אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סלומה - ריכרד שטראוס / האופרה הישראלית


התמונה של דן לחמן

אוסקר ויילד כתב את המחזה סלומה בצרפתית, כשגלה מאנגליה אחרי שהשתחרר מהכלא בשל משפטו הסנסציוני בעניין ההומוסקסואליות שלו. סלומה היא שלומית. הנסיכה בת השש עשרה שמתאהבת אהבה נואשת ביוחנן המטביל זה שניבא את בואו של ישו, לפי האמונה הנוצרית. היא מפתחת אובססיה להתנשק אתו.המפגש הזה בין הפיתוי החילוני של הנביא הדתי עומד בלב המחזה.סופרת שאינני זוכר מיהי ומה היה הספר כתבה שהיא איננה מאמינה שאוסקר ויילד חלם על שדיים של נשים בכלא. היא אמרה שאם מסתכלים על חזה של אישה הנתונה במחוך ובשמלה בעלת מחשוף נדיב המראה מזכיר הרבה יותר ישבן של נער צעיר. משעשע ככל שתהייה האמירה, המחזה איננו עוסק בשדיים אלא באהבה הגורמת לחציית ההיגיון. כל מה שויילד עצמו עבר כשהחליט בשל אהבתו לבוזי להגיש תביעה משפטית, והסיפור ידוע.המחזה קרוב ומייצג היטב את הזרם הדקדנטי של תחילת המאה שעברה.בשנות החמישים הוסרט סרט לפי הסיפור, בלי שימוש במחזה של וילד או במוסיקה של שטראוס. את תפקיד סלומה בסרט שיחקה ריטה היוורט, לכאורה אין סיבה להזכיר את הסרט, אך את צילומי החוץ ששלו צילמו בארץ, ההפקה ההוליבודית הראשונה שהגיעה לכאן, כנראה. ריטה היוורט לא הגיעה, צעירה בשם תמר ישר נבחרה לגלם את ריטה היוורט בצילומים מרחוק.בשנות השמונים עלה המחזה בהבימה, בלי הצלחה גדולה. קשה מאוד להקרין את היצרים הסוערים במשחק "רגיל".כאן נכנסת המוסיקה של שטראוס ועוזרת בעזרת התזמור העשיר במיוחד להמחיש את כל מערכת היצרים המפותלים. שטראוס התרשם מהמחזה. הוא כתב מוסיקה שבזמנה הייתה חדישה. הוא כתב את היצירה לתזמורת מורחבת, גדולה יותר מהתזמורת שדרש וגנר. הוא כתב בדיוק כמה כלים יהיו בכל כלי כדי להשיג את הצליל המדויק אותו רצה להשיג. שטראוס כמובן כתב את האופרה לתמליל בגרמנית.

סלומה - האופרה הישראלית - דף.

שטראוס הצליח להמחיש בעזרת המוסיקה שלו את כל היצריות החושניות והמיניות הנוטפת של שלומית הקטנה והמפונקת. יש לזכור שהיא עדיין לא בת שש עשרה בזמן ההתרחשות.המוסיקה נשמעה לחדישה כשהוצגה לראשונה. הצלילים הצורמים לכאורה, המקצבים הפראיים והאוריינטאליים והצליל כבר דומה במעט למוסיקה המודרנית. שטראוס כתב מוטיבים אוריינטליים בהצלחה. ברלין של 1905 קיבלה את האופרה בתשואות. היום האופרה כבר נשמעת כמעט רומנטית. האוזן התרגלה וקיבלה את המצלולים המיוחדים ששטראוס יצר.קראתי פעם שבניסוי שעשו על חולי נפש בו השמיעו להם קטעי מוסיקה שונים כדי לבדוק את תגובתם, המוסיקה של סלומה עוררה בהם חוסר שקט, וגרמה לאחדים להתקפי צרחות.תפקידה של סלומה הוא מהמסובכים ובעלי הדרישות הקשות ביותר לשירה. שטראוס העיד שלא התחשב בגרונה של הזמרת שתצטרך לשיר. התפקיד דורש מהקול יכולות כמו אלו של איזולדה או טורנדוט. עצמה גדולה סיבולת פיזית של הזמרת ויכולת דרמטית עצומה.היא צריכה לשיר ברגיסטרים גבוהים בעצמה גדולה ולרגעים לרדת לטונים הנוגעים בבריטון נמוך. יחד עם זאת כמעט כל זמרת חשובה הקליטה לפחות את הסצנה האחרונה גם אם לא שרה אותו על הבמה. מלבד ברגיט נילסן ישנה הקלטה אחת נפלאה של הסצנה האחרונה בלבד. ליובה וליץ זמרת גדולה ששרה בווינה שלפני מלחמת העולם וזה היה תפקידה המפורסם ביותר. השליטה אותו שוב אחרי המלחמה כשכבר הייתה מבוגרת למדי, קולה אבד במקצת, בעיקר מפני שעברה לשיר אופרטות כדי להתפרנס, אך היא מצליחה להעביר בקולה גם את הפינוק של הילדה, גם את היצרים וגם את האופל הדקדנטי בהקלטה המאוחרת יותר.ואם לא מספיק הקושי שבשירה הרי שהזמרת צריכה גם להפגין כישורי ריקוד. כי בסצנה המרכזית היא רוקדת את ריקוד שבעת הצעיפים. סוג של סטריפטיז מוקדם.בניגוד לתיאטרון הקונבנציה האופראית עוזרת לנו לקבל נשים מבוגרות ולעתים קרובות גם דשנות למדי משחקות צעירות. בין אם זו בטרפלי בת החמש עשרה או סלומה בת השש עשרה וכך הרבה מתפקידי הצעירות בספרות האופראית.רוב הזמרות אינן רקדניות, וסצנת הריקוד דורשת פתרונות שונים ומשונים. בירגיט נילסן למשל שהייתה סלומה אגדית מבחינה קולית, עמדה במקום ונפנפה צעיף, וכשהפילה אותו הוא סימל את כל האחרים. היא לא נשארה ערומה כמובן, כמו שדורש המחזה. במקרה אחר הסתיר הבמאי את הזמרת מאחורי שורה של משרתי הארמון וראו רק את ידיה מתנופפות מבלי שראו אותה באופן ברור. המוסיקה התזמורתית הסוערת, והמאוד מייצגת את כל המוטיבים והקצבים היא אחד הקטעים המוכרים והמנוגנים תכופות.אהבתה של סלומה ליוחנן איננה היחידה במחזה. והאהבה הבלתי מתממשת מביא לכולם הרס ובעיקר את מותם. בתחילת המחזה נרבות, קצין משמר מצהיר על אהבתו הגדולה לנסיכה. ומתאבד בגללה. אלא שסלומה התאהבה בקולו של יוחנן הנתון במאסר בבור בשל העלבונות שהטיח בהרודיה המושחתת אשתו של הורדוס. יוחנן איננו מוכן לדבר כלל עם סלומה למרות דרישתה.ולכן משלם בעריפת ראשו. הורדוס גם הוא נמשך לסלומה הקטנה. בנשף המתקיים בארמון מבקש הורדוס מסלומה שתרקוד עבורו. היא מתנה את הריקוד בזה שתקבל את ראשו של יוחנן על טס כסף. הורדוס מסכים, היא רוקדת ולמרות הניסיון לא לקיים את הבטחתו סלומה מקבלת את הראש. כאן מתחיל הסצנה הגדולה בו היא מדבר אל ראשו של הנביא ומנשקת את שפתיו המתות. הורדוס איננו יכול לראות את המחזה הזה ומצווה להרוג את "האישה הזאת" אך המשפט האחרון באופרה היא של הורדוס המצווה להרוג את סלומה.חלק קטן מהטקסט של הסצנה הזאת תרגמתי פחות או יותר מזיכרוני. היא מדגימה היטב את הארוטיות הדקדנטית. ישנם עוד כמה משפטים מוקדמים שהיא שרה לראש אך זהו הקטע אותו היא שרה אחרי שנישקה את השפתיים של הכרות."לא רצית שאנשק את שפתיך בחייך. כעת אוכל לעשות זאת. אני אנשק אותן כאילו היו פרי......נישקתי את שפתיך ויש להן טעם מר. טעם רע משפתיך המתות.למה אינך מביט בי יוחנן, אותן עיניים שהיו מלאות בוז עצומות כעת..... פקח את עיניך והבט בי יוחנן.אמרת שאני זונה, אני הנסיכה. אך ראה, הנה אני חיה ואתה לא. וראשך שייך לי.אתה לא הסתכלת בי יוחנן. אם הייתה מביט ורואה אותי היית אוהב אותי, אך אתה העדפת להביט באלוהים. אני ראיתי אותך, ראיתי ואהבתי. אם היית מביט בי היית אוהב אותי. אני יודעת שהיית אוהב אותי. האהבה היא הדבר הגדול ביותר"

ואכן הקריאה האחרונה הזו, אם רק היית מביט בי היית אוהב אותי מבטאת את הדרמה הנוראית של סלומה. ההפקה שמוצגת באופרה בימים אלו היא של האופרה של ליטא שבאה לארץ על כל הצוות שלה. את ההצגה ביים דייויד אולדן שתמיד נראה לי במאי בעייתי. הוא מחפש תמיד אינטרפרטציות שונות מהמקובל. כשקוראים את כוונותיו הן נשמעות אפשריות אך כשרואים את התוצאה מסתבר שלא תמיד הוא מצליח להביא את כוונותיו למימוש מוחלט. תמיד נשארו דברים לא נהירים.הפעם החליט להעמיד הצגה אנטי טוטליטארית ופוליטית. בעיקר אנטי קומוניסטית. כאן, הוא העביר את ההתרחשות לאיזו ארץ הנמצאת תחת השלטון הקומוניסטי. גיבורי ההצגה הם המשפחה השלטת. סוג של צ'אושסקו. אלא שמה שקורה על הבמה לא מספיק ברור.הבמה והתפאורות נראות אכן פרובינציאליות ובעלות פאר פרולטארי מכוער במתכוון כשמעל לכל תלוי הכוכב האדום הגדול. אלא שאינני בטוח שביתם של השליטים היה אכן כל כך פרובינציאלי ומכוער.החידה הגדולה בהצגה היא דמותה של סלומה. בתמונה הראשונה היא מופיעה בחליפת מכנסיים ומגבעת אלגנטית, נוסח שאנל של שנות החמישים. אישה אסרטיבית מאוד וכמעט גברית, כך שניסיונות הפיתוי שלה הן את נרבות והן את יוחנן לא נראות הגיוניות. אך בתמונה השנייה היא הופכת להיות פתאום סוג של ביבי דול.ומתנהגת כמו בצורה ילדותית מאוד. מהפך לגמרי לא ברור. מסיבות לא לגמרי ברורות לא היא רוקדת את ריקוד שבעת הצעיפים אלא הורדוס וכמה נשים. אני יכול להבין שהרקדניות שכולן נראות ילדות קטנות מאוד מסמלות את משיכתו של הורדוס לקטינות, אך כל הסצנה ממש לא עובדת. מה גם שבסוף מסתבר שמי שמתחבאת מאחורי הצעיפים המכסים את פניה היא הרודיה. בתמונה הראשונה המתרחשת מחוץ לארמון מקיף את הבמה איזה קיר בצבעי ורוד לא ממש אסתטי, בתמונה השנייה את הבמה סובב קיר גדול הנראה כאילו יצא מציור לא שלם של וסארלי. אך ייתכן שזה נחשב אי פעם למודרני ומפואר בארצות סוציאליסטיות.את סלומה שרה אילנה לפאליינן. ביצועה הווקאלי היה מניח את הדעת, אך לא לכל האורך. אני מניח לפי היכולות שלה שאם הייתה שרה את התפקיד לפני חמש שנים הייתה מרשימה הרבה יותר והיכולת שלה להתמודד עם כל הקשיים היו עוברים עליה ביתר קלות.לעתים הורגש קושי הן הנשימה בפראזות ארוכות והן בעצמת הקול שלא התגברה על התזמורת.את יוחנן שר יוהנס פון דואיסבורג. מהצליל הראשון אפשר היה להבחין שהוא זמר טוב בעל קול יפה מאוד אלא שלא תמיד יש לו את העוצמה כדי לעבור מעל התזמורת הסוערת. בסצנה המשותפת שלהם יוחנן שהוא גבר צעיר כמעט נכנע לעתים לפיתוי של סלומה אך מצליח להתגבר, במקום לגלגל את עיניו לשמים כל הזמן. דווקא הפרשנות הזו מאוד יפה בעיני. ייתכן ששאלת חוסר היכולת הקולית תלויה דווקא במנצח שניצח על התזמורת בלי התחשבות ביכולת הקולית של הזמרים.אולי לא הגון מצדי להתייחס רק לשניים אלו כי כל האחרים היו בסדר מי יותר מי פחות.יאצ'ק קספצ'יק ניצח על התזמורת בתנופה והביצוע המוסיקלי נשמע מצוין. כל כך טוב שלעתים היה כדאי לעצום עיניים ולהקשיב לתזמורת. וזה היה מספק ביותר. הן בקצבים והן בצליל שהצליח להוציא מתזמורת שלא רגילה מספיק לנגן סוג כזה של מוסיקה. נהניתי באופן חלקי והקהל סביבי כנראה נהנה הרבה יותר לפי מחיאות הכפיים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן