אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הבקכות / אוריפידס - תיאטרון בית צבי


דן לחמן's picture

הבקכות היא טרגדיה של אוריפידס. בתחילת שנות השבעים הוצג המחזה בתאטרון הקאמרי בשם " הבכחאי". אינני זוכר פרטים רבים מאותה הצגה מלבד איזו הגדרה שיצאתי אתה אחרי ההצגה. זו הצגת זבת דם, אמרתי לזה שהייתי אתו. אני זוכר שהייתה מצגת, סרט שהראה טקס אלים שחיטת חיות והמון דם. במחזה הזה כמו בכל המחזות הרציחות מתרחשות מחוץ לבמה ומישהו מספר על מה שקרה. בבכחאי הסרט המחיש את השחיטה. סלחו לי אם אני טועה.

המחזה עוסק בדיוניסוס והשפעתו על נשים בעיקר. דיוניסוס מוכר כאל היין המקביל לבכחוס. אך דיוניסוס הוא הרבה יותר מזה. הקשר שלו לגפנים יין ושתייה הפכו אותו גם לאל השחרור מהגוף. פולחן דיוניסוס הביא נשים שהתמכרו לו לצאת בלילות ליערות ונכנסו לאיבוד חושים שהביאו לשחרור מיני ומקיימות טקסים שונים שהיום היו מכנים אותם כטרנס ואכסטזה. תוך כדי תחושות של התחברות לטבע. ייתכן שהיו משתכרות ייתכן שקיימו יחסי מין פומביים עם מעט הגברים שהיו מצטרפים או בינן לבין עצמן. בשיא הטקס היו הנשים קורעות בידיהן שור ואוכלות את הבשר החי.דיוניסוס היה מופיע תמיד כחובש מסיכה. מה שהביא אותו להיות גם אל התיאטרון כי בתאטרון היווני לבשו כולם מסיכות. אך הוא מוכר בעיקר כאל הגפן והיין האורגיות והפריון.

מכיוון שדיוניסוס היה ידוע גם בשם בכחוס הטקסים נקראו בכחנליה והנשים המשתתפות בקכות.המחזה עוסק בחזרתו של דיוניסוס לתביי העיר בה נולד. הוא מתחזה למבשר את בואו של האל. הנשים נכבשות בקסמו ויוצאות אל היער לקיים את הפולחן כשבראשן אם המלך. פנתאוס השליט אוסר את דיוניסוס מבלי לדעת שהוא האל. אך דיוניסוס משתחרר כמובן. פנתאוס מנסה למנוע את השתתפות הנשים בהילולה אך הן אינן נשמעות לו..דיוניסוס מפתה את פנתאוס ללכת לראות את הפולחן המתרחש ביער. מכיוון שכל המשתתפות נשים הוא גורם לו ללבוש בגדי נשים כדי שלא יתגלה. אלא שהן מגלות אותו חושבות שהוא חיית טרף תופסות וחותכות אותו לגזרים כשאמו בראש הבקכות הרצחניות.דיוניסוס הפראי עומד ומקשיב לשליח הבא ומספר את אשר ארע ביער, אחריו מגיעה האם כשהיא עדיין משולהבת מהריגת השור ומביאה את ראשו של בנה לארמון. עד שאביה מעיר אותה והיא מבינה מה עשתה.יש פרשנויות שונות למחזה. האחת מסבירה מה קורה כשהתרבות נעלמת והחיים הופכים לפראיים. האחרת טוענת שהמחזה הוא פרי הפחדים הגבריים מפני הכוחות האצורים בגברים מפני נשים המאיימים על הרציונאליות הפטריארכאלית הגברית. וייתכן שיש בו מלחמת מוסר סמויה המתרחשת בין קודים מוסריים מתנגשים.

יגאל זקס ביים את המחזה בצורה מודרנית לחלוטין. האינטרפרטציה המעבירה את המחזה לימינו אפשרית ונראית אמינה לחלוטין. כבר בפתיחה נשמעת מוסקת טרנס בת ימינו ונכנסת מקהלת הנשים בריקוד פרוע. ומיד הצופה נכנס לאווירה הנכונה. מסיבת טרנס לאור הירח עד לאיבוד עשתונות. מאוד עכשווי ומבטא היטב את רוח המחזה וחלק ממשמעותו. הנשים לבושות בגדים צבעוניים מאוד שאינם תקופתיים במיוחד. סוג של בגדים הנלבשים בהודו או מסיבות בתאילנד. פנתאוס, המושל, לבוש בחליפת מודרנית. וכך גם רוב המשתתפים האחרים, החיילים בבגדי הסוואה. תרזיאס הנביא לבוש באיזו גלימה המרמזת על הצורה העתיקה הקלאסית. דיוניסוס בגלימה לבנה שקופה ומכנסים לבנים הדוקים, גורו בן ימינו. כשבחלק הראשון מופיע עטור פאה בלונדית ארוכת שיער, כנראה תחליף למסכה בה היה מופיע דיוניסוס לפי המסורות.אם אינני טועה את ההצגה בקאמרי ביים בזמנו אריה זקס ז"ל אינני יודע אם יש קשר משפחתי בין יגאל זקס לאריה. יגאל הצליח ליצור מעמדים מרשימים מאוד. כל מה שקשור לאינטרפרטציה והוויזואליה עומדים במבחן בכבוד. הפרשנות שלו מתקבלת על הדעת. ויש לו עין לחלוקת קבוצות ויחידים על הבמה. הבעיה מתחילה כשהשחקנים מתחילים לדבר. מכיוון שישנם כתריסר שחקנים דוברים על הבמה אזכיר רק כמה מהם. כי את נשות המקהלה קשה לפרק לפרטים בודדים. הן מדברות יחד ושרות יחד ולמעשה הן גוף רב זרועות ראשים וקולות. שני התפקידים הראשיים במחזה הם אלו של דיוניסוס ושל פנתאוס. גיל רשף כדיוניסוס נאה למראה אך חסרה בו עדיין איזו אישיות בימתית של ממש. ישנם לא מעט מקומות בהן הוא כמעט מזייף את האינטונציות של עצמו וקולו נשמע ריק. ובקטע אחד בו הוא אמור להיות ארוטי, כשהוא יושב ומלטף את עצמו, הוא נראה כאילו הוא מחקה תנועה שלמד. אם לא הייתי מכיר את התנועה ממקום אחר לא הייתי מקשר את התנועה לכוונותיה. כך גם הנשיקה ( למה בעצם?) בין פנתאוס לדיוניסוס. אינני בטוח שמתקיים בטקסט רמז לפיתוי מיני, אך אין לי את הטקסט לפני לבדיקה. על כל פנים, ארוטי זה לא היה. לברק חודריאן כפנתאוס יש עליות וירידות. הכניסה הראשונה שלו משכנעת. הוא מדבר בצורה מתקבלת על הדעת. הטקסט עובר ויש איזו התייחסות לצורת דיבור גבוהה. אך אחר כך, ובעיקר בסצנות הכעס והצערה הוא מאבד את היכולת הזו. אינני יודע אם אי הנוחות שלו להופיע לרגע בשמלת אישה היא חלק מאי נוחות פרטית. משהו במבוכה הפך להיות קומי מדי שלא בטובת הסצנה. שלמה שיטרית שיחק את טרזיאס, הנביא הזקן. איך בעצם משחקים נביא? כאדם המדבר כאחד האדם? האם צריך למצוא לו איזו נימה מיוחדת. שלמה שיורית בחר לשחק אותו כזקן רגיל, וזה בסדר גמור. הבעיה שהוא עדיין לא שולט בקולו ונשמע יותר כמדקלם מאשר כאומר. פיזית הוא דווקא הצליח להמחיש ברעידות קטנות של ידיו את הזקנה והחרדה.גם להדס ביטון בתפקיד אגאואה אם המלך היו רמות שונות של משחק. היו לה רגעים טובים, דווקא בקטע קשה בו היא זועקת, אך אחר כך משהו נעשה שטוח.

לפני כשבועיים ראיתי בבית צבי את ההצגה מאדאם דה סאד. לא כתבתי עליה בזמנו כי לא הייתה מספקת מספיק. ולא רציתי לצאת נגד שחקניות בהצגתן הראשונה. לעצמי תליתי את הסיבות בטעות בבחירת המחזה. חשבתי שמחזה פילוסופי שבמרכזו ויכוחים מוסריים הוא מוקדם מדי ומכשיל מדי למשתתפים שזו העלייה הראשונה שלהן על הבמה. חשבתי שמוטב היה לתת להם כמה מחזות דרמטיים כאלה שבהן יכלו לפתח את הביטחון הבימתי ויגלו את עצמן על במה מול קהל.בבקכות מצאתי את אותה בעיה. חשבתי שמוקדם מדי לתת לצעירים שזו הפעם הראשונה שהם עומדים על במה מול קהל לשחק טרגדיה יוונית מסוגננת גם אם סגנונה מודרני הרי שהטקסט מעמיד דרישות אחרות.השחקנים עוד לא גילו את האינטנסיביות הפנימית שלהם, זו המייצרת אישיות בימתית.ולא מדובר עדיין בכישרון כלל אלא בהכרת הכלי הפרטי שלהם ויצירת הביטחון הבימתי, ובעיקר השימוש המשכנע בקול. ייתכן שהיה צריך לחכות עם חומר כזה כמה חודשים, דווקא בגלל שהמחזות חשובים מדי ומכבדים את המעלים אותו. אך למרות כל ההסתייגויות הצד הוויזואלי והעובדה שהמחזה נמשך שעה אחת בלבד הערה גורם לחוויה חלקית וזה לא מבוטל..

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן