.בתמונה השלישית המתרחשת באמצע שנות השישים ג'רי ידידו של הוראס, נער היפי מביא בחורה, את אותה ג'ודי, לדירתו של הוראס. הוראס מאוהב בג'רי שלא בדיוק מבין את העניין. ג'ימי הוא תוצאת הרומן הקצר בין ג'רי לג'ודי.המחזה היה יכול להיות רגיש יותר ומעניין יותר. אך ההצגה עצמה די מספקת.

ערן עצמון יצר דירת חדר די עמוסה עם איזה סימן למרפסת. חדר שבו מתרחשות כל שלושת התמונות. הבמה הקטנה ממילא הופכת להיות די צפופה, דבר המתאים לאווירת המחזה.עידו רוזנברג עשה מאמץ מוצלח לתת להצגה קצב נכון. להדריך את שחקניו כך שיצליחו להיות דמויות או לפחות רישומי דמויות במעט הסצנות שיש להם.את הוראס משחק יובל טננבאום. כאן הוא גבר נבוך, ביישן ועצור. אלמלא לא ראיתי אותו לפני כמה שבעות במחזה הביטו ב"בני אלסטר צועדים לסום" הייתי חושב שהוא גולמני במקצת, יותר ממה שהתפקיד דורש, אלא ששם שיחק דמות מתפרצת ורעשני. כך שאם עוקבים אחרי השינוי ביו הדמויות אפשר להגיד שהוא בהחלט מוכשר ויכול להיות רבגוני.אודליה יקיר היא פטפטנית ורעשנית כמו שדורש התפקיד ולירן אש משחק את המחזר הצרפתי הרגעי שלה. תפקיד שנע בין הפרודי ובין הרישום של תפקיד קטן.

אפע ביבי משחק את טרנס נער הליווי. אפי ששיחק ב"בל אמי" תפקיד של ג'יגולו במחזה מסוגנן למדי מוכיח כאן שיש לו אישיות בימתית חריפה והוא יודע להפעיל את גופו ולהיות סקסי בהחלט. בתמונה הראשונה הוא משחק עוד כמה רגעים כנער שמתפרץ לביתו של הוראס. אפשר היה להבין את הניסיון לשחק ילד אך משהו בכל זאת היה מלאכותי מדי בסצנה הזאת. יחד עם זאת הפעם לשם שינוי הוא צריך לגייס גם רגעים רגשיים יותר מ"בל אמי" ומוכיח שיש לו את היכולת. יהיה מעניין לעקוב אחריו במשך השנה.עידו רוזנברג שביים את המחזה משחק את תפקידו של ג'ימי. הנער המבולבל. בערב שראיתי את ההצגה היה ניכר שעידו חולה. הוא היה צריך להלחם בשיעול, קולו לא היה בהיר דיו. ואם הצליח למרות זאת לבצע דמות נוגעת ללב ומרשימה בכל רגע שלו על הבמה הרי שיחסי אליו כשחקן מוכשר ביותר הולכת וגדלה עם כל תפקיד שראיתי אותו בו. ואם יותר לי להביע דעה שאולי איננה מגדר העניין, עלתה במוחי השאלה למה לא הוא קיבל את תפקיד הנער במחזה אקווס. יש בו את כל המרכיבים הטבעיים המתאימים.

לחן נוכר יש תפקיד כפוי טובה במקצת. הוא משחק את ג'רי, הנער ההיפי שהוראס מאוהב בו. ישנה איזו מגה לשחק היפים בתנועות מוגזמות בקופצניות מיותרת. הפאה ארוכת השיער שהוא לובש הייתה מציירת את הדמות בדיוק גם אם לא היה " מתפרע" הוא אמנם נער משוחרר, התקופה הייתה כזו, אבל לא חייבים להגזים בתנועה. יחד עם זאת יש לו רגע רגשי נאה מאוד יחד עם הוראס. ולכן אולי יהיה מאופק יותר בתפקידיו הבאים.אני חייב להוסיף כאן לצורך העניין שכולם שלטו בקולם היטב. ההיגוי והשימוש בקול היה טוב ונכון לבמה.אם המחזה היה קצת יותר מעניין הייתי ממליץ עליו בשמחה גדולה יותר.

צילומים אייל לנדסמן

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן